כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
פירוש המלות הזרות · אות החית
חדודית וחדוד ומחודד - הוא שם תואר לגשם שתחתיתו רחבה והולך ומצר עד כנקודה והוא מינים חלוקים - לפי התחליף התחתית:
מחודד האצטוונה - הוא גשם שתחתיתו עגולה שטוחה והולך ומצר בשווה עד כנקודה - ובחכמת התשבורת ויידע איך ייעשה:
חוש המשוש - החושים חמשה; ארבעה מהם - לכל א' אבר מיוחד הוא כלי לפעולתו כחוש הראות וכליו העין; חוש השמע וכליו האוזן; חוש הריח וכליו הנחיריים; וחוש הטעם וכליו הלשון; והחמישי הוא חוש המשוש וכליו כל אברי הגוף - כמו שביארו הפילוסופים - בו ירגישו הלח והיבש והקר והחם והרך והקשה:
חכמת הטבע - אמר הרב ז"ל שהוא מה שקראו רבותינו ז"ל "מעשה בראשית" - רוצה בזה שהסודות שב"מעשה בראשית" הם כללים וראשי פרקים מחכמת הטבע - והיא תעיין בענייני כל מה שיש בו טבע ינהיגהו כלומר בגשמים כולם עליונים ותחתונים ובכל מקריהם. ואמהות ספרי החכמה הזאת הם הספרים הנמצאים לאריסטו בה הראשון - ספר השמע הטבעי מדבר בכלל העניינים הטבעיים; והשני - ספר השמים והעולם מדבר על ענייני הגלגלים והכוכבים וארבע יסודות במזגם על דרך כלל; והשלישי ספר ההוויה וההפסד מדבר על סיבות ההוויה וההפסד ותכונתם ומהותם על דרך פרט; והרביעי - ספר אותות השמים דבריו במקרים והעניינים המתחדשים באויר העליון וקצתם בחידושים נמצאים בארץ ובים; והחמישי ספר המוצאים והמקורים מדבר במהותם ובאיכות מציאותם; והששי - ספר הצמחים מדבר בענייני כל צומח; והשביעי - ספר בעלי חיים מדבר בכל מקרי בעלי חיים מדברים ושאינם מדברים ובתועלת אבריהם; והשמיני - ספר הנפש מדבר בכוחות הנפש של אדם על דרך כלל; והתשיעי - ספר החוש והמוחש מדבר בענייני החוש על דרך פרט ובו מדובר גם על השינה ועל היקיצה. ואיני רואה בפרשת בראשית 'ראשי פרקים' רק מעט מזער ממה שבאלו הספרים אינו חלק ממאה ולא חלק ממאתים - וזה נמשך אחר דעתו בפירוש הפרשה הראשונה ובכוונת התורה בכתוב בה:
חכמת האלוהות - חכמה מדברת במה שאין בו טבע רק דברים שכליים נפרדים מחומר כשם ומלאכיו ועניינים אחרים שהם מפעולות השכל ומידיעות השכל אין מעשים לחושים בו. ושורש ספרי החכמה הזאת הוא ספר לאריסטו קראו ספר מה שאחר הטבע:
מוחלט - עניינו עניין 'לגמרי' כלומר דבר שאין בו שום תנאי מייחד וממעט:
חלל הגלגל - שם לשטח התחתון של גלגל הוא העשוי כקובה וכתבתי עליו 'קוטב הגלגל' - והוא הפך 'גבנונית' המבואר באות גימ"ל:
חלק - המדברים אשר ביארנו עניינם באות הדל"ת אמונתם היא שהשם ברא העולם ובורא תמיד כל מה שיתחדש בו מן הנבראות מחלקים קטנים קדומים קוראים אותם 'עצמים פרדים' אין לחלק מהם שיעור לרוב קטנותו אך בהתחברם יהיה ממנו גשם בעל מדה - כמו שהתבאר בפרק ע"ג מן החלק הא' - כתב עליה 'המאמר בחלק' - כלומר האמונה בחלקים ההם:
חלק מין - שם חידשתיו לכת ממין אחד תיחלק משאר המין במקרה מיוחד בה - ככת הפילוסופים ייחלקו בחכמה ההיא וכת התלמודיים וכת הנקבות - כל אחת מן הכתות כולם תיקרא 'חלק מין' שהיא חלק ממין האדם; וכן בשאר המינים גם כן ייאמר בהם 'חלק מין' ובערבי 'צנף' - מלה מורה על כת וחלק המין עד שהם צריכים לשום 'מין' במקום 'חלק מין' - לא ירחיקו לאמר שבני אדם 'על מינים רבים' במקום 'על כתות רבות':
מחלקת מופתית - החולק על מה שבא עליו מופת תקרא מחלוקתו מחלוקת מופתית:
חומר - שם מושאל למה שהגוף הווה - נעשה ממנו בבוא הצורה עליו והתחברה אליו עד היותו גוף מורכב מחומר וצורה ייאמר על חומר כל הנמצאות השפלות שהוא הארבעה יסודות שהורכבו מהם; וצורתו היא בכל נמצא דבר מיוחד היא באדם - נפשו המשכלת ובסוס - נפש הסוסית ובאילן התמר - נפשו התמרית. וכי יש חומר קרוב ויש חומר רחוק עד שהחומר הקרוב לכל מיני בעלי חיים הוא הדם ושאר הליחות וצורותם חלוקות למיניהם; וייקרא חומר ראשון החומר המשותף לארבעה היסודות והוא דבר שאין לו צורה כלל אך יקבל הצורות הארבע אשר לארבעה היסודות. (הארכתי בזה אע"פ שביארתיו במלת 'היולי' מפני הטעות הגדול אשר פירש בו המהביל - ולא אקראנו טעות אך דבר שראוי לשחוק ממנו):
חמשת הכוכבים הנבוכים - המשרתים שבעהף ידועים כולם נקראים נבוכים למבוכה הנראית בתנועתם והשנים מהם - השמש והירח והחמשה הנשארים נקראים 'חמשת הכוכבים הנבוכים' - משיאמר 'חמשה' סתם ידוע שאינו מדבר על השמש והירח:
מחצב - שם כולל למקורים כולם - כמתכות למיניהם ומיני המלחים שיש להם מקור והגפרית והבורית - הוא בערבי 'שב' בלעז 'אלום' - ומינים מן העפר שיש להם מקור; עשיתי עליו 'מקור' או 'מוצא' או 'מתכת' - הוא לשו הרב ז"ל בספרים העבריים שמהו שם כולל לכל מיני המקורים ולי נראו האחרים יותר כוללים:
חקה - כשיעשה אדם מעשה אחד על דמות מעשה אחר לא מעצמו נקרא 'מחקה' מאמרו "מחוקה על הקיר" כלומר נעשה דמותו בקיר - והוא עניין שקואים בלעז 'דמוגר' ובערבי 'מחאכאה' - בערבי בכ"ף ובלשוננו בקו"ף:
חוק - פירשנוהו במלת 'איכות' אמרתי 'מי שאין לו חוק עליו' כלומר שאין עליו דבר שיהיה ראוי בעבורו שייטיב לו הטובה ההיא; וכן אמרתי 'שיתן לנפשו חוקה' - הראוי לו לתת לה - נמשכתי אחר לשון הערבי אות הטית
טבע - שם משותף לעניינים רבים וכל שכן בלשוננו ששמתיו במקום שתי מלות ערביות שונות חלוקות בעניין האחת - 'טביעה' והאחת - 'טבע' בפת"ח תחת הטי"ת ושו"א תחת הבי"ת; ולא ראי זה כראי זה וכל א' משניהם משותף לעניינים רבים ראה מה יהיו בלשוננו שיתקבצו העניינים שבשתי המלות הערביות במלה אחת עברית היא מלת 'טבע'. וכבר ביארו הפילוסופים שתי המלות ולאיזה עניינים כל אחת משותפת ואולם הצריך לנו להזכיר מהם הם המינים האלו ייאמר 'טבע' להתחלה לכל שינוי וקיום ועמידה; והרופאים יקראו 'טבע' - המזג והחום הטבעי ותכונת האברים; וייקרא 'טבע' לכל תכונה שישלם בה מין מן המינים תהיה פועלת או מתפעלת; וכל כח נמצא בדבר תמיד לא ישנהו ייקרא 'טבע':
עניינים טבעיים - הם העניינים שיבואו מהטבע להוציא הבאים ממלאכת מחשב האדם או מהתחלה שכלית:
הטעאה - ענינה ידוע; ועוד נוסיף בביאורה באות הנו"ן במלת 'מאמר הגדי':