אור ברסלב
לב שומע כללים וענינים › מערכת אות ז

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

כללים וענינים · מערכת אות ז

מערכת אות ו

א' זו ואין צריך לומר זו אע"ג דבשתי תיבות לא שייך לומר לא זו אף זו כמ"ש התו' בר"פ האיש מקדש בזו ואצל"ז שייך אפי' בשתי תיבות עיין להתו' בשבועות דף ד' ב' ד"ה הסול וכו' ע"ש וטעמא דמילתא כתב ה' עצמות יוסף שם בר"פ האיש מקדש דכיון דאפי' בשתי בבות אי אמרינן חדא חדא שמעינהו אכתי קשה דאין מסדר דבריו יפה דכיון שכתב המחודש למ"ל לכתוב החלוקה האחרת ה"ה נמי אפי' בשתי תיבות שייך לומר זו ואצ"ל זו והוא כלל נאות ומחודש עכת"ד ועיין להב"ש ולה' שער יוסף בריש הוריות ע"ש ונעלם דבר ממהר"א מוטאל הובא בס' פרי העץ בהשמטות דקל"א ד' ודין גרמא ליה להק' עמ"ש התי' בע"ז דף ל' ד"ה לא בהמתו דזו ואצל"ז קתני דהא בקידושין כתבו דלא שייך לומר בשתי תיבות לא זו אף זו והניח הדבר בתימא ע"ש גם ה' לחם אבירים בחי' למציעא דק"ו א' בההיא דהיתה שנת שידפון וכו' כתב בפשיטות דאין לומר זו ואצל"ז בבבא אחת ע"ש והוא תימא דודאי רב המרחק בין הנושאים וכמ"ש העצ"י והיתה העלמ"ה ג"כ ממהר"ש קריספין שהוצרך לפרוקי קושית מהר"א מוטאל הנז' דשאני התם דתיבת לא מפסקת ושוב הוקשה לו מדברי התו' דשבועות שרמזנו עש"ב ואין להאריך וע"ע לה' יבין שמועה דכ"ט א' שהקש' ממ"ש התו' דסוכה דף ב' ב' ד"ה ועד מ' דהתם ניחא דהוי זו ואצל"ז הרי דסתרו התו' בזא"ז ובזו ואצל"ז ועלה מן היישוב ע"ש:

ב' זו ואצל"ז כי קתני בין בין אם י"ל זו ואצל"ז עיין לעיל במע' הבית' אות ב ע"ש:

ג' זו ואצל"ז אין שיטת התנאים לשנות רישא בזו ואצ"ל זו וסיפא בלא זא"ז תוספות ריש מעילה וה"ה כמי איפכא כדמוכח ממ"ש שם ד"ה שחטו בדרום ע"ש והיא כוונת התו' בפ' הזהב דנ"ח א' ד"ה נשבעין שהקשו על פי' דהוי זו ואצל"ז ור"ל דעל האבוד ועל הגבוי הוי זו ואצל"ז ועל העתיד ליגבות הוי לא זו א"ז וכן לא יעשה וכמ"ש שם ה' מירא דכיא ועיין ג"כ למהרש"א ולה' זרע יצחק עמ"ש שם התו' ד"ה אם הוא בן גרים ודוק ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א בר"פ הזהב עמ"ש שם התו' ותו דכל המטלטלין וכו דאימא לא זא"ז ע"ש דהנחשת עם חלוקת מעות הרעות הוי בזו ואצל"ז ואין זה שיטת התנאים וע"ש בלחם אבירים ובזרע יצחק. וכ"כ רבינו בצלאל בשיטת כתובות לדף ס"ו א' בשם תו' דמעילה הנז' ובשם הריטב"א בפ"ק דיבמות דאין זה שיטת התנאים אלא אי כולה בלא זא"ז או בזו ואצל"ז ועמ"ש ה' נחמד למראה ח"א דף קס"ז א' ולה' יד אהרן א"ח סימן שכ"ט ע"ש ומזה תמה הגאון ה' חיד"א בשער יוסף ד"ט עמ"ש מרן בכללו בשם תו' דמעילה הפך זה ועמ"ש ביעיר אזן אות ז'. ובזה אשכחנא פיתרי להא דאיתא בכתובות דנ"ח השתא בפני הבעל אמרת לא בפני היבם מיבעיא ומשני זו ואל"ז קתני וכתבו שם התו' דה"ג זא"ז קתני ולכאורה קשה דמאי דוחקיהו לשבושי הגירסא ואע"ג דזו ואצל"ז לא משני אלא מדוחק מ"מ לא בעבור זה נשבש הספרי' ואי משום דבירושלמי מפרש לה הכי הא אשכחן בכמה דוכתי דהש"ס דידן מפרש דלא כוותיה ואלו ואלו דא"ח לכן נראה דאזלי לשטתייהו דאין דרך התנא לשנות רישא בזו א"ז וסיפא בזו ואצל"ז והוקשה להם מסוגיא זו דלפי מה דמשני הש"ס זו ואצל"ז הוי רישא בזו א"ז וסיפא בזו ואצל"ז ולא זה הדרך ולפי מ"ש לעיל במערכת האלף אות כ' דשנוייא דאיידי עדיף מזו ואצל"ז ע"ש י"ל דזו היא מה שהוקשה להתו' דהו"ל להש"ס לשנויי איידי דתנא כולן לפני הבעל תנא נמי כולן לפני היבם ולזה כתבו דה"ג זא"ז קתני ור"ל דהשתא גם הסיפא היא בזא"ז והוי כולה בדרך זה וכמ"ש מהרש"א והכי דיקי לשנייהו שכתבו דמפרש כולה מתניתין בזא"ז. שו"ר לה' בית יהודה שם שדקדק כן מדברי התו' כדברי מהרש"א דאם כדברי המהרש"ל מאי כולה מתניתין דקאמרי הלא ליכא רק ב' בבות גם פי' דברי התו' כמ"ש דדחיקא להו למפסק בסכינא חריפא לתרי בבי קמייתא בלא זא"ז ובתרייתא עם מציעתא בזו ואצל"ז ע"ש אך לא זכר ש"ר דברי התו' דמעילה הנז"ל שכתבו להדיא דאין זו שיטת התנאים. אך מדברי רש"י והרע"ם דריש מעיל' במשנה נראה דשפיר י"ל בב' בבות רישא בזא"ז וסיפא בזו ואצל"ז ע"ש וכן נראה מדברי הרע"ם בפי' המשנה דכתובות שרמזתי ע"ש אלא דבמסקנא פירש"י והאי בעל הש"ס דייק ממתניתין ולא ס"ל דזו ואצל"ז וכתב ה' שער יוסף ז"ל דאפשר שרש"י חזר בו מכח הש"ס וס"ל כדעת התו' דאין דרך לשנות רישא בזו א"ז וסיפא בזו ואצל"ז עש"ב. ולאחר המחי"ר אשתמיטתיה דברי הרא"ה והריטב"א שהביא רבינו בצלאל בשיטתו לכתובות בהאי סוגיא שכתבו דרש"י גורס במשנה זו כולן בפני היבם וגריס בש"ס זו ואצל"ז קתני עש"ב ואחד הרואה שהוא ז"ל הזכיר שיטת רבינו בצלאל הלזו ע"ש. ומעתה מוכחא מילתא דשפיר י"ל דתני תנא רישא בזא"ז וסיפ' בזו ואצל"ז ואפי' דליכ' רק ג' בבי עכ"ז בבא מציעת' משמש' לפניה ולאחריה וא"כ כ"ש היכא דאיכא ד' בבי כההיא דמעילה וא"כ איך אפשר לומר שרש"י חזר בו וס"ל כהתו' דא"כ תקשי ליה מסוגיא דכתובות דגריס זו ואצל"ז קתני ועכ"ל דמ"ש רש"י והאי בעל הש"ס דייק וכו' לאו משום שאין דרך התנא לשנות כה"ג אלא ר"ל דקושטא הוא שהש"ס גריס במשנה הבבות הפוכות והוי בדרך לא זא ז ואה"נ דדרך התנא לשנות רישא זא"ז וסיפא זו ואצ"ל זו וכההיא דכתובות אלא שי"ל דפי' מס' מעילה אינו מרש"י כמ"ש הי"מ בכללי רש"י אות ו' ע"ש. והיוצא מן האמור דכלל זה במחלוקת הוא שנוי דלדעת התו' והריטב"א אין זה שיטת התנאים ולדעת רש"י יתכן להיות רישא זא"ז וסיפא בזו ואצל"ז וכן נראה דעת הרא"ש מהא דאיתא בר"ה דל"ג א' הא גופא קשיא אמרת מתעסקין וכו' אלמא אפי' לכתחילה והדר תנא אין מעכבין וכו' הא לכתחילה לא וכו' והקשה הרא"ש ז"ל בתוספותיו הובא בהגהות וחי' מתו' הרא"ש ור"ג מאור הגולה בסוף ערכין וז"ל הא דדייק אברייתא ולא דייק אמתניתין משום דמתניתין מפרשא שפיר בלא זא"ז אבל ברייתא זו ואצל"ז קתני לכך דייק מרישא אסיפא ע"כ. והנה שם בש"ס אוקי רישא דמתניתין בזו ואצל"ז ואם איתא אמאי לא דייק הש"ס אמתניתין דהא לא שייך למתני רישא בזו ואצל"ז וסיפא בזו א"ז אלא עכ"ל דס"ל להרא"ש דשפיר י"ל כן וכדעת רש"י ויש לדחות ודוק ונ"ל להביא ראיה לשיטת רש"י ז"ל מהא דאיתא במציעא דע"ט סע"ב ואשה בין גדולה ובין קטנה ואפי' מעוברת ואפי' מניקה ופריך השתא מניקה אמרת מעוברת מיבעיא ומשני רב פפא מעוברת והיא מניקה וכו' ע"ש והתם הוי רישא בזו ואצל"ז וסיפא בזא"ז בין לפשט הברייתא דהוו שתי חלוקות ל"מ מעוברת אלא אפי' מניקה ובין למה דמשני רב פפא דמעוברת ומניקה חלוקה אחת וצ"ע לדעת התו'. ודעמייהו מהאי ברייתא. גם צ"ע מהא דתנן בעירובין דכ"ב אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד עושים להם פסין ע"ש והתם צ"ל נמי דרישא זו ואצל"ז וסיפא בלא זא"ז וצ"ע. ודע דכפי כלל זה דהתו' ניח"ל הא דאיתא בפ' תמיד נשחט ד"ס א' דפריך השתא לשמו וכו' שלא לשמו וכו' מיבעיא ומשני איידי וכו' ולכאורה קשה דאימא זו ואענ"ז קתני והנה מלבד די"ל דאיידי עדיף מזו ואצל"ז וכדכתיבנא במע' האל"ף אות ב' ע"ש י"ל עוד ע"פ דברי התו' הנז' דהתם רישא הוי בזא"ז דל"מ מחשבה בעבודה אחת אלא אפי' מעבודה לעבודה ומעתה לא יכון לומר סיפא בזו ואצל"ז ולהכי משני ליה באיידי:

ד' זו ואצל"ז הגם דאין שיטת התנאים לשנות רישא בזו ואצל"ז וסיפא בזא"ז כמ"ש באות הקודם הנ"מ היכא שהחלוקות דסיפא לאו אינהו דרישא אבל אי אינהו מנייהו מה דתני פרישא שייך למתני שלא להפך סדר החלוקות וסגנון אחר משמש כניסה ויציאה כ"כ ה' חיד"א זצ"ל בשער יוסף וביעיר אזן אות ז' ע"ש. ובהכי ניחא הא דאיתא בפ' תמיד נשחט דס"ג א' במשנה ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן פטור ובמועד וכו' ושאר כל הזבחים בין לשמו בין שלא לשמו חייב דלכאורה רישא בזו ואצל"ז וסיפא זא"ז ועם האמור ניחא ועמ"ש ג"כ ה' תורת חיים בחי' לקמא דק"ד על הא דתנן בפ' השואל דצ"ח השואל את הפרה וכו' או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של שואל ומתה פטור אמר לו השואל שלחה לי ביד בני וכו' דרישא הוי זוצל"ז וסיפא לזא"ז ע"ש וכן בפ' כל כתבי דקי"ז ב' איתא נשברו לו חביות וכו' ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף נזדמן לו אורחים מביא כלי אחר וכו' וכתבו שם התו' ד"ה כלי אחר דלא זא"ז קתני ע"ש דכפי דבריהם סיפא דנזדמן לו אורחים וכו' הוי זו ואצל"ז וכפי דברי הגאון חיד"א ניחא הכל:

ה' זו ואצל"ז זמנין דהוי פירושו לא זא"ז ואשכחן דכוותה בתלמוד חד לישנא בב' דוכתי בב' פי' ש"מ כתובות לדף נ"ח א' ע"ש. ולפ"ז ניחא מה שהקשה הרשב"א בחי' לר"ה דל"ב ב' על דברי הרי"ץ ן' גיאת ז"ל עש"ב. אלא די"ל התם שאני דאיכא בתר הכי לשון זה דזה ואצל"ז והוא כפשוטו ודוחק לפרש לשון הסמוך לו בפי' אחר א"נ משום דהוי רישא בזא"ז וסיפא בזו ואצל"ז ועמ"ש לעיל באות ב' ודוק:

ו' זו ואצל"ז אמרי' גם ממשנה למשנה הגם דאיכא הפסק בינתים הכי מתבאר מדברי הראב"ד הובא בש"מ מציעא על הא דתנן שם ד"ע ב' אין מקבלין צ"ב מישראל ע"ש. ויותר מזה ביבמות די"ג מתרץ רבא בזו ואצל"ז בתרי פרקי ע"ש ויש לתמוה על השואל המובא בתשו' הרמ"ז סי' ס' שכתב דא"ל זו ואצל"ז בכה"ג ע"ש. איברא דהריטב"א לחי' לשם כתב בפשיטות דא"ל זואצל"ז בתרי פרקי והא דקאמר התם זו ואצל"ז לאו דוקא ע"ש ועיין ג"כ לה' יעיר אזן אות ו' שכתב דגם הר"ן כ"כ דלא אמרינן זו ואצל"ז אלא בתרא מתניתין ע"ש ועמ""ש לקמן במע' ה"ל אות ו' גבי לא זא"ו ע"ש:

ז' זו הלכה העלה וכו'. רגיל התלמוד לומר לשון זה דהעלה על הבעיא דאיבעיא בבי מדרשא או על הברייתא כ"כ מו"ז הרב הגדול כמוהר"ר צמח הכהן זצוק"ל בחי' כת"י לנדרים דנ"ז ב' בכוונת רש"י שם ד"ה העלה בידו בצל וז"ל ברייתא או בעיא היא דאיבעיא בבי מדרשא ע"ש ור"ל שהעלה בידו אותה בעיא דאיבעיא להו בבי מדרשא ושייך ג"כ על הברייתא כגון זו הלכה העלה חנניא איש כפר הונו וכמ"ש שם הרא"ש עכ"ל זיע"א ודבריו

חיים:

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה