כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
מלות ההגיון · שער שישי
ידוע עם מעט התבוננות כי כל שני משפטים נבדלים לא יתחייב מהם דבר אחר כלל. כאמרנו על דרך משל "כל אדם חי" ו"כל אש חמה" ו"כל שלג קר" וכן אם הגיעו המשפטים הנבדלים מה שהגיעו לא יתחייב מכללם דבר אחר. אך אם השתתפו במין אחד מן השתוף עד שיתחייב מהם יחד משפט אחר הנה הרכבת אותם שני המשפטים אז תקרא - הקש. [וכל אחד משני המשפטים אז יקרא - הקדמה. והמשפט השלישי המתחייב מחבור אותן שתי ההקדמות יקרא - תולדה. ויקרא גם כן - רדיפה. דמיון זה אמרנו "כל תי מרגיש" ו"כל אדם חי". הנה המתחייב מחבור זה בהכרח הוא "כל אדם מרגיש" וזאת היא - התולדה:
ואולם אם תתבונן בזה אשר המשלנו תמצא חלקי ההקש שלשה חלקים. כי כל משפט שני חלקים כמו שבארנו נשוא ונושא. והנה נפל השתוף בין שני המשפטים בתלק אחד הנה הם שלשה חלקים החלק המשותף לשני המשפטים נקראהו - הגבול האמצעי; והשני החלקים הנבדלים נקראם - הקצוות; וחיבור שניהם - התולדה:
והתבונן גם כן בשני חלקי התולדה. כי הנשוא בתולדה הוא אשר יקרא בהקש - הקצה הראשון והגדול; ואותה ההקדמה מן ההקש אשר בה הקצה הראשון תקרא - ההקדמה הגדולה; ונושא התולדה הוא אשר יקרא מן ההקש - הקצה האחרון והקטון; וההקדמה מן ההקש אשר בה הקצה ההוא הקטון הוא אשר נקראה - ההקדמה הקטנה:
ונחזיר משלינו כדי שנוסיף לשמות ביאור. וההקש אשר המשלנו בו הוא:
"כל חי מרגיש" ו"כל חי אדם". ותולדות זה ההקש הוא "כל אדם מרגיש":
הנה חלקי זה ההקש שלשה האדם והחי והמרגיש והגבול האמצעי ממנו הוא החי; והקצוות הם המרגיש והאדם. והקצה הראשון והגדול הוא המרגיש; והקצה האחרון והקטן הוא האדם. וההקדמה הגדולה היא אמרנו "כל חי מרגיש" וההקדמה הקטנה היא אמרנו "כל אדם חי":
הנה כבר התבארו עניני אלה השמות והם גדולי השמות אשר ראויה ידיעתם במלאכת ההגיון:
כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער אחד עשר והם ההקש ההקדמה התולדה הרדיפה הגבול האמצעי הקצה הראשון הקצה הגדול הקצה האחרון הקצה הקטון ההקדמה הגדולה ההקדמה הקטנה: