אור ברסלב
לב שומע כללים וענינים › מערכת אות ח

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

כללים וענינים · מערכת אות ח

מערכת אות ז

א' חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן היינו היכא דחייב כרת ופטור ממלקו' כמו מחלל שבת וכיוצא.דאז הוא דאמרינן דאם לקו נפטרו מידי כרת אבל האוכל חמץ בפסח וכיוצא דחייב מלקות וכרת לא נפטר מהכרת ע"י המלקות וזו היא ששנינו כל חייבי כריתות לוקין והכי מוכח מסנהדרין דמ"ז ע"ש כ"כ ה' המגיה בס' מש"ל בפי"ז מה' סנהדרין ה"ז ע"ש. ולאחר המחי"ר דבריו תמוהים מפ' אלו הן הלוקין דכ"ג ומגילה דף ו' על הא דתנן אין בין שבת ליו"הכ אלא שזה זדונו בדיני אדם וזה זדונו בכרת ופרכינן מהא דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואם איתא אידי ואידי בידי אדם הוא ע"ש. ומאי קושיא התם שאני דפטור ממלקות משא"כ ביוה"כ דחייב כרת ומלקות ולא נפטר מן הכרת ע"י מלקות. גם מתוך דבריו משמע דבכרת גרידא בעי תשובה עם המלקות משום דבדין הוא לוקה אבל בכרת דאית ביה נמי מיב"ד כיון דלקה נפטר מהכרת ולא בעי תשובה בהדיא ע"ש אשתמיטתיה דברי רבינו בפיה"מ בהא דכל חייבי כריתות שלקו שכתב להדיא שהמלקות עם התשובה. יכפר הכרת ע"ש הרי דלא ס"ל לחלק בהכי. ומ"ש דהכי מוכח מסוגיא דסנהדרין דמ"ז ור"ל דהתם אמרינן דהרוגי מלכות כיון דשלא בדין מקטלי הויא להו כפרה וכו' ע"ש וה"נ אמרינן כיון דשלא בדין לקו נפטרו מהכרת גם בלא תשובה לאחר המחי"ר רב המרחק ביניהם דהתם שאני דאתעביד בהו דינא רבא שלא נתחייבו באותה מיתה מנוולת אבל הכא המלקות הוא קל מהכרת כדמוכח מיבמות דף ו' דקאמר מ"ל חומרא רבא מ"ל חומרא זוטא וכ"כ להדיא רש"י ז"ל בסוגיא זו דמכות דכרת חמיר ממלקות וא"כ הגם דלקה שלא כדינו אכתי בעי תשובה וצ"ע. ואח"ז ראיתי לה' שבות יהודה ז"ל בהשמטות דקל"ז שתמה עליו מדברי רבינו דפיה"מ שרמזנו וכתב עוד דגם מ"ש דגבי כרת גרידא לא נפטר מהכרת ע"י המלקות כבר מחי לה אמוחא מסוגית הש"ס בהשמטות שבס"ס אלפי יהודה בלימוד פ"ז ע"ש ואין בידי לראות דאולי דהיא היא מה שהקשיתי עליו. אך מה שרצה להוכיח דמה דתנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן היינו עם התשובה מהא דפריך הש"ס לרע"ק חייבי כריתות נמי מאי אמרת שאם עשה תשובה השתא מיהא לא עבדי ע"ש הא כיון דמלקות פוטרו מהכרת אין כאן רק רשעה אחת אלא ודאי עם התשובה הוא דנפטרו מהמלקות ע"ש לאחר המחי"ר הוא תמוה דה' המגיה הנז' כתב להדיא דההיא דכל חייבי כריתות שלקו איירי בכריתות שיש בהם מיב"ד וההיא דרע"ק דחייבי כריתות לוקין איירי בכרת גרידא ואיהו סבר דבכה"ג בעי תשובה עם המלקות ומה הוכח יוכיח ממה דפריך לרע"ק השתא מיהא לא עבדי דמשמע דבעי תשובה התם איירי בכרת גרידא ואמת הוא דבעי תשובה אבל ההיא דכל חייבי כריתות שלקו יש צד לומר דלא בעי תשובה אך אמנם לשון רבינו דפיה"מ הוא דהויין תיובתיה וע"ע מ"ש הי"מ בכללי הדינים אות שמ"א ע"ש:

ב' חילוק מלאכות בשבת אם יש חילוק מלאכות ביוה"כ כתבתי בזה בסה"ק מצות המלך בל"ת של"א ושם הבאתי דבירושלמי איתא להדיא שאין חילוק מלאכות ביוה"כ עש"ב. ועתה ראיתי להגאון רע"ק איגר בדרשותיו מערכת ז' שנסתפק בזה ופשיטא ליה שיש חילוק מלאכות ביוה"כ לכ"ע בין לר' יוסי בין לר' נתן ע"ש וצ"ע איך אשתמיטתיה הירושלמי הנז'. שוב בא לידי שו"ת זכרון יצחק וראיתי לו בסי' פ' שהביא ראיה משם מר אביו שאין ח"מ ביוה"כ מהא דתנן בכריתות ל"ו כריתות וכו' ופריך על הא דמני שבת באחת דארבעים חסר אחת הויין ומשני רב אחא בריה דרב איקא וכו' שם שבת קתני ושם ע"ז קתני ומקשה הש"ס מהמעלה איברי פנים וכו' וק"ל לרב ביבי וכו' נישני שם העלאה קתני ומשני מי דמי שבת וע"ז תנא יתהון אבונכהון וגבי כריתות דאיריא משני שם שבת וכו' גבי העלאה מי תני יתהון בינכיהון וכו' ע"ש והרי במשנה תנן העושה מלאכה ביוה"כ וא"א שיש ח"מ ביוה"כ תיקשי והרי מ' חסר אחת הויין ואין לתרץ שם יוה"כ קמני דהרי לא תני יתהון במקום אחר דלא אשכחן תנא דליתני באיזה מקום ח"מ ביוה"כ ועכ"ל דמוכח שאין ח"מ ליוה"כ עכת"ד ע"ש דפח"ח:

ג' חייב מצינו על עונש מכת מרדות שבת דף מ' ע"ב וע"ש בתו' שם דפ"א ב' ד"ה והניחו ומ"ש התו' שם דצ"ג ב' ד"ה ששגג דבכל דוכתא איירי בחיוב חטאת יג"ש צ"ל דבכל דוכתא דקאמרי היינו חיוב דברייתא ועיין להמש"ל בפ"ג דביאה מקדש הי"ז ולה' ארעא דרבנן מהדורא בתרא אות ע"ו:

ד' וחייב מצינו שאינו חייב ממש אלא דראוי לחיוב ודבר אחר גרם לו להפטר הרשב"א בחי' שבת לדף צ"ד בההיא דהמוציא אוכלין בשיעור בכלי דחייב על האוכלין וכו' ואמר ר"ש כגון ששגג על האוכלין והזיד על הכלי דחייב חטאת על האוכלין ור"ל ראוי להתחייב דכיון שהזיד על הכלי ולא שב מידיעתו אינו חייב חטאת ע"ש:

ה' חייב מיתה מצינו שאינו מיתה ממש אלא שר"ל ראוי לקוברו בין הרשעים תו' ר"ה די"ב א' ד"ה תנא ע"ש:

ו' חייב מצינו שאינו חייב ממש אלא עבר ופי' חייב ר"ל חייבי עשה פסחים דמ"א א' מאי חייב דקאמר דקא עבר וכו' ועיין תוס' בפ' המקבל דקט"ו ב' ד"ה אבל הכא ובמהרש"א שם ובפסחים הנז' ועיין לרבינו בפ"ח דק"פ ה' יו"ד ולרבינו בצלאל בש"מ מציעא לשם לדף קט"ו שכתב דמה דתני חייב ר"ל חיוב ב' לאוין אבל מלקות ליכא ע"ש:

ז' חדא ועוד קאמר מצינו דתרויהו צריכי ובחד מנייהו לא סגי בפ' הזהב דנ"ד א' אמר ריו"ח הכל מודים בהקדש שחילל חדא דכתיב וקראת לשבת עונג ועוד הואיל ונזכרין תובעין אותו דאי משום טעם השבת לחוד אפי' במעשר נמי ואי משום נזכרין אפי' בחול נמי ש"מ בשם הריטב"א וכ"כ התו' כתובות דפ"ה ב' ד"ה ועוד דהא דאמרינן התם חדא ועוד קאמר תרויהו צריכי והובא למרן בכלליו דצ"ט ע"ש:

ה' חלקי המצוה כל חלק ממנה יקרא בשם מצוה כדתנן בפ' כל המנחות משנה ז' שלשה מינים טעונים ג' מצות ועמ"ש בסה"ק מצות המלך מ"ע ח' ומ"ע י"ב ע"ש:

ט' חיוב זקן ממרא אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראותו כדאיתא בפ' הנחנקין דפ"ח א' ופריך הש"ס התינח היכא דאורי בחלב ודם דמעיקרא לאו בר קטלא הוא וכו' ע"ש. וחזיתיה לה"ה כמוהר"א עזרי ז"ל בס' כפי אהרן סי' ב' מחאה"ע שדקדק בזה דמדפריך הכי נראה דכאלו מודה לו שמיתתו בחנק אלא דאין זה חידוש והו"ל להקשות בכח דהא איכא כמה מחוייבי מיב"ר שהם בסקילה כגון נערה מאורסה או בשריפה כמו בתו והרי במעשה זה נתחייב שתי מיתות חנק על המראתו וסקילה או שריפה על גוף העביר' וקיי"ל דנדון בחמורה כדאית' בפ' הנשרפין דף פ' ב' וא"כ הו"ל לחייבו סקילה או שריפה עש"ב. וראיתי לשני המלכים הלא המה ה"ה כמהר"י פראנקו הי"ו וה"ה כמהר"ר שמ"ח גאגין הי"ו בס' ישמח לב סי' ג' מחאה"ע המה ראו כן תמהו על הרב הנז' דמי הגיד לו זה שאם תהיה המראתו בסקילה או בשריפה דנדון בחנק והמדקדק בעומק הסוגיא לבדו יבין דאדרבא שאם יהיה אופן המראתו על בתו או נערה מאורסה דנדון כחמורה סקילה או שריפה וכו' עש"ב. ואני תמה על שלשת הרועים הללו דאיך יתכן בענין זה דזקן ממרא דין חיוב ב' מיתות דהא קיי"ל בכל מחוייבי מיב"ד דאינו מתחייב עד שיתיר עצמו למיתה ובדין זה דז"מ ממ"נ אין בו רק חיוב מיתה אחת דאם התרו בו על גוף העבירה והיתר עצמו למיתה א"כ אין כאן דין ז"מ דהא מודה הוא דהיא עבירה ואסורה לו ולא המרה בי ב"ד כלל. ואם לא קבל עליו מיתה רק הוא אומר שאין כאן איסור כלל א"כ אין כאן רק דין המראה ובודאי לא יתחייב סקילה או שריפה דהא לא היתר עצמו למיתת סקילה או שריפה ובודאי לא יתחייב רק חנק מדין המראה והוא פלא על שלשת הרועים הללו שלא דקדקו בזה כלל והוצרכו להדחק בפי' הסוגיא ליישב קושייא זו גם מה שפי' הרב שמ"ח נר"ו. דה"ק התינח דאורי בחלב ודם דהשתא בר קטלא הוא מטעם המראה א"כ הוכחה מילתא היא על הזקן שנעשה ממרא מכח עונש מיתה דלא הוה ביה מעיקרא לא היכא דאורי בחייבי מיב"ד דמעיקרא נמי בלי טעם ז"מ בר קטלא הוא מצד גוף העבירה השתא נמי דמקטל באותה מיתה עצמה מאן מוכח דנעשה ז"מ וכו' ע"ש. הוא תמוה דהא קיי"ל דאין ממיתין אותו אלא ברגל והוא אחד מארבעה הצריכים הכרזה כדאיתא בפ' הנחנקין דפ"ט ע"ש ואין לך הוכחה גדולה מזו שוב נד"מ ס' שערי רחמים לה' מהרי"ף הנז' נר"ו וראיתי לו בסי' ד' מחאה"ע שהשיגו מכח זה. ומה שפי' ה' כפי אהרן ז"ל שכוונת המקשה דמה חידש לן תנא דברייתא כיון דמעיקרא נמי בר קטלא והשתא בר קטלא הוא ואף דהשתא מקטיל מיהא בחנק בעונש מיוחד לז"מ מאי נפק"ל מינה ס"ס לא איתחדש לן עונש פרטי בעשותו ז"מ וכ"כ ה' שערי רחמים הי"ו בפי' הסוגיא כפי מה שהבין ה' כפי אהרן ע"ש. לאחר המחי"ר הוא דחוק כיון דתנא דברייתא תני סתמא דאינו חייב עד שיעשה כהוראתו וכולל נמי חייבי כריתות הרי אין לך חידוש גדול מזה ואם כולל נמי בהדייהו חייבי מיב"ד דלית בהו חידוש מה בכך. גם קשה דהרי י"ל שאין כוונת התנא לשום חידוש רק להורות לנו דין ז"מ אימתי מתחייב וצ"ע בכל זה כי על כן נ"ל ההדיוט שאין כוונת המקשה דק על לישנא דאינו חייב וכו' דמשמע דאינו מתחייב בשום אופן רק עד שיעשה כהוראתו ועל זה הוא דפריך התינח בחייבי כריתות אלא בחייבי מיב"ד מעיקרא נמי קודם בואו לב"ד שבלשכת הגזית אם עשה עבירה זו בר קטלא הוא ואיך קאמר דאינו חייב וכו' ומשני שפיר דמעיקרא בלא התראה אינו חייב והיא כוונת התנא דאינו חייב וכו' רוצה לומר בלא התראה עד שיעשה כהוראתו דלא בעי התראה כנ"ל בעזר משדי אלהים

חיים:

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה