כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
פירוש המלות הזרות
אות האלף
איכות - זאת המלה שם מקרה גזרוה המעתיקים ממלת 'איך' שהיא מלת שאלה על תכונת הדבר "איכה יעבדו הגוים האלה וכו'" - כלומר על אי זו כוונה - נמשכים בזה אחר לשון הערבי שיש בו 'איך' ו'איכות'; גם יבנו ממנה פעולות 'מאוייך' 'מתאייך' - רוצים ב'מאוייך' שהוא בעל איכות וב'מתאייך' - שהוא מקבל איכויות - נמשכים בזה אחר לשון הערבי. וזאת מילת 'איכות' היא שם לאחד המאמרות העשרה אשר לא יימלט נמצא מהיותו אחד מהם האחד מהם הוא עצם והתשעה מהם - מקרים - וכבר ביאר אריסטו בספרו הידוע ב"ספר המאמרות" מהות כל אחד מהם כפי מה שסובלים מן הביאור ואני אזכירם לך הנה כי רובם נזכרו בזה המאמר:
ודע שאני נמשכתי במלת 'מאמרות' אחרי המעתיקים אשר לפני ואחרי המחברים אך נראה לי שהיה ראוי להם לומר 'נאמרות' או 'נאמרים' כי כן המלה הערבית לשון פעולות והיא סובלת כענין 'נשואות' או 'נשואים על דבר' - רוצים במלת 'נאמרות' שכל אחד מהם נאמר על דבר - כלומר נשוא עליו במאמר - כאמרך 'כל אדם - גוף צומח - מרגיש - מדבר' הנה נשאת על האדם 'הגוף הצומח החי המדבר' והוא עצם; וכן באמרך 'כל עורב שחור' - נשאת עליו איכות המראה או תאמר מקרה האיכות המתפעלת וכן תשא עליו איכות הרך והקשה והוא סוג אחר מהאיכות - וכן כל המינים מסוג זה; וכן תשא עליו שהוא גדול או קטן והוא איכות הכמות; וכן תשא עליו כל סוגי האיכות:
וקודם שאתחיל בביאורם אקדים להודיעך עניין שבעה שמות שמשתמשים בהם תמיד חכמי המופת. דע שהפילוסופים חילקו המלות הכלליות הנפרדות - לחמישה חלקים או אמור מנו העניינים הנפרדים הכלליים חמשה והם הסוג והמין והמבדיל והסגולה והמקרה כפי מה שביארוהו:
הסוג - חקקוהו הוא נאמר על רבים שונים במין במענה שאלת מהו; וכן חקקוהו חוק אחר אמרו הסוגי הוא הכולל יותר שבשני נשואים נפרדים שיתדמו בו שני דברים במקריהם ובעצמיהם. ועניין שני החוקים אחד בהודעת אמתת הסוג כי המובן משניהם שהסוג הוא דבר הכולל דברים רבים חולפי הצורות המיניות - כ'צומח' על דרך משל שכולל האילנות למיניהם ועשבי האדמה למיניהם ובעלי חיים למיניהם (שגם הם צומחים) - הנה ה'צומח' סוג להם כולם; גם ה'אילן' סוג לתמר ולתאנה ולגפן ולרמון וליתר מיני האילנות; וכן 'עשב האדמה' הוא סוג לכרוב ולתרדין ולחסא ולכרפס ולכיוצא בהם ממיני עשב האדמה; וכן 'בעל חיים' הוא סוג לאדם ולסוס ולשור ולחמור ולזולתם ממיני בעלי חיים:
המין - בעל החוק הראשון ל'סוג' חלק ה'מין' לשני עניינים לכולל ולמיוחד; וחקק הכולל שהוא המסודר תחת הסוג או אשר ייאמר הסוג עליו ועל זולתו בעצם; וחקק המיוחד שאינו כולל תחתיו מינים רק אישים והוא מין שהוא מורה על מהות משותפת בין פרטים שאין שינוי ביניהם בעניינים עצמיים. ובעלי החוק השני ל'סוג' חקק ה'מין' שהוא מיוחד לשני שבשני הנשואים הנפרדים שיתדמו בו שני דברים בעצמיהם - הנה ה'אילן' הוא מין ל'צומח' וכן 'עשבי האדמה' מין אחד ל'צומח' וכן התמר מין לאילן וכן האדם מין לבעל חיים וכל אלו הם נכללים בעניין המסודרת תחת הסוג ובעניין אשר ייאמר הסוג עליו ועל זולתו בעצם; וכן הם כולם נכללים בעניין המיוחד שבשני הנשואים הנפרדים שיתדמו בו שני דברים בעצמיהם - כי כשיראה אדם מרחוק עץ תמר בדרך משל וישאל הרואה אותו מהו הדבר ההוא שאני רואה? יוכל הרואה לענות אות שהוא צמח או צומח ויוכל לענות שהוא אילן - הנה האילן והצומח נשואים על אותו עץ תמר במענה מהו והכולל שבשניהם הוא הצומח שכולל האילנות והעשבים ובעלי חיים הוא הנקרא סוג והאילן הוא מיוחד ממנו שאינו כולל רק מיני האילנות הוא הנקרא מין וכן כשישאל שואל על עץ רמון שרואה מרחוק מה הוא? - כשלא ידע מהו אם בעל חיים או דומם או צומח - יוכל היודע בשאלת מה לענות שהוא אילן ושהוא רמון - האילן הוא הכולל שבשני הנשואים והוא סוג ועץ רמון הוא מיוחד שבשניהם והוא מין. ואין ספק שכל אחד מאלו שאמרנו שהם מינים הוא מסודר תחת הסוגים וייאמר הסוג עליו ועל זולתו בעצם. ואולם אמרו במין שהוא המורה על מהות משותף בין פרטים שאין שינוי ביניהם בעצם אין נכלל בחוק ההוא רק המינים האחרונים לבד כתמר והרמון והאדם וכיוצא בהם מן המינים שאין תחתיהם רק אישים מתדמים במין ואולם בעל חיים ואילן וכיוצא בהם אין נכלל בחוק ההוא - על כן הוצרך לחוק הראשון. והיוצא ממה שביארנו שיש בנאמרים על דבר אחד במענה מה הוא - מה שהוא סוג ואינו מין כלל ומה שהוא מין בערך למעלה ממנו וסוג בערך לאשר תחתיו - כאיש מבני אדם ראובן או שמעון יינשא עליו במענה מה הוא שהוא עצם ושהוא צומח ושהוא מרגיש כלומר בעל חיים ושהוא אדם - הנה הראשון והוא העצם הוא סוג ואינו מין כלל לדבר והאחרון והוא האדם הוא מין ואינו סוג כלל וכל אחד מהאמצעיים והם הצומח ובעלי החיים הוא מין בערך אשר לפניו וסוג בערך לאשר תחתיו; והסוג שאינו מין כל עיקר הוא הנקרא 'סוג הסוגים' ו'הסוג העליון' והמין שאינו סוג כל עיקר הוא ה'מין' ו'המין האחרון':
הנה ביארנו עניין 'סוג' ו'מין' בקצרה ונבאר שלשה הנשארים:
המבדיל - חקקוהו שהוא הכללי הנפרד אשר בו יובדל ויוכר כל אחד מהמינים הנחלקים בעצם מן המין המשותף לו בסוגו הקרוב; והמינים הנחלקים הם המינים שאליהם ייחלק סוגם הקרוב - כבעל חיים שייחלק למדבר ושאינו מדבר הם הנקראים מינים נחלקים כעניין שהיה דבר אחד ונחלק והם החולקים כאילו האחד נחלק מחברו אחר שהיו דבר אחד בצד מן הצדדים; ומלת 'בעצם' אמתתו היא נקשרת במלת 'יובדל ויוכר' - כלומר יוכר כל אחד מחברו בדבר שהוא עצמי לו לא שייבדל דבר מדבר לא בדבר עצמי רק בקצת תכונותיו וענייניו המקריים - כהיבדל בגד מבגד שהאחד לבן והאחד אדום:
הסגולה - היא הנפרד אשר נמצא למין אחד ולכולו תמיד מבלתי שיודיע עצמו - כ'שחוק' לאדם ו'נובח' לכלב ו'נוער' לחמור; והיא תיעשה בהזכרת מין ממין לא לעצמו. ומבואר הוא שהסגולה היא שווה למין שהיא סגולתו - כלומר לא עודפת עליו ולא נחסרה ממנו והיא מתהפכת עליו במשא כלומר שהיא נשואה על המין והמין הוא נשוא עליה - כאמרו כל שוחק אדם וכל אדם שוחק - כי כמו שיינשא הצוחק על כל אדם כן יתהפך ויינשא האדם על כל צוחק - לא כאמרך כל חכם בתשבורת אדם כי לא יתהפך עד שתצדק באמרך שכל אדם חכם בתשבורת; או אמרך שכל עורב שחור כי לא יתהפך עד שתצדק באמרך כל שחור הוא עורב:
המקרה - חקקוהו שהוא הכללי הנפרד הנמצא לסוג או למין יותר כולל ממנו או יותר מיוחד מבלתי שיודיע באחד משניהם עצמו - כלבן והאדום והעומד והיושב והחם והקר וכיוצא בהם; והוא שני מינים האחד - 'מקרה מתמיד' בלתי נפרד מהדבר שהוא נמצא בו או מקצת הדברים שהוא נמצא בהם - כשחור שאינו נפרד מן העורב והפחם והחום שאינו נפרד מן האש; והשני - 'מקרה נפרד' יימצא עת וייפקד אחרת ונושאו קיים - כ'יושב ועומד' באדם:
אחר שביארתי עניין החמשה שמות אחבר אליהם ביאור שני שמות אחרים והם מלות גדר וחוק. ואלו השני שמות חידשום המחברים והמעתיקים מבני עמנו העתיקו אליהם שתי מלות מושאלות אצל חכמי הדברים והם מלת 'ח"ד' ומלת 'רס"ם' - מלת 'ח"ד' העתיקוה אל מלת 'גדר' ומלת 'רס"ם' אל מלת 'חוק':
האחת והיא מלת 'גדר' מצאתיה למעתיקים אשר לפני ולמחברים האחרונים העתיקו אליה המילה הנזכרה הושמה שם למאמר מורה על הדבר הוראה גמורה בעניינים עצמיים והוא מאמר מחובר מסוג ומבדיל - כאמרך על כן אדם שהוא 'חי מדבר' או אמור 'חי משכיל'. ואמנם מלת 'חוק' איני זוכר שראיתיה לאחד לפני באלו העניינים... העתקתי מפני זה אל מלת 'חוק' מלת 'רס"ם' בערבית והיא מלה שהושמה שם למאמר מחובר מסוג והסגולה והוא מאמר מורה על הדבר בדברים שאינם עצמיים - כאמרך על בן אדם שהוא חי צוחק - הנה הצחוק (והוא עיקר ההוראה) אינו עצמי לאדם. ומשני אלה בניתי בניינים נמשך בהם אחר לשון הערבי - עשיתי 'גדרתיו' ו'יוגדר' ו'חקקתיו' ו'יוחקו' וכיוצא בהם:
ואחר שביארתי אלו השבעה שמות אתחיל לבאר העשרה מאמרות:
מאמר העצם - חקקוהו שהוא הדבר לא יודיע משום נושא דבר יוצא מעצמו. ואמר החוקק שמה שהוא בתואר הזה הוא שני מינים - מין שיודיע עם זה מכל נושאיו עצמיהם והוא כלל העצם ומין שלא יודיע משום נושא עצמו כלל ולא דבר יוצא מעצמו והוא איש העצם - כלומר דבר פרטי של עצם; ואחדים חקקו ה'עצם' שהוא דבר הנמצא לא בנושא:
מאמר הכמה - חקקוהו שהוא כל דבר שאפשר שישוער כולו בחלק ממנו כמספר והקו והשטח והגוף המוקשה והזמן והמקום והמאמרים. וכל אלה נחלקים לשני מינים כמה מתדבק וכמה מתפרד. וחקקו 'הכמה המתדבק' שהוא כל מה שאפשר שיונח באמצעיתו גבול תכלית יתקבצו אליו שני חלקיו אשר משני צדי הגבול המונח; וחקקו 'הכמה המתפרד' שהוא מה שאי אפשר שיימצא באמצעות דבר ממנו גבול שיושם תכלית משותפת לשני חלקיו אשר סביב התכלית ההוא:
מאמר האיכות בכלל - הוא שם לתכונות אשר בהם ייאמר לאישים כלומר לפרטים איך הם נישאים והם אשר בהם יענה שאלת השואל על איש ואיש איך הוא - כחכמה וכגבורה והחום והקור וזולתם מן התכונות. והסוג העליון שהוא האיכות נחלק לארבעה סוגים אמצעיים יארך ביאורם הנה ואולם שמותם תמצאם בפרק נ"ב מן החלק הראשון. ויש שחקקו שהוא שם התכונות אשר בהם יישאל באישים איך הם. ואני כבר שמתי בהעתקתי 'תכונה' במקום 'איכות':
מאמר ההצטרפות והמצורף - חקקו ההצטרפות שהוא יחס בין שני דברים בו בעצמו ייאמר כל אחד מהם בהקש אל האחר וזה היחס יילקח לראשון משניהם וייאמר בו בהקש אל השני ויילקח בעצמו אל השני וייאמר בו בהקש אל הראשון; ושני הדברים אשר ייאמר כל אחד מהם בהקש אל האחר - בכלל היחס ההוא והם - הנושאים אותו - ייקראו ה'מצורפים' ו'מצטרפים'; ועשה בהקש כל אחד משניהם אל האחר אחת מאותיות היחס - כמו 'אל' ו'עם' והדומה להם. וצריך שיהיה לכל אחד משניהם שם יורה עליו מצד היותו מצורף אל חברו במין ממיני הצירוף - כ'אדון ועבד' כי ביניהם יחס אחד ייאמר בו על אחד מהם בהקש אל האחר כי האדון אדון לעבד והעבד עבד לאדון והיחס הוא בעצמו כשיילקח תואר לאחד מהם - ייקרא 'אדנות' וכשיילקח תואר לאחר ייקרא 'עבדות' ושם האחד מהם מצד היותו מתואר ביחס ההוא - 'אדון' ושם האחר מצד היותו מתואר ביחס ההוא - עבד'; וכן 'האב והבן'. יש מן החכמים שלא חקק בזה המאמר רק ה'מצטרפים' וחקקם שהם אשר תיאמר מהות עצמם בהקש אל דבר אחר אם בעצמם אם באות מאותיות היחס כאלה והדומה לו - כ'גדול' שמהותו נאמרה בהקש אל זולתו שאולם הוא גדול מדבר; וכן ה'כפל' - כפל לדבר:
מאמר מתי - חקקו ה'מתי' שהוא יחס הדבר אל הזמן המוגבל אשר השווה מציאותו ואשר תהיה תחלתו עם תחילתו ותכליתו עם תכליתו או הזמן שיהיה זה המתואר חלק ממין; ואינו הזמן ולא דבר מורכב מעצם וזמן; וזאת מלת 'מתי' תיעשה אצל ההמון לשאלה בדבר על זמנו המוגבל ובעלי הדבר שמוה שם מורה על הדבר מתי היה או יהיה:
מאמר האנה - חקקו ה'אנה' שהוא יחס הגוף אל מקומו ואינו המקום ולא הרכבת הגוף והמקום סוף דבר - הוא מאמר מורה על העניין שדרכו שיענה על השאלה בדבר אנה הוא? באמרו בבית או בעיר - כי ה'אנה' אינו הבית רק מה שיובן מאמרו 'בבית'. וכל גוף יש לו אנה ראשון מיוחד בו לבדו ויש לו אנות רבות משותפות כוללות אותו וזולתו קצתם קטן וקרוב לראשון וקצתם גדול ורחוק מן הראשון - כראובן על דרך משל האנה הראשון שלו הוא שטח האויר שבבית הוא המקיפו המשמש לשטח גופו ובעבורו הוא בבית שבחצר ובחצר שבמדינה ובמדינה מגליל אחד ובגליל מן האקלים ובאקלים מן הישוב ובישוב מן הארץ ובארץ מן העולם והוא בעולם כלומר תחת גלגל הירח או תוך הגלגל הראשון. האנה הראשון הוא המיוחד בו - כלומר השטחים המקיפים אותו מאויר או מזולתו וכל האחר הוא מקום כולל לו ולזולתו:
מאמר המצב - חקקו ה'מצב' שהוא חלקי הגוף המוגבלים לנוכח חלקים מוגבלים מן המקום אשר הוא בו או מונחים עליהם; והוא נמצא לכל גוף כי כל גוף יש לו אנה על צד המצב וההנחה - כאדם על דרך משל שיש לו מצבים רבים כעמידה והישיבה והשכיבה וההסיבה ונפלו על פניו ושכבו פרקדן - כי חלקיו המוגבלים כראש והגב והכתפים ושאר חלקיו יהיה כל אחד בכל אחד מאלו המצבים לנוכח חלק מן המקום אשר הוא מונח עליו וכשישנה מצבו ישובו החלקים ההם בעצמם לנוכח חלקים אחרים מחלקי המקום. וכבר שמתי 'הנחה' במקום 'מצב' בהעתקה:
מאמר לו וייקרא מאמר הקניין - חקקוהו שהוא יחס הגוף אל גוף מונח על שטחו או על חלק ממנו כשייעתק המונח בהיעתק המוקף בו כלבישה והנעילה ולבישת כלי זיין - כי הלבישה מורה על יחס הגוף אל גוף אחר מונח על שטחו כשיהיה המקיף נעתק בהיעתק המוקף בו והנעילה מורה על כיוצא בזה אלא שהוא נחלק מן הגוף וכן לבישת כלי זיין; ויש ממיניו שהוא טבעי - כעור הבהמה וקליפת האילנות וממנו רצוני - כלבישת הבגד:
מאמר שיתפעל - חקקוהו שהוא לכת העצם מדבר אל דבר והשנותו מעניין אל עניין וכל עוד שהוא הולך בין שני עניינים על דבקות יאמר בו שהוא 'מתפעל'; ומיני זה הסוג הם מיני התנועה והם ההווייה וההפסד והצמיחה וההיתוך וההשתנות וההעתקה:
מאמר שיפעל - חקקוהו שהוא היעתק הפועל בדבקות על היחד אשר לו אל חלקי מה שיתחדש בדבר המתפעל בעת שיתפעל - כי הפועל הוא אשר בעבורו יתחדש בגוף המתפעל דבר דבר וחלק חלק על דבקות העניין אשר אליו ילך המתפעל; אמנם יחס הפועל אל כל חלק מתחדש בלתי יחסו אל חלק האחר - אם כן הוא נעתק על יחסיו אל חלק חלק ממה שיתחדש במתפעל מעט מעט כדמות הליכת הגוף המתפעל על חלק חלק ממה שיתחדש בו. ומיני סוג 'שיתפעל' כמיני סוג 'שיפעל' כי כל מין ממיני ההשתנות והתנועה יש כנגדו מין ממיני ההשנייה וההנעה:
איש - שם משותף לעניינים רבים - זכר מהם הרב ז"ל מה שהוצרך אליו לפי כוונתו. ויש בו עניין אחד והוא 'איש' במקום 'פרט' או 'אחד' ואע"פ שלא יהיה ממין האדם ולא משאר בעלי חיים - כאמרו "איש לא נעדר" שהרצון בו אחד לא נעדר; ומזה המין עשיתי 'איש הכלב' 'איש החמור' 'אישי הנמצאות'. ויש בו עניין אחר ג"כ והוא כשתתחבר מלת 'איש' אל תכונה מהתכונות הנפשיות יהיה עניינה בעל התכונה ההיא; - אמר "איש חמה" - בעל חמה וכן "יי איש מלחמה" - בעל מלחמה. וכבר הראכתי בזה בפתיחת השעה הזה וזכרתי בה למה זכרתי זה המין - ואני לא שימשתי בו בהעתקה הזאת ושם יראהו הרואה:
איכול - שם על משקל 'שיתוף' גזרתיו מ'אכל' חידשתיו למין מן המורסות הרעות שהם אוכלות הבשר סביבם תמיד ומתפשט עד שיפסיד קצת גידול מן הגוף אם לא יקדימו לרפאותו; וכמדומה לי הוא שקוראים לובי'ט כלומר 'זאבי' תואר מ'זאב' בעבור שהוא אוכל בשר חי כזאב:
אמר - ענין זאת המילה והנבנה ממנה ידוע ואולם הפילוסופים יאמרו 'נאמר על 'דבר' בעניין שהוא נשוא עליו במאמר - כאמרם בחוק הסוג 'הנאמר על רבים חלוקים במין' כלומר נשוא על רבים שאינם ממין אחר. ומזה קראו 'עשרה מאמרות' הם שכתבו עליהם "עשרה מאמרות"; וכבר הארכנו בראש מלת 'איכות':
אמת - ידוע עניינה (ואולם הצריכנו לפרשה מה שהצריך קצת הפילוסופים להאריך בביטול הבלים כביטול השדים המדומים וזולתם. פירש המשגה בשער ההבלים אשר לו "אמת הוא הדבר שאין בו שקר". דברו זה יש בו חסרון ושקר חסרון - שגדר הנכבד בפחות ומה שהוא בקניין במה שהוא בהעדר; ושקר - כי כמה דברים אין בהם שקר ואין ראוי לומר באחד מהם שהוא אמתי או אמת - כדברי הציוויים והתחינה והאזהרה וכיוצא בהם. ואולם ייאמר במאמר שהוא אמת או אמתי כשיהיה המאמר גוזר דבר לדבר חיוב או שלילה ויהיה המציאות שווה לגזרתו ולמאמרו; וכן ייאמר בדעות ובאמונות שהם אמתיות כשיהיה הנמצא מהם חוץ לשכל שווה למה שיאמין בהם השכל. ובכלל האמת הוא מה שישוה לו המציאות. משל הראשון - כאמרך על ראובן 'שהוא חכם' הוא אמת אם נמצא ראובן חכם; ואמרך 'אין אחד מבעלי חיים בלתי מרגיש' הוא אמת אם לא נמצא אחד מהם בלתי מרגיש עד שיהיה הנמצא בעניינים עצמם כנאמר עליהם; וכן ייאמר שאמונת המאמין 'שהכוכבים כדוריים' אמת אם הם בעצמם נמצאים כן עד שיהיה הנמצא בהם חוץ לשכל כמו שהאמין עליהם שכל המאמין ההוא:
מאמתים - בנו המעתיקים ממלת 'אמת' בניינים - נמשכים אחר לשון הערבי שיש להם בניינים מן המלה שהיא במקום 'אמת'. ואני לא באתי לפרש רק מלת 'מאמתים' ששמוה הפילוסופים תואר לבני אדם המחזיקים בדעות ואמונות אמתיות שיגזור השכל אמתתם לא יספיק להם המקובלות והמפורסמות:
אנה - פירשתיו במלת 'איכות' ועשיתי ממנו 'אנות' לשון רבים:
אסטיס - לשון המשנה. שמתיו במקום מה שנקרא בלשון ערבי ני"ל ובלע"ז אינד"י מפני שמצאתי בעל הערוך פירשו כן אע"פ שחכמי ספרד לא כן פירשו בו ועם כל זה פירשתיו כן:
אפק - שאלנוהו מלשון הערבי והוא בכלל שם לעגולה שטחית מדומה בערך לשוכנים במקום אחד עוברת על מרכז העולם וחולקת העולם לשנים לחצי הנראה לשוכנים במקום ההוא ולחצי הנסתר מהם; ואולם אופק השוכנים תחת קו השוה המהלך באמצע העולם הוא מיוחד בעברו על שני קטבי הגלגל הקוטב הדרומי והקוטב הצפוני והוא אופק העולם:
אפשר - מלה תלמודית. עניינה ידוע כעניין 'יכול'. והפילוסופים קוראים הדבר שאפשר שיימצא ואפשר שלא יימצא 'אפשר' (לא כדברי המשגה שאמר בראש שער ההבלים אשר לו ש"אפשר הוא אמצעי בין האמת והשקר והראוי והבטל" - ואין בין האמת והשקר אמצעי. והוא עצמו סתר בזה דבריו שהוא ביאר ש"האמת הוא שאינו שקר" ביאור שני הפכים שאין ביניהם אמצעי כי ההפכים שביניהם אמצעי הם כחם והקר שיש ביניהם הפושר ואי אפשר לומר החם הוא כל מה שאינו קר שאפשר שאינו קר והוא פושר לא חם. ושני מאמריו אלו היו סמוכים באות האל"ף בראש השער ההוא ולא הרגיש הסתירה הגלויה הזאת אשר הוא מושכל הראשון והכניס עצמו להעתיק מאמר מלא חכמות עמוקות ולפרש מלות אשר בפי הפילוסופים והרוצים בהם ודי היה לו לפרש המלות אשר בפי ההמון. גם אמרו 'ובין הראוי והבטל' הוא תוספת סכלות גדולה - כי איך יהיה דבר אחד אמצעי בין זוגות הפוכים שונים? והוא כאילו אמר על דבר שהוא אמצעי בין החם ובין הקר ובין הלובן והשחרות - וזה ממיעוט ידיעתו מה הוא אמצעי אצל הפילוסופים שהוא כדבר מזוג משני קצוות שהם ההפכים). סוף דבר אין אמצעי רק להפכים שיקבלו התוספת והחסרון; והראוי והנמנע (והוא ששם במקומו 'בטל') לא יקבלו תוספת וחסרון ואין ביניהם אמצעי. והנה יש מן החכמים שאינם מודים במציאות האפשר אך אומרים שכל דבר הוא אם ראוי או נמנע; ואולם המאמתים מן הפילוסופים חלקו הדברים על שלשה דבר שא"א שלא יימצא יקראוהו 'הכרחי' או 'מחויב'. ודבר שא"א שיימצא כלל יקראוהו 'נמנע' ודבר שאפשר שיימצא ואפשר שלא יימצא יקראוהו 'אפשר' - לא ששמוהו אמצעי. ופעמים נאמר 'אפשר' במקום 'אפשרי' ועשו ממנו שם הפעל 'אפשרות'. ו'אפשר' ו'עובר' שמות באים זה אחר זה על דבר אחד וכן 'הכרחי' ו'מחוייב'. (וזאת מלת 'אפשר' היא המלה השלישית מן השלש מלות שגליתי בהם טעות המשגה בביאורם מפני שמצאתים בראש השער ההוא שחיבר לפרש המלות לקיים בהם תחלת דברי פיהו סכלות - ואע"פ שהיא שניה בשער הזה כי מלת 'אלכסון' ששם במקום 'קוטר' והיא הראשונה בשער שעשה המהביל לא תתבאר רק במלת 'קוטר'. ואלו השלש ר"ל 'אמת' ו'אפשר' ו'אלכסון' הוא שאגלה מטעויותיו בשער שחיבר לביאור המלות. ואולם טעויותיו בשער השני ובעיקר העתקת דברי המאמר לא אגלה אחד מהם רק מה שהעירותי עליו - כי - חי האמת - אילו הייתי מבארם כולם לא היה מכילם ספר גדול מן המאמר ודי לי בשלשה חוטי סכלותו ומיעוט ידיעתו והבנתו באלו הענינים להציל המעיינים):
אשעריה - שם כת מן ה'מדברים' - והנה נבאר באות הדל"ת מי הם המדברים ועל מי הושם זה השם בפרט; ובפרק שבעה עשר מן החלק השלישי יזכור החכם האמתי דעת זה הכת:
אות הבית
בדל מבדיל - פרשתיו במלת 'איכות' - בערבי - 'פצ"ל' ובלעז - 'דיפרי"נציא':
בהיר ומזהיר - שמות תואר באים זה אחר זה לגוף שאין לו מראה ולא אורה ונראים מאחריו כל המראים - כשמים והמים והשוהם וכיוצא בהם מן האבנים הבהירים; וכן יסוד האש והאויר אין להם מראה ועל כן אור הכוכבים אשר בגלגל השמיני נראה לשוכנים בארץ עם רחקם מהם והוא אחרי גלגלים רבים ואחרי יסוד האש ויסוד האויר; גם דגי הים נראים מפני שהמים ג"כ אין להם מראה כמו שאמרנו; ו'בהירות' ו'זוהר' - שמות מקרה ג"כ באים בזה אחר זה. (ולא כדברי המשגה שאמר ב'בהיר' שהוא מאיר:
בטל - הוא שם למין אחד ממיני השקר כי השקר הוא שני מינים האחד - שקר בדבר שהיה אפשר היותו אמת - כאמרך על ראובן שהוא עומד בשעה שהוא יושב - הוא שקר שאפשר היותו אמת שאפשר היה לו לעמוד בעת ההוא; והשני - שקר שאי אפשר היותו אמת - כאמרך שהשמים שטוחים או צלע המרובע כמדת אלכסונו - וזה המין ייחדוהו בשם 'בטל' והמין הראשון נשאר שמו 'שקר' כשם סוגו:
תבנית - שם נגזר מ"בנה" לתואר הדבר וצורתו המושגת בחושים:
בעל שעור - מאמר חברתיו במקום שם חידשתיו לפי הצורך - כולל כל דבר שיש לו מידה ושיעור יהיה לו מדה לצד אחד לבד כקו או לשני צדדים כשטח או לשלושה צדדין כגוף; כי יש בלשון ערבי שם אחד והוא כולל השלשה ולא מצאתי בלשוננו מלה אחת תכלול שלשתם והוכרחתי לחבר שתי מלות האלו שיכללום; גם כתבתי במקומות 'שעורים' במקום 'בעלי שעורים' לקצר:
בשר - שמתיו בתחילת ההעתקה במקום 'בני - אדם' כאמרו "כי השחית כל בשר" וזה במקומות שהיה בערבי כן 'בשר'; ואחר כך הסכמתי להחליפו ב'בני אדם' - והעירותי עליו כי אולי נשאר מהם:
אות הגימל
גבנונית גלגל - 'גבנונית' - שם הונח תחלה לגבנונית האדם שהיא יציאה חוליה או חוליות מן השדרה ממקומם ובליטתם; ואחר כן הושאל לגבנוניות ההרים - אמר "הרים גבנונים"; ושאלנוהו לעליונו של גלגל מפני שגבנונית הנזכרת היא עליון המקום שהוא בו מן הצד ההוא - נמשך אחר הערבים שקראוהו ג"כ 'מחד"ב' והוא מושאל ג"כ בידיהם מן העניינים שהזכרנו:
גדר - פירשנוהו במלת 'איכות':
גוף - הוא כל מה שיש לו שלשה רחקים ושש קצוות - השלושה רחקים הם אורך ורוחב ועומק ושש הקצוות הם מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל ו'גשם' ו'גוף' - שמות באים זה אחר זה על דבר אחד. מלת 'גשם' - ארמית; "גזמה יצטבע" ומפני שהיא דומה ללשון הערבי שהוא 'גוסם' אני משתמש בה; והרב ז"ל משתמש בחבורי במלת 'גוף':
גזרה - שם נגזר מ'גזר' - שמנוהו שם למאמר שיש בו שני עניינים נקראים 'גבולים'; הגבול האחד - נושא והשני - נשוא עליו. - כאמרך 'ראובן חכם' 'כל אדם חי' 'כל הווה נפסד' - כל אחד מאלו המאמרים קוראים הפילוסופים 'גזרה' מפני שגוזר בראשון - 'החכמה' ל'ראובן' ובשני ה'חיים' ל'אדם' ובשלישי ה'הפסד' ל'כל הווה' - סוף דבר הוא מאמר גוזר דבר לדבר - ו'ראובן' ו'חכם' הם שקוראים 'גבולים' והגזרה בעצמה קוראים אותה במקום אחר 'הקדמה' והוא - כשיכינוה לחברה אל גזרה אחרת שאחד מגבוליה הוא אחד מגבולי הראשוננה עד שיהיו שתי גזרות ושלשה גבולים הגבול האחד משותף בין שתיהם הוא נושא באחת והוא נשוא באחרת והשנים נבדלים - כאמרך 'כל אדם חי' ו'כל חי צומח' - ג' הגבולים הם 'אדם וחי וצומח' וחוברו ב' הגזרות כדי להוליד גזרה שלישית 'כל אדם צומח' שנושאה הנשוא שבאחת המחוברות ונשואה הנשוא שבאחרת הם שני הגבולים הנבדלים (כי המשותף אין לו זכר בתולדה לעולם) וקוראים אז כל אחת מב' הגזרות הנכונות להוליד גזרה אחרת 'הקדמה' - רוצים להורות בשם ההוא שהקדימוה לחברה אל אחרת כדי שיולידו בין שתיהן גזרה שלישית כהוליד השתים שחיברנו במשלנו ש'כל אדם צומח'; והגזרה המתיילדת קוראים 'תולדה'; והגזרה מן השתים המחוברות להוליד שנושאה הוא נושא בתולדה תיקרא 'ההקדמה הקטנה' - כגזרת 'כל אדם חי' במשלנו; והנושא ההוא יקרא 'הגבול הקטן' - כ'אדם' במשלנו; ואשר נשואה נשוא בתולדה תיקרא 'ההקדמה הגדולה' - כגזרת 'כל חי צומח'; והנשוא ההוא יקרא 'הגבול הגדול' - כ'צומח' במשלנו; והגבול שאין לו זכר בתולדה המשותף לשתי ההקדמות הראשונות נקרא 'הגבול האמצעי' - כ'חי' במשלנו:
גלגל וגלגלים - שמות לשמים העליונים כולם מן העליון עד גלגל הירח - והושאל להם לעגולם ולגלגולם מאמרו "וכגלגל לפני סופה" - נקרא האבק הדק או הקש הדק כן בעבור שרוח הסופה מגלגל ומסבב אותו - אמרו ז"ל "גלגל הוא שחוזר בעולם":
גלגל הקף - שמוהו שם לגלגל קבוע בעביו של גלגל אחר והוא סובב תוך העובי לא סביב מרכזו ואינו כולל שום גלגל ולא היסודות אך כדמות חלק מן הגלגל שהוא בו ככוכב בשוה אך הוא גדול מן הכוכב שהוא נושא הכוכב ובו הוא קבוע והכוכב כחלק ממנו - כי קצת חכמי התכונה אמרו שהביאם הכרח הנראה מתנועת הכוכבים שיש גלגל שהוא כן:
גלגל יוצא חוץ למרכז - רוצים בו גלגל שאין מרכזו מרכז העולם - אמרו גם כן קצת חכמי התכונה שיש גלגלים שהם כן בהכרח:
גשם חמישי - הוא שם מיוחד לשמים וצבאם. וזה מפני שהיסודות הארבעה הם ארבעה גופים ואין חולק בזה; ודעת אריסטו והנמשכים אחריו שהשמים וצבאם אינם מאחד היסודות ולא מורכב מקצתם ולא מכולם אך החומר שלו חומר אחר או אמור הנושא שלו נושא אחר והצורה צורה אחרת; אם כן הוא גוף חמישי כלומר חמישי לארבעה הידועים:
גשמות - שם מקרה נגזר ממלת 'גשם' שהוא שם העצם - כאילו תאמר גופנות. ופעמים כותבים 'גשמות' סתם לקצור רוצים בו גשמות השם (חלילה לו!); וכן מלת 'הגשמה' רוצים בה פעולת דעת המאמינים שהשם גשם שהם כמגשימים אותו כלומר משימים אותו באמונתם גשם; ו'גשם' ו'גוף' שמות באים זה אחר זה:
אות הדלת
המדברים - שם לכת מן המתחכמים בלא חכמה. גוזרים בנמצאות לא לפי השכל ולא לפי המציאות רק לפי דמיונם ומבהילים בני אדם ברוב דברים ממין המאמרים המספיקים שאין אמתות להם - נקראה חכמתם 'חכמת הדברים' כלומר שאינה חכמה שכלית:
כח מדמה - שם לכח הנמצא בבעלי חיים או בקצתם ובאדם הוא כבר ידוע שבו ידמה בלבו כל דבר נמצא או שאינו נמצא אם שידמה דבר שכבר השיג בחושיו כאשר השיגו - כאיש שידמה בנפשו אדם שראה או זולתו מן הנמצאות או שירכיב דברים נמצאים נפרדים ויחברם בדמיונו - כמו שידמה איש ולו מוסף על האיברים הטבעיים שתי כנפים ושתי עינים על קדקדו ושתים בערפו וגבהו עד גלגל הירח וכיוצא באלו הנמנעות. וזה הכח פעולתו בהקיץ ובשינה כי החלומות דמיונים ג"כ - אומרים הפילוסופים כי זה יחזק בעת השינה מפני שינוח אז מטרדת החושים המטרידים אותו בפעולותיהם בעת היקיצה. דמיון - שם לפעולת הכח:
דעת משותף - מאמר במקום השם - לדעת המוטבע באדם ידע בו דברים מאליו א"צ לשום אדם לדעתם מזולתו על דרך למוד כי לא יזכור עת שלא היה יודעם - כידיעה שהכל הוא יותר מאחד מחלקיו וכיוצא בו; וקראו 'משותף' בעבור שהוא נמצא בכל אדם:
דעות שכליות - כלומר דעות ואמונות שגוזר אותם השכל לא שיהיו מקובלות לבד או מפורסמות כ"ש מה שלמטה מהם באמתות:
דעות אלוהיות - הידיעות שיש לאדם בענינים האלוהיים. ומה שלמעלה מהם נקראות דעות אלוהיות:
אות ההא
הגיון - פירושו קצת המפרשים "מנעו בניכם מן ההגיון" בחכמה שקוראים בערבי 'מנט"ק' והערלים קורין אותה 'דיאליטיק"א' בשם אחד מחלקיה; ואני נמשכתי אחרי המפרשים לקראה 'מלאכת ההגיון' (וקורא אותה 'מלאכת הדבור' הוא יותר ראוי בעיני) - נמשכים אחר דעתם שגדרו האדם ב'חי המדבר' ולפי דעתי היה ראוי לקראה 'מלאכת השכל':
הוה והויה - 'הווה' הוא שם תואר לכל דבר שנתהווה בלבשו צורה שלא היתה בו - ע"כ לא יקראו הדבר הקדום 'הווה'. וה'הווייה' - שם לתנועה ההווה בחומר הקדום בבואו ללבוש הצורה אם יש במאמר העצם תנועה - כמו שהציע אריסט"ו בספר הטבע וכמו שזכר הרב ז"ל בשמו בראש החלק השני ממאמרו; או - שם לבוא הצורה בבעל הצורה פתאום בלא זמן כמו שביאר אריסט"ו בסוף עיונו שהוא אמת:
הזה - שם פעל נגזר מ"הוזים שוכבים" שפירשו בו מדברים דברי הבאי שאין בהם ממש כדברי המדברים בשינה דברי תהו ובקצת החליים - והוא שקורין בלעז 'אילונא"ר' ובערבי 'הדיא"ן' - אין חילוק בין לשון הערבי והעברי בזה השורש רק בין ז' לד' רפה; והערבי בנה בזה העניין וכן עשינו אנחנו:
היולי - שם לחומר הראשון שאלוהו פילוסופי הערב בלשונם מלשון יוון או זולתו כי שם קדום הוא ולא ידענו מאיזה לשון הוא; וכן הנוצרים ואולם שינו הה"א באל"ף וקוראים אותו 'איולי' שאין ה"א בלשון הנוצרים. וגם אני ואשר לפני מן המעתיקים והמחברים שאלנוה מהם הנחנוה כאשר היא בקצת המקומות ובמקומות פירשנוה בחומר ראשון. ועתה אני צריך להודיעך עניין חומר בכלל ועניין חומר ראשון בפרט. דע שהמלה שהעתקנוה במלת "חומר" היא מלה מורה בערבי על דבר אחד שמקבל צורות חלוקות במין או באישים - כברזל שעושה ממנו הנפח סכינים וחרבות וחצים וגרזינים ואתים וכלים אין מספר כולם ברזל אך החילוק וההבדל ביניהם - מצד צורותיהם או מצד מקרים אחרים; וכן הוא עניין "כחומר ביד היוצר" שעושה ממנו כלים חלופי הצורות אין מספר ככל אשר יחדשו בכח מלאכת מחשבת - ע"כ שאלנו שם 'חומר' לכל דבר מוכן לקבל צורות. והושם על צד ההשאלה שם לדבר שאינו מקבל רק צורה אחת אם יש במציאות גוף שהוא הסוג המין והאיש - כמו שנראה על השמש ויתר הכוכבים שאומרים הפילוסופים שאין אחד מהם מין תחת הסוג אשר עליו - ויצטרך לפי זה הדעת להאמין לכל אחד מהם חומר זולת חומר האחר שאילו היה חומר כולם או חומר רובם משותף - היה כל אחד משנה צורתו ומקבל צורת חברו המשותף עמו בחומר כמו ביאר הרב ז"ל בפרק כ"ב מן החלק השני. ואולם עניין 'החומר הראשון' הוא הדבר הנחשב או המדומה שקיבל צורות ארבע היסודות שהם האש והאויר והמים והעפר - כי הפילוסופים ביארו שחומר אחד משותף לכולם לא שיהיה לכל אחד חומר מיוחד גם עשו הפילוסופים 'היולאני' - העתקתיו ב'חמרי' או' בעל חומר' שמוהו תואר לכל בעל חומר ראשון או שני וכמדומה לי שעשו כן גם במלת ה'יולי' ששמוה במקום החומר שאינו ראשון על צד ההרחבה:
המון - שם לסכלים ולפחותים מבני אדם מפני שהם הרוב כנגד ה'סגולות' ו'הסגולות' ו'היחידים' - שמות נרדפים לחשובים שבבני אדם ונקראו 'יחידים' למיעוטם ו'סגולות' - מענין "סגולה מכל העמים" שהם סגולה מכל בני אדם:
הפך - שם משותף למקרה שהוא בתכלית הרוחק מן המקרה שנקרא לו 'הפך' ושניהם יחולו על נושא אחד - כלובן ושחרות וכיוצא בהם; ויש מן ה'הפכים' שאין ביניהם אמצע - כאמת ושקר וכיוצא בהם (לא כדברי המהביל שאמר שהאפשר אמצעי ביניהם); ומהם שביניהם אמצעיים - כשנים הנזכרים - שבין הלובן והשחרות - יתר המראים ובין הקר ובין החם - הפושר. וכן ייאמר במאמר מן המאמרים שהוא הפך מאמר אחד כשיהיה הנשוא באחד הפך הנשוא באחר ונושאם אחד; ויכזבו שניהם על נושאם כשיהיה כללי ויהיה הנשואים עליו הפכים שביניהם אמצעי - כאמרך 'כל מראה לבן' - 'כל מראה שחור' והנה יימצאו שאר המראות; וכשיהיה הנושא אישי אפשר שיכזבו שניהם - כאמרך 'הבגד ההוא לבן' - 'הבגד ההוא שחור'; ויצדקו לעולם במאמר שנושאו חלקי - כאמרך 'קצת המראים לבנים וקצת המראים שחורים'; ולעולם יכזבו על בלתי מקבל - כאמרך 'החכמה מרה והחכמה מתוקה שאין החכמה מקבלת הטעם ואינה לא מרה ולא מתוקה. ואולם המאמרים הסותרים אחד את חברו א"א כל עיקר שלא יצדק האחד ויכזב האחר על נושא אחד ובעת אחת ויצדק הצודק על מקבל ובלתי מקבל; וענין הסותרים - הם שני מאמרים שהאחד מחייב נשוא לנושא והאחר שולל הנשוא ההוא מן הנושא ההוא בחברו מלת 'לא' או 'אין' אל הנשוא - כאמרך 'כל חי מרגיש' - 'אין שום חי מרגיש' 'ראובן חכם בתשבורת היום' - 'ראובן לא חכם בתשבורת היום'. ואולם 'הקנין וההעדר' אינם לא כהפכים שיש ביניהם אמצעיים ולא כהפכים שאין ביניהם אמצעיים ולא כסותרים החכמה והסכלות הראות והעורון - כל אלו קניין והעדרו ויחלקו האמת והכזב לעולם על כל מקבל לקניין - והדמיון בזה אי אפשר שלא יימצא אחד מהם בראובן אחר הגיעו לגדר אנשים על כן 'ראובן חכם - ראובן סכל' יצדק האחד ויכזב האחר בראובן הגדול ויכזבו שניהם על בלתי מקבל - כיונק או הכותל. ופעולת הסותרים תקרא סתירה. הארכתי בביאור אלו העניינים אע"פ שאינם מכוונת השער למה שיש בו מתועלת להבנת דברים רבים:
ההתהפך בשוה - הוא התהפך גזרה אחת עד שישוב הנושא בה נשוא והנשוא נושא עם הישארה צודקת כבתחילה והוא עניין נמצא בגזרות שנשואותיהם סגולות או מבדילים לנושאיהם - כאמרך 'כל חי מרגיש' או 'כל אדם צוחק' יתהפכו 'כל מרגיש חי' 'כל צוחק אדם' ויצדקו כתבחלה:
הרכבה שכנית - ההרכבות מינים רבים האחת - הרכבה בעירוב הנפרדים שהורכב המורכב מהם ובהימזגם עד שתיפסד צורת כל א' מהם - כסנגבי"ן ובלעז אוקשימ"ל הרכבת מזג ועירוב מחומץ ומים ודבש או כבשר המורכב מארבע הליחות הדם והליחה הלבנה ושתי המררות האדומה והשחורה; והאחרת - הרכבה שכנית שלא יימזגו הנפרדים אך יושם האחד בצד חברו - כבית על דרך משל המורכב מאבנים עצים ורעפים יושם כל אחד בצד חברו ובשכונתו וכן התיבה וכיוצא בהם:
הרס והריסה - הוא שיכניס את עצמו בדבר שאין ראוי לו להיכנס בו מאמרו "פן יהרסו אל ה' לראות" שעניינו לפי פשוטו שלא ייכנסו במקום שאין ראוי להם להיכנס בו לראות מה שאין ראוי לראותו ולפי המכוון בו שלא יעיינו בדבר שאין ראוי להם לעיין בו - ועל כן כל מי שיכניס עצמו לעיין בחכמה קודם שידע הצעותיה נקרא 'הורס:
אות החית
חדודית וחדוד ומחודד - הוא שם תואר לגשם שתחתיתו רחבה והולך ומצר עד כנקודה והוא מינים חלוקים - לפי התחליף התחתית:
מחודד האצטוונה - הוא גשם שתחתיתו עגולה שטוחה והולך ומצר בשווה עד כנקודה - ובחכמת התשבורת ויידע איך ייעשה:
חוש המשוש - החושים חמשה; ארבעה מהם - לכל א' אבר מיוחד הוא כלי לפעולתו כחוש הראות וכליו העין; חוש השמע וכליו האוזן; חוש הריח וכליו הנחיריים; וחוש הטעם וכליו הלשון; והחמישי הוא חוש המשוש וכליו כל אברי הגוף - כמו שביארו הפילוסופים - בו ירגישו הלח והיבש והקר והחם והרך והקשה:
חכמת הטבע - אמר הרב ז"ל שהוא מה שקראו רבותינו ז"ל "מעשה בראשית" - רוצה בזה שהסודות שב"מעשה בראשית" הם כללים וראשי פרקים מחכמת הטבע - והיא תעיין בענייני כל מה שיש בו טבע ינהיגהו כלומר בגשמים כולם עליונים ותחתונים ובכל מקריהם. ואמהות ספרי החכמה הזאת הם הספרים הנמצאים לאריסטו בה הראשון - ספר השמע הטבעי מדבר בכלל העניינים הטבעיים; והשני - ספר השמים והעולם מדבר על ענייני הגלגלים והכוכבים וארבע יסודות במזגם על דרך כלל; והשלישי ספר ההוויה וההפסד מדבר על סיבות ההוויה וההפסד ותכונתם ומהותם על דרך פרט; והרביעי - ספר אותות השמים דבריו במקרים והעניינים המתחדשים באויר העליון וקצתם בחידושים נמצאים בארץ ובים; והחמישי ספר המוצאים והמקורים מדבר במהותם ובאיכות מציאותם; והששי - ספר הצמחים מדבר בענייני כל צומח; והשביעי - ספר בעלי חיים מדבר בכל מקרי בעלי חיים מדברים ושאינם מדברים ובתועלת אבריהם; והשמיני - ספר הנפש מדבר בכוחות הנפש של אדם על דרך כלל; והתשיעי - ספר החוש והמוחש מדבר בענייני החוש על דרך פרט ובו מדובר גם על השינה ועל היקיצה. ואיני רואה בפרשת בראשית 'ראשי פרקים' רק מעט מזער ממה שבאלו הספרים אינו חלק ממאה ולא חלק ממאתים - וזה נמשך אחר דעתו בפירוש הפרשה הראשונה ובכוונת התורה בכתוב בה:
חכמת האלוהות - חכמה מדברת במה שאין בו טבע רק דברים שכליים נפרדים מחומר כשם ומלאכיו ועניינים אחרים שהם מפעולות השכל ומידיעות השכל אין מעשים לחושים בו. ושורש ספרי החכמה הזאת הוא ספר לאריסטו קראו ספר מה שאחר הטבע:
מוחלט - עניינו עניין 'לגמרי' כלומר דבר שאין בו שום תנאי מייחד וממעט:
חלל הגלגל - שם לשטח התחתון של גלגל הוא העשוי כקובה וכתבתי עליו 'קוטב הגלגל' - והוא הפך 'גבנונית' המבואר באות גימ"ל:
חלק - המדברים אשר ביארנו עניינם באות הדל"ת אמונתם היא שהשם ברא העולם ובורא תמיד כל מה שיתחדש בו מן הנבראות מחלקים קטנים קדומים קוראים אותם 'עצמים פרדים' אין לחלק מהם שיעור לרוב קטנותו אך בהתחברם יהיה ממנו גשם בעל מדה - כמו שהתבאר בפרק ע"ג מן החלק הא' - כתב עליה 'המאמר בחלק' - כלומר האמונה בחלקים ההם:
חלק מין - שם חידשתיו לכת ממין אחד תיחלק משאר המין במקרה מיוחד בה - ככת הפילוסופים ייחלקו בחכמה ההיא וכת התלמודיים וכת הנקבות - כל אחת מן הכתות כולם תיקרא 'חלק מין' שהיא חלק ממין האדם; וכן בשאר המינים גם כן ייאמר בהם 'חלק מין' ובערבי 'צנף' - מלה מורה על כת וחלק המין עד שהם צריכים לשום 'מין' במקום 'חלק מין' - לא ירחיקו לאמר שבני אדם 'על מינים רבים' במקום 'על כתות רבות':
מחלקת מופתית - החולק על מה שבא עליו מופת תקרא מחלוקתו מחלוקת מופתית:
חומר - שם מושאל למה שהגוף הווה - נעשה ממנו בבוא הצורה עליו והתחברה אליו עד היותו גוף מורכב מחומר וצורה ייאמר על חומר כל הנמצאות השפלות שהוא הארבעה יסודות שהורכבו מהם; וצורתו היא בכל נמצא דבר מיוחד היא באדם - נפשו המשכלת ובסוס - נפש הסוסית ובאילן התמר - נפשו התמרית. וכי יש חומר קרוב ויש חומר רחוק עד שהחומר הקרוב לכל מיני בעלי חיים הוא הדם ושאר הליחות וצורותם חלוקות למיניהם; וייקרא חומר ראשון החומר המשותף לארבעה היסודות והוא דבר שאין לו צורה כלל אך יקבל הצורות הארבע אשר לארבעה היסודות. (הארכתי בזה אע"פ שביארתיו במלת 'היולי' מפני הטעות הגדול אשר פירש בו המהביל - ולא אקראנו טעות אך דבר שראוי לשחוק ממנו):
חמשת הכוכבים הנבוכים - המשרתים שבעהף ידועים כולם נקראים נבוכים למבוכה הנראית בתנועתם והשנים מהם - השמש והירח והחמשה הנשארים נקראים 'חמשת הכוכבים הנבוכים' - משיאמר 'חמשה' סתם ידוע שאינו מדבר על השמש והירח:
מחצב - שם כולל למקורים כולם - כמתכות למיניהם ומיני המלחים שיש להם מקור והגפרית והבורית - הוא בערבי 'שב' בלעז 'אלום' - ומינים מן העפר שיש להם מקור; עשיתי עליו 'מקור' או 'מוצא' או 'מתכת' - הוא לשו הרב ז"ל בספרים העבריים שמהו שם כולל לכל מיני המקורים ולי נראו האחרים יותר כוללים:
חקה - כשיעשה אדם מעשה אחד על דמות מעשה אחר לא מעצמו נקרא 'מחקה' מאמרו "מחוקה על הקיר" כלומר נעשה דמותו בקיר - והוא עניין שקואים בלעז 'דמוגר' ובערבי 'מחאכאה' - בערבי בכ"ף ובלשוננו בקו"ף:
חוק - פירשנוהו במלת 'איכות' אמרתי 'מי שאין לו חוק עליו' כלומר שאין עליו דבר שיהיה ראוי בעבורו שייטיב לו הטובה ההיא; וכן אמרתי 'שיתן לנפשו חוקה' - הראוי לו לתת לה - נמשכתי אחר לשון הערבי אות הטית
טבע - שם משותף לעניינים רבים וכל שכן בלשוננו ששמתיו במקום שתי מלות ערביות שונות חלוקות בעניין האחת - 'טביעה' והאחת - 'טבע' בפת"ח תחת הטי"ת ושו"א תחת הבי"ת; ולא ראי זה כראי זה וכל א' משניהם משותף לעניינים רבים ראה מה יהיו בלשוננו שיתקבצו העניינים שבשתי המלות הערביות במלה אחת עברית היא מלת 'טבע'. וכבר ביארו הפילוסופים שתי המלות ולאיזה עניינים כל אחת משותפת ואולם הצריך לנו להזכיר מהם הם המינים האלו ייאמר 'טבע' להתחלה לכל שינוי וקיום ועמידה; והרופאים יקראו 'טבע' - המזג והחום הטבעי ותכונת האברים; וייקרא 'טבע' לכל תכונה שישלם בה מין מן המינים תהיה פועלת או מתפעלת; וכל כח נמצא בדבר תמיד לא ישנהו ייקרא 'טבע':
עניינים טבעיים - הם העניינים שיבואו מהטבע להוציא הבאים ממלאכת מחשב האדם או מהתחלה שכלית:
הטעאה - ענינה ידוע; ועוד נוסיף בביאורה באות הנו"ן במלת 'מאמר הגדי':
אות היוד
יחידים - שם לחשובים שבבני אדם ביארתיו במלת 'המון':
התיחדות - כשיהיה דבר אחד מקבל מקרים רבים בשוה אינו יותר ראוי באחד מן האחד ונמצא בו האחד ייאמר ש'מייחד' 'ייחדהו' במקרה ההוא והפעולה ההיא מן המייחד קראתיה 'התייחדות'; ומלת 'יחוד' יותר ראויה בה אך היא מלה מפורסמת ליחוד השם לכן שמתי אחריו 'בו'. ואצל המדברים שמאמינים שכל מקרה ראוי לכל עצם ייקרא 'התיחדות' על אי זה מקרה שיהיה באי זה עצם שיהיה - עד שהימצא הכבדות בארץ מבלתי הקלות אי אפשר אצלם מבלתי התייחדות ממייחד כי הארץ אצלם ראויה לקבל שתיהם בשוה:
יסודות התורה - שם למצוות שהם עיקרי התורה והמכוון ממנו הוא ידיעת מציאות השם ושאינו גוף ושהוא אחד וקדמון יודע כל דבר ומשגיח על כל בני אדם גומל ועונש - אלו וכיוצא בהם הם עיקרי התורה והשאר כסעיפים מועילים ליסודות:
יעד - הקל ייעד - הכבד ואם לא נמצא כבד בלשונו; והקל קרוב להיות ענינו ענין נדר "ואם לבנו ייעדנה" - כלומר נדר וגזר אומר לתתה לו. ונמצאה בערבי זאת המלה בעצמה בחילוף היו"ד בוא"ו לבד ודגשו"ת הדל"ת ורוצים בה בעניין הזה נדר לעשות ואולם הוא אצלם על נר עשיית הטוב לבד; אך יש אצלם ממנו בניין אחר כמדומה לי שהוא כבד אצלם שמוהו מיוחד לנודר לעות רע כנמצא אצלנו במלת 'השריש' ו'שרש' הכבד שהאחד הפך חברו עד שקראו מה שנדר השם וגזר מן הגמול הטוב לעושי הטוב ומאמיני האמת והטוב 'ועד' ומה שנדר מהנקם והשילם לעושי הרע ולמאמיני השקר 'ועיד' - נבנו מכל אחד מהם בניינים כפי הראוי לשרשו. ואני לא מצאתי בלשוננו זה היחוד במלת 'יעד' והוצרכתי לחבר מלת 'טוב' אל 'יעד' כשהרצון בו נדר לעשות טוב - אומר 'יעד טוב' וכשארצה בו נדר לעשות רע אחבר אליו מלת 'רע'. גם כשאבנה פעולה מנדר הרע - אבנה מן הכבד ואחבר אליו מלת 'רע' - אומר 'ייעד רע' ו'מייעד רע' על משקל 'מפחד' להבדיל בין הטוב ובין הרע:
הועילהו דעת אמת או זולתה - במקום 'הקנהו דעת' או 'לימדהו' כי שניהם תועלת - ולשון ערבי בו מורה על תועלת:
מוצא - פירשתיו במלת מחצב:
ישות - שם דבר נגזר ממלת 'יש' שעניינו עניין נמצא "להנחיל אוהבי יש" כלומר דברים נמצאים - כנגד "שקר נחלו אבותינו" - והראיה על זה - סוף הפסוק "ואוצרותיהם אמלא" ולא יימלא האוצר רק מדברים הנמצאים ובהעדרם יהיה ריק "את אשר ישנו פה" כלומר שהוא נמצא היום אתנו; וכן 'ישות' הדבר - מציאות הדבר:
אות הכף
כדור - שם לגוף עגול והוא לשון מקרא לדעת המפרשים "צנפה כדור" הכ"ף שרשית ואמנם בלשון משנה הוא נמצא הרבה "הכדור והאימום"; ובלעז פילו"טא. גדר הנרצה בו אצל הפילוסופים שהוא גשם שבתוכו נקודה כל הקוים הישרים היוצאים מן הנקודה ההיא ונמתחים עד איזה חלק שיהיה משטח הגוף ההוא שווים; וייגזר ממנו 'כדורי כדוריים' - תארים:
כהוי - שם נגזר מ"ולא כהה בם" עניינו גערה:
כהון - שם חידשתיו שאלתיו מן הערבי שקוראים 'כהאנה' לכח הנמצא באדם יגיד בו העתידות לא מדרך נבואה; ובעליו קוראים 'כאהן'. לקחתי המלה הערבית מפני שלא ידעתי בלשוננו שם לכח זה. ואחרי העתיקי מאמר מורה הנבוכים כעשר שנים באה לידי אגרת שלוחה שלחה הרב זצ"ל אל קהלות ארץ תימן בעניין שמד שנגזר עליהם כמעט שיצאו בגללו מכלל תורת משה ע"ה וכשמוע הרב ז"ל כתב אליהם להוכיחם ולחזקם ולהעמיד במרחבי הדת רגליהם - ובאגרת ההיא הבינותי מכוונת הרב שמלת 'קסם' בלשוננו היא שם לכח ההוא ושם בעליו 'קוסם'; והחלפתיו במלת 'קסם' והנגזר ממנה. וכל מי שיגיע לידו השער הזה מאשר אתם העתקתי יתקנהו גם כן ממני יראה הרואה וכן יעשה; כי מה שנמצא בלשוננו אין ראוי לקחת בו לשון נכריה אם לא לסיבה ידועה:
הכנה טבעית - עניינה שמצד הטבע הוא מוכן לדבר ההוא ויקל עליו עשייתו:
כזב ושקר - שמות באים זה אחר זה על דבר אחד וכבר ביארנו מלת 'שקר' באות הבי"ת במלת 'בטל':
כח - כל דבר שיש בו יכולת לעשות דבר אחד - ייאמר עליו בשעה שאינו עושהו הוא פועל הדבר הוא 'בכח' ושהוא 'בכח' - הדבר ההוא וכשהוא עושהו - יאמר עליו שהוא פועלו בפועל - כאדם היודע לכתוב בשעה שאינו כותב - ייקרא 'כותב בכח' כלומר שהוא בכח לכתוב ובשעה שהוא כותב - ייקרא 'כותב בפועל':
כח מדבר וכח דברי - שמות נרדפים לכח אשר באדם אשר בו ישכיל ובו ידע הכללים שאינם מושגים בחושים וקראנו אותו 'כח שכלי' או 'כח שכל' - והוא יותר ראוי בעיני - ואולם המעתיקים והמחברים מבני עמנו אשר לפני כתבו בגדר האדם שהוא 'חי מדבר' והיה ראוי יותר לכתוב 'חי משכיל' - ואני נמשכתי אחריהם; ובמקומות כתבתי 'משכיל' ו'שכלי':
כח משער - הוא שם לכח שבו יחשב האדם שכך יהיה לא שיהיה לו בו שום ידיעה נגזר מ"כמו שער בנפשו כן הוא" וכן "מאה שערים" כלומר מאה ממה שחשב ודימה; ובלעז קוראים העניין הזה 'אדישמר' ובערבי 'שעור' - העברי והערבי והארמי שווים במלה הזאת:
תכלית - שם משותף מצד הסיפוק לשני עניינים הא' - מעניין הכליון וסוף לשיעור או לזמן "לכל תכלה ראיתי קץ" "תכלית אור עם חשך" דבר שיכלה וישלם - ומזה המין הוא אמרם כי כל גשם יש לו תכלית - כלומר סוף ותכלית; וייאמר עד צד ההשאלה או הסיפוק 'תכלית' בעניין תכלית כוונה בדבר כי כל דבר טבעי גם מלאכותי מלבד מעשה ההבל יש תכלית כוונה בלא ספק למציאותו ועשייתו והוא עיקר הארבע סבות הנמצאות לכל עשוי - כמו שתמצאהו מבואר במשליו בפתיחתי להעתקת המאמר הזה אשר בביאור המלות הזרות ששימשתי בהם בה... ונראה שאמרו "לכל תכלית הוא חוקר" - רוצה בו תכלית כוונת בני אדם בעניין אין אדם עושה דבר שלא ידע השם תכלית כוונתו במעשה ההוא. ובפרק שלשה עשר מן החלק השלישי תכיר מלת 'תכלית' מזה המין; ואני הוספתי עליו ברוב המקומות מלת 'כוונה' אומר 'תכלית כוונה' - לתוספת ביאור. ואין בלשון הערבי רק 'תכלית' כאשר בעניין האחר. ואמרי ששיתופו הוא מצד ההשאלה או מצד הסיפוק - מפני שהאחד סוף כמות והאחר סוף כוונה; ואפשר שנדמה להם דבר אחד שהכל סוף או שהושאל מן סוף הכמות אל האחר שהוא סוף כוונה ככל אשר לפניו:
כמות - שם נגזר מ'כמה' ביארנוהו באות האלף במלת 'איכות':
הכרח - והנגזר ממנו ידוע בדברי רבותינו ז"ל ואנחנו שמנו מלת 'הכרח' בעניין דבר שאי אפשר שלא יהיה - ביארנוהו באות האל"ף במלת 'אפשר'; וכן 'מוכרחות' 'מוכרחים' - מזה העניין:
אות הלמד
לבישת צורה - חול צורה בבעל הצורה ייקרא 'לבישת צורה' וסורה ממנו והיפסדה ייקרא 'הפשט צורה' כנגד 'לבישה':
מליצים - שם לבעלי 'חכמת ההגדה' והמשתמשים בה - יתבאר עניינה באות הנו"ן במלת 'מאמר הגדי':
למודיים - שם נרדף למלת 'שמושיים' ולמלת 'הרגליים'. ודע שהחכמות המופתיות שלשה מינים טבעיות ולימודיות ואלוקיות - ביארנום באות החי"ת. ואולם מין הלימודיות כולל חכמת התשבורת והמדות וחכמת החשבונות וחכמת התכונה הכוללת תכונת הגלגלים והכוכבים ומשפטי הכוכבים וחכמת הנגון הנקראת מוסיק"א. ו'לימודיות' ו'שימושיות' ו'הרגליות' - שמות נרדפים על זה המין מן החכמות מפני שהיא כמרגלת ומלמדת ומשמשת לשני המינים האחרים - וכבר עשיתי מן האחד על חברו:
אות המם
מגסטי - שם לספר שהוא עיקר ושורש לחכמת התכונה חיברו בטלמיוס - אומרים שהוא תלמי:
מדיני - שם תואר מ'מדינה' אמרו האדם מדיני בטבעו - כלומר צריך שישכון במדינה או במקום שיתקבץ עם האחרים ממינו במדינה לא שיעמוד במדברות או אנה שיזדמן לו:
מהות - שם דבר נגזר מ'מה' שהוא מלת שאילה על אמתת הדבר מה היא - היא שאילה ראויה אחר ידיעת מציאות הדבר כלומר ישותו - כי על דרך משל אחר שיוודע מציאות האדם יישאל מה הוא? - כלומר אמתת מציאותו וזהו מהותו:
מופת - עניינו בלשוננו ידוע בעניין 'אות' או 'ראיה' "ונתן אליך אות או מופת". ואמנם בעבור שהראיות על הדבר - שני מינים ראיה חזקה שאין ספק באמתתה והראיה למטה הימנה באמיתות - ייחדתי הראיה החזקה שאין ספק באמתתה בשם 'מופת' והאחרת - בשם סוגה 'ראיה'; ופעמים ייקרא המין השני 'מופת' על צד ההעברה וההרחבה בלשון; ובתחלה כתבתי במקום 'ראיה' - מופת' ואח"כ תיקנתים כולם:
מין - שם משותף ייאמר על המין אשר תחת הסוג - הוא לשון משנה - כמו שכתבנו במלת 'איכות' וייאמר בענין כת 'מזה המין' - בעניין 'מזה הכת' ובערבי 'צנף'; ונ"ל שמלת 'מין' נאמרת בלשוננו על המין האמתי ועל הכת - יימצא בדברי רבותינו ז"ל ובדברי המחברים האחרונים עד שיאמרו 'האדם על מינים רבים' - במקום 'על כתות רבות':
מיני התנועה - שמם אריסטו ארבעה תנועה במאמר העצם ונקראת הוויה והפסד; ותנועה במאמר הכמה ונקראת צמיחה והיתוך; ותנועה במאמר האיכות ונקראת השתנות; ותנועה במאמר האנה והיא תנועת ההעתקה - ואלו המאמרות מפורשות במלת 'איכות':
מלאכותי - תואר נגזר מ'מלאכה' הוא מה שאינו ממעשה הטבע רק ממלאכת האדם:
נמנע - שם לדבר שא"א היותו כל עיקר; וכן הוא בלשון ערבי והוא הפך 'מחוייב' - ביארנוהו באות האל"ף במלת 'אפשר':
מעתזלה - שם כת מן החכמים:
מרכז - מלה ערבית העתקנוה אל לשוננו לצרכנו אליה והיא שם לנקודה האמצעית שבתוך העגולה אשר כל הקוים היוצאים ממנה אל אי זה חלק שיהיה מן הקו הסובב בעגולה כולם שווים - ו'עגולה' יתבאר עניינה באות העי"ן; וכן יש בתוך הכדור נקודה באמצע שכל הקוים היוצאים ממנה אל אי זה חלק שיהיה משטח הכדור כולם שוים היא מרכז הכדור ומרכז לכל עגולה חולקת הכדור לב' חצאים:
משאיים - שם כת מן הפילוסופים נמשכת אחר דעת אריסטו בכל דעותיו ואריסטו עצמו ראש למשאיים; ופי' 'משאיים' - הולכים כי היו לומדים והם הולכים חוץ למדינה לא יושבים כדי שיתעמלו בהליכה לשמירת הבריאות:
משוש - שם נגזר מ"כאשר ימששו העור" ועניינו נגיעת גוף בגוף או קו בקו או שטח בשטח בעניין שלא יתערבו כלל ולא יפסיק האחד את חברו ולא יהיה ריוח בין שני הממששים עד שיהיה ביניהם שום גוף אויר או זולתו:
אות הנון
מאמר הגדי - דע שההקש - חמשה מינים חיבר בכל אחד מהם אריסטו ספר הראשון - ההקש המופתי והוא שהמבוקש מהקדמותיו - שיהיו אמתיות קרא שמו "ספר המופת"; והשני - ההקש הניצוחי והוא שהמבוקש מהקדמותיו - שיהיה מפורסמות קראו "ספר מחלוקת הניצוח"; והשלישי - ההקש ההגדי או הספורי והוא שהקדמותיו מספיקות כלומר שיספיק להמון אמתתם עד שיאמין בהם והם למטה מן המפורסמות כל שכן מן המופתיות וקראו "ספר ההגדה או הספור" - ובזה המין מן המאמרים ומן ההקשים דורשים על בני האדם לזרזם לעשות דבר או להרחיקם מעשות דבר או לקבוע בלבותם אהבת דבר להתקרב אליו או שנאת דבר להתרחק ממנו - והמאמר שהוא מזה המין יקרא 'מאמר הגדי' או 'ספורי' (כמו שנקרא מאמר המין הראשון 'מאמר מופתי' ומאמר השני 'מאמר ניצוחי'); והרביעי - ההקש השיריי; והוא שהקדמותיו הקדמות מביאות דמיון בלב שומעיהם יקרבם הדמיון ההוא לאהוב דבר או לשנא דבר אע"פ שהם יודעים שאין אמת במאמרים ההם וקראו "ספר השיר"; והחמישי - ההקש המטעה והוא שני מינים הא' - שהקדמותיו הטעאות ידמו בנגליהם אמתיות וכשיעיין בו המשכיל היטב ימצא שקר אם שתיהם או אחת מהם והמין השני - שיהיו הקדמותיו אמתיות אך אין חבורם חבור מוליד תולדה וידמה כי כן ובזה יטעה מי שלא ייטיב העיון ומי שאינו בקי בתנאי ההקש כולם ושם ספר זה המין החמישי ממיני ההקש "ספר ההטעאה" ובערבי 'אלספסטא' ובלעז 'שופישטיקא'. ואריסטו הקדים לחבר לפני כל אלו "ספר ההקש" הכולל לכל אלו הודיע בו תנאי ההקש וסגולותיו:
הנחה - מעניין 'הצעה' וכן 'הניחום' - מעניין 'הציעום'; ופעמים יהיה בעניין 'שמום' שם 'מונח' בעניין 'מושם':
נטיית הגלגל - היא תנועה נמצאת בקצת כוכבי לכת כאילו הוא נוטה מדרך תנועתו:
נפש צומחת - הכח הנמצא בצמח בו יהיו צמיחתו ושמירתו כי יש בנפש הצומחת כחות ישמרוה המדה שאפשר:
נפש חיונית או נפש חיה - שם לכח אשר בבעלי חיים יהיו בו ההרגשה והתנועה - אין ספק כל נפש חיה - צומחת:
נפש מדברת או משכלת - שם לנפש האדם שיש בו כח להשכיל ולדעת ידיעות לא מצד החושים - ואין ספק שנפש האדם היא חיה והיא צומחת כי שלושת החכות האלה בה כח הצמיחה והגידול וכח ההרגשה והתנועה וכח השכל - וע"כ יקראום הרופאים שלש נפשות - כל כח שבה יקראו נפש יתארוהו בפעולתו עד שייקרא הכח שבה להשכיל נפש משכלת; והפילוסופים יקראום חלקי הנפש על צד ההרחבה במאמר (עד שיקראו הכח השכלי חלק שכלי יתארוהו בפעולתו) - ועל דרך האמת אינם רק פעולות חלוקות לכח אחד:
נצבה - שם לכל אחת משתי זויות שחידשם קו ישר עומד על קו ישר ישים שתי הזויות משני צדדיו שוות וייקרא קו עומד על קו זוית נצבה כשיחדש בעמדו זוית כזאת וייקרא שטח עומד על שטח זוית נצבה כשיעמוד עליו בעניין אשר כשהוצג מנקודה אחת מן הקו המשותף לשני השטחים הוא מקום חבורם קו ישר באחד השטחים וממנה בעצמה קו ישר בשטח האחר - יחדשו זוית נצבה. ולא יאמרו הפילוסופים רק קו נצב על קו או שטח נצב על שטח ורוצים בכולם נצב על זוית נצבה - כי מלת 'נצב' מורה אצלם על זה. ומלת 'קטבים' ועניינה הנשאר ועומד לאין תכלה ייקרא 'נצחי':
ההשגה - שם ידוע מ"השיג"; ואולם 'השגה שכלית' - שם למה שישיג בשכלו לא בחושיו ו'השגה חושית' הוא מה שישיגוהו באחד החושים. 'השגת הנפרד' רוצים בה השגת השכל הנפרד:
מתכת - שם ידוע למה שמקבל ההיתוך מן המוצאים; והרב ז"ל שמהו בחבורו יותר כולל מן הידוע בו במקום 'מקור' או 'מחצב'. וכבר ביארתיו באות החי"ת במלת 'מחצב':
אות הסמך
סבה ומסובב - כעניין 'עילה ועלול' שמות נרדפים:
סובב - עניינו ידוע והושם במקומות תואר לגלגל; וכן 'המקיף':
סגולה - תואר לחשובים מבני אדם כעניין 'יחידים מיוחדים'; וכן נקראו 'סגולה וסגולות' המקרים המיוחדים במין מהמינים - וכבר ביארנוהו באות האל"ף במלת 'איכות':
סגולת ההבדל וההשתתפות - עניין 'סגולה' כבר ידעתו ואולם ה'הבדל' וה'השתתפות' הם מקרים לקוים אשר זכרו חכמי התשבורת 'קוים שהם נבדלים' - כלומר שהאחד נבדל מחברו וחקקום שהם - אשר לא יימצא להם קו שימדדם שניהם עד תומם ולא הקטן שמהם מודד הגדול עד תומה; וכן זכרו 'קוים משותפים' וחקקום שהם - אשר ימדדם קו אחד; ולכל מין מאלו השנים - סגולות הם אשר קראום סגולות ההבדל וההשתתפות':
סוג - פירשתיו באות האל"ף במלת 'איכות':
לא סר לא יסור 'לא סר כך' או 'לא יסור מהיות כך' - עניינם שתמיד היה כך ללא תכלה או לא היה עת שלא היה כך; ו'לא יסור מהיות כך' - שתמיד יהיה כך לעתיד ללא תכלה:
שכל - שם משותף למינים רבים יארך ביאורם ותקשה הבנתם למי שלא ידע מהות השכל וחילוקיו; ו'שכל' ו'דעת' - שמות נרדפים לכל המינים ההם:
שכל אנושי - השכל שני מינים ראשון - שכל נפרד נבדל מן החומר כהשם ית' והמלאכים; ושכל בחומר וזה השם - שני מינים השכל אשר בגלגלים ובכוכבים כמו שהתבאר בהם שהם משכילים וכמו שזכר הרב ז"ל בפ' ה' מן החלק הב'; והשכל נמצא באדם - וזהו הנקרא שכל אנושי - להבדילו משאר המינים לפחיתות - שאין ספק שהשגתו למטה מהשגת שכל הגופות העליונות כ"ש מהשגת השכלים הנפרדים; והראשון נקרא שכל אלוקי:
השכל הנקנה - לשון אחר הנאצל - ופעמים קיבצתים שניהם לביאור במקום מלה אחת ערבית פילוסופית מורה על השכל שקונה אדם בידיעת כל הנמצאות שפלות ועליונות עד השם ית' כל נמצא ונמצא לפי מה שאפשר לדעת בו:
שכל נפרד ושכל נבדל - שמות נרדפים לשם ית' והמלאכים; והנרצה ב'נפרד' נפרד מן החומר:
שכל עשירי - זה השם שמוהו המאמינים הגלגלים תשעה שבעה לשבעה כוכבי לכת והשמיני לכוכבים העומדים והתשיעי - גלגל שאין כוכב בו והוא המקיף בתנועתו הטבעית העולם כולו ביום אחד ומקיף יתר הגלגלים עמו בהכרח בתנועה ההיא; ודעת הפילוסופים כי לכל גלגל צריך שכל נפרד הוא סיבת תנועתו כמו שתראה מדעתם בפרק ד' מן החלק השני; אם כן השכלים אשר לגלגלים - תשעה; ועוד הביאם העיון הפילוסופי להורות שאי אפשר מבלתי שכל אחד נותן צורות באישים השפלים וקראוהו עשירי - כלומר עשירי לתשעה אשר לתשעה הגלגלים:
השכל הפועל - אריסט"ו והפילוסופים אומרים שהביאם הכרח העיון לומר שאי אפשר מבלתי שכל נפרד הוא נותן הצורות בנמצאות השפלות מבלעדי השכלים הנפרדים שהם סיבות מציאות הגלגלים קצתם מאמין שהוא נותן צורות כל הנמצאות השפלות מצמח ובעל חיים ואדם ואריסטו יאמין כי אין צריך אליו רק בתת צורת האדם מפני שהיא שכל או אמור בהוציא שכל האדם בכח שהוא צורתו מן הכח אל הפועל; השכל הזה קראוהו שכל פועל בעבור שהוא פועל הנמצאות המתחדשות יום יום בתת צורותם שהוא הווייתם. ונראה לי כי הוא שאומר הרב ז"ל עליו בחבורו ששמו 'אישים' - ונראה כי קראהו כן בעבור שהוא נותן צורת כל הפרטים בעלי הנפש לפי אחת הדעות או צורות אישי בני אדם לפי הדעת השנית - ואיני יודע אנה מצא הרב ז"ל השם ההוא ונראה לי שמצאו בדברי החכמים ז"ל בספרי המדרשות או זולתם:
מושכלות ראשונות - מה שידעהו האדם בלא למוד ואינו צריך בידיעתו לזולתו:
סמיכות - פירשנוהו באות המ"ם במלת 'משוש' הגשמים שאפשר שיתערבו ויימזגו אפשר שימשש האחד את חברו עד שלא יהיה ביניהם גוף ולא יתערב עמו כלל ואפשר שיהיה האחד סמוך לחברו ולא ימשש אותו אך יהיה ביניהם גוף אחר אויר או זולתו - וזה המקרה השלישי נקרא סמיכות כאשר השני נקרא מישוש:
אות העין
העברה - שם נגזר מ'עבר' - ושימשנו ממנו בזה המאמר בשני עניינים האחד - על אמונת המאמינים מן המדברים שכל מקרה - דבר עובר ואפשר שיהיה בכל גשם אומרים שאפשר היה שהשמים יהיו שטוחים כיריעה ושיהיו באמצע ואפשר היה לארץ שתהיה למעלה ותקיף השמים - וכן אומרים בכל העניינים לא יוציאו מהם רק מעט מזער כאשר תמצאהו בפ' ע"ג מן החלק הראשון - זה המין מן האמונה קראוהו שער ההעברה; ותיאמר מלת 'העברה' לדבר שייעשה או יאמר לא בדקדוק כראוי אך הרחיב בו שלא כראוי - כלומר העביר הכוונה:
עגולה - נגזר מ"עגול סביב" - שמוהו שם לשטח עגול שבתוכו נקודה שכל הקוים הישרים היוצאים ממנה אל הקו הסובב בשטח ההוא שוים והנקודה ההיא נקראת מרכז העגולה - הנה הוצרכנו לבאר כל אחד בחבירו:
נעלה והנבנה ממנו - במקום 'נסתלק' והנגזר ממנו כי הוא תרגומו; וכבר השיבותי דברי לגזרת 'נסתלק' בעבור שהוא יותר מורגל בלשון לרוב השתמש התלמוד והמשנה בו:
על דעת - שמתיו במקום 'לפי דעת' מאמרו "על דעתך כי לא ארשע" ומפני שלשון הערבי בו 'עלי' עשיתי 'על דעת'; אחר כן הסכמתי להחליפו במלת 'לפי' מפני שהיא ידועה וענין "על דעתך" מעט הם שיזכרוהו עד ראותם אותו במקומו; ואולי נשאר מהם שלא החלפתי - על כן הודעתי עניינו:
על מה שהוא עליו - כן הוא לשון הערבי בעניין 'לפי מה שהוא' והוא רגיל בלשונם הצח; ואני העתקתיו בתחלה כאשר מצאתי; ואח"כ נתתי את לבי שלא נמצא זה העניין בלשוננו והחלפתיו 'כפי מה שהוא' או 'לפי מה שהוא' - בחיסור מלת 'עליו'; ואולי נשאר מהם - על כן זכרתי עניינו ויתקנהו הרואה; וכבר העירותי על זה בפתיחת זה השער:
עניינים אלוקיים - רומזים אל הגלגלים והכוכבים ומקריהם - ונכתב באות הדל"ת במלת 'דעות אלוקיות'; וכן דעות שיש לאדם בעניין השכלים הנפרדים ובעניין הגלגלים מפני שהם עניינים אלוקיים' יקראום דעות אלוקיות:
עצם - פירשנוהו באות האל"ף במלת 'איכות'. ובנינו ממנו עניינים ובניינים 'נתעצם' וזולתו כדרך הפילוסופים שבנו מן המלה שהעתקנוה ב'עצם' מלשון היתה אתם לעניין אחר ולא נמצא לה בעניין האחר בניינים בלשון והם לצרכם בנו מן העניין השני:
עצם פרדי - פירשנוהו באות החי"ת במלת 'חלק':
ערך - ידוע עניינו; ועשאוהו המעתיקים כשם נרדף ל'יחס' - תאמר ערך עשרה אל שלשים כערך שלשים אל תשעים וכן תאמר יחס עשרה אל שלשים כיחס שלשים אל תשעים:
עתה - הוא בלשוננו שם לזמן העומד שהוא אמצעי לפי הדעת ההמוני בין הזמן העובר והזמן העתיד וכן הוא בפי חכמי הלשון המדקדקים; ואולם לפי האמת בעצמה אין רק שני זמנים עובר ועתיד כי לא יימצא וגם לא ידומה חלק מזמן שלא עבר או שאינו עתיד לבוא - שאחר שהזמן כמה מתדבק אשר כבר ביארנו עניינו במלת 'איכות' כשידמה האדם מה שעבר ממנו או מה שעתיד לבוא יהיה סוף ממה שעבר ממנו הוא תחלה למה שעתיד לבוא כאשר הנקודה שעליה ייחלק הקו היא סוף לאחד החלקים וראש לחלק האחר - והדבר ההוא המדומה שיחסו אל הזמן המחולק בדמיון כיחס הנקודה המדומה אל הקו המחולק יקראוהו הפילוסופים עתה. סוף דבר יחס העתה אל הזמן הוא יחס הנקודה אל הקו ושווים הם בכל דיניהם כי הזמן והקו הם מין אחד מן הכמה כאשר זכרנו במלת 'איכות'. ועשו ממנו הפילוסופים 'עתות' - ונמשכתי אחריהם:
עתק - מלה משותפת מצד הסיפוק; עניינו הראשון - היעתק גוף ממקום למקום "המעתיק הרים ולא ידעו"; וכן כשישנו לשון ספר אל לשון אחר - יקראוהו העתקת הספר כלומר העתק דבריו מן הלשון הראשון אל הלשון השני; וכן קורא הערבי דברי קבלה דברי העתקה - מזה העניין; ואני גזרתי ממנו לשון נפעל בשני הענינים - ואע"פ שנמצא בלשוננו הבנין הקל שהיה אפשר לעמוד במקומו אבל נראה לי שיותר מובן אמרי נעתקו אלינו מדותיהם מאמרי עתקו אלינו מדותיהם: