כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
מלות ההגיון · שער שלישי
כל משפט שיהיה נשואו "פעל" או ה"פעל" ומה שיתחבר עמו נקראהו - משפט שני; בין שיהיה חיובי או שלילי. דמיון זה אמרנו "ראובן עמד" או אמרנו "ראובן הרג את שמעון" או אמרנו "ראובן לא יעמוד" או אמרנו "ראובן לא יהרוג את שמעון"; כל אלו נקראים - משפטים שניים בעבור שהם בלתי צריכים אל דבור שלישי יקשור בין נשואם ונושאם. אבל אם היה נשוא המשפט שם הנה נקרא אותו - שלישיי. וזה כי אמרנו "ראובן עומד" לא תורה זאת המלה על קשר נשוא זה המשפט בנושאו באיזה זמן היה אם ראובן הוא עומד עתה או היה עומד במה שעבר או שיהיה עומד במה שעתיד; ואי אפשר מבלי דבור שלישי יקשור הנשוא בנושא כמו אמרנו "ראובן הוא עתה עומד" או "היה עומד" או "ימצא עומד" (שוה אצלנו בטה בדבור הזה או לא בטה) ולכן נקראהו - השלישיי. ונקרא הדבור אשר יקשור הנשוא בנושא בזמן ידוע עבר או עתיד - דבור המציאות; והוא "היה" "הווה" או "יהיה" ו"שב" ו"נמצא"; ומה שנגזר מהם כי הם יורו על מציאות הנשוא לנושא בזמן מיוחד:
ופעמים יחובר בנשוא המשפט מלה תורה על איכות מציאות נשואו לנושאו כמו אמרנו "אפשר" ו"נמנע" ו"סובל" ו"הכרחי" ו"מחוייב" ו"מגונה" ו"נאה" ו"ראוי" ו"צריך"; ומה שדומה להם. ופעמים יהיו אלו המלות והדומות להן במשפט השניי או במשפט השלישיי; ואנחנו נקרא אלו המלות והדומה להן הצדדים כאמרנו "האדם אפשר שיכתוב" "אפשר" -צד. וכן אמרנו "כל אדם בהכרח חי" נאמר כי "בהכרח" צד. ואמרנו "ראובן צריך שיעמוד" "ראובן מגונה שיקלל" "ראובן ראוי שילמוד" "ראובן סובל שיעשה כך"; כל אלו נקרא אותם צדדים. ואנחנו נקרא הפעל - הדבור והפעלים - הדבורים:
כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער חמשה והם המשפט השניי המשפט השלישיי הצד הדבור דבור המציאות: