אור ברסלב
לב שומע כללים וענינים › מערכת אות ו

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

כללים וענינים · מערכת אות ו

מערכת אות ה

א' ותרגומו כשאומר רש"י כן בפי' החומש מדברי הרא"ם בפ' בהר סיני מוכח שהוא חולק על מה שפי' הוא ז"ל ע"ש אבל הנח"י כתב שכוונתו להביא ראיה מהתרגום ע"ש וכן הוא בכללי רש"י שבתחילת החומשים:

ב' וליטעמיך עמ"ש הי"מ סי' רנ"ה בשם הריטב"א גיטין דמ"ב ועיין בפ"ק דשבת דף ב' סע"ב דקאמר וליטעמיך הגם דבההוא תירוצא לא מתרצא למוקשה ע"ש:

ג' וי"ו במקום או כתב רב"א בשיטתו לבתרא על הא דאיתא התם דק"ז נוטל רביע בקרקעות ורביע במעות בשם ר"ש דאו או קאמר כמו ששנינו חלץ ועשה מאמר וכו' והוא ז"ל דחה דבריו דאין דרך האמוראים לסתום אלא לפרש ע"ש ועיין יעיר אזן באות כ"ו:

ד' וי"ו בכתוב מורה לדרוש התיבה פעמים ע"ד שדרשו רז"ל ויתן יתן ויחזור ויתן הגאון מהר"ש בס' ווי העמודים ואני בעניותי נשתמשתי מזה בכמה מקומות. ה' יעיר אזן אות ט"ז ואחד מהם בס' שמחת הרגל בסי' ורחץ שר"ל רחץ ורחץ וכן בפיסקא דמתחלה היו אבותינו עע"ז ע"פ ויעבדו אלהים אחרים ע"ש ומוה"ר מוהרש"ך זלה"ה בפי' להגדה כ"י השיג עליו דע"כ לא אמור רבנן בכפ'ילא אלא בוי"ו שהוא יתר כמו וי"ו דויתן לך אבל לא בוי"ו הצריך להכתב להפך העתיד לעבר או לחיבור ע"ש וכ"כ ה' אהל ישרים אות ג':

ה' וי"ו לחלק לדעת ר' יונתן היינו בענין שהוא לעתיד אבל כשהמעשה הוא על העבר כגון פ' ופ' עשו דבר זה בודאי הוא לשון תוספת מהרי"ט בווי העמודים סי' נ"ח בשם משפט צדק ובני יהודה ליישב קו' הט"ז על מ"ש רש"י גבי וה' הכה כל בכור לשון תוספת הוא כמו פ' ופ' ע"ש ומ"ש ה' המגיה בס' אהל ישרים אות ה' ליישב דשאני התם שלא נזכר שום אחר בלתי לה' לבדו וא"כ וי"ו יתירה היא נוספת על ה' לומר שהוא וב"ד ואולם היכא שאומר פ' ופ' ה"נ שהכוונה היא פ' או פ' ע"ש הוא תמוה דהא רש"י סיים וכתב כמו שאומר פ' ופ' משמע דהאי לישנא נמי לשון תוספת הוא:

ו' וי"ו לחלק כתב הריטב"א משם הרא"ה ורבינו פינחס הלוי דפלוגתייהו דרבי יאשיה ור' יונתן אינו אלא במניעה אבל במעשה לכ"ע וי"ו מוסיף כאשר עיניך תחזינה בש"מ למציעא לדצ"ד ה' יעיר אזן או ז' עש"ב. ומוהרי"ט בווי העמודים סי' נ"ח הוכיח מדברי מוהר"ש יפה בב"ר פמ"א סי' י"ג דגם בכה"ג פליג ר' יונתן וס"ל וי"ו לחלק וכן הוכיח מדברי הרמ"ה עש"ב. ומה שהק' ה' המגיה באהל ישרים באות ה' לדעת הריטב"א מדאמרינן בפ' לולב הגזול דל"ד ב' אר"א יכול יהי אתרוג עמהם באגודה א' וכי נאמר הדר וכפות ומנין שמעכבין זא"ז ת"ל ולקחתם שתהא לקיחה תמה וע"ש ברש"י והשתא קשה דאם בדבר שהוא עשייה הוי וי"ו להוסיף למאי אצטריך קרא דולקחתם ללקיחה תמה אלא דמשמע דגם בכה"ג י"ל וי"ו לחלק ע"ש י"ל דאצטריך לאתרוג שגם הוא מעכב ודוק. ואולם לכאורה קשה מפ' הוציאו לו דנ"ח דפליג ר' יונתן בקרא דולקח מדם הפר ומדם השעיר מזה בפ"ע ומזה בפ"ע אע"ג דבעשיה קאי קרא וי"ל כמ"ש שם התו' דילמד סתום מן המפורש דכי היכי בלפני ולפנים ובהיכל נותן מזה בפ"ע ומזה בפ"ע ה"נ לקרנות א"נ כמ"ש בדף כ"ז ב' ד"ה קמא דמדם השעיר הפסיק הענין ע"ש ודוק. וה' יעיר אזן ז"ל באות הנז"ל הביא ראיה להריטב"א משם מהר"ח הלוי ממ"ש בפ"ק דתענית א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן שאול שאל שלא כהוגן דאמר והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו לאשה והוה אפ' דיהיה עבד וממזר ואי אמרינן דר' יונתן סבר וי"ו לחלק מאי קאמר דשאל שלא כהוגן נימא דיעשרנו אם אינו ראוי ואם הוא ראוי את בתו יתן לאשה אלא מוכרח דלא אמרה ר' יונתן אלא במניעה אבל במעשה וי"ו מוסיף וכתב ע"ז שהיא ראיה טובא אי אמרינן דגם בלשון בני אדם אמרינן וי"ו לחלק עש"ב. ולאחר המחי"ר לי ההדיוט יש לדחות דשאני התם דכתיב ואת דלא הוה צריך למיכתב אלא יעשרנו וכו' ובתו יתן לו לאשה והיינו מפרשים שפיר דאו או קאמר ומדכתיב ואת דרשינן ליה לאפוקי ממשמעותיה וכעין מ"ש הוא ז"ל שם במע' האל"ף אות ל"ב בענין אתא את ופסיק ע"ש ולעולם י"ל דגם בעשיה פליג ר' יונתן וס"ל דוי"ו לחלק. ואולם נראה דיש ראיה לשיטת הריטב"א מההיא דאמרינן בפ"ק דמגילה ואימא פרזים בארביסר מוקפין בארביסר ובחמיסר דכתיב להיות עושים את יום י"ד לחדש אדר ואת יום ט"ו וכו' ומשני אי הוה כתיב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרת השתא דכתיב את יום י"ד ואת יום ט"ו אתא את ופסיק ע"ש והשתא אם איתא דר' יונתן ס"ל דגם בעשיה אמרינן וי"ו לחלק הו"ל להש"ס להקשות ולומר הניחא לר' יאשיה אלא לרבי יונתן מא"ל דאדרבא אי הוה כתיב את יום י"ד וט"ו הוה מפרשינן דאו או קאמר השתא דכתיב ואת דלא צריך י"ל דאתא לאפוקי ולמיעבד תרי יומי ודוחק לומר דאה"נ דלר' יונתן תנא הוא ופליג דמוקפין עבוד תרי יומי חדא דלא הוה שתיק מינה הש"ס ולימא הכי ועוד קשה דוכי פליג אמציאות דהא חזינן דמימות מרדכי ועד היום אינן עושין רק יום ט"ו אלא עכ"ל דבעשיה מודה רבי יונתן דהוי להוסיף ודוק. אך צ"ע מההיא דשאול ששל שלא כהוגן דמנ"ל לומר כן אדרבא דמדהו"ל למכתב ובתו וממילא משמע דשניהם יחד דוי"ו להוסיף וכתב ואת י"ל דאתא לאפוקי ולימא דאז או קתני ואדרבא מזה יש להוכיח דס"ל לר' יונתן דגם בעשיה וי"ו לחלק אם לא שנאמר דלשון בני אדם שאני וצ"ע ודוק:

ז' וסתמא כפלוני ומדלא קאמר פ' היא אלא כפ' י"ל דה"ק דסתמא ס"ל כפ' אך לא מטעמיה תו' יומא דנ"ח א' ד"ה ר"י עיין שם:

ה' ותסברא לא נאמר בשום מקום אלא לסתור ולא לקיים האוקמתא ש"מ מציעא דף כ"ב א' ד"ה תרגומא וכו' בשם הריטב"א ע"ש ואפשר דזהו הכרח להתו' שם שכתבו דל"ג ותסברא וע"ש בעין יהוסף:

ט' והלכתא אורחיה דתלמודא לתרץ בלשון הלכתא רב"א בש"מ קמא ועיין להי"מ סימן רנ"א ולמהר"ץ הירש בהגהותיו לקמא דף מ"ט:

י' ולא היא האי לישנא משמע דאינה סברה כלל והרשב"א בחי' לקמא די"ח א' על הא דקאמר התם ולא היא מ"ט וכו' הקשה דאטו מאן דמוקי לה כר"ט מאן דלא סבר הני מי דחי בולא היא ותו' דלישנא קייטא היא ובטעמא דחי ליה מדר"ט ולא פי' ולקמן פי' אימר דשמעת לר"ט וכו' א"נ דכלפי שאמר ותסברא נזק שלם מגופו מי איכא ומשום דוחקא דהאי קושיא מוקי ליה כר"ט א"ל ולא היא כלומר האי קושיא לא היא מ"ט וכו' ע"ש ולזה כיון רש"י שם שכתב ולא היא מאי ותסברא דקא פרכת וכו' ע"ש:

י"א ואזדו לטעמיהו כתב הי"מ אות רמ"ג בשם ה' הליכות אלי דהיכא דפליגי בפירושא דמתניתין או ברייתא אז הוא דשייך לומר ואזדו לטעמיהו ולא פריך והא אפליגו בה חדא זמנא ע"ש וכפ"ז לא היו צריכין התו' בבבא קמא ד"כ א' ד"ה ואזדא לעשות צריכותא כזה ומיהו כבר הוכיח הי"מ שם מהש"ס דגם בכה"ג פריך ועביד צריכותא עיין שם:

י"ב ותנא תונא בפ' זה בורר דכ"ח א' כתב רש"י ז"ל שר"ל תנא דידן כמו אבונא. אחונא ע"ש ולפ"ז קריאת ותנא רפה ותונא בדגש לחסרון הכינוי אבל לפי' הערוך ע' תן שכתב שר"ל והתנא שנאה וכו' ע"ש משמע דותנא היא בדגש אבל תונא רפויה א"נ דלאו דוקא קאמר אלא שר"נ שנאה התנא ול ולעולם קריאתם כפירש"י וק"ל :

י"ג ותני תרתי אגב חדא בתמיה דאמרי' ברפ"ק דקידושין היינו היכא דליכא חידושא. באידך חדא אבל היכא דאיכא חידושא תני תרתי ואפי' טובא אגב חדא כיון דאיכא חידושא באותה חדא ובאינהו ליכא חידושא. השע"ה בה' תפלה דין י"ד די"א ג' ע"ש ועיין תו' ר"פ גיד הנשה ובהכי ניחא הא דאיתא בר"פ הנשרפין דלאביי תני חמותו ואם חמותו אגב אם חמיו ע"ש ודוק:

י"ד ופליגא כתב רבינו סעדיא גאון דכל היכא דאמרינן ופליגא דפלוני בין בתנאים בין באימוראים על הרוב יצא הנאמר עליו זה ר"ל הנפלג עליו מהיותו כהלכה. יעיר אזן אות כ"א וביאר עליה ה' פני מבין ח"ב דקכ"ו ג' דר"ל דהו"ל כמי שאמר דהאי מימרא לא תציתו לה דפליגא על ר' פ' דהלכתא כוותיה ע"ש ולכאורה קשה על כלל זה מפ' כיצד מברכין דמ"א ב' דאיתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם וכן אר"נ ור"ש אמר טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם וכו' ופליגא דר' חייא וכו' ואחר סמוך קאמר אמר רב פפא הלכתא דברים וכו' ע"ש דהוא הפך רבי חייא וי"ל דכל המימרא כולה כך אתאמרא בבי מדרשא בשם רב הונא ור"נ ור"ש ושם אמרו בהאי לישנא דופליגא דר"ח ולהיות כי האי לישנא מוכח דה' כר"ח לכן באותו פרק ענה ר"פ ואמר הלכתא וכו' כדי שלא נטעה לומר דהלכה כר"ח ורב אשי קבע הדברים כהוייתן ודוק. ולדעת רבינו אי ס"ל להאי כללא או לא כתב ה' פני מבין שם משם ה' שם יוסף דיש ראיה ברורה מהא דאמרי' בסנהדרין דצ"ט ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העו"הז לימות המשיח אלא ש"מ בלבד ופסק רבינו כוותיה בפי"ב מה' מלכים ה"ב ע"ש ודבריו תמוהים דאחד הרואה דבפ"ח דה' תשובה ה"ז פסק כוותיה דריו"ח וכבר נתעורר בזה מרן כ"מ והצ"ע ע"ש וא"כ מה מקום לראיה זו כיון שבמקום אחר פסק דלא כשמואל ואין בידי ס' שם יוסף הנז' לראות שורשן של הדברים. ולי ההדיוט נראה להביא ראית מהא דאמרינן התם ופליגא דר' אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין וכו' ופסקה רבינו בפ"ז מה' תשובה ה"ד וכן בפרק כ"ש דכ"א ופליגא דר' אבהו דאמר ר"א כ"מ שנ' לא יאכל וכו' אחד איסור אכילה א' א"ה ופסק כוותיה בפ"ח מה' מ"א הט"ו וכן מהא דאמרינן בפ' בן ס"ומ דס"ח ב' ופליגא דרבה דאמר קטן אינו מוליד ע"ש וידוע דרבה ור"ח ה' כר"ח דגדול מרבה הוה ועמ"ש לקמן בס"ד במע' הרי"ש אות ובפ"ח מה' גזילה ואבדה פסק בהא כרבה ע"ש ולפי האמור ניחא כיון דקאמר תלמודא עלה ופליגא דרבה כוותיה קיימינן וי"ל דהש"ס קי"ל דה' כוותיה מכח ברייתא דרבי חזקיה דמייתי בתר הכי דקאי כרבה וכן בפ' הגוזל עצים דק"ט ב' איתא להדיא ברייתא כוותיה משו"ה קבע הש"ס מלתיה דרבה בופליגא למימרא דה' כוותיה. ואולם ממה שפסק בפ"א מה' מ"א הי"ד דכ"ד מיני עופות טמאים וכו' ע"ש נראה להדיא דלית ליה להאי כללא דבחולין דס"ג קאמר הכי הש"ס מעיקרא משמיה דרב ובתר הכי מסיק ופליגא דר"א וכו' ע"ש הרי דפסק כמימרא קמייתא וכן מוכח מהא דאמרינן בשבת די"ג א' ופליגא דר' פדת ובפי"א מה' א"ב פסק דלא כוותיה ובפ' כיצד מברכין דמ"א א' איתא א"ר יוסף וכו' ופליגא דרב חנן ופסק רבינו כרב יוסף גם בפ' במה אשה דס"ה ב' אמרינן מסייע ליה לרב דאמר רב מטרא וכו' ופליגא דשמואל וכו' ופסק רבינו כוותיה דרב בפ"ט מה' מקואות הי"ג שמכל זה מוכח דלא ס"ל להדין כללא. ונראה שכן דעת התו' מדהוצרכו שם בד"ה דאמר שמואל שכתבו משם ר"ת דה' כשמואל מהא דתניא ר"מ וכו' ולא הכריחו מדקאמר הש"ס ופליגא דשמואל וכן נראה שכן דעת הרא"ש כדמוכח מההיא דשבת די"ג דאייתינא בסמוך ומההיא דכיצד מברכין ע"ש וכן תמצא אליו בפ"ק דע"ז די"ז א' בהא דקאמר אמר ר"ח ע"ד ד' אמות וכו' ופליגא דר' פדת ופסק הרא"ש כר"ח וכן פסק הטור יו"ד סי' ק"ן ע"ש ומכאן תשובה למ"ש הרב הנז"ל דהטור ס"ל להאי כללא ע"ש. גם אשו'ר לה' פתח הדביר ח"א סי' קס"ד שהביא דברי ה' שם יוסף הנז"ל שכ"כ בפ"ו דה' ברכות גבי נוטל אדם ידיו שחרית וכו' ע"ש וכתב הוא ז"ל שלזה כיון הרא"ש שכתב ועבדינן כי האי לישנא דלא פליג אדרב והיינו כדכייל לן ה' ז"ל דכיון דאמר הש"ס ופליגא לית ה' כההוא לישנא ע"ש וכבר נתבאר מאותם מקומות שהבאתי דאין כן דעת הרא"ש:

ברם לא מצינא למיקם שפיר בדברי הגאון ז"ל דהא אשכחנא התם בפ' במה אשה דלבתר דקאמר הש"ס ופליגא דשמואל קאמר נמי ופליגא דידיה אדידיה ע"ש וכפי דבריו צ"ע דאיך מתחלה קאמר ופליגא דשמואל ור"ל לא תציתו למלתיה דרב דהא פליג אדשמואל ובתוך כ"ד קאמר ופליגא דידיה אדידיה ור"ל לא תציתו למילתיה קמייתא רק למלתא בתרייתא דהיא כוותיה דרב והו"ל תרתי דסתרן וכה"ג בפ' הזורק דצ"ז א' ופליגא דר' אלעזר וכו' וכן בפ' ע"פ דקי"ז א' ופליגא דריב"ל וכו' ופליגא דידיה אדידיה וכו' ע"ש. גם קשה דהא בבכורות מייתי הש"ס פלוגתא זו דרב ושמואל בסגנון אחר שבתחלה מייתי מילתיה דשמואל וקאמר עלה ופליגא דרב ע"ש והשתא קשה דבפרק במה אשה עביד מילתיה דשמואל עיקר ובבכורות להפך שדברי רב עיקר ועכ"ל דאין סדר למשנה וכפי מה דסליק מיניה הש"ס בו יאמר ופליגא וכיוצא בזה כתב הי"מ אות רט"ו ע"ש וצ"ע מזה לדברי הגאון ז"ל והן אמת שהגאון ז"ל לא החליט הדבר בכל המקומות דהרי לא כתב רק שעל הרוב הנאמר עליו זה מהיותו כהלכה ומשמע דיש ויש שיצאו מן הכלל ואם יש לתמוה הוא על ה' פני מבין הנז"ל שלאחר שהביא דברי הגאון יצא מן הכלל ללמד דכל היכא דקאמר ופליגא קי"ל כמאן דפליגא ע"ש ולא ידעתי מה יענה לאלו המקומו' שהבאתי ואעיקרא לא ידענא מהיכן משמע ליה כן מדברי הגאון וגם לפי דרכו לא היה צריך לזה אלא דאפי' שנאמר דעל הרוב הוא דאיתמר האי כללא ניחא פסקא דהרמב"ם דשקיל וטרי בגווה כאשר יראה הרואה. באופן דלדברי הגאון לק"מ שלא כתב אלא על הרוב ואה"נ דיש ויש דלית הלכתא כמאן דקבע הש"ס עליו ופליגא כגון היכא דמוכח מהש"ס דלא נחית בסדרא דמלתא כי הכא ואפ' שזה הכרח התו' להכריח ממקום אחר דה' כשמואל ולא הכריחו מדקאמר ופליגא משום דבת"ה קאמר ופליגא דידיה אדידיה וגם ממה דאתמר בבכורות בסגנון אחר וכן יש לומר בדעת רבינו שפסק בהא כוותיה דרב אע"ג דקאמר ופליגא דשמואל. דמאחר עלות שדעת הגאון דעל הרוב דוקא הוא דקאמר יש לנו לומר דליכא מאן דפליג עליה ואי אשכחנא איזה פסקי דהם להפך צריך למצוא איזה הכרח דאפושי פלוגתא לא מפשינן אכן מדברי מרן כ"מ ז"ל בפיו"ד מה' כלי המקדש ה"ח וממ"ש בפ"ב דה' ע"ז היו"ד בשם מוהרי"ק וממ"ש ג"כ הוא ז"ל שם ובפ"ג מה' שכירות ה"ח אין נראה כן אלא די"ל שכלליה דרבינו סעדיא גאון ז"ל לא נתגלה בימיו כי לא היה בדפוס וק"ל. ואולם הא ק"ל טובא דאחד הרואה בכמה דוכתי בתלמודא דאיכא האי לישנא דופליגא והכוונה היא דפליגא אמימרא קמייתא וזה בפרק כל היד די"ז ב' ופליגא דר"ח ופירש"י פליגא דר"ח אדאביי וכן פירש נמי בופליגא דרב קטינא ע"ש גם בפ' טרף בקלפי דמ"ו איתא ופליגא דרב הונא ופירש"י אדבר קפרא ואדרבא ובפ' כל הזבחים די"ט א' קאמר וריו"ח אמר לא אמרו ייתור בגדים אלא במקום בגדים וכו' ופליגא דרבא וכו' ופירש"י ג"כ ופליגא דרבא אדריו"ח ופירושו מוכרח מהש"ס דקאמר בתר הכי אדריו"ח ודאי פליגא אדרבי יהודה בריה דר"ח מי לימא דפליגא וכו' ע"ש ומעתה כיון דליכא ברירה מי הוא הנפלג או מי הוא דפליג מנ"ל לפרושי דופליגא ר"ל דמימרא קמייתא פליגא על הא ולא תציתו לה אימא איפכא שר"ל דהאי מימרא בתרייתא פליגא אמימרא קמייתא ולא תציתו לה ועיין באות שאח"ז וצ"ע:

ט"ו ופליגא דר"פ הדרך הוא דמימרא או ברייתא קמייתא דאייתי הש"ס מקמי הכי פליגא אדר"פ ומצאתי מחודש שר"ל דר' פלוני פליג אקמייתא כמ"ש באות הקודם בסמוך. ודע שרש"י ז"ל בפ' המוציא תפילין פי' האי ופליגא דרבא דאייתינא לעיל מפרק כל הזבחים די"ט שר"ל דריו"ח פליג אדרב' והוא כפי' הנהוג וצ"ע דמן הש"ס שם דקאמר אדריו"ח ודאי פליגא לא משמע כן אלא דמלתיה דרבא פליגא אדריו"ח וכמו שפירש איהו גופיה שם ודוק:

ט"ז ופליגא וכו' אחר שהצצתי היטב בכמה דוכתי בש"ס ועד כדון לא אשכחנא האי לישנא בתנאים אלא מהאמורא לאמורא להשמיענו דהיא פלוגת' דאימוראי או מתנא לאמורא כההיא דפ' במה אשה דס"ג א' תניא אמרו לו לרבי אליעזר וכו' ופליגא דשמואל וכו' וכן בפרק שואל דקנ"א ב' ע"ש או מאמורא לתנא כההיא דפ' כיצד מברכין דמ"א ב' איתמר הביאו לפניהם וכו' אמר רב הונא וכו' וכן אמר רב נחמן וכו' ופליגא דרבי חייא וכו' דכל זה הוא חידוש וכמ"ש שם רבינו יונה וז"ל ופליגא דר"ח אע"פ שהאמוראים אינם חולקים על התנאים בא להשמיענו כאן שאינן סוברים דברי ר"ח וכו' ע"ש. אך בתנאים לא שייך האי לישנא דופליגא דאין זה חידוש שחולק עליו כי התנא יש לו כח ואל לחלוק על תנא אחר הגם דגדול ממנו ולא שייך לומר אלא ודלא כי האי תנא להשמיענו שיש מחלוקת בדבר ולאו כ"ע מודו בה ואם כנים אנחנו בזה צ"ל דמ"ש רס"ג ז"ל והבאתי דבריו בסמוך אות י"ד דכל היכא דאמרינן ופליגא דר"פ בין בתנאים וכו' ע"ש לאו דוקא או שר"ל מאימורא לתנא או מתנא לאמורא כי ע"פ הדברים האלה י"ל דהיי"ט למה דאיתא בנדרים דל"ב ופליגא דרבי אליעזר דאמר ר"א גדולה תורה וכו' והוגה בגיליון דצ"ל ר"א בלתי יו"ד ע"ש דמלבד די"ל שנימוקם עמם מלישנא דאמר ר"א וכו' ולא קאמר דתניא ר"א וכו' משמע דאינו אלא אמורא עוד בה דלא שייך ופליגא על התנאים ויש להעיר על ה' נחלת השמעוני שהעתיק האי מימרא במע' ר"א ן' הורקנוס ואחריו נמשך ידידנו מהר"י רקח נר"ו בספר פרסומי ניסא דס"ז א' ע"ש ולא שתו על לב שהוא ט"ס וצ"ל ר"א בלא יו"ד וגם בפסחים דס"ח ב' איתא להדיא רבי אלעזר בלא יו"ד ע"ש. אלא דלכאורה קשה מהא דאיתא בפ"ק דברכות דף ז' א' אמר ריו"ח א"ר יוסי שלשה דברים וכו' ופליגא דר"מ דאמר ר"מ וכו' ואולם אחר ההתבוננות לק"מ דשניא היא דאמרה ריו"ח משמיה דרבי יוסי וכה"ג מימרא מתקרייא ואינה ברייתא ועיין תו' כתובות דמ"ד א' והלכתא הובא להי"מ אות תע"ב וכתב עוד כן משם רב"א בשיטתו שם ובשיטת ב"מ משם תו' צאנץ והליכו' אלי בשם הרמב"ן ע"ש וכיון דלא הויא ברייתא רק דאמורא קאמר לה משמיה דתנא שייך לומר ופליגא דר' פלוני התנא. וממוצא דבר מהאי סוגיא דקאמר ופליגא דר"מ דאמר ר"מ וכו' משמע דגם בתנאים שייך לומר דאמר ר' פלוני ומעתה מ"ש בסמוך בטעם המגיהים בההיא דנדרים ר"א בלא יו"ד משום דלא קאמר דתניא ר"א וכו' ליתא וצ"ל כמ"ש משום דלא שייך למימר ופליגא בתנאים וכמדובר. ואין לומר דע"כ לא כתבו התו' דמימרא מתקריא אלא כי קאמר א"ר פלוני משמיה דר"פ אבל כי קאמר אר"פ לאו מימרא היא דמאי שנא דהא ודאי ריו"ח לא ראה ר' יוסי מעולם רק דשמעה מאחרים וא"ל משמיהו וכאלו אמר אריו"ח משמיה ד"ר יוסי ועיין לה"מ אות ע"ד וע"ה ע"ש. ואחר זמן ראיתי לה' דרכי חיים ז"ל בהגהותיו לרבינו המאירי דכ"ח א' שהביא מ"ש ה' כליל יופי על קושית ה' משכנות יעקב עמ"ש בע"ז ד"כ בברייתא דר"פ בן יאיר ענוה מביאה וכו' ופליגא דריב"ל וכו' דמאי אולמיה דריב"ל לחלוק עם תנא דברייתא וכו' דלק"מ דלדידיה ריב"ל הוא אמורא אבל האמת הוא דריב"ל תנא וכו' ע"ש ולפי מ"ש דבתנאים לא שייך לישנא דופליגא ממילא נדחו דבריו דלדידיה דהוי תנא מה שאינו כן וכמו שהרבה להשיב ע"ד ה' דרכי חיים ז"ל עש"ב מ"מ לא הול"ל ופליגא דריב"ל אלא ודלא כריב"ל ומדקאמר ופליגא עכ"ל שהוא מכלל האמוראים גם לה ידעתי דמה יענה בההיא דפ' במה אשה דס"ג ובפ' שואל דאייתינא בסמוך דקאמר ופליגא דשמואל מברייתא דודאי שמואל אינו תנא בשום מקום וע"מ מ"ש בס"ד בסה"ק נאוה קדש בפסוק ראשון אות וי"ו ועי' לקמן אות י"ז ואות י"ח ודוק:

י"ז ופליגא בפ"ק דשבת די"ג ופליגא דר' פדת וכו' ופי' רש"י ופליגא דרב יוסף דפשט מדרשא דהאי קרא לאיסור אדרבי פדת וכתב מו"ז ה"ה כמוהר"ר צמח הכהן זלה"ה בחי' לש"ס כ"י דהכרחו לפרש כן משום דכל ת"ש הנזכרים דברי התנאים ונראה ג"כ דהאי ת"ש היא דרשת תנא והביא רב יוסף ראיה מהאי תנא דדריש לקרא הכי וא"כ איך אומר ופליגא דר' פדא אדרבא תיובתא אדר' פדת לכך פי' דרב יוסף הוא דפשט מדרשא דסמוכים לדבריו ולפי דר' פדת הוא קדמון לרב יוסף אין לומר דד' פדת פליג אדרב יוסף ולכך כתב דרב יוסף הוא דפליג אדר' פדת עכת"ד זיע"א. ושמענו מדבריו ז"ל דאין דרך הש"ס לומר ופליגא אאמורא מברייתא וכן אין דרך לומר ופליגא אמלתיה דחד אמורא המאוחר בזמן מאמורא דקדים ולאחר המחי"ר וקידה ת"ק לא כן אבי דגם מדברי התנא שייך לומר ופליגא על מילתא דאמורא כמבואר באות הקודם דקאמר ופליגא דשמואל מברייתא וממילא מוכח נמי דגם באמורא דקדים שייך ופליגא אאמורא המאוחר וכך מתבאר בכמה מקומות וחד מנייהו בפ' כ"ש דכ"א ב' דקאמר ופליגא דר' אבהו ממלתא דחזקיה דקדים מיניה ואעיקרא מ"ש דר' פדת קדים לרב יוסף לאחר התאבקי בעפרות רגליו הקדושים אינו מוכרח דהא רב יוסף תלמיד רב יהודה תלמיד שמואל ור' פדת הוא בנו של ר"א בן פדת תלמיד ריו"ח דסתם ר' פדת הוא זה כמ"ש ה' יבין שמועה הובא לה' אהל ישרים מע' הסמ"ך אות ל' ע"ש ועיין באות שאחר זה:

י"ח ופליגא ה' דרכי חיים ז"ל בהגהות המאירי דכ"ח כתב משם ה' משכנות יעקב דקי"ד א' על הא דאיתא בע"ז ד"כ ב' בברייתא דר"פ ז' יאיר ענוה וכו' ופליגא דריב"ל וכו' דקשה דמאי אולמיה דריב"ל לחלוק עם תנא דברייתא ופי' הוא ז"ל שגם התו' שם נרגשו מזה ומכח זה כללא כייל לן בכוונת אומרם ופליגא דריב"ל שר"ל פליגא גירסא ואת לגירסת ריב"ל דריב"ל תני בברייתא דענוה גדולה מכולם והוא פי' מחודש במלת ופליגא ע"כ ע"ש. וכפי זה י"ל נמי כהנהו דוכתי דאייתינא לעיל באות ט"ז בההיא דפ' במה אשה ופליגא דשמואל שר"ל דגי' זאת פליגא לגי' שמואל דגריס בברייתא ד"ר אליעזר אף לימות המשיח אינן בטלין וכאיכא דאמרי דבתר הכי וכן בההיא דקאמר ופליגא ד"ר חייא ב"א וניחא נמי ההיא דפ' שואל דקכ"א ופליגא דשמואל מברייתא דרשב"א כיון דשמואל אתי כגירסת איכא דאמרי ואולם לעיקר קושיתו דמאי אולמיה דריב"ל לחלוק וכו' לי ההדיוט לק"מ דזאת היא עיקר כוונת הש"ס להשמיענו חידוש דאע"ג שאין זה דרכם של האמוראים לחלוק על התנאים אשכחן דלפעמים פליגי וכעין מ"ש רבינו יונה הובא לעיל באות ט"ז בההיא דברכות דמ"א ופליגא דר' חייא ע"ש וה"נ י"ל בהא דופליגא דריב"ל ודכוותה. א"נ י"ל דהיכא דקאמר ופליגא כה"ג מברייתא ולא מותיב מינה. תיובתא היינו דקי"ל להש"ס דאותה ברייתא אינה שגורה ולא שמיע ליה וכמ"ש ה' ה"ע בסוגיא דברכות דכ"ו ב' דקאמר נימא תהוי תיובתא דריב"ח ולא קאמר נמי ניהוי תיובתא דריב"ל ע"ש. א"נ דקי"ל להש"ס דאותה ברייתא לא מיתנייא ביר"ח ור"א ומצי האמורא לאפלוגי עלה א"נ דקי"ל דאיכא ברייתא אחריתי ועלה סמך בעל המימרא ועמ"ש ה' תחלת חכמה כלל ח' מכללי פסק ההלכה באר מים וחיים:

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה