כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שמנה פרקים להרמב"ם · פרק ח
פרק שמיני ביצירה האנושית
אי אפשר שיולד האדם מתחלת ענינו בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון כמו שאי אפשר שיולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות אבל אפשר שיולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון בהיות פעולות האחד מהן יותר קלות עליו מפעולות האחר. והמשל בו כשיהיה האדם מזגו נוטה אל היובש ויהיה עצם מוחו זך והליחות בו מעט יוקל עליו לגרוס לזכור ולהבין הענינים יותר מבעל לחה לבנה ורב הליחות במוח. אבל אם יונח האיש ההוא המוכן במזגו אל זאת המעלה מבלתי למוד כלל ולא יעורר כחותיו ישאר סכל בלי ספק וכן כשילמדו ויבינו זה עב הטבע ורב הלחות ידע ויבין אבל בקושי ועל זה המין בעצמו ימצא איש שמזג לבו יותר חם ממה שצריך יהיה גבור רצוני לומר מוכן לגבורה אם ילמדהו הגבורה יהיה גבור במהרה ואחר - מזג לבו יותר קר ממה שצריך. והוא מוכן לצד המורך והפחד וכשילמדוהו וירגילוהו יקבלם מהרה ואם יכון בו הגבורה לא ישוב גבור רק בקושי גדול אבל ישוב כשירגילוהו בלי ספק ואמנם בארתי לך זה שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים אמתיות כי יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח אמנם אני יודע שהדבר המוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יון כמו שאמתוהו טענות האמת שפעולות האדם כולן מסורות לו אין מכריח אותו בהן ולא מביא אותו זולת עצמו כלל שיטהו לצד מעלה או לצד חסרון אלא אם כן תהיה לו הכנת המזגים לבד כמו שבארנו שיקל בו ענין או יכבד. אבל שתתחיב (פעולה מהפעולות) או יהיה בו נמנע - אין זה כלל. ואילו היה האדם מוכרח על פעולותיו תהיינה בטלות מצוות התורה ואזהרותיה והיה הכל שקר גמור אחר שאין בחירה לאדם במה שיעשה. וכן היה מתחיב בטול הלמוד והתלמדות ולמוד כל מלאכת מחשבת היה כל זה הבל ולבטלה אחר שהאדם אי אפשר לו כלל מפני הגורם המכריח אותו מחוץ זולתו לפי דעת האומרים זה שמוכרח שלא יעשה הפועל הפלוני בלתי שידע החכמה פלונית ושתהיה לו המדה הפלונית. והיה הגמול והעונש גם כן עול גמור הן ממנו לקצתינו והן מהשם יתברך לנו שזה שמעון שהרג לראובן אחר שזה מוכרח שיהרוג וזה מוכרח שיהרג למה נענש שמעון ? ואיך יתכן עליו גם כן יתברך צדיק וישר הוא שיענשהו על פועל שאי אפשר שלא יעשהו ואפילו שישתדל שלא יעשהו לא היה יכול ? והיו בטלות גם כן ההכנות כולן עד סופן מבנות בתים כנוס הממון לברוח בעת הפחד וזולתם מן הדומה להם כי אשר נגזר שיהיה אי אפשר מבלתי היותו. וזה כולו שקר גמור וכנגד המושכל והמורגש וזה הריסות חומת התורה לגזור על השם יתברך בעול חלילה לו ממנו אמנם האמת אשר אין ספק בה שפעולת האדם כולן מסורות לו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה מבלתי הכרח שיכריחהו עליו מפני זה היה ראוי לצוותו. אמר (דברים ל' ט"ו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב" (דברים ל' י"ט) "ובחרת בחיים". ושם הבחירה לנו בהם וחייב העונש למי שימרה והגמול למי שיעבור אם תשמעו ואם לא תשמעו וחיב הלמוד וההתלמדות (דברים י"א י"ט) "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים ה' א') "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" וכל מה שבא בלמוד המצוות וחיב גם כן ההכנות כולן כמ"ש בתורה (דברים כ"ב ח') "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך" (דברים כ' ז') "פן ימות במלחמה" (שמות כ"ב כ"ו) במה ישכב (דברים כ"ד ו') "ולא יחבול ריחים ורכב" והרבה בתורה ובנביאים מזה הענין ר"ל ההכנות. אבל מה שנמצא לחכמים עה"ש והוא אמרם (ברכות ל"ג. מגילה כ"ה. נדה טז) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" הוא גם כן אמת ונוטה לצד מה שזכרנו. אלא שהרבה פעמים יטעו בני אדם ויחשבו קצת פעולות האדם הבאות לבחירתו שהוא מוכרח עליהן כזוג פלוני או היות זה הממון בידו. וזה בלתי אמת כי זאת האשה אשר לקחה בכתובה וקדושין והיא כשרה לו לקחה לו לפריה ורביה והיא מצוה והשם יתברך לא יגזור בעשית המצוה. ואם יהא בנשואין אסור - היא עבירה והשם לא יגזור בעשית העבירה וכן זה אשר גזל ממון פלוני או גנבו ממנו או הכה אותו וכחש בו ונשבע עליו לשקר אם נאמר שהשם יתברך גזר על זה שיגיע זה הממון לידו ושיצא מיד זה האחר כבר גזר בעבירה ואין הענין כן אבל כל פעולות האדם הבאות בבחירתו בהן בלי ספק תמצאנה המצוות והעבירות כי כבר בארנו בפרק השני שמצוות התורה ואזהרותיה הן בפעולות אשר לאדם בהן בחירה שיעשן או שלא יעשן ובזה החלק מן הנפש תמצא יראת שמים ואינה בידי שמים אבל נמסרה לבחירת האדם כמו שבארנו. אם כן מהו אמרם "הכל בידי שמים"? אמנם ירצו בו הענינים הטבעיים אשר אין בחירה לאדם בהם כגון בהיותו ארוך או קצר או רדת המטר או עצירה או הפסד האויר או זכותו וכיוצא בהם מכל מה שבעולם זולת תנועות האדם ומנוחתו. ואמנם זה הענין אשר בארו חכמים שהמצוות והעבירות אינן בידי שמים ולא ברצונו אבל ברצון האדם נמשכו בזה אחרי דברי ירמיהו עליו השלום והוא אמרו (איכה ג' ל"ח) "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" שהרעות הם המעשים הרעים והטוב הם המעשים הטובים ואמר שהשם יתברך אינו גוזר על האדם לעשות רע או טוב ואחר שהענין כן ראוי לאדם להתאונן ולבכות על מה שעשה מן החטאים והעבירות אחר שפשע ברצונו ואמר (איכה ג' ל"ט) "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" ואחר כן שב ואמר שרפואות זה החולי - בידינו כי כמו שפשענו בבחירתנו כן לנו לשוב ממעשינו הרעים ואמר אחר כך (איכה ג' מ'-מ"א) "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים". אבל המאמר המפורסם אצל בני אדם וגם ימצא ממנו בדברי החכמים ובדברי הנביאים גם כן והוא שישיבת האדם וקימתו וכל תנועותיו ברצון השם יתברך וחפצו הוא מאמר אמתי על צד אחד והוא כמו שהשליך אבן אל האויר וירדה למטה שאמרנו בה שברצון השם יתברך ירדה למטה והוא מאמר אמתי שהשם יתברך רצה שתהיה הארץ כולה במרכז ומפני זה בכל עת שישליכו חלק ממנה למעלה יתנועע אל המרכז. וכן כל חלק מחלקי האש מתנועע למעלה ברצון שקדם להיות מתנועע למעלה לא שהשם יתברך רצה בעת שהתנועע זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה ובזה חולקים המדברים כי שמעתי אומרים שהרצון בכל דבר עת אחר עת תמיד ולא כן נאמין אנחנו אך הרצון היה בששת ימי בראשית שימשכו הדברים כולם על טבעם תמיד כמו שאמר (קהלת א' ט') "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". ומפני זה הוצרכו החכמים לומר כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע אשר היו וגם אשר עתידים להיות מאשר יעד בהם הכתוב כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהם מה שיתחדש. וכאשר יתחדש הדבר בעת הצורך יחשבו הרואים בו שעתה נתחדש ואין הדבר כן. וכבר הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו ומאמרם בזה הענין (עבודה זרה נ"ד) "עולם כמנהגו נוהג" ותמצאם עליהם השלום תמיד בכל דבריהם בורחים מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת ועל זה הצד יאמר באדם כשיקום וישב שברצון השם יתברך קם וישב רצוני לומר שהושם בטבעו בתחילת בריאתו שיקום וישב בבחירתו לא שהוא רוצה עתה בעת קומו שיקום או שלא יקום כמו שלא רוצה עתה בנפילת האבן הזאת שתפול או שלא תפול וכלל הדבר שנאמין בו הוא כי כמו שרצה השם יתברך שיהיה האדם נצב הקומה רחב החזה בעל אצבעות כן רצה שיתנועע וינוח מעצמו ויעשה פעולות בבחירתו אין מכריח לו עליהן ולא מונע מהן כמו שהתבאר בתורה האמתית המבארת זה הענין באמרה (בראשית ג' כ"ב) "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" וכבר באר התרגום בפירוש שהרצון בו ממנו לדעת טוב ורע רצוני לומר שהוא היה אחד בעולם רצוני לומר מין שאין כמוהו מין אחד שישתתף עמו בזה הענין אשר נמצא בו והוא שמעצמו ומנפשו ידע הטוב והרע ויעשה איזה מהם שירצה ואין מונע לו מהם ואחר שהוא כן אפשר שישלח ידו ויקח מזה ואכל וחי לעולם ואחר שיתחייב זה במציאות האדם רצוני לומר שיעשה בבחירתו פעולות הטוב והרע 'כאשר ירצה א"כ יתחייב ללמדו דרכי הטוב והרע ושיצוהו יזהירהו יענישהו ויגמלהו יהיה כל זה יושר וכן ראוי לו להרגיל עצמו בפעולות הטובות עד שתהיינה לו המעלות השכליות ויתרחק מן הפעולות הרעות עד שתסורנה והן הפחיתיות אשר הן נמצאות אתו ולא נאמר שהן בענין שאינן יכולות להשתנות כי כל ענין אפשר להשתנות מן הטוב אל הרע ומן הרע אל הטוב והכל בבחירתו ומפני זה הענין זכרנו כל מה שזכרנו מענין המצוות והעבירות והנה נשאר עלינו לבאר דבר אחד מזה הענין והוא שיש מפסוקים יחשבו בהם בני אדם שהשם יתברך יגזור במרי ושהשי"ת יכריח עליו - זה שקר וצריכים אנו לבארם כי הרבה מבני אדם התבלבלו בהם ומזה מה שנאמר לאברהם (בראשית ט"ו י"ג) "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" אמרו הלא תראה שגזר על המצרים שיחמסו זרע אברהם ולמה ענשם ? והלא בהכרח בגזרת השם יתברך השתעבדו בהם כמו שנגזר עליהם ? והתשובה לאלו שזה הענין דומה כאילו אמר השם יתברך שהנולדים לעתיד יהיה מהם מורד ועובד חסיד ורע וזה אמתי ולא מפני זה המאמר התחיב פלוני (זה) הרע להיות רע על כל פנים ולא פלוני (זה) הצדיק להיות צדיק על כל פנים אבל כל מי שיהיה מהם רע יהיה בבחירתו ואילו היה רוצה להיות צדיק היה יכול ואין מונע לו. וכן כל צדיק וצדיק אילו היה רוצה להיות רע לא היה מונע לו מזה כי הדברים שאמר הקדוש ברוך הוא לא אמרם על איש ידוע עד שיאמר כבר נגזר עליו ואמנם באו הדברים בכלל ונשאר כל איש ואיש בבחירתו בעיקר יצירתו. וכן כל איש ואיש מן המצרים אשר חמסו והונו אותם היה בבחירתו שלא יחמסם אילו היה רוצה כי לא נגזר על האיש בפרט שיחמסם וזאת התשובה בעצמה נשוב על אמרו (דברי' ל"א ט"ז) "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלקי נכר" שאין הפרש בין זה ובין אמרו כל מי שיעבוד כוכבים יעשה בו כך וכך שאם לא ימצא לעולם מי שיעבוד אותה תהיה ההפחדה לבטלה ותהיינה הקללות כולן לבטלה. וכן העונשים אשר בתורה אין לנו לומר כאשר מצאנו דין סקילה בתורה שזה שחלל שבת היה מוכרח לחלל. ולא מפני הקללות שבאו בתורה נאמר שאשר עבדו כוכבים חלו עליהם הקללות ההן שנגזר עליהם לאבדם אבל בבחירותו עבדו כל מי שעבדה וחל עליו העונש כמו שנאמר (ישעיה ס"ו ג' - ד') "גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורתם אביא להם" אבל אמרו (שמות י"ד ד') "וחזקתי את לב פרעה" ואחר כך ענשו והמיתו יש בו מקום לדבר ויעלה ממנו בידינו שורש גדול (על מה שלא חשבו כל המפרשים) והסתכל מאמרי בזה הענין ושים אליו לבך וחבר אותו על דברי זולתי ובחר לך הטוב והוא אצלי שפרעה וסיעתו אילו לא היה להם חטא אלא שלא שלחו ישראל היה הענין בסופק על כל פנים שהרי הקדוש ברוך הוא מנעם מלשלוח אותם כמו שנאמר (שמות י' א') "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" ואיך היה מבקש מהם לשלחם והם מוכרחים שלא לשלחם ? ואיך ענשם אחר כן כאשר לא שלחם ? וזה נראה עול בלא ספק וסותר כל מה שהקדמנו הצעתו אלא שאין הענין כן. אבל פרעה וסיעתו מרו בבחירתם בלי הכרח וחמסו הגרים אשר היו בתוכם והעלו עליהם עול גמור כאשר נאמר בבאור (שמות א' ט - י) "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו" זאת הפעולה היתה בהם בבחירתם מבלי הכרח רק ברוע לבבם והיה עונש השם יתברך להם על זה למנעם מהתשובה עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שהיה ראוי להם מן הדין ומניעתם מהתשובה הוא שלא ישלחם וכבר באר לו השם יתברך זה הענין והודיעו שאילו היה רוצה להוציאם לבד היה מאבד אותו וסיעתו והיו יוצאים מהרה מאין איחור אמנם רצה עם הוציאו אותם לענשם על מה שקדם מחמת שעבודם כמו שהבטיח ואמר (בראשית ט"ו י"ד) "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" ואי אפשר לענשם אילו היו עושים תשובה ועל כן נמנעו מהתשובה והחזיקו בהם והוא אמרו (שמות ט' טו - טז) "כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי" ואין לדקדק עלינו אם נאמר שהשם יתברך יענש האדם וימנענו מהתשובה ולא יעזבהו לבחור בתשובה כי הוא יתברך ידע החטאים ולפי חכמתו וישרו יהיה שעור העונש פעמים בעולם הבא לבד ופעמים בעולם הזה לבד ופעמים בשניהם וענשו בעולם הזה חלוק פעמים יענש בגוף פעמים בממון ופעמים בשניהם יחד וכאשר יבטל קצת תנועות בני אדם שהן בבחירתו על צד העונש כבטול ידיו מן המלאכה שלא יכול לעשות בה מאומה כמו שעשה לירבעם בן נבט או לסמא עיניו מן הראות כמו שעשה לאנשי סרום הנאספים על פתח לוט כן יבטל ממנו בחירת התשובה עד שלא יתעורר אליה כלל וימות בחטאו. ולא נתחיב לדעת חכמתו עד שנדע למה ענש זה בזה המין מן העונש ולא ענשו במין אחר כמו שלא נדע מה הסבה להיות לזה המין זאת הצורה ולא היתה לו צורה אחרת. אבל הכלל כי כל דרכיו חסד ומשפט ויענוש החוטא כפי חטאו ויגמול המטיב כפי הטבתו. ואם תאמר למה בקש ממנו לשלח את ישראל פעם אחר פעם והוא נמנע מלשלחם? ולמה לא באו עליו המכות והוא עומד במרדו על עקשותו? כמו שאמרנו שענשו מהשם יתברך הוא שיעמוד על עקשותו ולא היה מבקש ממנו לבטל מה שאי אפשר לו לעשותו זה גם כן היה לחכמה מהשם יתברך שיודיעהו שהשם יתברך יבטל בחירתו כשירצה לבטל ואמר לו הנני מבקש ממך שתשלחם ולא שלחת ואם תשלחם תהיה נצול רק ידעתי שאתה לא תשלחם עד שתמות והיה הוא צריך שיודה לשלחם עד שיראה הפך דברי הנביא שאמר שהוא יהיה נמנע להודות ולא היה יכול והיה בזה אות גדול ומפורסם אצל כל בני אדם כמו שנאמר (שמות ט' ט"ו) "ולמען ספר שמי בכל הארץ" שהשם יתברך אפשר שיענוש האדם שימנעהו בחירת פעולה אחת ויודיעהו בזה שלא יוכל למשוך נפשו ולהשיבה אל הבחירה ההיא ועל זה הצד בעצמו היה עונש סיחון מלך חשבון כי למה שקדם ממריו אשר לא הוכרח עליו עונשו יתברך שמנעו מהעביר ישראל בגבולו מהפיק רצון ישראל עד שנלחמו עמו והרגוהו והוא אמרו (דברים ב' ל') "ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו" וגו' ואשר הביא להיות ענין זה הפסוק קשה על המפרשים כולם מפני שחשבו כי לא נענש סיחון אלא מפני שלא הניח את ישראל עבור בגבולו ואמרו איך ענשו והוא מוכרח כי הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו ? כמו שחשבו רבים שלא נענש פרעה ועמו אלא מפני שלא שלח ישראל מארצם ואין הענין כן אלא כמו שבארנו וכבר באר השם יתברך על ידי ישעיה הנביא שהוא יתברך יעניש קצת המורדים שימנע מהם התשובה ולא יעזוב הבחירה בידו באמרו (ישעיה ו' י') "והשמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע" וזה הדבר פשוט אין צורך לפרש אבל הוא מפתח למנעולים רבים ועל זה העיקר הולכים דברי אליהו זכרונו לברכה באמרו על הכופרים מאנשי דורו (מלכים א' י"ח ל"ז) "ואתה הסבות את לבם אחורנית" רצונו לומר כאשר חטאו ברצונם היה עונשם עליהם מאתך שתסב לבם אחורנית מדרך התשובה לא תניח להם הבחירה ולא רצו להניח החטא ההוא והתמידו מפני זה על כפירתם באמרו (הושע ד' י"ז) "חבור עצבים אפרים הנח לו". רצונו לומר שהוא מתחבר אל העצבים בבחירתו ואוהב אותם - עונשהו שיונח על אהבת ה' וזה ענין "הנח לו". וזהו מן הפרושים הטובים למי שיבין דקות הענינים אמנם מאמר ישעיה הנביא עליו השלום שנאמר (ישעיה ס"ג י"ז) "למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך" אינו מזה הענין כלל ואינו נתלה בדבר ממנו. ואמנם ענין אלו הדברים כפי מה שבא לפניו ולאחריו שהנביא היה מתרעם על גלותינו גזרתנו הפסק ממשלתנו ותגבורת האומות עלינו ואמר על זה דרך תפלה. ה' אלקים כשיראו ישראל תגבורת הכופרים יתעו מדרך האמת ויטה לבם מיראתך וכאילו היית אתה הסבה לסכלים האלה לצאת מדרך האמת כמו שאמר משה רבינו עליו השלום (במדבר י"ד ט"ו) "ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה" וגו' ומפני זה אמר אחר זה (ישעיה ס"ג י"ז) "שוב למען עבדיך שבטי נחלתך" רצונו לומר עד שלא יהיה בענין חלול שמך הגדול. וכמו שבאר בתרי עשר מאמר הנמשכים אחר אמת המנוצחים מן עובדי עבודה זרה בזמן הגלות אשר מספר דבריהם (מלאכי ב' י"ז) "כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלקי המשפט" וספר דבריהם כמו כן מאורך הגלות (מלאכי ג' ט"ו - ט"ז) "אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים" והבטיחנו שם שהוא יתברך עתיד לבאר האמת ואמר בזה (מלאכי ג' י"ח) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" אלו הפסוקים המסופקים בתורה ובמקרא שיראה מהם שהשם יתברך יכריח על העבירות. והנה בארנו ענינם בלא ספק והוא באור אמתי עם טוב התבוננות ונשארנו על שרשינו שברשות האדם הן המצוה והעברה והוא הבוחר בפעולותיהן מה שירצה לעשותו יעשה ומה שלא ירצה לעשותו לא יעשה רק אם יענישהו השם יתברך על חטאו שיבטל רצונו כמו שבארנו ושקנין המעלות והפחיתות בידו ומפני זה צריך לו שישתדל לקנות לנפשו המעלות שאין לו מעיר לזולתו שיעירהו עליהם והוא אמרם במוסרי זאת המסכתא (אבות פרק א) "אם אין אני לי מי לי" ולא נשאר מזה הענין אלא דבר אחד שצריך לדבר בו מעט עד שתשלם כונת זה הפרק ואף על פי שלא היה בדעתי לדבר בו כלל אבל הצורך הביאני אל זה והוא ידיעת השם יתברך העתידות שהיא הטענה אשר יטענו עלינו בה החושבים שהאדם מוכרח על המצוה ועל העבירה ושכל פעולות האדם אין לו בחירה בהן אחר שבחירתו תלויה בבחירת האלקים ואשר גרם לזאת האמונה הוא שישאל השואל זה האיש ידע בו הבורא אם יהיה צדיק או רשע או לא ידע ? ואם תאמר ידע - יתחיב מזה שיהיה מוכרח על הענין ההוא אשר ידעו השם יתברך טרם היותו או תהיה ידיעתו בלתי אמתית. ואם תאמר שלא ידע מקודם תתחיבנה בוה הרחקות עצומות ותהרסנה חומות נשגבות בענין הדת. לכן שמע ממני מה שאומר לך והסתכל בו מאד כי הוא האמת בלא ספק וזה כבר התבאר בחכמות האלקית רצוני לומר מה שאחר הטבע שהשי"ת אינו יודע במדע ולא חי בחיים עד שיהיה הוא והמדע שני דברים כאדם וידיעתו שהאדם בלתי המדע והמדע בלתי האדם וכיון שכן הוא - הם שני דברים ואילו היה השם יתברך יודע במדע היה מתחיב הרבוי והיו הנמצאים הקדמונים רבים השם יתברך המדע אשר בו ידע החיים אשר בו חי היכולת אשר בו יכול וכן כל תאריו יתברך. ואמנם זכרתי לך תחלה טענה קרובה וקלה להבין אותה ולהשכילה להמון כי הטענות והראיות אשר תתירנה זה הספק הן חזקות מאד ומופתיות אמתיות והתבאר שהוא יתברך שמו - תאריו ותאריו - הוא עד שיאמר עליו שהוא המדע הוא היודע והוא החי והוא החיים והוא הממשיך לעצמו החיים וכן שאר התארים ואלו הענינים קשים ולא תקוה להבינם הבנה שלמה משתי שורות או משלש מדברי ואמנם יעלה בידך מהם ספור דברים לבד. ולזה העיקר הגדול לא התירה הלשון העברית לאמר "חי ה' צבאות" כמו שאמר (בראשית מ"ב ט"ו) "חי פרעה" (שמואל ב' י"ד ט"ו) "חי נפשך" רצוני לומר שם מצורף כי המצורף והמצטרף אליו הם שני דברים חלוקים ולא יצטרף הדבר לעצמו ולפי שחיי השם הם עצמו ועצמו הוא חייו ואינו דבר אחר זולתו לא הזכירוהו בצירוף אך אמר "חי ה' צבאות" - חי השם אשר עשה לנו את הנפש הזאת הכונה בזה שהוא וחייו אחד כבר התבאר גם כן בספר הנקרא "מה שאחר הטבע" שאין יכולת בדעתנו להבין מציאותו יתברך על השלמות וזה לשלמות מציאותו וחסרון דעתנו ושאין למציאותו סבות שיודע בהן ושקצרה דעתנו מהשיגו כקוצר אור הראות מהשיג אור השמש שאינו לחולשת אור השמש אבל להיות אור השמש יותר חזק מאור הראות שירצה להשיגו וכבר דברו בזה הענין הרבה והם כולם מאמרים אמתיים. וראוי מפני זה שלא נדע גם כן דעתו ושלא תכילהו גם כן דעתנו כלל אחר שהוא - דעתו ודעתו - הוא. וזה הענין נפלא מאד והוא אשר נבצרה מהם אמתתו ואמרו שהם ידעו שמציאותו יתברך על השלמות אשר הוא עליה לא יושג ובקשו להשיג ידיעתו עד שידעוהו - וזה מה שאי אפשר שאילו תכיל דעתנו מדעו היתה מכילה מציאותו אחר שהכל דבר אחד שהשגתו על השלמות הוא שיושג כמו שהוא במציאותו ומן הידיעה והיכולת והחיים והרצון וזולת זה מתאריו הנכבדים הנה כבר בארנו שהמחשבה בהשגת ידיעתו סכלות גמורה אלא שאנחנו נדע שהוא יתברך יודע כמו שנדע שהוא נמצא. ואם ישאלנו שואל איך הוא מדעו ? נאמר לו אנחנו לא נשיג זה כמו שלא נשיג מציאותו על השלמות וכבר הרחיק על מי שישתדל לדעת אמתת ידיעתו יתברך ונאמר לו (איוב יא ז) "החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא" והבן כל מה שאמרנו שפעולות האדם מסורות אליו וברשותו להיות צדיק או רשע מבלתי הכרחת השם יתברך עליו על אחד משני הענינים ומפני זה היה ראוי הצווי הלמוד ההבנה הגמול והעונש ואין בכל זה ספק. אמנם תאר ידיעתו יתברך והשגתו לכל הדברים דעתנו קצרה להשיגו כמו שבארנו וזהו כלל מה שכוננו אליו בזה הפרק וכבר הגיעה העת לפסוק הדברים הנה ואתחיל בפרוש המסכתא הזאת אשר הקדמנו אלו הפרקים תם ונשלם: