אור ברסלב
לב שומע כללים וענינים › מערכבת אות פ

לב שומע· רבי חיים הכהן מטריפולי

כללים וענינים · מערכבת אות פ

מערכת אות ע

א' פשיטא אין דרך הגמרא להקשות פשיטא על דין המפורש דקרא שכן דרך התנא לשנות דינין המפורשים בתורה שער יוסף דנ"א א' משם הב"ש מדברי התו' בסו"פ החולץ ומדברי רש"י שם מוכח דגם בכה"ג פריך פשיטא ע"ש ועמ"ש התו' בשבת דקל"ג ב' על הא דאמרינן התם גדול בהדיא כתיב ביה וכו' ע"ש ולכאורה י"ל מהא דאמרינן בפ' הכונס דנ"ו א' והיודע עדות לחבירו וכו' פשיטא דאורייתא היא אם לא יגיד וכו' ע"ש ומאי קושיא דהרי אורחיה דתנא בהכי וי"ל דהתם שאני דמני הפורץ והכופף והשוכר וכו' דבכלהו תני להו משום חידושא וא"כ גם חלוקת היודע עדות וכו' תנא לה נמי משום חידושא ולהכי פריך פשיטא ואולם אי הוה תני לה לחודה לא פרכינן מידי כנ"ל:

ב' פושטן לפעמים פשיט ממעשה דאמורא אע"פ שהיה יכול לפשוט ממשנ' שלמה והטעם דניח"ל לאתויי ממעשה רב הליכות עולם בש"ב דפ"ב ולכאורה י"ל מהא דאמרינן בפ' במה בהמה דנ"ב א' אמרוה רבנן קמיה דרב אסי הא דרב שמואל בר יהודה לא צריכה דאי ס"ד דרב דימי נמשכין קאמר מרב יהודה אמר שמואל נפקא וכו' ע"ש וקשה דהא י"ל דאשמועינן רב דימי הלכה למעשה ממעשה רב ולעולם נמשכין קאמר ואפ' היינו דמשני ליה דאי מדרב יהודה הו"א אמר לפניו ולא קבלה מיניה ושו"ר מ"ש שם מהרש"א ודו"ק:

ג' פירכא אשכחן דפריך פירכא אע"ג דלא שייכא בפ' החובל מה לאשה שכן אינה במילה. ה"ע פ"ב מש"ד ע"ש ומדכתב ואשכחן דקדק הי"ש בכלל פ"ז דאינו אלא לפעמים ודוקא כי לא שייכא בריש דינא כההיא דמה לאשה אבל כי שייכא בריש דינא אע"ג דלא שייכא אסוף דינא שפיר דמי כי הא שכתבו התו' וכו' ע"ש ועיין בכריתות דט"ו א' במשנה אמרתי לו מה לנדה וכו' ובקדושין דף ה' ב' מה לכסף שכן פודין תאמר בחופה וכו' ובתו' קמא דף ה' ב' ד"ה כי שדית וכו' ובפ"ק דזבחים דף ח' ב' ד"ה הנך כולהו וכו' דמשם בא'רה דשפיר פרכינן פירכא אף דלא שייכא בסוף דינא ע"ש ומעת' צ"ע עמ"ש התו' בפ"ב דשבת דכ"ה א' ד"ה הא בחול וכו' ואור"ח דמודוי לא שייך למיפרך דלא שייך ודוי גבי קדש וכו' ע"ש הרי אע"ג דשייך בריש דינא מ"מ כיון דלא שייך בסוף דינא כתבו דלא שייך למיפרך וצ"ע דמכל הני דוכתי מוכח דשפיר פרכינן גם בכה"ג ועמ"ש ה' זרע יצחק בחי' לקידושין שם דף ה' מה כסף וכו' ולח' יד דוד בחי' לשבת דקל"א בתו' ד"ה לא לכל וכו' ע"ש:

ד' פלוגתא דתנאי ואיכא לאוקומי פלוגתייהו לקולא ולחומרא לחומרא מוקמינן נדה דף ה' א' ומדברי התו' שם ד"ה וברייתא מוכח דלא אמרינן הכי אלא היכא דאיכא משנה וברייתא ולא אתו ככ"ע אלא דחדא מינייהו אתיא בכ"ע ואידך לא אתיא אלא בחד מנייהו אבל היכא דליכא רק משנה או ברייתא ואי מוקמינן לה לקולא אתיא כר"ע אז מוקמינן לה לקולא ולא לחומרא ע"ש:

ה' פינחס זה אליהו או אליהו זה פינחס בפלוגתא הויא עיין רש"י מציעא דקי"ד ב' דאיכא מ"ד אליהו הוא פינחס ורשב"ם בפ' יש נוחלין דקכ"ה ב' כתב דהאי תנא לא ס"ל אליהו זה פינחס ובסוכה די"ג איתא ואליהו תלמידו של משה וכתב רש"י דלאו דוקא שלמד מפיו וכו' ומהרי"ך הירש בהגהותיו לשם כתב דלפי דעת האומר פינחס הוא אליהו אתי שפיר דפינחס למד תורה מפי משה והוא אליהו ע"ש ועיין להמש"ך בח"ב בנימוקיו למכילתא בפרשת בשלח שממ"ש שם משה רבו של אליהו מוכח מזה דפנחס הוא אליהו ע"ש ולא זכר ש"ר דברי רש"י דסוטה הנז' ועיין במדבר קדמות מע' האל"ף או' ז"ך ע"ש:

ו' פתח במאי דסליק היינו במאי דסליק איהו גופיה אבל כשמשיב ע"ד מי שקמדו צריך להשיב כסדר על ראשון ראשון. שושנים לדוד בפ"ב דברכות משנה א' ד"ה רי"א ע"ש אבל מדברי רש"י רפ"ק דנדה ד"ה לא כדברי זה לא משמע הכי ע"ש ושו"ר לה' מתן בסתר בחי' לשם שכתב שהמדפיס טעה להקדים זה לזה דברייתא ערוכה היא דף ד' ב' דחכמים אמרו לא כדברי שמאי וכו' ולא כדברי הלל וכו' ע"ש ועמ"ש רש"י בפ' המצניע דצ"ה א' ד"ה אחד ז'. וכו':

ז' פועל המורה הפך הפעולה כמו ודשנו את המזבח ולא תזמור וכיוצא גם רבותינו נשתמשו בלשון זה בפרק במה בהמה דג"ן ב' מאי לבובין וגו' רנב"י אמר עור שקושרין וכו' וכתבו התו' ולשון לבובין שלא לקרב וכו' ובמ"ק ד"ג א' אין מאבקין וכו' ופי' הערוך שר"ל מסירין האבק מעליה' ועיין הרא"ם בפ' בהר גבי לא תזמור ע"ש:

ח' פריעת ב"ח מצוה הויא מדאורייתא או מדרבנן עמ"ש בס"ד בסה"ק מצות המלך די"ח ב' ע"ש:

ט' פשיטא כתבו התו' בשבת דף ג' ב' ד"ה אי לא וכו' דטפי הו"ל למיפרך מ"ט מאן דאסר ע"ש ונראה משום דקושית הסתירה עדיף א"נ משום דחכמים קיימי אדברי ראב"ע דאסר והם אמרו דמותר לא שייך להקשות ע"ז פשיטא כיון שלא התחילו הם בדבריהם אמנם אי קשיא הוא לראב"ע דאסר ודו"ק ז'

יו"ד פרושי קא מפרש בקידושין דמ"ז א' התקדשי לי באלון וכו' או שאמר לה התקדשי לי באלון וכו' פרושי קא מפרש וכו' כתב שם הרשב"א ואע"ג דאו שאמר לה וכו' קתני יש לנו כיוצא בזה לקמן דנ"ב גבי או שחטף סלע מידה דפרישנא כיצד כגון שחטף וכו' ע"ש:

י"א פטורי שבת דפטור אבל אסור דוקא היכא דתני פטור או פטורים אבל לא היכא דתני ר' פלוני פוטר הי"מ אות תקכ"ה משם הרא"ם בס' יראים ומקשה מזה עמ"ש בהגהות המרדכי ספ"ק דעירובין דאיסורא איכא על מאי דקתני גבי כלאים וחכמים פוטרין ע"ש ולאחר המחי"ר אשתמיטתיה מ"ש התו' בפ"ק דשבת ד"ג ד"ה בר מהני וכו' דמשם בא'רה דאין לחלק בהכי ממה שהקשו מהא דתניא בפ' במה אשה ר"א פוטר בכובלת דפטור ומותר ע"ש וכן מוכח מדברי הסמ"ג לאוין ס"ה דעל מה דאמרינן הצד פרעוש בשבת ריה"ו פוטר כתב הוא ז"ל דאסור מדרבנן ע"ש ומעתה י"ל שפיר דהגהת המרדכי ס"ל כדעת התו' והסמ"ג דהגם דקתני פוטרין אכתי הוא בכלל פטורי שבת דפטור אבל אסור דלא כהגאון הרא"ם ז"ל. ואעיקרא יש לתמוה טובא ע"ד הגאון הנזכר מסוגיא דפ' המצניע דצ"ד ב' דאמרינן התם ההוא שכבא דהוה בדרוקרת שרא רנב"י לאפוקיה לכרמלית א"ל ריו"ח אחוה דמר בריה דרבינא כמאן כר"ש אימר דפטר ר"ש מחיוב חטאת איסורא דרבנן מיהא איכא וכו' ע"ש הרי להדיא דאע"ג דקתני ור"ש פוטר מ"מ תפש הש"ס בפשיטות דפטור אבל אסור קאמר ומקשה מינה לרנב"י. ושו"ר למוהרי"ט זצ"ל בווי העמודים סי' ק"ב אות מ"ח שנתעורר מסוגיא זו ומשאר דוכתי ומסיק דגם הרא"ם לא סמך על זה ומתמיה על הי"מ שהביא כלל זה אחר דרבינו הרא"ם לא סמך ע"ז ע"ש גם איש'ור להגאון חיד"א במחב"ר סי' שי"ז ובס' יעיר אזן במע' הכ"ף אות ד' שהאריך בזה ומקשה טל הי"מ דקשתו דרך על הגהת המרדכי מדברי הרא"ם דלא הו"ל למימר רק דהגהות המרדכי פליג אהך כללא ותו אעיקרא דדינא הרא"ם גופיה לא אמרה בהחלט אלא כמסתפק אמרה וכו' עש"ב. אלא דמה שרצה ליישב דאפ' שכוונת הרא"ם כמ"ש דלישנא דפוטר לא כלל שמואל וכו' היינו דכי קתני לישנא דפוטר לא יתחייב מזה דפטור אבל אסור אלא דמשמע הכי ומשמע הכי וכו' ע"ש צ"ע דא"כ מאי פריך ריו"ח לרבינא דאייתינא בסמוך אימר דפטר ר"ש מחיוב חטאת איסורא דרבנן מיהא איכא למימר דר"ש פוטר ומותר קאמר הלא דכלפי דתני ת"ק חייב קאמר איהו פוטר ואע"ג דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור הכא שאני משום כבוד הבריות וכמו שהקשה מוהרי"ט הנז"ל באות הנז' ע"ש ומאחר דלישנא דפוטר משמע נמי דפטור ומותר לא הוה מקשה מינה לרבינא דהמקשה מקשה בכח כידוע וק"ל:

י"ב פטר חמור הרמב"ן בפי' החומש פ' בא כתב דאינו נוהג אלא בארץ ורבים תמהו דמהש"ס קדושין דל"ז מוכח דנוהגת אפי' בחו"ל. יעיר אזן אות ט"ו ע"ש ואם כוונתו מהא דפרכינן התם והרי תפילין ופטר חמור וכו' לאחר המחי"ר אינו מוכרח די"ל דאינו נוהג בחו"ל אלא מדרבנן ופריך דהו"ל למתנייה במתניתין חוץ מתפילין ופטר חמור וכמ"ש שם התו' ד"ה הרי ע"ש ואם כוונתו למסקנא דה"ק בל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל אכתי י"ל היינו דוקא היכא דלא כתיב ביאה אבל היכא דכתיב ביאה י"ל דאינה נוהגת אלא מדרבנן ומשו"ה לא חשיב להו במתניתין דהיא בכלל מה דתני כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל ודוק. ואי קשיא אינה אלא מהא דפריך בתר הכי והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בא"י בין בחו"ל ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למ"ל וכו' ולפי מ"ש בדעת הרמב"ן מאי פריך והלא י"ל דלפי האמת אינה נוהגת אלא בארץ ומדרבנן הוא דחייב ועכ"ל דכלל זה שכל שהיא חובת הגוף דנוהגת בין בארץ בין בחו"ל מדאורייתא קאמר ובודאי שאין כוונת ה' יעיר אזן להקשות מסוגיא זו כאשר יראה הרואה למדקדק בדבריו. גם צ"ע למה שפי' הוא ז"ל בכוונת הרמב"ן שר"ל דלא נהגה במדבר אלא בביאתם לארץ ע"ש דמה יענה למה דפריך ביאה דכתב רחמנא למ"ל והא אצט' לאשמועי' דלא נהגה במדבר גם למה דמסיק לכדתנ' דבי ר"יש עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ משמע דנהגה גם במדבר וכ"כ שם בשיטה שלא נודע שמה משם הראב"ד להדיא דמצו' פטר חמור נהגה גם במדבר מדכתיב ואת בהמת הלויים תחת בהמתם ע"ש שו"ר בבכורות דף ד' דפליגי ריו"ח ור"ל אי קדשי בכורות במדבר ומסיק דקדשו אלא דפליגי אי פסקו דר"ל סבר קדשו ופסקו מדכתיב כי יביאך וכו' וריו"ח ס"ל דלא פסקו וקרא דכי יביאך אצטריך לעשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ע"ש. וי"ל דפי' הרמב"ן הוא אליבא דר"ל שהוא ע"ד פשוטו של מקרא וכמ"ש הוא ז"ל וע"דהפשט וכו' וצ"ל כמ"ש אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר ר"ל הנולדים אחר חשבון של חומש הפקודים ועמ"ש הוא ז"ל בפ' במדבר גבי ולקחת את הלוים וכו' תחת כל בכור וכו' ע"ש ודוק בדברי תורתו תורת חיים:

תוכן העניינים

לב שומע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה