כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שמנה פרקים להרמב"ם · פרק ז
פרק שביעי במחיצה ועניניה
הרבה ימצא במדרשות ובאגדות ויש מהן בגמרא שיש מן הנביאים מי שיראה השם יתברך מאחרי המחיצות רבות ומהם מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות לפי קרבתם אל השם יתברך ולפי מעלתם בנבואה עד שאמרו (יבמות מ"ט) שמשה רבינו עליו השלום ראה השם יתברך מאחרי מחיצה אחת בהירה כלומר מזהירה הוא אמרם "הסתכל באספקלריא המאירה" ו"אספקלריא" שם המראה הנעשה מגוף המזהיר כשהם וזכוכית כמו שהתבאר בסוף "כלים". והכונה בזה הענין מה שאומר לך והוא שאנחנו בארנו בפרק שני שהמעלות מהן מעלות שכליות ומהן מעלות המדות וכן הפחיתיות מהן פחיתיות שכליות בסכלות ומעוט ההבנה ודוחק התבונה ומהן פחיתיות המדות כרוב התאוה הגאוה הרוגז הכעס העזות ואהבת הממון והדומה להם והן רבות מאד וכבר זכרנו הסדר בידיעתם בפרק הרביעי ואלו הפחיתיות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתברך מאמר הנביא מבאר זה (ישעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם" יאמר שעונותינו והם אלו הרעות כמו שזכרנו הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שתהיינה לו כל המעלות השכליות ורוב מעלות המדות והחזקות שבהן והוא אמרם (שבת צ"ב. נדרים ל"ח) "אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר" "וחכם" הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק "ועשיר" הוא במעלות המדות רצוני לומר ההסתפקות מפני שהם קוראים המסתפק - עשיר והוא אמרם בגדר העשיר (אבות פרק ד') "איזהו עשיר השמח בחלקו" רצוני לומר שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו ולא ידאג במה שלא המציא לו. וכן "גבור" הוא גם כן במעלות המדות רצוני לומר שינהיג כחותיו כפי הדעת והעצה כמו שבארנו בפרק החמישי והוא אומר (אבות פרק ד') "איזה גבור הכובש את יצרו". ואין מתנאי הנביא שתהיינה אצלו כל מעלות המדות עד שלא תפחיתהו פחיתות שהרי שלמה המלך עליו השלום העיד עליו הכתוב (מלכים א' ג' ה') "בגבעון נראה ה' אל שלמה" ומצינו לו פחיתות מדות והוא רוב התאוה בבאור "בהרבות נשים" וזה מפעולות תכונות רוב התאוה ואמר מבואר (נחמיה י"ג כ"ו) "הלא עם כל אלה חטא שלמה". וכן דוד המלך עה"ש נביא אמר (שמואל ב' כ"ד ג') "לי דבר צור ישראל" ומצאנו אותו בעל אכזריות אף על פי שלא שמש בה כי אם בעבודה זרה ובהריגת הכופרים והיה רחמן לישראל אבל בא בביאור מ"דברי הימים" שהשם יתברך לא הרשהו לבנות בית המקדש ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג אמר (דברי הימים א' כ"ב ח') "אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת". ומצאנו (סנהדרין קי"ג) באליהו זכרונו לברכה מדת הרגזנות ואף על פי ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס אבל אמרו חכמים שהשם יתברך לקחו ואמר לו שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה כמו שיש לו כי ימיתם. וכן מצאנו בשמואל שפחד משאול וביעקב שפחד מפגישת עשו. אלו המדות וכיוצא בהן הן מחיצות בין השם יתברך עם הנביאים עליהם השלום ומי שיש לו שתי מדות או שלש מהן בלתי ממוצעות כמו שבארנו בפרק הרביעי נאמר בו שראה השם יתברך מאחר שתי מחיצות או שלש. לא תרחיק היות חסרון קצת המדות ממעט ממדרגת הנבואה שאנחנו מצינו קצת פחיתות המדות תמנע הנבואה לגמרי. בכעס אמרו (פסחים ס"ו) "כל הכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו" והביא ראיה מאלישע שנסתלקה ממנו הנבואה כשכעס עד שהסיר כעסו והוא אומרו "ועתה קחו לי מנגן" והאנחה והדאגה של יעקב אבינו עליו השלום כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש עד שנתבשר בחייו ואמר (בראשית מ"ה כ"ז) "ותחי רוח יעקב אביהם" ואמר המתרגם "ושרת רוח הנבואה על יעקב אבוהון". ולשון החכמים "אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה" (שבת ל ע"ב פסחים קי"ג) וכאשר ידע משה רבינו עליו השלום שלא נשארה לו מחיצה שלא הסיר אותה וכי נשלמו בו מעלות המדות כולן והמעלות השכליות כולן בקש להשיג מהות השם יתברך על אמתות מציאותו אחר שלא נשאר לו מונע ואמר (שמות ל"ג י"ח) "הראני נא את כבודך" והודיעו השם יתברך שאי אפשר לו זה בהיותו שכל נמצא בחומר רצוני לומר מאשר הוא אדם והוא אומרו (שמות ל"ג כ') "כי לא יראני האדם וחי" הנה לא נשאר לו בינו ובין השגת השם יתברך על אמתת מציאותו אלא מחיצה אחת בהירה והוא השכל האנושי שאינו נבדל וגמל אליו יתברך חסד בתת לו מן ההשגה אחר ששאלו יותר ממה שהיתה אצלו קודם שאלתו והודיעו שהתכלית ההיא אי אפשרית לו מפני שהוא בעל גשם יכנה אמתת השגה בראית פנים כי האדם כשיראה פני חבירו תהיה אז בנפשו צורתו עד שלא תתערב לו עם זולתה (אפילו בשעה שאינו רואה אותה) אבל כשיראה אחוריו אף על פי שהוא מכירו בראיה ההיא פעמים יסופוק עליו ויתערבו לו עם זולתם כן השגתו יתברך על האמת היא ידיעת השם יתברך מאמתות מציאותו מה שלא ישתתף במציאות ההיא זולתו מן הנמצאות עד שימצא בנפשו מציאותו חזקה ונבדלה למה שמצא בעצמו ממציאות שאר הנמצאות. ואי אפשר לאדם להשיג זה השעור מן ההשגה אלא שהוא עליו השלום השיג למטה מזה מעט והוא אשר כנה ואמר (שמות ל"ג כ"ג) "וראית את אחורי". ואני עתיד להשלים זה הענין בספר הנבואה וכאשר ידעו חכמינו זכרונם לברכה ששני המינים האלו מן הפחיתיות רצוני לומר השכליות והמדות הם אשר יבדילו בין השם יתברך ובין האדם ובהם הוא יתרון מעלות הנביאים אמרו על קצתם במה שראו מחכמתם ומדותיהם (סוכה כ"ח בבא בתרא קל"ד) "ראויים הם שתשרה שכינה עליהם כמשה רבינו עליו השלום" ולא יעלם ממך ענין הדמיון שהם דמו אותו בו לא שישווהו אליו חלילה. וכן אמרו על אחרים כיהושע בן נון על הצד אשר זכרנו. וזה ענין אשר כווננו לבאר בזה הפרק: