אור ברסלב
כתבי קודש על השס שבועות › דף ל:

כתבי קודש על השס· רבי יעקב יצחק מפשיסחה

שבועות · דף ל:

דף ל.

בגמ' אי נמי לשודא דדיינא, ומפרש רש"י דאיירי בת"ח וע"ה, ור"ת מפרש בשני ת"ח דהכי מפרש מהרש"ל, והקשה מהרש"א הא שודא איני שייך אלא בשני ת"ח כדאיתא התם בגמ' בכתובות, ולכאורה יש לומר דהמהרש"ל מפרש הכי דרש"י מפרש שודא לשון אומדנא ותוס' מפרש שודא לשון כח בחזקה וא"כ לרש"י יכול לפרש דאיירא בת"ח וע"ה ושודא שייך שפיר דחכמים מעמידו הדעת דנותן לת"ח אבל תוס' מפרש דלשון חזקה וא"כ אי מיירי בת"ח וע"ה איך שייך לשון חזקה הא דיני' הכי דניתן לת"ח אלא ע"כ ברור דמיירי בשני ת"ח. ושייך שפיר לשון חזקה אבל קשה מנ"ל לר"ת דמיירי בשני ת"ח דילמא איירי בת"ח וע"ה, וצ"ל דמעשה שהי' כך הי' בשני ת"ח, ולפי"ז קשה האיך קאמר למאי שלח לי' למשרי בתוגרא הא צריך להקדים משום בע"ד שכנגדו שהוא נמי ת"ח וצ"ל היכא אמרינן דמקדים בדינא משום ת"ח היכא דתובע הוא ת"ח אבל היכא דנתבע הוא ת"ח אינו מקדים בדינא וכאן איירי דעולא הי' תובע וא"כ אי לא שלח לי' דעולא הוא ת"ח משום צד שכנגדו לא מקדים לי' בדינא דאותו הי' נתבע ואם נתבע הי' ת"ח אינו רשאי להקדים לי' בדינא ומשום זה שלח לי' נמי אם הוא ת"ח ודו"ק:

בגמ' דיתיב כמאן דשרי מסאני, והק' הר"ן האיך יכול לסבול בגמר לדין דיתיב כמאן דשרי מסאני ותי' הר"ן דגמר דין הוא אתה זכאי ואתה חייב ויכול לסבול כמאן דשרי מסאני ויש להקשות דלב"ח דפסיק עמידה שיש בו סמיכה בדיינים חשיב לי' לישיבה ובבע"ד חשיב לעמידה וא"כ ייתיב כמאן דשרי מסאני ולמה לא סמיך וא"כ נגד דביתהו דרב הונא חשיב עמידה ונגד הדיינים שצריך ישיבה חשוב ישיבה לעמידה וא"כ למה יתיב כמאן דשרי מסאני, ויש לומר דלק"מ דאם הוא סומך צ"ל נמי לדביתהו דר"ה שיסמוך וא"כ נסתתם טענותי' דבע"ד שכנגדו, ובסברות הב"ח מתורץ מה שהקשו העולם על הגמ' דבסנהדרין (דף י"ט) א"ל שמעון בן שטח עמוד על רגליך ויעידו בך קשה אם צריך לעמוד מאשת חבר כ"ש ממלך וא"כ ממ"נ האיך עביד שמעון ב"ש אם הוא ג"כ עומד ק' הא דיינים צריך בישיבה וא"א כב"ח י"ל דמיירי דשמעון בן שטח סומך וינאי המלך נמי סומך וע"כ לשמעון בן שטח חשיב סמיכה ישיבה ואצל ינאי המלך נמי חשיב ישיבה ול"ל נסתתם טענתו לבע"ד אצל ינאי המלך לא חשיב נסתתם טענותיו מצד שכנגדו ידע שהוא מלך ודו"ק.

תוס' ד"ה אין חכמה וכו' והתם נמי דפריך ממוצא שק לקופה מכ"ש פריך והוה מצי לשנוי' שב ואל תעשה שאני (חסר) שייך שק וקופה (חסר) דבבזיון זוטא צריך למחול על כבודו דהא אמרינן דאם אחותו מתה והלך לשחוט את פסחו וכו' וא"כ מאי מקשה הגמ' וניליף מיניה הא יכול לילף בהיפך מאחותו וא"כ לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן מאחותו בבזיון זוטרא צריך למחול על כבודו דאי' בגמ' דב"מ והתעלמת קאי אזקן ואינו לפי כבודו ופריך הגמ' בכהן ואם הוא בבה"ק רשאי להתעלם מיני' ותי' הגמ' לכהן לא צריך קרא דעשה דהשבת אבידה אינה דוחה וכוי, הקשו הא ל"ת אינה שוה בכל וא"כ דוחה עשה מהשבת אבידה את לא תעשה מכהן, ותי' אסיפת זקנים דעשה מהשבת אבידה אינה שוה בכל דאינו נוהג בזקן ואינה לפי כבודו, והקשה הנ"ל הא תוס' מקשה בזקן ואינו לפי כבודו נמי שייך עשה דהשגת אבידה, וצ"ל דהשבת אבידה א נה שוה בכל בבזיון רבה אינה נוהג השבת אבידה וא"כ מקשה הגמ' שפיר וניליף מיני' קמ"ל דוהתעלמת קאי אזקן ואינו לפי כבודו דילמא איירי בכהן ול"ל כתי' הגמ' שם ק' קושיות תוס' הא אינו שוה בכל וצ"ל כתי' דלעיל דהשבת אבידה נמי שוה בכל דאינה נוהג בבזיון רבה ובבזיון רבה יכול הגמ' לשנות שב ואל תעשה שאני ומתורץ הכל על נכון ודו"ק:

אבל הרמב"ם פסק אפי' שב ואל תעשה אם רצה למחול רשאי וא"כ מתורץ קושיות תוס' דהכא למ"ד אמרינן באיסור אין חכמה ואין תבונה וכו' הא הוי שב ואל תעשה אבל לסברת הרמב"ם דרשאי למחול אפי' בשב ואל תעשה וא"כ באסורי לא נחשב לת"ח אם אינו מוחל כבודו ול"ל לרמב"ם מסנהדרין (דף י"ט) כ"ג מעיד ופריך הגמרא והתעלמת ומאי פריך הגמ' הא אם רצה למחול רשאי למחול, ויש לומר דאיתא בגמרא דהוריות דבכה"ג שייך ושמעה קול אלה דחייב קרבן שבועה וא"א כנ"ל דאינו מחייב להעיד רק מרשותו דאם ימחול על כבודו למה חייב קרבן שבועה אע"כ דצריך להעיד מדינא ומקשה הגמ' התם שפיר ול"ל התם בגמ' דמבטל פסח ומילה ומתעסק במת מצוה שוא"ת שאני הא לסברת הרמב"ם אם רצה למחול על כבודו רשאי אפי' בשב ואל תעשה רק ע"ז קשה מאי מקשה הגמ' משק וקופה על כלאים דאמר ר"י לובש כלאים פושטו אפילו בשוק י"ל דהתם איירי ממ"מ והוא כבודו של מת שמתעסק עמו דלא יהי' באשפה וכבודו של מת אינו יכול למחול רק ע"ז קשה מאי מקשה הגמ' משק וקופה על כלאים דאמר ר"י הלובש כלאים פושטו אפילו בשוק הא לסברת הרמב"ם אם רצה למחול רשאי ומש"ז גיר הרמב"ם הלובש חבירו כלאים אפי' בשוק וא"כ כבודו של אחר הוא אינו יכול למחול וא"כ מקשה שפיר ודו"ק:

בתוס' ד"ה עשה דכבוד התורה עדיף וכו' וי"ל דשאני ד"נ, ואמרתי דצ"ל דהוא דתי' התוס' דבד"נ אינו רשאי ליישב הת"ח הוא מדרבנן דאי אמרינן דהוא מדינא קשה מגמ' דזבחים דאיתא התם זר שעבד חלל דיליף ק"ו מיושב דיושב כשר לאכול בקדשים ואפ"ה אם עבד חלל מכ"ש זה שאינו רשאי לאכול בקדשים מכ"ש אם עבד חלל ופריך הגמרא מה ליושב שכן פסול וכו' וקאמר הגמ' בת"ח ויושב כשר לעדות ואם איתא דמדאורייתא ת"ח נמי יושב פסול בד"נ יכול הגמ' למפרק התם מה ליושב פסול בת"ח בד"נ אע"כ מדינא יושב כשר בת"ח אפי' בד"נ רק פסול מדרבנן, ויש להקשות למה לא יליף הגמ' התם דזר שעבד חלל מסמיכה דסמיכה כשר לאכול בקדשים אפ"ה אם עבר חלל דכתיב לעמוד לשרת מכ"ש דזר דפסול לאכול בקדשים פשיטא דאם עבד חלל וליכא למימר מה לסמיכה שפסול לעדות הא אנן פסקינן דסמיכה כשר לעדות ומלשונו של הגמ' משמע דמקשה קושי' זו וצע"ג ודו"ק ועיין במ"א (סי' תקי"ב סקי"א):

תוכן העניינים

כתבי קודש על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה