אור ברסלב
כתבי הרמבם שמנה פרקים להרמב"ם › פרק ה

כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

שמנה פרקים להרמב"ם · פרק ה

פרק ד

פרק חמישי

בהשתמש האדם בכחות הנפש לצד תכלית אחת צריך לאדם שישעבד כחות נפשו כולם לפי הדעת כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו וישים פעולותיו כולן תנועותיו מנוחותיו וכל דבריו מביאים לזו התכלית עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל רצוני לומר פועל שלא יביא אל זאת התכלית והמשל בו שישים הכונה באכילתו בשתיתו משגלו שנתו יקיצתו תנועתו ומנוחתו בבריאות גופו לבד והכונה בבריאות גופו שתמצא הנפש כליה בריאים ושלמים לקנות החכמות ולקנות מעלות המדות ומעלות השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא ועל זה ההיקש לא תהיה אז כונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב וכן בשאר ההנהגות אבל יכון אל המועיל וכשיזדמן שיהיה ערב יהיה וכשיזדמן - שיהיה בלתי ערב - יהיה או יכון אל הערב על דבר חכמת הרפואה כמי שחלשה תאותו למאכל - יעוררה במזונות המתובלים הערבים שנפש האדם מתאוה להם. וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה - יסירה בשמיעת הנגונים במיני זמר בטיול הגנות בבנינים הנאים חברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה שיבריא גופו ותכלית הכונה בבריאות גופו לקנות חכמה וכן כשיתעסק לקנות ממון תהיה תכלית כונתו בקבוצו שיוציאו במעלות ושימציאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעתו ועל זה ההיקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאוד במעלות השכליות והמדות בידיעת השם יתברך ובהגיע אל ההצלחה האמתית ויהיו למודה ובקשתה עבודה מן העבודות הגדולות. ולא תהיה אז כאריגה וכנגרות כי בה נשער פעולותינו ותשובנה פעולות אנושיות מביאות אל המעלות האמתיות כי האדם שיבא ויאכל מזון ערב אל החיך טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו והוא מזיק לו ואפשר שיהיה סבה לחולי קשה או למיתת פתאם - זה והבהמה אצלי שוים ואין זה פועל אדם מאשר הוא אדם בעל שכל אמנם הוא פעל אדם מאשר הוא חי נמשל כבהמה נדמה ואמנם יהיה פועל אנושי כשיאכל המועיל לבד ופעמים יניח הערב ויאכל הנמאס כפי בקשת המועיל וזה פעל לפי הדעת ובזה נבדל האדם מפעולותיו מזולתו. וכן כשיבעול כשיתאוה מבלתי שישמור הנזק והתועלת יש לו זה הפעל מאשר הוא בעל חי לא מאשר הוא אדם. ואפשר שתהיה הנהגתו כולה לפי המועיל כמו שזכרנו אלא שישים תכליתו בריאות גופו ושלמותו מהחליים לבד ואין זה חסיד כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות בחר זה האחר הנאת המאכל או הנאת המשגל וכולם אין תכלית אמתות לפעולותיהם. אבל הנכון שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בבריאות גופו והמשך מציאותו על השלמות כדי שישארו כלי כחות נפשו אשר הם איברי הגוף שלמים ותתעסק נפשו מבלי מונע במעלות המדות ובמעלות השכליות. וכן כל מה שילמדוהו מן החכמות ומן הדעות שישיג משהו מהן - דרך לתכלית ההיא (נ"א ואע"פ שישתדל במה שאין בו וכו') אין בו דין ודברים. ומה שאין בו תועלת בתכלית ההיא כשאלת החשבון ספר החרוטים ובתחבולות להרבות משאלות אל ההנדסה משיכת המשקלים והרבה כיוצא באלו תהיה כונה בהן לחדד בהן השכל ולהרגיל כח השכלי בדרכי המופת עד שיגיע לו לאדם קנין ידיעת ההקש והמופת מזולתו יהי לו זה הדרך שיגיע בה לידיעת אמתות מציאות השם יתברך. וכן בדרכי האדם כולם אין צריך שידבר (בהם) אלא במה שתבא לנפשו בו תועלת או ירחק היזק מנפשו או מגופו או בחכמה או במעלה או בשבח מעלה או מעולה או לגנות גנות או מגונה כי קללת בעלי החסרונות וזכרם לגנות אם תהיה הכונה בהם לחסרם אצל בני אדם עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם אז מחויב והוא מעלה. הלא תראה אמרו יתברך (ויקרא י"ח ג') "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" וספור הסדומיים וכל מה שבא במקרא מגנות בעלי החסרונות וזכרם לגנאי ושבח הטובים והגדלתם אין הכונה בהם רק מה שזכרתי לך עד שימשכו בני אדם אחרי הדרכים הטובים האלה ויתרחקו מדרכי הרעים ההם וכשישים האדם כונתו אל זה הענין יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמרו הרבה מאד כי מי שיכון אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכותל בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו הנאים (האלקים) אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ממנה חליה עד שתהיה בהירה וזכה לקבל החכמות והוא אמרם זכרונם לברכה (שבת כ"ה) "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים" כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים הכעורים כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש ואז ישוב למזגו השוה - כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים עד שתסור ממנה הליאות כמו שאמרו "כי הוי חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מילתא דבדיחותא" ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות ולא מעשה הבל רצוני לומר עשית הפתוחים והציורים בבנינים בכלים ובבגדים ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול וכשתזדמן מציאות האדם שזה ענינו אני אומר שהוא למטה מן הנביאים רצוני לומר שישמש כחות נפשו כולם וישים תכליתם ידיעת השם יתברך לבד ולא יעשה מעשה קטן או גדול ולא ידבר דבר אלא שהפעל ההוא או הדבר ההוא מביא למעלה או למה שמביא אל מעלה והוא יחשוב ויסתכל בכל פעל ותנועה ויראה אם יביא אל התכלית ההיא או לא יביא ואז יעשהו. וזהו אשר בקש ממנו יתברך שנכוין אליו באמרו (דברים ו' ה') "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" רצונו לומר בכל חלקי נפשך שתעשה תכלית כל חלק ממנה תכלית [אחת] והיא לאהבת השם יתברך. וכבר הזהיר הנביא עליו השלום על זה גם כן ואמר (משלי ג' ו') "בכל דרכיך דעהו" ופירושו חכמינו זכרונם לברכה ואמרו (ברכות ס"ג) "אפילו לדבר עבירה" רצונם לומר שתשים לפעל ההוא תכלית והיא האמת אף על פי שיש בה עבירה מצד אחד וכבר כללו חכמינו זכרונם לברכה זה הענין כולו בקצרה במלות מועטות מורה על זה הענין הוראה שלמה מאד עד כשאתה תבחן קוצר המלות איך ספרו זה הענין הגדול והעצום כולו אשר חברו בו חבורים ולא השלימוהו תדע שנאמר בכח אלקי בלא ספק והוא אמרם בצואתיהם (אבות פרק ד') "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" וזהו הענין אשר בארנוהו בזה הפרק וזהו שיעור מה שראינוהו ראוי לזכרו הנה לפי זאת ההקדמה:

תוכן העניינים

כתבי הרמבם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה