כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
פירוש המלות הזרות · אות ההא
הגיון - פירושו קצת המפרשים "מנעו בניכם מן ההגיון" בחכמה שקוראים בערבי 'מנט"ק' והערלים קורין אותה 'דיאליטיק"א' בשם אחד מחלקיה; ואני נמשכתי אחרי המפרשים לקראה 'מלאכת ההגיון' (וקורא אותה 'מלאכת הדבור' הוא יותר ראוי בעיני) - נמשכים אחר דעתם שגדרו האדם ב'חי המדבר' ולפי דעתי היה ראוי לקראה 'מלאכת השכל':
הוה והויה - 'הווה' הוא שם תואר לכל דבר שנתהווה בלבשו צורה שלא היתה בו - ע"כ לא יקראו הדבר הקדום 'הווה'. וה'הווייה' - שם לתנועה ההווה בחומר הקדום בבואו ללבוש הצורה אם יש במאמר העצם תנועה - כמו שהציע אריסט"ו בספר הטבע וכמו שזכר הרב ז"ל בשמו בראש החלק השני ממאמרו; או - שם לבוא הצורה בבעל הצורה פתאום בלא זמן כמו שביאר אריסט"ו בסוף עיונו שהוא אמת:
הזה - שם פעל נגזר מ"הוזים שוכבים" שפירשו בו מדברים דברי הבאי שאין בהם ממש כדברי המדברים בשינה דברי תהו ובקצת החליים - והוא שקורין בלעז 'אילונא"ר' ובערבי 'הדיא"ן' - אין חילוק בין לשון הערבי והעברי בזה השורש רק בין ז' לד' רפה; והערבי בנה בזה העניין וכן עשינו אנחנו:
היולי - שם לחומר הראשון שאלוהו פילוסופי הערב בלשונם מלשון יוון או זולתו כי שם קדום הוא ולא ידענו מאיזה לשון הוא; וכן הנוצרים ואולם שינו הה"א באל"ף וקוראים אותו 'איולי' שאין ה"א בלשון הנוצרים. וגם אני ואשר לפני מן המעתיקים והמחברים שאלנוה מהם הנחנוה כאשר היא בקצת המקומות ובמקומות פירשנוה בחומר ראשון. ועתה אני צריך להודיעך עניין חומר בכלל ועניין חומר ראשון בפרט. דע שהמלה שהעתקנוה במלת "חומר" היא מלה מורה בערבי על דבר אחד שמקבל צורות חלוקות במין או באישים - כברזל שעושה ממנו הנפח סכינים וחרבות וחצים וגרזינים ואתים וכלים אין מספר כולם ברזל אך החילוק וההבדל ביניהם - מצד צורותיהם או מצד מקרים אחרים; וכן הוא עניין "כחומר ביד היוצר" שעושה ממנו כלים חלופי הצורות אין מספר ככל אשר יחדשו בכח מלאכת מחשבת - ע"כ שאלנו שם 'חומר' לכל דבר מוכן לקבל צורות. והושם על צד ההשאלה שם לדבר שאינו מקבל רק צורה אחת אם יש במציאות גוף שהוא הסוג המין והאיש - כמו שנראה על השמש ויתר הכוכבים שאומרים הפילוסופים שאין אחד מהם מין תחת הסוג אשר עליו - ויצטרך לפי זה הדעת להאמין לכל אחד מהם חומר זולת חומר האחר שאילו היה חומר כולם או חומר רובם משותף - היה כל אחד משנה צורתו ומקבל צורת חברו המשותף עמו בחומר כמו ביאר הרב ז"ל בפרק כ"ב מן החלק השני. ואולם עניין 'החומר הראשון' הוא הדבר הנחשב או המדומה שקיבל צורות ארבע היסודות שהם האש והאויר והמים והעפר - כי הפילוסופים ביארו שחומר אחד משותף לכולם לא שיהיה לכל אחד חומר מיוחד גם עשו הפילוסופים 'היולאני' - העתקתיו ב'חמרי' או' בעל חומר' שמוהו תואר לכל בעל חומר ראשון או שני וכמדומה לי שעשו כן גם במלת ה'יולי' ששמוה במקום החומר שאינו ראשון על צד ההרחבה:
המון - שם לסכלים ולפחותים מבני אדם מפני שהם הרוב כנגד ה'סגולות' ו'הסגולות' ו'היחידים' - שמות נרדפים לחשובים שבבני אדם ונקראו 'יחידים' למיעוטם ו'סגולות' - מענין "סגולה מכל העמים" שהם סגולה מכל בני אדם:
הפך - שם משותף למקרה שהוא בתכלית הרוחק מן המקרה שנקרא לו 'הפך' ושניהם יחולו על נושא אחד - כלובן ושחרות וכיוצא בהם; ויש מן ה'הפכים' שאין ביניהם אמצע - כאמת ושקר וכיוצא בהם (לא כדברי המהביל שאמר שהאפשר אמצעי ביניהם); ומהם שביניהם אמצעיים - כשנים הנזכרים - שבין הלובן והשחרות - יתר המראים ובין הקר ובין החם - הפושר. וכן ייאמר במאמר מן המאמרים שהוא הפך מאמר אחד כשיהיה הנשוא באחד הפך הנשוא באחר ונושאם אחד; ויכזבו שניהם על נושאם כשיהיה כללי ויהיה הנשואים עליו הפכים שביניהם אמצעי - כאמרך 'כל מראה לבן' - 'כל מראה שחור' והנה יימצאו שאר המראות; וכשיהיה הנושא אישי אפשר שיכזבו שניהם - כאמרך 'הבגד ההוא לבן' - 'הבגד ההוא שחור'; ויצדקו לעולם במאמר שנושאו חלקי - כאמרך 'קצת המראים לבנים וקצת המראים שחורים'; ולעולם יכזבו על בלתי מקבל - כאמרך 'החכמה מרה והחכמה מתוקה שאין החכמה מקבלת הטעם ואינה לא מרה ולא מתוקה. ואולם המאמרים הסותרים אחד את חברו א"א כל עיקר שלא יצדק האחד ויכזב האחר על נושא אחד ובעת אחת ויצדק הצודק על מקבל ובלתי מקבל; וענין הסותרים - הם שני מאמרים שהאחד מחייב נשוא לנושא והאחר שולל הנשוא ההוא מן הנושא ההוא בחברו מלת 'לא' או 'אין' אל הנשוא - כאמרך 'כל חי מרגיש' - 'אין שום חי מרגיש' 'ראובן חכם בתשבורת היום' - 'ראובן לא חכם בתשבורת היום'. ואולם 'הקנין וההעדר' אינם לא כהפכים שיש ביניהם אמצעיים ולא כהפכים שאין ביניהם אמצעיים ולא כסותרים החכמה והסכלות הראות והעורון - כל אלו קניין והעדרו ויחלקו האמת והכזב לעולם על כל מקבל לקניין - והדמיון בזה אי אפשר שלא יימצא אחד מהם בראובן אחר הגיעו לגדר אנשים על כן 'ראובן חכם - ראובן סכל' יצדק האחד ויכזב האחר בראובן הגדול ויכזבו שניהם על בלתי מקבל - כיונק או הכותל. ופעולת הסותרים תקרא סתירה. הארכתי בביאור אלו העניינים אע"פ שאינם מכוונת השער למה שיש בו מתועלת להבנת דברים רבים:
ההתהפך בשוה - הוא התהפך גזרה אחת עד שישוב הנושא בה נשוא והנשוא נושא עם הישארה צודקת כבתחילה והוא עניין נמצא בגזרות שנשואותיהם סגולות או מבדילים לנושאיהם - כאמרך 'כל חי מרגיש' או 'כל אדם צוחק' יתהפכו 'כל מרגיש חי' 'כל צוחק אדם' ויצדקו כתבחלה:
הרכבה שכנית - ההרכבות מינים רבים האחת - הרכבה בעירוב הנפרדים שהורכב המורכב מהם ובהימזגם עד שתיפסד צורת כל א' מהם - כסנגבי"ן ובלעז אוקשימ"ל הרכבת מזג ועירוב מחומץ ומים ודבש או כבשר המורכב מארבע הליחות הדם והליחה הלבנה ושתי המררות האדומה והשחורה; והאחרת - הרכבה שכנית שלא יימזגו הנפרדים אך יושם האחד בצד חברו - כבית על דרך משל המורכב מאבנים עצים ורעפים יושם כל אחד בצד חברו ובשכונתו וכן התיבה וכיוצא בהם:
הרס והריסה - הוא שיכניס את עצמו בדבר שאין ראוי לו להיכנס בו מאמרו "פן יהרסו אל ה' לראות" שעניינו לפי פשוטו שלא ייכנסו במקום שאין ראוי להם להיכנס בו לראות מה שאין ראוי לראותו ולפי המכוון בו שלא יעיינו בדבר שאין ראוי להם לעיין בו - ועל כן כל מי שיכניס עצמו לעיין בחכמה קודם שידע הצעותיה נקרא 'הורס: