אור ברסלב
כתבי הרמבם מלות ההגיון

כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

מלות ההגיון

פרקי ההצלחה

הקדמה

אמר רבינו משה בן כבוד הרב רבינו מיימון זכר צדיק לברכה:

שאל שר אחד מבעלי החכמות התוריות ומאנשי הצחות והמליצה בלשון הערב לאיש עיין במלאכת ההגיון שיבאר לו ענייני השמות הנזכרים הרבה במלאכת ההגיון ויבאר לו הסכמת אנשי המלאכה לפי מה שהסכימו עליו ושיכוין בזה לשון קצר מן המלות ולא ירבה לכפול העניינים כדי שלא יארכו הדברים כי אין כוונתו לגדל כבודו ללמוד המלאכה הזאת למה שסופר לו ממנה כי ההקדמות המונחות למי שירצה ללמוד המלאכה הזאת רבות אבל היתה כוונתו ידיעת הסכמתם ברוב השאלתם לא זולתה:

ועתה אתחיל בזכרון מה שתכסוף ואומר:

שער אחד עשר

כל מה שנמצא לדבר - מה תמיד כירידת האבן למטה וחיוב מות לבעלי החיים נקראהו - בעצמות וכן כל מה שיימצא על הרוב נאמר שהוא - עצמותי גם כן; כאמרנו "כל אדם בעל תמש אצבעות" ואף על פי שפעמים יימצא בעל שש אצבעות וכן כל מה שנמצא על הרוב בזמן כמציאות הקור בזמן הסתיו והחום בזמן הקיץ הנה זה גם כן ייאמר - בעצמות:

ובכלל הענינים הטבעיים כלם ואם היו על הרוב הנה הם עצמותיים וכל מה שמציאותו על המעט ייאמר שהוא - במקרה כמי שיחפור יסוד וימצא מטמון. ובכלל הענינים המקריים כלם שאינם מכוונים היו מן האדם או מזולת האדם נאמר על כל מה שיימצא מהם שהוא היה במקרה. הנה זה ענין - מה שבעצמות וענין - מה שבמקרה:

וכל תואר שיתואר בו דבר מה והתואר ההוא נמצא בדבר ההוא בעת שיתאר אותו הנה נאמר בתואר ההוא שהוא נמצא - בפעל וכאשר יתואר הדבר בתואר בלתי נמצא בו עתה אבל הוא מוכן ומזומן שיגיע לו התואר ההוא הנה אנחנו נאמר כי התואר ההוא - בכוח. המשל בזה אמרנו בחתיכת הברזל שהיא סייף כי היא מוכנה שתהיה סייף; הנה היא סייף בכח. ואין חתיכת הלבד והעור כן ויש הבדל גדול בין העדר ענין הסייף מחתיכת הברזל ובין העדר ענין הסייף מחתיכת העור:

כן אמרנו בילד כשהוא נולד "זה כותב" ענינו שהוא כותב בכח רחוק. ואמרנו בנער קודם שיתחיל בלימוד שהוא כותב בכח הנה הוא כח קרוב לענין יותר מן הראשון. ואמרנו בו בעת לימודו שהוא כותב בכח הנה הכח הזה יותר קרוב ממה שלפניו. ואמרנו במי שמתעסק בכתיבה בעת שהוא ישן שהוא כותב בכח הנה זה יותר קרוב מן הראשונים:

ואמרנו בו כשהוא ער ולפניו הקולמוס והדיו והקלף שהוא כותב בכח אבל הוא כח קרוב מאד ולא נקראהו כותב בפעל כי אם בעת שיכתוב. וכן כל מה שדומה לזה:

ואולם הארכנו לבאר זה הענין בעבור שהפילוסופים אמרו כי כל מי שלא יבדיל בין מה שבכח ובין מה שבפעל; ובין מה שבעצמות ובין מה שבמקרה; ובין הענינים המלאכותיים ובין הענינים הטבעיים; ובין הענין הכללי והפרטי; הנה הוא בלתי יודע לדבר:

וכל שני דברים שהם כאשר נמצא אחד מהם הסתלקה מציאות האחר נקראים - הפכיים; כ"חום" ו"הקור" ו"הלחות" ו"היובש". ומן הדברים ההפכיים מה שביניהם אמצעי כחום והקור; כי ביניהם "הפושר" ומהם מה שאין אמצעי ביניהם כ"זוג" ו"הנפרד" במספר. כי כל מספר אם זוג ואם נפרד:

וכאשר היו שני דברים אי אפשר התחברם יחד במקום אחד אבל כי אחד מהם מציאות דבר מה והאחר הסתלקות אותה המציאות והעדרה כ"עורון" ו"הראות"; הנה אנחנו נאמר כי הראות - קנין והעורון - העדר. ולא נאמר בהם שהם הפכיים כמו שנאמר בחום והקור; כי החום והקור חלקם במציאות שוה ואין החום אפשר המציאות יותר מן הקור ולא הקור אפשר המציאות יותר מן החום; ואין כן הראות והעורון ובזה יובדל בין העדר והקנין ובין שני הפכיים:

וכן אמרנו ה"חכמה" ו"הסכלות" נאמר החכמה - קנין והעדר הקנין ההוא - סכלות וכן "העושר" ו"העוני" ו"מציאות השער בראש" וה"קרחות" ו"מציאות השנים בפה" והעדרן ו"הדבור" ו"האלמות"; כל אלה נקראים קנין והעדר:

ולא יתואר בשם העדר כי אם מה שבטבעו שיימצא לו הקנין ההוא הנכחי להעדר ההוא. כי אנחנו לא נאמר בכותל שהוא סכל ולא עור ולא אלם. הנה זה ענין הקנין וההעדר בהסכמתנו:

ומן השמות שכאשר תשמע אותם יובנו לך ענינם אשר יורו עליו בלשון ההוא מבלי שתצטרך אל הקשה בין הענין ההוא ובין דבר אחר; כאמרנו ה"ברזל" וה"נחושת" וה"מאכל" וה"משתה" וה"עמידה" ומה שדומה להם:

ומן השמות מה שלא יגיע לך הענין ההוא שיורו בשם ההוא כי אם בהקשה בינו ובין דבר אחר; כאמרנו "הארוך" ו"הקצר". הנה לא יגיע בשכל ענין היות זה ארוך כי אם בהקשה במה שהוא יותר קצר ממנו; ולא יצויר שזה קצר עד שיגיע בשכלנו יותר ארוך ממנו. הנה זה היחס אשר בין הארוך והקצר ומה שדומה להם נקראהו אנחנו - הצטרפות; ונקרא כל אחד מהם - המצטרף ונקרא שניהם יחד - המצטרפים. וכן "מעלה" ו"מטה" ו"החצי" ו"הכפל" ו"הקודם" ו"המתאחר" ו"המתחלף" ו"השוה" ו"האוהב" ו"השונא" ו"האב" ו"הבן" ו"העבד" ו"האדון"; כל אלו והדומים להם נקרא כל אחד מהם - המצטרף. כי לא יגיע ענינו בשכל כי אם בשעור ובהקשה בינו ובין דבר אחר. והיחס ההוא אשר ביניהם הוא אשר נקרא - ההצטרפות:

ואולם הענין אשר יקרא אותו מדקדק הערב - הסמוך כ"נער ראובן" ו"פתח הבית"; הנה אנחנו נקראהו - השם הנוטה:

וכמו שנאמר בשוללות והמחייבות - המתנגדים כמו שקדם כן נאמר בכל העדר וקנין ובכל שני הפכים ובכל מצטרפים - שהם מתנגדים:

כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער ששה עשר והם מה שבעצמות מה שבמקרה הענינים העצמותיים הענינים המקריים מה שבכח מה שבפעל הכח הקרוב הכח הרחוק ההפכיים אשר ביניהם אמצעי ההפכיים אשר אין ביניהם אמצעי הקנין ההעדר ההצטרפות המצטרף המצטרפים המתנגדים:

שער ארבעה עשר

שם ה"דבור" מהסכמת הקודמים מחכמי האומות השלמות הוא שם משותף יפול על שלשה ענינים. הראשון הרוח אשר יוחד בו האדם אשר בו ישכיל המושכלות וילמוד המלאכות ויכיר בין המגונה והנאה. ויקראו זה הענין גם כן "כח הדבור" או "הנפש המדברת":

והענין השני הוא המושכל עצמו אשר כבר השכילו האדם. וייקרא זה הענין גם כן "הדבור הפנימי":

והענין השלישי הוא המליצה בלשון מאותו הענין הנרשם בנפש ויקראו זה הענין גם כן "הדבור החיצוני":

ובעבור שהיתה זאת המלאכה אשר הניחה אריסטוטליס והשלים חלקיה בשמונה ספרים תתן לכוח המדבר דרכים במושכלות - והוא הדבור הפנימי - עד שישמרוהו מן הטעות וידריכוהו אל היושר עד שתגיע לו האמת בו; ותתן זאת המלאכה גם כן דרכים משותפים לכל הלשונות ידריכו בהם הדבור החיצוני אל היושר וישמרוהו מן הטעות עד שיהיה מה שיליץ " בו בלשון נאות למה שבסתר ומשתוה לו עד שלא תוסיף המליצה על הענין אשר בנפש ולא תחסר ממנו; הנה בעבור אלו הענינים אשר תועיל זאת המלאכה קראוה - מלאכת ההגיון אמרו מדרגת מלאכת ההגיון מן השכל כמדרגת מלאכת הדקדוק מן הלשון:

ושם ה"מלאכה" אצל הקודמים שם משותף יפילוהו על כל חכמה עיונית ויפילוהו גם כן על כל המעשים המלאכותיים. ויקראו כל חכמה מחכמת הפילוסופיה - מלאכה עיונית; והנגרות והחצבות ומה שדומה להן - מלאכה מעשית:

ושם ה"פילוסופיה" שם משותף פעמים יקראו בו - מלאכת המופת ופעמים יקראו בו - החכמות. ויפול אצלם השם הזה על שתי חכמות יקראו אחת מהן - הפילוסופיה העיונית ויקראו החכמה האחרת - הפילוסופיה המעשית. ויקראוה גם כן - הפילוסופיה האנושית ויקראוה גם כן - החכמה המדינית:

והפילוסופיה העיונית נחלקת לשלשה חלקים. והם הלימודית הטבעית והאלקית:

אמנם החכמה הלימודית לא תעיין בגשמים במה שהם אבל תעיין בענינים משוללים מחמריהם - ואם היו אותם הענינים בלתי נמצאים כי אם בחמריהם:

וחלקי החכמה הזאת אשר הם שרשיה - ארבעה והם חכמת המספר וחכמת השעורים וחכמת הכוכבים וחכמת חבור הניגונים והיא המוסיקה. ויקראו כל אלה החלקים - החכמה השמושית:

והחכמה הטבעית תעיין בגשמים הנמצאים בטבע לא ברצון האדם כמיני המקורים ומיני הצמחים ומיני בעלי החיים. הנה החכמה הטבעית תעיין בכל אלו ובכל מה שיימצא בהם רצוני לומר במקריהם כלם וסגולותיהם וסבותם; ובכל מה שיימצאו בהם בהכרח כזמן המקום והתנועה:

והחכמה האלקית תיחלק לשני חלקים אחד מהם העיון בכל נמצא שאינו גשם ולא כוח בגשם - והוא הדבור במה שנתלה באל יתעלה שמו ובמלאכים גם כן לפי דעתם כי הם לא יסברו שהמלאכים גשמיים אבל יקראו אותם - השכלים הנפרדים ירצו בזה שהם נבדלים מן החומר. והחלק השני מן החכמה האלקית תעיין בסבות הרחוקות מאוד בכל מה שיכללו עליו שאר החכמות האחרות. ויקראו זה גם כן - החכמה האלקית ומה שאחר הטבע הנה אלו כל חכמות הראשונים:

ואולם מלאכת ההגיון הנה אינה אצלם מכלל החכמות; אבל היא כלי לחכמה. אמרו שלא יכשר ללמוד או ללמד על סדר כי אם במלאכת ההגיון כי היא הכלי לדבר ולא מן הדבר:

ואולם החכמה המעשית הנה היא תיחלק לארבעה חלקים הראשון - הנהגת האדם נפשו והשני - הנהגת הבית והשלישי - הנהגת המדינה והרביעי - הנהגת האומה הגדולה או האומות:

אמנם הנהגת האדם נפשו הוא שיקנה אותה המדות הנכבדות ויסיר ממנה המדות הפחותות אם הן כבר הגיעו. והמדות הן התכונות שיגיעו בנפש עד שיגיעו לקנין ויסודרו מהן הפעולות. הפילוסופים יתארו המדות ב"מעלות" וב"פחיתיות" ויקראו המדות החשובות - מעלות המדות; ויקראו המדות המגונות - פחיתיות המדות והפעולות הבאות מהמדות החשובות יקראו - טובות; והפעולות הבאות מהמדות הפחותות יקראו - רעות:

וכן יתארו הדבור גם כן - והוא ציור המושכלות - במעלות ובפחיתיות. ויאמרו "מעלות דבריות" ו"פחיתיות דבריות":

ולפילוסופים ספרים רבים במדות. וכל הנהגה ינהיג בה האדם זולתו יקראו - חוק:

ואולם הנהגת הבית היא שידע איך יעזרו קצתם את קצתם ומה שיסתפקו בו עד שיכשר תיקון ענינם לפי היכולת ולפי אותם הענינים הראויים בזמן ההוא ובמקום ההוא:

ואולם הנהגת המדינה הנה היא מכמה תקנה בעליה ידיעת ההצלחה האמתית ותראה להם ההתפשטות בהגעתה וידיעת הרעה האמתית ותראה להם ההתפשטות בשמירה ממנה והשתמש מדותיהם - עזיבת ההצלחה המדומה עד שלא יתאוו אותה ולא יהנו בה; ושתבאר להם הרעה המדומה עד אשר לא יכאבו בה ולא ייעצבו ממנה:

וכן תניח דרכי יושר יסודר בם סדור נאה קבוציהם. וכן חכמי האומות השלמות יניחו הנהגות ודרכים לפי שלמות כל איש מהם ינהיגו בהם עבדיהם הסרים למשמעתם ויקראו אותם - נימוסים. והיו האומות מתנהגות באותם הנימוסים:

ולפילוסופים בכל אלו הדברים ספרים רבים כבר יצאו אל לשון הערב; ואולי אשר לא יצאו יותר. והנה לא הוצרכנו באלו הזמנים אל כל זה רוצה לומר החוקים הדתות והנימוסים; והנהגת האנשים - היא בענינים האלקיים:

וכל הדברים שהתבארו ענינם בזה חמשה ועשרים שמות והם הכח המדבר הנפש המדברת הדבור הפנימי הדבור החיצוני מלאכת ההגיון המלאכות העיוניות המלאכות המעשיות הפילוסופיה העיונית הפילוסופיה המעשית הפילוסופיה האנושית החכמה המדינית חכמות הלימודים החכמות השמושיות החכמה הטבעית החכמה האלקית מה שאחר הטבע המדות המעלות הפחיתיות הפעולות הטובות הפעולות הרעות המעלות הדבריות הפחיתיות הדבריות החוקים הנימוסים:

וכל שערי זה המאמר ארבעה עשר שערים וכל השמות שיכללו אלו השערים קע"ה שמות וכל אלו השמות הם כוללים על השמות הנופלים במלאכת ההגיון. ובם גם כן קצת השמות המוסכמים עליהם בחכמה הטבעית והחכמה האלקית והחכמה המדינית זהו מה שראיתי לזכרו ואולי יאות אל הכונה אם ירצה האל תם ונשלם:

שער חמישי

כל משפט שתשנה נשואו לנושאו ונושאו לנשואו אם נשאר צודק כמו שהיה קראנו אותו - היפוך המשפט ונאמר - זה משפט מהופך ואם לא ישמור הצדק אבל יכזב נקרא זה - הפך המשפט ונאמר - זה משפט הפוך. דמיון זה אמרנו "לא אדם אחד מעופף" והיפוכו "לא מעופף אחד אדם"; אבל אם תאמר "כל אדם חי" הנה אם תאמר "קצת המי אדם" היה זה הפוך צודק כי הוא אמת; אולם אם נהפכהו כשנאמר "כל חי אדם" הנה יהיה זה הפך לא הפוך:

כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער ארבעה; והם היפוך המשפט הפך המשפט משפט מהופך משפט הפוך:

שער עשירי

הענין הכולל אשר יכלול אישים והוא מעמיד עצמות כל אחד מהם נקראהו - מין:

והענין הכולל אשר יכלול שני מינים או יותר ויהיה מעמיד להם נקראהו - סוג:

והענין אשר בו יוכר ויובדל המין מזולתו ויהיה אותו הענין מעמיד לו נקראהו - הבדל:

וכל מה שיימצא לכל אישי המין תמיד ולא יהיה מעמיד לאותו המין נקראהו - סגולה:

והענין אשר יימצא ברוב המין ההוא או למיעוט ממנו ולא יהיה מעמידו נקראהו - מקרה:

הנה אלו החמשה הענינים הכוללים לפי מה שמנו אותם הקודמים. דמיון זה אמרנו "האדם" או "הסוס" או "העקרב" - הנה כל אחד מאלו נקראהו - מין; וכל אחד מהם יכלול אישי המין ההוא כ"ראובן" ו"שמעון" מאישי האדם:

וייקרא החי - סוג להיותו כולל מספר מינים כ"אדם" וה"סוס" וה"עקרב" וזולתם:

וייקרא הדבור - הבדל לאדם כי הוא יבדיל מין האדם ויכירהו מזולתו וזה ה"דבור" רוצה לומר הכוח אשר בו יצויירו המושכלות; הוא המעמיד לאמיתת האדם. וכן ראוי שנחקור כל מין ומין עד שנדע הבדלו המעמיד אותו:

ונקרא ה"שחוק" - סגולה לאדם בעבור שהוא יימצא לכל אישיו תמיד ולא יימצא למין אחר זולת מין האדם. וכן "רוחב החזה" והיותו "ניצב הקומה" ו"רוחב הצפרנים"; כל אחד מאלו נקראהו - סגולה לאדם בעבור שהוא לא יימצא כי אם למין האדם לבדו ויימצא לכל איש בטבע וכן תימצא לכל מין בהכרח סגולה אחת או מספר סגולות:

והענין הכולל אשר נמצאהו יותר כולל מן המין או יותר מיוחד ממנו נקראהו - מקרה כ"תנועה" לאדם הנה היא יותר כוללת מן המין; או ה"שחרות" בו כי היא יותר מיוחדת ממינו; כי אין כולו שחור. ונקרא השחרות והתנועה ומה שדומה להם - מקרה:

והמקרה שני מינים ממנו מקרה קים בנושא בלתי נפרד ממנו כשחרות לזפת והלובן לשלג והחום לאש; וממנו מקרה נפרד כעמידה או הישיבה לראובן או החום לברזל ולאבן:

ומבואר כי כמו שה"חי" יכלול מיני בעלי - חיים כולם והוא - סוג כן ה"צמח" יכלול מיני הצמחים כולם; הנה ה"צמח" גם כן - סוג:

וכן הדבר אשר יכלול הצמחים ובעלי החיים והוא ה"גשם הנזון" נקראהו - סוג:

וכמו ש"הגשם הנזון" יכלול "החי והצמח" והוא - סוג כן ה"גשם הבלתי נזון" יכלול ה"שמים" וה"כוכבים" וה"יסודות" ו"המקורים" (המחצבים); והוא גם כן - סוג אחר. וכאשר אמרנו ה"גשם במוחלט" הנה הוא יכלול הכל ואין שום סוג יותר כולל ממנו ואנחנו נקראהו גם כן - העצם ונקרא ה"גשם במוחלט" - הסוג העליון:

ונקרא "האדם" ו"הסוס" ו"העקרב" ו"התמר" ו"הברזל" והדומים להם - המינים האחרונים כי אין תחת כל מין מהם זולת אישי המין:

ונקרא "החי" - סוג אמצעי או - מין אמצעי כי הוא - סוג בסמיכות אל מה שתחתיו ממיני החי והוא - מין בסמיכות אל "הגשם הנזון" אשר עליו אשר יכללהו ויכלול ה"צמחים". וכן ה"צמח" גם כן הוא - סוג אמצעי למה שתתתיו ומין אמצעי למה שעליו:

ונקרא "החי" ו"הצמח" - המינים החלקיים כי "סוג הנזון" ייחלק ל"חי" ול"צמח" לא זולת זה:

ודע כי הסוגים העליונים לכל הנמצאות לפי מה שבאר אריסטו עשרה סוגים:

הסוג הראשון - העצם:

הסוג השני - הכמה:

הסוג השלישי - האיך:

הסוג הרביעי - המצטרף:

הסוג החמישי - המתי:

הסוג השישי - האנה:

הסוג השביעי - המצב:

הסוג השמיני - לו (הקנין):

הסוג התשיעי - שיפעל:

הסוג העשירי - שיתפעל:

ואלו העשרה סוגים האחד מהם והוא הראשון הוא העצם והתשעה - מקרים. ולכל אחד מהם מינים אמצעיים ומינים אחרונים ואישים והבדלים וסגולות:

ואלו העשרה הסוגים העליונים הם אשר ייקראו - מאמרות. וידיעת אלו המאמרות וכל משיגיהם ודמיוני סוגיהם האמצעיים ומיניהם ואישיהם - ממה שאינו ראוי בזה המאמר אשר אנחנו בו - והוא הספר הראשון מספרי ההגיון. והשני יכלול על המושכלות המורכבות והוא - ספר המליצה. והספר השלישי הוא ספר ההקש וכבר קדם זכרון ענין ההקש ומיניו ותמונותיו. ואלו השלשה ספרים כוללים למה שיבוא אחריהם מן הספרים החמשה הנשארים. והראשון מן הספרים החמשה והוא הספר הרביעי הוא - ספר המופת; והספר התמישי הוא - ספר הנצוח; והספר השישי הוא - ספר ההלצה; והספר השביעי הוא - ספר ההטעאה; והספר השמיני הוא - ספר השיר:

וכאשר נבאר כוונת אלו המינים כשנזכיר סוגו והבדלו נקראהו - גדר. ואם נבארהו בסוגו וסגולה מסגולותיו נקראהו - רושם. דמיון זה אמרנו בגדר האדם שהוא חי מדבר; הנה החי - סוגו והמדבר - הבדלו:

ופעמים ייגבר האדם גם כן כשהוא חי מדבר מת (במובן של בן תמותה); והיה המות הוא ההבדל האחרון אשר יבדיל בינו ובין המלאכים:

ואם בארנו שם האדם כשנאמר שהוא חי רחב החזה; הנה אנתנו נקרא אלו - רשמים:

וכן פעמים נבאר השם ונכירהו בסוגו ובמקריו; כאמרנו בבאור שם האדם הוא חי יכתוב הוא חי ימכור ויקנה; וזה גם כן נקראו - רושם:

כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער שבעה עשר והם הסוג המין האיש ההבדל הסגולה המקרה הקים המקרה הנפרד הסוג העליון המין האחרון המינים האמצעיים הסוגים האמצעיים הסוגים החלקיים הסוגים העליונים המאמרות העצם הגדר הרושם:

וזכרנו העשרה מאמרות ולא בארנו מהם זולת ענין מאמר העצם. כי באור מה שנשאר קשה על המתחיל ויאריך אריכות אפשר שלא יובן ממנו דבר כי אם בהתבוננות ולמוד מופלג; והנה הכוונה באלו השערים שיבין כל מי שיקראם באור עניני אותם השמות המפורשים:

שער ראשון

השם אשר יקראהו מדקדק הערב - התחלה הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון - הנושא; ואשר יקראהו המדקדק - סיפור ההתחלה הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון - הנשוא; בין שיהיה הסיפור "שם" או "פעל" או "מלה" או "כלל" - כל זה יקרא נשוא. ואין הבדל בין שיהיה הסיפור חיוב או שלילה. דמיון זה אמרנו "ראובן עומד" נאמר "ראובן" - נושא "עומד" - נשוא. וכן "ראובן בלתי עומד" נאמר אנחנו בזה "ראובן" - נושא "בלתי עומד" - נשוא. וכן כאשר נאמר "ראובן עמד" או "יעמוד" נאמר אנחנו "ראובן" - נושא "עמד" או "יעמוד" - נשוא. וכן כאשר נאמר "ראובן בבית" "ראובן" - נושא "בבית" - נשוא. וכן כאשר בא הסיפור בכלל אם בשם אם בפעל ומה שהתחבר עמו; כל זה נקראהו - נשוא:

וכלל הדבור המורכב מהספור והמסופר ממנו - היה חיוב או שלילה רוצה לומר הנושא והנשוא יחד יקרא זה - משפט ויקרא גם כן - המאמר הפוסק. והמשפט גם כן יש לו שני חלקים הנושא והנשוא ואם היו מלות המשפט רבות. דמיון זה אמרנו "ראובן העברי אשר היה עומד בבית שמעון הרג בנו של לבן הארמי" הנה אנחנו נאמר זה המשפט נושאו - "ראובן העברי אשר היה עומד בבית שמעון"; ונשואו - "הרג בנו של לבן הארמי". והקש על זה:

כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער - ארבעה. והם הנושא הנשוא המשפט והמאמר הפוסק:

שער רביעי

כל שני משפטים נשואם ונושאם אחד בעצמו; זולת שאחד מהם מחייב והאחד שולל הנה נקרא שני אלו המשפטים - מתנגדים. ונקרא החיוב והשלילה - התנגדות. דמיון זה אמרנו "ראובן חכם" "ראובן אינו חכם" או "האדם כותב" "האדם אינו כותב"; הנה שני אלו המשפטים נקראים - מתנגדים וכן כל מה שדומה להם:

ואולם אם היתה ההתנגדות בין שני משפטים בעלי הקפים הנה זה יש לו שם ייחדהו. וזה כי שני המשפטים המתנגדים אם חובר בכל אחד משניהם הקף כללי כאמרנו "כל אדם חי" ו"אין אדם אחד חי"; הנה שני אלו המשפטים נקראם - מתהפכים וזאת ההתנגדות נקראה - הפך:

ואם חובר בכל אחד משניהם הקף חלקי כאמרנו "קצת האדם כותב" "קצת האדם אינו כותב"; הנה נקראהו - מה שתחת המתהפכים:

ואם חובר באחד משניהם הקף כללי ובאחד הקף חלקי; הנה נקראים - משפטים סותרים וזה הענין נקראהו - סתירה. ואלו שני מינים המין האחד שיהיה המשפט האחד מחייב כללי והאחר שולל חלקי; כאמרנו "כל אדם חי" "אין כל אדם חי"; הנה אלו השנים - סותרים. והמין השני שיהיה המשפט האחד שולל כללי והאחר מחייב חלקי; כאמרנו "לא אדם אחד מעופף" "קצת האדם מעופף". ושני אלו גם כן סותרים:

ומן הידוע כי כל מה שתחייב דבר לענין מה או תשלול אותו ממנו לא יחסר הדבר ההוא אשר תחייבהו או תשלול אותו מהיותו מחוייב אליו או אפשר לו או נמנע ממנו דמיון זה אמרנו "כל אדם חי" הנה נקרא זה המשפט - מחוייב. ואם אמרנו "קצת האדם כותב" נקרא זה המשפט - אפשרי. ואם אמרנו "כל אדם מעופף" נקרא זה המשפט - נמנע. ואנחנו נקרא המחוייב והנמנע - הכרחיים כי אנחנו נאמר "האדם חי" - בהכרח ו"האדם אינו מעופף" - בהכרח:

וכאשר אמרנו מראובן דרך משל בהוולדו "ראובן זה כותב" או "ראובן זה אינו כותב"; אז נקרא זה המשפט - אפשרי באמת ואולם כאשר אמרנו כן מעזרא הסופר דרך משל בעת מציאותו "עזרא סופר" הנה לא נקרא זה המשפט - אפשרי אבל נקראהו - משפט מוחלט או משפט נמצא. כי כל "אפשר" אמנם הוא אפשר על האמת בעתיד קודם שתצא מציאות אחד משני האפשרים; אבל אחר צאת מציאות מה שיצא הנה הסתלק אותו האפשר. כי ראובן העומד אצלנו הוא עומד ואין העמידה אז לו אפשרית; אבל תדמה לדבר המחוייב בו אז:

כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער שלשה עשר והם ההתנגדות ההפך הסתירה המתנגדים המתהפכים מה שתחת המתהפכים הסותרים המשפט המחוייב המשפט הנמנע המשפט ההכרחי המשפט המוחלט המשפט האפשרי המשפט הנמצא:

שער שביעי

וממה שהקדמנו יתבאר כי השיתוף הנופל בין שתי ההקדמות יהיה באחד משלשה דרכים אם שיהיה הגבול האמצעי נושא באחת משתי ההקדמות ונשוא באחרת; כמו שהמשלנו באמרנו "כל חי מרגיש" ו"כל אדם חי". וכל מה שיתחבר בזה הדרך מן החיבור נקראהו - התמונה הראשונה מן ההקש:

ואם שיהיה הגבול האמצעי נשוא בשתי ההקדמות יחד כאמרנו "אין אבן אחת - חי" ו"כל אדם חי". וכל מה שיתרכב זאת ההרכבה נקראהו - התמונה השנית מתמונות ההקש:

ואם שיהיה הגבול האמצעי נושא בשתי ההקדמות יחד כאמרנו "קצת החי לבן" ו"כל חי מרגיש". וכל מה שיתרכב זאת ההרכבה נקראהו - התמונה השלישית מן ההקש. הנה יהיו תמונות ההקש שלש:

ודע כי אין כל שני משפטים השתתפו בגבול אמצעי על אחת משלש דרכים אלו יהיו מההרכבה ההיא הקש בלא ספק; אבל אשר תשפטהו החלוקה. כי בכל תמונה משלש התמונות מאה ושמונה חיבורים ואשר הם הקשים באמת ויולידו באלו החיבורים ארבעה עשר חיבורים; כל חיבור מהם ארבעה מינים בתמונה הראשונה וארבעה בתמונה השנית וששה בתמונה השלישית:

וכבר סדרו אותם עד שתאמר דרך משל זה ההקש הוא המין הרביעי מן התמונה הראשונה וזה ההקש הוא המין השלישי מן התמונה השנית וזה ההקש הוא המין החמישי מן התמונה השלישית:

[באור שלא מן המאמר]:

התמונה הראשונה צריך שתהיה הגדולה כוללת והקטנה מחייבת והתולדה אף כוללת:

השנית משותפת לה בכמות ונבדלת ממנה באיכות וזה בהקדמות ובתולדה:

ורצוני בשתוף בכמות בהקדמות שתשמור סדר הכוללות רוצה לומר שהגדולה תהיה על כל פנים כוללת כמו הראשונה:

ורצוני בתולדה שתוליד אף כוללת:

ורצוני בהבדל באיכות כי השנית תוסיף על הראשונה בהקדמות שאינה צריכה שתהיה הקטנה מחייבת. ובזה בעצמו תחסר ממנה שלא תוליד לעולם מחייבת:

והתמונה השלישית משותפת לראשונה באיכות ונבדלת ממנה בכמות. וזה גם כן בהקדמות ובתולדה:

ורצוני בשתוף באיכות בהקדמות שהשלישית תשמור סדר החיוב רוצה לומר שהקטנה היא מחייבת בהכרח:

ורצוני בתולדה שתוליד אף מחייבת:

ורצוני בהבדל בכמות כי השלישית תוסיף על הראשונה שלא תצטרך לגדולה שתהיה כוללת ובו בעצמו תחסר ממנה שלא תוליד כוללת:

השנית והשלישית הפכיות בכמות ובאיכות רצוני בזה כי השנית תשמור סדר הכוללות ולא תשמור סדר החיוב ותוליד אף כוללת ולא תוליד מחייבת. והשלישית בהפך זאת כי היא תשמור סדר החיוב ולא תשמור סדר הכוללות; ותוליד אף מחייבת ולא תוליד כוללת:

ובכלל שהשנית לא תשמור סדר החיוב ולא תולידהו והשלישית לא תשמור סדר הכוללות ולא תולידהו:

התמונה הראשונה היא על ארבעה פנים והוא שהגבול האמצעי נושא בהקדמה אחת נשוא באחרת:

האחד כל ב' הוא א' כל מחובר מחודש כל ג' הוא ב' כל גשם מחובר אם כן כל ג' הוא א' כל גשם מחודש:

השני אין דבר מב' א' לא מחובר אחד נצחי כל ג' הוא ב' כל גשם מחובר אם כן אין דבר מג' א' לא גשם אחד נצחי:

השלישי כל ב' הוא א' כל מחובר מחודש קצת ג' הוא ב' נמצא מה מחובר אם כן קצת ג' הוא א' נמצא מה מחודש:

הרביעי אין דבר מב' א אין מחובר אחד נצחי קצת ג' הוא ב' נמצא מה מחובר אם כן קצת ג' איננו א' נמצא מה אינו נצחי:

התמונה השנית היא גם כן על ארבעה פנים והוא שהגבול האמצעי נשוא בשתי ההקדמות:

האחד אין דבר מא' ב' אין נצחי אחד מחובר כל ג' הוא ב' כל גשם מחובר אם כן אין דבר מג' א' אין גשם אחד נצחי:

השני כל א' הוא ב' כל נצחי נמלט מחידוש אין דבר מג' ב' אין גשם אחד נמלט מחידוש אם כן אין דבר מג' א' לא גשם אחד נצחי:

השלישי אין דבר מא' ב' אין נצחי אחד מחובר קצת ג' הוא ב' נמצא מה מחובר אם כן קצת ג' איננו א' נמצא מה אינו נצחי:

הרביעי כל א' הוא ב' כל מתנועע גשם קצת ג' איננו ב' נמצא מה אינו גשם אם כן קצת ג' איננו א' אין כל נמצא מתנועע:

התמונה השלישית היא על ששה פנים והוא שהגבול האמצעי נושא בשתי ההקדמות:

האחד כל ב' הוא א' כל מתנועע גשם כל ב' הוא ג' כל מתנועע מחודש אם כן קצת ג' הוא א' קצת מה שהוא מחודש גשם:

השני אין דבר מב' א' לא נצחי אחד גשם כל ב' הוא ג' כל נצחי פועל אם כן קצת ג' איננו א' אין כל פועל גשם:

השלישי כל ב' הוא א' כל גשם מחובר קצת ב' הוא ג' גשם מה פועל אם כן קצת ג' הוא א' פועל מה מחובר:

הרביעי קצת ב' הוא א' גשם מה מתנועע כל ב' הוא ג' כל גשם מחודש אם כן קצת ג' הוא א' מחודש מה מתנועע:

החמישי אין דבר מב' א' לא גשם אחד נצחי קצת ב' הוא ג' גשם מה פועל אם כן קצת ג' איננו א' אין כל פועל נצחי:

הששי קצת ב' איננו א' גשם מה אינו מתנועע כל ב' הוא ג' כל גשם מחודש אם כן קצת ג' איננו א' מחודש מה אינו מתנועע:

[עד כאן שלא מן המאמר]:

וכל מה שהוא זולת אלו ארבעה עשר המינים מן החיבורים רוצה לומר ארבעה ותשעים התיבורים הנשארים אינם הקשים; כי הם לא יחייבו דבר בהכרח ואמנם הראיה על ביטול אותם החיבורים וקיום אלו המינים וידיעתם הוא חלק גדול ממלאכת ההגיון; ואין זה כוונת המאמר:

ואלו ארבעה עשר המינים ממיני ההקשים יקראו - ההקשים המשאיים:

ואולם ההקשים התנאיים הנה הם שני מינים תנאיי מדובק ותנאיי נחלק:

וההקש התנאיי המדובק כאמרנו "אם היתה השמש עולה הנה עתה יום"; ואחר נתנה ונאמר "אבל השמש עולה" הנה יתחייב שיהיה עתה יום. וכל הקש יחובר כן יקרא - תנאיי מדובק:

וההקש התנאיי הנחלק כאמרנו "זה המספר אם זוג או נפרד"; או נאמר "אלו המים אם חמים ואם קרים או פושרים"; ואחר כן נתנה בדמיון הראשון ונאמר "אבל הוא נפרד" הנה יתחייב שלא יהיה זוג; או נתנה במשל השני ונאמר "אבל אלו המים חמים" הנה יתחייב שלא יהיו קרים ולא פושרים". וכל הקש יחובר כן יקרא - הקש תנאיי נחלק:

ומיני ההקשים התנאיים המולידים חמשה מינים המדובק שני מינים והנחלק שלשה מינים. וראיות זה והמשליהם אינם כוונת זה המאמר:

ולאנשי זאת המלאכה מין ממיני ההקש יקראוהו - הקש החילוף. וזה כי אנחנו כשרצינו לאמת משפט - מה ובאנו בהקש אחד מן ההקשים המשאיים והוליד לנו המשפט אשר רצינו שנדע אמתתו הנה אנחנו נקרא אותו - ההקש המשאיי הישר. ואם אימתנו אותו המשפט בדרך אחר והוא שנניח סותר המשפט אשר נרצה שנדע אמתתו ונחבר הקש יהיה לנו מופת בו כי שקר אותו הסותר אשר הנחנו הנה סותר אותו אשר הנחנו הוא האמת בלא ספק והוא המשפט אשר נרצה לאמתו. וזה ההקש אשר יבאר לנו שקרות סותר המשפט אשר נרצה לאמתו נקראהו - הקש החלוף:

ולנו מין אחר מן ההקש נקראהו - הקש החיפוש והוא שיהיה משפט - מה נודעו חלקיו והתאמת בחפוש קצת חלקיו הנה נקח אותו המשפט כללי ונשימהו הקדמת הקש:

ולנו הקש אחר נקראהו - הקש ההמשל. והוא שנמצא שני דברים מתדמים בענין מה ונמצא דין באחד משני דברים בלתי נמצא באחר הנה נבין אותו הדין על הדבר האחר:

דמיונו שישאל שואל אם השמים נעשו במלאכה ונאמר כן ראיית זה כי השמים גשם והכותל גשם; והנה הכותל נעשה במלאכה השמים גם כן נעשו במלאכה הנה זהו הקש הממשל:

ואם נקח ראיה על היות השמים נעשים במלאכה כשנחפש הגשמים אשר נתהוו כולם או רובם ונמצאם נעשים במלאכה; הנה אנחנו נקראהו - הקש החפוש. דמיונו שנאמר "הגשם הוא בית האוצר והכסא והמנורה ומה שדומה להם; והם נעשים במלאכה; והשמים מכלל הגשם הם אם כן הם נעשים במלאכה - זהו הקש החיפוש. ולנו הקשים אחרים נקראים הקשים ביניים ואין פנים לזכרם במה שאנחנו בדרכו:

כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער שנים עשר והם התמונה הראשונה מן ההקש התמונה השנית ממנו התמונה השלישית ממנו מיני תמונות ההקש ההקשים המשאיים ההקשים התנאיים התנאי המדובק התנאי הנחלק ההקש המשאיי הישר הקש החלוף הקש החפוש הקש ההמשל:

שער שישי

ידוע עם מעט התבוננות כי כל שני משפטים נבדלים לא יתחייב מהם דבר אחר כלל. כאמרנו על דרך משל "כל אדם חי" ו"כל אש חמה" ו"כל שלג קר" וכן אם הגיעו המשפטים הנבדלים מה שהגיעו לא יתחייב מכללם דבר אחר. אך אם השתתפו במין אחד מן השתוף עד שיתחייב מהם יחד משפט אחר הנה הרכבת אותם שני המשפטים אז תקרא - הקש. [וכל אחד משני המשפטים אז יקרא - הקדמה. והמשפט השלישי המתחייב מחבור אותן שתי ההקדמות יקרא - תולדה. ויקרא גם כן - רדיפה. דמיון זה אמרנו "כל תי מרגיש" ו"כל אדם חי". הנה המתחייב מחבור זה בהכרח הוא "כל אדם מרגיש" וזאת היא - התולדה:

ואולם אם תתבונן בזה אשר המשלנו תמצא חלקי ההקש שלשה חלקים. כי כל משפט שני חלקים כמו שבארנו נשוא ונושא. והנה נפל השתוף בין שני המשפטים בתלק אחד הנה הם שלשה חלקים החלק המשותף לשני המשפטים נקראהו - הגבול האמצעי; והשני החלקים הנבדלים נקראם - הקצוות; וחיבור שניהם - התולדה:

והתבונן גם כן בשני חלקי התולדה. כי הנשוא בתולדה הוא אשר יקרא בהקש - הקצה הראשון והגדול; ואותה ההקדמה מן ההקש אשר בה הקצה הראשון תקרא - ההקדמה הגדולה; ונושא התולדה הוא אשר יקרא מן ההקש - הקצה האחרון והקטון; וההקדמה מן ההקש אשר בה הקצה ההוא הקטון הוא אשר נקראה - ההקדמה הקטנה:

ונחזיר משלינו כדי שנוסיף לשמות ביאור. וההקש אשר המשלנו בו הוא:

"כל חי מרגיש" ו"כל חי אדם". ותולדות זה ההקש הוא "כל אדם מרגיש":

הנה חלקי זה ההקש שלשה האדם והחי והמרגיש והגבול האמצעי ממנו הוא החי; והקצוות הם המרגיש והאדם. והקצה הראשון והגדול הוא המרגיש; והקצה האחרון והקטן הוא האדם. וההקדמה הגדולה היא אמרנו "כל חי מרגיש" וההקדמה הקטנה היא אמרנו "כל אדם חי":

הנה כבר התבארו עניני אלה השמות והם גדולי השמות אשר ראויה ידיעתם במלאכת ההגיון:

כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער אחד עשר והם ההקש ההקדמה התולדה הרדיפה הגבול האמצעי הקצה הראשון הקצה הגדול הקצה האחרון הקצה הקטון ההקדמה הגדולה ההקדמה הקטנה:

שער שלישי

כל משפט שיהיה נשואו "פעל" או ה"פעל" ומה שיתחבר עמו נקראהו - משפט שני; בין שיהיה חיובי או שלילי. דמיון זה אמרנו "ראובן עמד" או אמרנו "ראובן הרג את שמעון" או אמרנו "ראובן לא יעמוד" או אמרנו "ראובן לא יהרוג את שמעון"; כל אלו נקראים - משפטים שניים בעבור שהם בלתי צריכים אל דבור שלישי יקשור בין נשואם ונושאם. אבל אם היה נשוא המשפט שם הנה נקרא אותו - שלישיי. וזה כי אמרנו "ראובן עומד" לא תורה זאת המלה על קשר נשוא זה המשפט בנושאו באיזה זמן היה אם ראובן הוא עומד עתה או היה עומד במה שעבר או שיהיה עומד במה שעתיד; ואי אפשר מבלי דבור שלישי יקשור הנשוא בנושא כמו אמרנו "ראובן הוא עתה עומד" או "היה עומד" או "ימצא עומד" (שוה אצלנו בטה בדבור הזה או לא בטה) ולכן נקראהו - השלישיי. ונקרא הדבור אשר יקשור הנשוא בנושא בזמן ידוע עבר או עתיד - דבור המציאות; והוא "היה" "הווה" או "יהיה" ו"שב" ו"נמצא"; ומה שנגזר מהם כי הם יורו על מציאות הנשוא לנושא בזמן מיוחד:

ופעמים יחובר בנשוא המשפט מלה תורה על איכות מציאות נשואו לנושאו כמו אמרנו "אפשר" ו"נמנע" ו"סובל" ו"הכרחי" ו"מחוייב" ו"מגונה" ו"נאה" ו"ראוי" ו"צריך"; ומה שדומה להם. ופעמים יהיו אלו המלות והדומות להן במשפט השניי או במשפט השלישיי; ואנחנו נקרא אלו המלות והדומה להן הצדדים כאמרנו "האדם אפשר שיכתוב" "אפשר" -צד. וכן אמרנו "כל אדם בהכרח חי" נאמר כי "בהכרח" צד. ואמרנו "ראובן צריך שיעמוד" "ראובן מגונה שיקלל" "ראובן ראוי שילמוד" "ראובן סובל שיעשה כך"; כל אלו נקרא אותם צדדים. ואנחנו נקרא הפעל - הדבור והפעלים - הדבורים:

כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער חמשה והם המשפט השניי המשפט השלישיי הצד הדבור דבור המציאות:

שער שלשה עשר

התיבה אשר יקראה המדקדק הערבי ה"פעל" היא אשר נקראה אנחנו - הדבור. וכבר זכרנו זה ונקראת ה"אות" - מלה:

והשם ממנו שנקראהו - שם ישר וממנו מה שנקראהו - שם נוטה. ואמר אבונצר אלפראבי כבר קרה בלשון הערב כי כל שם נקודו חולם הוא אשר יקראוהו אנשי מלאכת ההגיון - השם הישר והשם שנקודו חירק או פתח הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון - השם הנוטה. הנה זה דבור אבונצר:

תוכן העניינים

כתבי הרמבם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה