אור ברסלב
כתבי הרמבם פירוש המלות הזרות › אות הכף

כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

פירוש המלות הזרות · אות הכף

אות היוד

כדור - שם לגוף עגול והוא לשון מקרא לדעת המפרשים "צנפה כדור" הכ"ף שרשית ואמנם בלשון משנה הוא נמצא הרבה "הכדור והאימום"; ובלעז פילו"טא. גדר הנרצה בו אצל הפילוסופים שהוא גשם שבתוכו נקודה כל הקוים הישרים היוצאים מן הנקודה ההיא ונמתחים עד איזה חלק שיהיה משטח הגוף ההוא שווים; וייגזר ממנו 'כדורי כדוריים' - תארים:

כהוי - שם נגזר מ"ולא כהה בם" עניינו גערה:

כהון - שם חידשתיו שאלתיו מן הערבי שקוראים 'כהאנה' לכח הנמצא באדם יגיד בו העתידות לא מדרך נבואה; ובעליו קוראים 'כאהן'. לקחתי המלה הערבית מפני שלא ידעתי בלשוננו שם לכח זה. ואחרי העתיקי מאמר מורה הנבוכים כעשר שנים באה לידי אגרת שלוחה שלחה הרב זצ"ל אל קהלות ארץ תימן בעניין שמד שנגזר עליהם כמעט שיצאו בגללו מכלל תורת משה ע"ה וכשמוע הרב ז"ל כתב אליהם להוכיחם ולחזקם ולהעמיד במרחבי הדת רגליהם - ובאגרת ההיא הבינותי מכוונת הרב שמלת 'קסם' בלשוננו היא שם לכח ההוא ושם בעליו 'קוסם'; והחלפתיו במלת 'קסם' והנגזר ממנה. וכל מי שיגיע לידו השער הזה מאשר אתם העתקתי יתקנהו גם כן ממני יראה הרואה וכן יעשה; כי מה שנמצא בלשוננו אין ראוי לקחת בו לשון נכריה אם לא לסיבה ידועה:

הכנה טבעית - עניינה שמצד הטבע הוא מוכן לדבר ההוא ויקל עליו עשייתו:

כזב ושקר - שמות באים זה אחר זה על דבר אחד וכבר ביארנו מלת 'שקר' באות הבי"ת במלת 'בטל':

כח - כל דבר שיש בו יכולת לעשות דבר אחד - ייאמר עליו בשעה שאינו עושהו הוא פועל הדבר הוא 'בכח' ושהוא 'בכח' - הדבר ההוא וכשהוא עושהו - יאמר עליו שהוא פועלו בפועל - כאדם היודע לכתוב בשעה שאינו כותב - ייקרא 'כותב בכח' כלומר שהוא בכח לכתוב ובשעה שהוא כותב - ייקרא 'כותב בפועל':

כח מדבר וכח דברי - שמות נרדפים לכח אשר באדם אשר בו ישכיל ובו ידע הכללים שאינם מושגים בחושים וקראנו אותו 'כח שכלי' או 'כח שכל' - והוא יותר ראוי בעיני - ואולם המעתיקים והמחברים מבני עמנו אשר לפני כתבו בגדר האדם שהוא 'חי מדבר' והיה ראוי יותר לכתוב 'חי משכיל' - ואני נמשכתי אחריהם; ובמקומות כתבתי 'משכיל' ו'שכלי':

כח משער - הוא שם לכח שבו יחשב האדם שכך יהיה לא שיהיה לו בו שום ידיעה נגזר מ"כמו שער בנפשו כן הוא" וכן "מאה שערים" כלומר מאה ממה שחשב ודימה; ובלעז קוראים העניין הזה 'אדישמר' ובערבי 'שעור' - העברי והערבי והארמי שווים במלה הזאת:

תכלית - שם משותף מצד הסיפוק לשני עניינים הא' - מעניין הכליון וסוף לשיעור או לזמן "לכל תכלה ראיתי קץ" "תכלית אור עם חשך" דבר שיכלה וישלם - ומזה המין הוא אמרם כי כל גשם יש לו תכלית - כלומר סוף ותכלית; וייאמר עד צד ההשאלה או הסיפוק 'תכלית' בעניין תכלית כוונה בדבר כי כל דבר טבעי גם מלאכותי מלבד מעשה ההבל יש תכלית כוונה בלא ספק למציאותו ועשייתו והוא עיקר הארבע סבות הנמצאות לכל עשוי - כמו שתמצאהו מבואר במשליו בפתיחתי להעתקת המאמר הזה אשר בביאור המלות הזרות ששימשתי בהם בה... ונראה שאמרו "לכל תכלית הוא חוקר" - רוצה בו תכלית כוונת בני אדם בעניין אין אדם עושה דבר שלא ידע השם תכלית כוונתו במעשה ההוא. ובפרק שלשה עשר מן החלק השלישי תכיר מלת 'תכלית' מזה המין; ואני הוספתי עליו ברוב המקומות מלת 'כוונה' אומר 'תכלית כוונה' - לתוספת ביאור. ואין בלשון הערבי רק 'תכלית' כאשר בעניין האחר. ואמרי ששיתופו הוא מצד ההשאלה או מצד הסיפוק - מפני שהאחד סוף כמות והאחר סוף כוונה; ואפשר שנדמה להם דבר אחד שהכל סוף או שהושאל מן סוף הכמות אל האחר שהוא סוף כוונה ככל אשר לפניו:

כמות - שם נגזר מ'כמה' ביארנוהו באות האלף במלת 'איכות':

הכרח - והנגזר ממנו ידוע בדברי רבותינו ז"ל ואנחנו שמנו מלת 'הכרח' בעניין דבר שאי אפשר שלא יהיה - ביארנוהו באות האל"ף במלת 'אפשר'; וכן 'מוכרחות' 'מוכרחים' - מזה העניין:

תוכן העניינים

כתבי הרמבם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה