לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי
כללים וענינים · מערכת אות ט
א' טעמא דב"ש אתא לאשמועינן לא שייך למיפרך רק היכא דליכא מאן דקדים ופי' פלוגתא דב"ש וב"ה במאי פליגי אבל אי קדים חד ופי' פלוגתייהו ואתא אידך ואמר דל"פ אלא בהפך הגם שמתוך כך השמיענו טעמא דב"ש ליכא למפרך טעמא דב"ש אתא לאשמועינן כן כוונת מהרש"ל בעירובין דע"ב א' בההיא דחד אמר מחלוקת במחיצות שאין מגיעות וכו' ע"ש ומה שהקשה מהרש"א משבת דקל"ה א' דאיכא תנא מקמיה ואפי"ה פריך טעמא דב"ש וכו' ע"ש י"ל דהתם לא השמיענו מידי ר"א הקפר אלא טעמא דב"ש לבד דלב"ה לא צריך דבלא"ה ת"ק סבר דלכ"ע אין מחללין ועיין תו' סוכה ד"ט ד"ה ואם ע"ש. אבל הכא דאותו דקדים וקאמר דבמחיצות המגיעות ד"ה צריכין עירוב וכו' הוכרח הוא לומר דגם בזה מחלוקת להשמיענו דלב"ה גם בכה"ג עירוב א' לכולן ומה שסיים אבל באין מגיעות ד"ה עירוב א' וכו' דלא נפ"מ אלא לב"ש לא אמר כן אלא לומר שהוא להפך אותו למ"ד ועיקר כוונתו אינה אלא לב"ה בכוונת מהרש"ל. ומן האמור צ"ע עמ"ש התו' בעירובין די"ג א' ד"ה על זה וכו' דלא שייך לומר הכא טעמא דב"ש וכו' כיון דת"ק קאמר לא נחלקו בדין הוא דלימא שנחלקו ע"ש הרי אע"ג דלא אשמועינן מידי רק לב"ש עכ"ז כתבו כיון דאיכא ת"ק שפי' פלוגתייהו קאמר איהו להפך ולא שייך לומר טעמא דב"ש וכו' והרי בסוגיא זו דשבת ת"ק קאמר דלד"ה אין מחללין ועכ"ז פריך אר"א הקפר טעמא דב"ש וכו' ומאי קושיא דהא כיון דת"ק קאמר ד"ה אין מחללין בדין הוא שיש לו להשיב דלא ד"ה היא אלא דבמחלוקת שנויה וצ"ע:
ב' טעמא דב"ש וכו'. לא שייך למיפרך אלא בדברי התנאים דאתו לאשמועינן דינא משא"כ היכא דאתו אמוראים לפרושי מתניתין וטעמא דב"ש נמי מפרשים כ"כ מהרש"א בחי' לעירובין הנז' באות הקודם. . ובהכי ניח"ל הא דאיתא בפ' הזהב דמ"ד בחד אמר מחלוקת בסלעים על דינרין וכו' אבל פירות על דינרין ד"ה מחללינן ע"ש וכי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן ושו"ר שכן תמה בש"מ לשם ומן האמור ניחא ועיין ג"כ בפ"ק דפסחים בפלוגתא דב"ש וב"ה דבמ"ה אמרו שתי ץ שורות במרתף:
ג' טעמא דב"ש וגו' לא פרכינן רק היכא דלא נפ"מ מידי לב"ה תו' סוכה ד"ט ד"ה ואם ע"ש ומרן ז"ל בכלליו ד"ק ב' תמה מהא דתנן בפ"ג דאהלות ובגולגולת ב"ש אומרים מלא מקדח ובה"א כדי שינטל מן החי וימות באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים וחכ"א בגדול של לשכה והרי בפלוגתא דר"מ וחכמים לא נפק"מ מידי לב"ה ונחלקו ע"כ. ונראה ליישב דגם כאן נפ"מ שיעורא דב"ה בכמה הוי דכיון שיש שני מיני מקדח אחד של רופאים וא' של לשכה אי לאו דפי' ר"מ בדברי ב"ש הוא דמקדח דב"ש הוא בגדול של לשכה ושיעורא דב"ה בקטן של רופאים דב"ה לקולא ולזה אצטריך ר"מ לפרש דמקדח דב"ש הוא בקטן של רופאים ומעתה צ"ל דשיעורא דב"ה זוטר מניה ושיעורו כסלע. ואין להקשות לחכמים שיעורא דב"ש אתא לאשמועי' די"ל דכיון ששמע לר"מ דקאמר בקטן של רופאים בדין הוא להשיב ולומר דלא כן הוא וכעין מ"ש התו' בעירובין די"ג ע"ש ועמ"ש בסמוך אות א' ולעולם גם הם ס"ל דשיעורא דב"ה הוא כסלע וכדאיתא בבכורות דל"ז ב' ע"ש ודוק:
ד' טומאת אוכלין אי בעינן כביצה או אפי' כ"ש עמ"ש בס"ד בסה"ק מצות המלך עשה קכ"ה כל הכתוב
לחיים: