כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף קמא.
אימא איפכא וכו' צ"ל לפמ"ש תוס' אלו טריפות ס"ב ע"א ד"ה אם רקמה דילפי' היתר ביצי' מדכתיב תקח לך ואם כא הוי קתני והאם רובצת עליהם לא הוי ידענו שביצי' מותרי' אדרבא ה"א דווקא על אפרוחי' מדכתיב תקח לך ולא לכלביך דע"כ והאם רובצת דווקא על אפרוחי' וצ"ע וי"ל:
לא צריכא דעבר ושקלי' וכו' הקשה תוס' על הריב"א דס"ל דל"ת לעולם נדחה, ועיין נוב"י תניינא חלק או"ח סי' קל"ה שטרח בכוונת קושי' תוס' דלכאורה ל"ק דגם לריב"א עכ"פ עשה ול"ת מקרי רק דל"ת נדחה, והעלה דקושי' תוס' בלשון ש"ס דלאור עברי' ולריב"א לא עבר ללאו דנדחה עיי"ש, ובמח"כ לא הועיל כלום דוודאי אם לקחה מתחלה ע"מ לקיים מצוה לא עבר ללאו אבל עבר ישקלי' שלא לצורך מצוה שפיר לאו עברי' ולק"מ קושי' תוס', אבל הנלפע"ד ע"פ תוס' זבחים כ"א ע"ב ד"ה לענין מלקות וכו' שכתב דעשה חמור' שיש בה כרת ל"צ בעידנא מ"מ לא דחי עשה ול"ת כדמוכח מכאן, והנה לריב"א דס"ל דל"ת לעולם נדחה רק מאי אולמא יהי' הדין שעשה חמורה תדחה לעשה ול"ת דהא ל"ת גם בעשה קלה נדחה ולא נשאר רק העשה א"כ בעשה חמורה לא שייך מאי אולמא כדאמר לקמן וכי כן מאי מקשה ש"ס עשה ול"ת הוא ולריב"א ל"ק רק מאי אולמא א"כ לשני מיד גדול השלום וה"א שחמורה עשה דמצורע וליכא מאי אולמא וממילא נדחה עשה ול"ת זו קושי' תוס' וחידש דמ"מ נשאר עשה מל"ת ולכן עשה דאלי' לא דחי עשה ול"ת, רק עשה לחוד כדלקמן וא"ש כנ"ל נכון וק"ל:
והנה בסוף נב"י קמא הקשה חתנו הרב זצ"ל על הריב"א למה לא ללקי הרי מצוה הבאה בעבירה היא כיון שעשה אינה נדחה ולא יצא המצוה ממילא איכא גם ל"ת וללקי עיי"ש, שתירץ לו כיון דליכא רק מאי אולמא היינו לכתחלה אבל כשעבר אמרי' שוב מאי אולמא ואמרי' שקיים המצוה ולא עבר הל"ת עיי"ש, והנה דבריו צדקו לפי ה"א של תוס' בריב"א, אבל לפי דמתרץ דנשאר איסור דל"ת הדרא הקושי' לדוכתא הוי מהב"ע ותהדר חומרא דמלקו' וצ"ע, ולפע"ד נראה דלא מצינו מהב"ע דלא יצא דילפינן מוהבאתם את הגזול וכו' היינו כשנאמר דלא יצא ידי מצוה לא יתוסף איסור רק איסורא דעבר כדקאי קאי אמרי' שלא יצא ידי מצוה או מדרבנן כדס"ל לתוס' סוכה ט' ע"א, או מדאוריי' דמתועב מצוה כזו לפני המקום ואין רצונו ונחת רוח ית"ש במצוה הבאה ע"י עבירה וכ"ז כשלא תתרבה התועבה ע"י שלא יצא המצוה, אבל בכה"ג שעבר העשה ול"ת ועשה מצוה אם כאמר שלא יצא ידי מצוה וגדול התיעוב וניעוץ לפני ה' כי עי"ז עבר גם ל"ת שיש בו מלקות וכשיצא ידי מצוה לא עבר הלאו רק קצת איסור לתירץ תוס' מצוה כזו מקובלת לפניו ית"ש כדי שלא יגדל האיסור האיסור נגד רצונו העברת לאו גמור כנ"ל ועיין בסברה זו היטב ויש לדרוש אחרי' במק"א: ועיין נוב"י שם שטרח ליישב הרמב"ם בפ"ו מהלכ' יבום שכתב בהיתה יבמה אסור' על יבמה איסור לאו או איסור עשה וכו' ה"ז חולצת ולא מתייבמת ומן הדין שיתייבמו שעשה דוחה ל"ת וכו' והקשה ביש"ש הלא בש"ס אמר באלמנה מן הנשואי' לכה"ג דאיכא עשה ול"ת ל"ק והלא גם אין עשה דוחה עשה ואיך כתב באיסור עשה דקנה והאריך ליישב ונדחק קצת בו עיי"ש ועיין שאגת ארי' סי':
ל"ג שהאריך ג"כ ונדחק בישובו, ולפע"ד נראה דשאני איסור עשה ממצות עשה דאיסור עשה היינו שבא מכלל עשה כמו בתולה מעמיו יקח אשה וכדומה איסור עשה בוודאי קיל מל"ת שיש בו מלקות ומכיון שעשה דוחה ל"ת כ"ש שדוחה איסור עשה ולא שייך בזה מאי אולמא כמו דלא שייך בעשה נגד ל"ת גמור מכ"ש בזה וש"ס דקאמר שם באלמנה לכה"ג מנשואין עשה ול"ת הוא לשון מושאל הוא זה כיון שנקרא איסור זה עשה והיינו איסור עשה וס"ל לש"ס דאין עשה דוחה תרי לאוי' ועיין דבר זה בספר גינת וורדי' מהגאון פמ"ג ז"ל, וכן נסתפק בזה בנוב"י תניינא, ולפע"ד מזה מוכח דס"ל לש"ס דאין עשה דוחה תרי לאו ואפי' חד לאו ואיסור עשה שגרע מלאו ג"כ לא דחי דלא ילפי' מכלאים בציצית רק עשה דוחה ל"ת ולא יותר ובהצטרף עוד איסור אפי' איסור עשה בעלמא לא דחי העשה ולכן אמר בפשיטו' עשה ול"ת הוא היינו ל"ת גמור' ואיסור עשה, אבל בוודאי איסור עשה גרידא דחי לי' העשה מכ"ש וקו"ח מל"ת שדחי' והא"ש הרמב"ם דס"ל אם אסורה ליבם באיסור עשה שמדין אם בעלה קנה מקו"ח מאלמנה מאירוסי' לכה"ג שדחי לי' עשה וקנה כנ"ל נכון ופשוט ועיין, עיין פ"י כתוב' מ' ע"א ובהפלא"ה שם ובש"מ שם ועיין מ"ש אני שם בענין עשה דוחה תרי לאווין עיין פ"י ביצה ח', ועיין שושנת עמקי' מבעל פמ"ג כלל ב' מ"ש:
והנה לכאורה נראה שיטת הרמב"ם דפליג אריב"א דכתב בעבר ולקח חייב לשלח ואם לאו לוקה נראה דל"ל כריב"א דלקי, אבל כבר כתב בשעה"מ די"ל דס"ל כריב"א רק מאחר דכתיב תשלח לוקה דציותה תורה שישלח ולא לדחי עיין בו, ועיין תשובות חתם סופר סי' רנ"א חיו"ד קושי' על הריב"א, וכמה קושי' כתב בספרן של צדיקי' על שיטה הלזו:
ולולי שס"ל לתוס' דריב"א בכ"מ ס"ל דעשה דוחה לל"ת והעשה נשאר הי' נ"ל לומר דבר נכון דריב"א מעולם לא אמר רק בישוב הקושי' דכיסוי דוחה לל"ת ועשה די"ט ולא במק"א ואבאר ואפרש דברי, הנה במס' קידושין סוגיא דחדש מביא מירושלמי הא דלא אכלו מצה מחדש וליתא עשה ולידחי ל"ת דעשה דלפני הדיבור לא דחי עיי"ש ונתקשה במהרי"ט הלא מבואר בריש יבמות דעשה דלפני הדיבור חמיר. ובפ"י העלה דבר נכון מאוד דאין הכוונה דעשה דלפני הדיבור קל ואין בכח העשה לדחות ל"ת, אלא כיון דילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת ובכ"מ שנאמרה עשה אמרה תורה עשה אותה אפי' במקום ל"ת האמורה, אבל עשה האמורה לפני הדיבור ועדיין לא הי' איסור חדש בעולם לא נאמרה העשה ולא ציוה ה' שתעשה אותה אפי' במקום ל"ת דחדש דהרי לא הי' עדיין איסור זה בעולם ולכן לא דחי עיי"ש והוא דבר יקר, ואקדים עוד תוס' קידושין ל"ד ע"א ד"ה מעקה וכו' נתקשה יהי' מותר לנשי' להדליק בשמן שריפה דליכא לדדהו רק לאו ותירץ ר' יוסף איש ירושלים דאלי' לפ"ת עיי"ש, והנה לשיטת ריב"א אינו כן דהא ל"ת לעולם נדחה ולדידי צ"ל אה"נ דלנשים מותר להדליק בשמן שריפה, ואפשר רבנן אסרו אטו אנשים ועיין, ואומר מעתה דריב"א ג"כ ס"ל בוודאי בכ"מ דאיכא עשה ול"ת ואין מקום לל"ת בלתי עשה עמה אין עשה דוחה עשה ול"ת ומלקין עליו דל"ת לא נדחה כלל כיון שלא אמרה תורה עשה זו וציותה שנעשינה אפי' במקו' כ"ת זו דהא יש עמה עשה ומאי אולמא כי כן לא נאמרה העשה במקום ל"ת שיש עמה עשה כלל ול"ת בתוקפה עומד' וכסבר' פ"י קידושין הנ"ל וזו סברת רוב שיטות דל"ל כריב"א, אלא דריב"א מתרץ שפיר על קושי' תוס' מש"ס פסחים אחרישה לא לחייב דהא י"ט עשה ול"ת ע"ז חידש ריב"א כאן דל"ת נדחה היינו כיון דבי"ט יש מקום לל"ת בלתי עשה כגון גבי נשים כי כן נאמרה מצות כיסוי ומצווי' עלי' אפי' במקום ל"ת דלא תעשה מלאכה די"ט רק באנשים נתוסף עשה עכ"פ אמרה תורה עשה דכיסוי אפי' במקום ל"ת די"ט כיון שיש לה מקו' לחוד היינו בנשים שוב באנשים ליכא רק עשה דל"ת נדחה ובעשה רק מאי אולמא, אבל במק"א מודה הריב"א ול"ק מכאן דעשה ול"ת דשליח הקן אגודי' אחודי' יחד אי אפשר לל"ת בלתי עשה ולא נאמרה עשה דולקח למטהר מעולם על ל"ת דשלוח הקן וא"ש הסוגיא ומיושבי' ג"כ קושי' אחרונים על הריב"א כנ"ל והוא דבר יקר ונכון מאוד לפע"ד ועיין:
ע"ב קרי כאן כי יקרא פרט למזומן, בב"מ ק"ב ע"א הקשה תוס' למה לא מקשה מסיפא, ונ"ל ליישב הנה המרשש"ך שם הקשה מאי מקשה ש"ס דלמא איירי בחצר שאינו משתמרת וחידש דבאינו משתמר' אפשר אפי' משום דרכי שלום ליכא עיי"ש, ולפע"ד י"ל כיון דאיכא משום דרכי שלום הוי כחצר המשתמר כיון שימנעו מליטול משם וכעין זה קאמר ש"ס שם לעיל מיני' כיון דיצא:
שם מציא' בעיר הוי כחצר המשתמר והיינו כיון שנמנעי' ליקח המציאה עיי"ש, וכן י"ל כיון שיש בו משום דרכי שלום הוי כמשתמר ונאמר לי כי כעין זה בריטב"א ב"מ ולפ"ז י"ל דמסיפא ל"ק די"ל דהכי פירושו ויש בו משום גזל מפני דרכי שלום היינו בחצר שאינו משתמר איירי ויש בו מ"מ משום גזל מפני דרכי שלום לכן הוי משתמר והוי גזל ולכן לא מקשה ש"ס רק מרישא דעכ"פ הוי גזל וקרי כאן פרט למזומן ומיושב קושי' תוס' וא"ש עיין, ובזה י"ל מה שנתקשה בו אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחידושיו על דלא העמיד ש"ס הקושי' על בריי' ר"פ דקתני ג"כ יוני שובך ויוני עליי' וצ"ע, ולהנ"ל י"ל דשם י"ל בחצר שאינו משתמר כקושי' הנ"ל, אלא מבריי' הנ"ל מקשה שפיר דקתני יש בו משום דרכי שלום ממילא הוי משתמר ומקשה שפיר וא"ש, ולפמ"ש המרשש"ך דבאינו משתמר ליכא משום דרכי שלום וי"ל בפשוט קושי' אאמ"ו זצ"ל דלעיל י"ל באינו משתמר משא"כ מברייתא זו דקתני מפני דרכי שלום קשה שפיר וק"ל, ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל תירץ על קושיתו די"ל לכאורה בחצר של הקדש ולשיטת תוס' ב"ב ע"ט ע"א אין חצר להקדש ולא נהני' ולא מועלי' אלא כיון דמ"מ מדרבנן אין נהני' ולפמ"ש ש"ך סס"י רצ"ב בי"ד דאפי' אין ראוי' מדרבנן פטור משלוח מקשה ש"ס שפיר דגם בשל הקדש לא מתוקמא, והא"ש דמבריי' דלעיל דקאי על הקרא ודריש כי יקרא שפיר י"ל בשל הקדש דמדאוריי' חייב דראוי מדאוריי' משא"כ בריי' זו לדינא דידן קאי מקשה שפיר אלו דבריו הקדושי' זצ"ל וש"י זכותו יגן בעדי:
סיומא דמסכתת חולין:
לא יטול אדם אם על בנים אפי' לטהר את המצורע, ראיתי בספר קול הרמז על משניות שנתקשה למה נקט לטהר המצורע ולא נקט יולדת ויש בו ג"כ מפני דרכי שלום ועכ"פ הול"ל לא יטול אדם אפי' למצוה כלישנא דרבא לעיל שלח אפי' לדבר מצוה ונדחק, ולפע"ד י"ל, הנה צ"ע במתני' דקאמר לא יטול היינו תחלת לקיחתו לצורך טהרת מצורע ובש"ס לעיל קמ"א ע"א הקשה פשיטא שאין עשה דוחה ל"ת ועשה ומסקנא בעבר ולקחה או לקחה ע"מ לשלחה דלאו ליכא עשה הוא דאיכא וא"כ הכי הו"ל למתני' לאשמעינן צריך לשלח האם אפי' כשצריך לטהר המצורע והיינו הגם שכבר לקחה ע"מ לשלחה דליכא רק עשה, אבל שלא ליקח האם על הבנים פשיטא וצ"ע והנה גם על הרמב"ם פי"ג מהלכות שחיטה ג"כ כתב לא יטול אפי' לטהר כלשון ואם לקחה חייב לשלחה, ולא כתב מסקנת הש"ס דאפי' לקחה ע"מ לשלחה וכבר נתקשה בו בש"א סי' והנה ביש"ש כאן כתב אפי' ליקח האם לצורך משולחת אסור דמשהה אותה עד אחר שחיטה וטבילת עיין בו, והנה כתב כן בפשיטות וצ"ע דש"ס לעיל לא ס"ל כן דהא שקיל וטרי איך משכחת שלא יהי' אלא עשה וליש"ש צריך שפיר קרא דאפי' לשלחה אח"כ לא יטול שאסור להשהו' מצות שלוח, ובאמת קשה להעמיס זה ברבא דאמר תשלח אפי' לדבר מצוה מ"מ, ואי הקרא תשלח היינו שאסור להשהות וי"ל דנפיק מתשלח היינו זירוז מיד וכעין דרצה לומר תשלח יוכל יחזור בהרים לולי דכתיב כי יקרא, ואם כן דריש רבא א"כ ל"צ לומר תשלח אפי' לדבר מצוה אפי' לדבר רשות לא ידענו שצריך לשלח מיד ה"א שמותר לקח ע"מ לשלח כמו משהה ע"מ לבערו קמ"ל תשלח מיד וע"כ דלא דריש כן וע"כ דתשלח שאם רוצה ליקח לצורך שחיטת מצורע וטרח ש"ס למצא עשה בלא ל"ת ודלא כיש"ש וצ"ע, ולדברי יש"ש הוי א"ש מתני' דקתני לא יטול אם על בני' היינו אפי' לשלח וליכא לא עשה ולא ל"ת, אלא דקשה דש"ס לעיל ל"ל כן כמ"ש ונלפע"ד ליישב ונקדים: הנה הש"א הקשה על תירץ ש"ס לעיל בפקחה ע"מ לשלח וה"א גדול השלום למ"ד בסוטה ז' ע"ב דימי ספירו דווקא אסור בתשמיש ולא בימי חליטו א"כ אין כאן עשיית שלום וקשה למאי צריך תשלח ולכאורה הי' נ"ל ליישב הנה יש להקשות בתחלה כשתירץ בעבר ולקחה דלאו ליכא וכו' מקשה הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו אלא למ"ד בטלו וכו' והלא גם למ"ד קיימו ולא קיימו קשה מאי אולמא האי עשה וכו' כדמקשה אח"כ והו"ל להקשו' מיד לכ"ע קשה מאי אולמא, ונ"ל ליישב ע"פ שיטת הריב"א דמייתי תוס' דס"ל דל"ת נדחה מפני עשה ולא נשאר רק עשה, ולפ"ז י"ל בלקח ע"מ לטהר' מצורע הגם שלא יפה עושה דאין עשה דוחה לעשה מ"מ כשכבר עשה ואם יטהר בו המצורע לא עבר הל"ת דנדחה מפני עשה דטהרת מצורע רק עשה עבר דלא נדחה והיינו משום מאי אולמא, ואם נאמר שישלח ולא יטהר בו עבר הלאו למפרע דהא לאחר כדי הדיבור לא יוכל לנתק הלאו לשיטת רש"י למ"ד קיימו ולא קיימו בוודאי טוב שיטהר בו ולא עבר:
הלאו משיקיים עשה דשלוח ועבר הלאו וכי כן לא שייך להקשות מאי אולמא ומאי חזית דיקיי' עשה דמצורע יקיים עשה דשלוח אולמא ואולמא וטעמא רבא איכא שלא יעבור הלאו, משא"כ כשישלח עבור הלאו כיון שא"א לנתק בשלוח אחר כד"ד ולכן לא הקשה ש"ס למ"ד קיימו ולא קיימו אבל למ"ד בטלו קשה שפיר דעדיין יוכל לנתק הלאו וכן קשה לר"י, וכדמשני בלקחו ע"מ לשלחו ועשה איכא ולאו לא הי' שפיר מקשה מאי אולמא האי עשה כיון דלאו בשניה' לא יהי א"כ מאי אולמא ישלחנה וא"ש עיין, ומיושב קושי' ש"א די"ל מאן דס"ל ימי חליטו מותר בתשמיש ס"ל קיימו ולא קיימו והלא תלי' אי התראת ספק שמה התראה ופליגו בי' תנאי וי"ל מאן דס"ל דליכא כאן משום שלום ס"ל קיימו ולא קיימו:
ולא צריך לאסוקי דה"א משום שלום רק משום דלא יעבור הלאו כמ"ש, ולמ"ד ביטלו ולא ביטלו י"ל ס"ל כמ"ד ימי חליטנו קו"ח מימי ספורו וא"ש עיי':
אלא כד נעיין שפיר עדיין קושי' ש"א במקומה עומדת דהא לר' יודא ע"כ צריך למסקנת ש"ס דלקחה ע"מ לשלחה גם אי ס"ל קיימו ולא קיימו דס"ל שלח מעיקרא משמע והלא ר"י ס"ל ימי חליטו מותר בתשמיש וקשה מאי שלום איכא כאן וכהנ"ל, ולכן נ"ל ליישב באופן אחר:
הנה צל"ע על קושי' הש"ס מאי אולמא לפמ"ש הנוב"י קמא בסופו דמשום מאי אולמא אי עבר ליכא משום מהב"ע והדבר מוכרח מאליו ופשוט וכבר הארכנו לעיל וכי כן י"ל דבאמת איכא מאי אולמא אלא דאם עבר וטיהר המצורע יצא דליכא מצוה הב"ע ולכן צריך תשלח וציותה תורה בפירוש שישלח אפי' לדבר מצוה ונאמרה עשה דתשלח בפירוש דלא תדחה מעשה אחר ופשיטא שאם עבר דאיכא מהב"ע וכן פשיטא לי' לשעה"מ הלכ' ושפיר צריך תשלח וצ"ע, ולכן נ"ל לומר ע"ד פלפול דכוונת קושי' ש"ס באופן אחר, הנה תוס' בפסחים דף נ"ט ע"א ד"ה כתב דבעשה דאלי' נגד עשה אחר' לא צריך בעידנא ומייתי ראי' מכאן דליכא בעידנא וע"כ משום דעשה אלי' כדמסיק ש"ס ולכן צריך קרא עיי"ש, ולפ"ז י"ל דזה קושי' ש"ס מאי אולמא האי עשה היינו הא אינו בעידנא רק באלי' ל"צ בעידנא ומאי אולמא ומשני גדול השלום ול"צ בעידנא וה"א דדחי לכן צריך קרא ול"ק קושיתי דלמא צריך כדי שיהי' מהב"ע, דבלא"ה הוא מהב"ע כיון דאינו בעידנא ועבר עשה דגם ל"ת אינו דוחה כשאינו בעידנא וכשעבר וקיים עשה הוי מהב"ע וכן בזה ומקשה ש"ס שפיר תשלח ל"ל דמאי אולמא וכיון שליכא אלימות והוי שלא בעידנא לא יצא ידי עשה ומתרץ הש"ס דאיכא אלימות דגדול השלום כנ"ל ועיין: אלא דלפע"ד איכא למישדא נרגא במ"ש תוס' דהכא אינו בעידנא לפי הפשוט לא ידעתי למה הלא כל זמן שלא שחט בידו לקיים העשה ולשלחה א"כ במאי שחושב שיקחנה לטהר המצורע עדיין לא ביטל העשה ועדיין כל רגע יוכל למהידר ולשלח ולא יטהר בו ולא מבטל ועובר העשה רק כששחטה והוי בעידנא וצ"ע, אבל נ"ל דא"ש למ"ד ציפורי מצורע משעת לקיחה נאסר א"כ מיד כשמזווג שתי ציפרי' מיד נאסרו ושוב אינו יוכל לשלחה דכיון דנאסרה שוב לא אמרה תורה שלח לתקלה וביטל העשה מיד כשמיחדה לטהר בו ולשוחטה דנאסרה ומ"מ לא מקיים המצוה עד דמטהר בה ושפיר לא מקרי בעידנא והא"ש דמקשה ש"ס דלמ"ד משעת לקיחה נאסר מאי אולמא ולא הוי בעידנא בפרט לשיטת רמב"ם דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו ור"ל ס"ל ביטלו ולא ביטלו ור"ל ס"ל משע' לקיחה נאסר ושפיר מקשה ש"ס, והוצרך לחדש דגדול השלום, והא"ש דל"ק קושי' ש"א הנ"ל די"ל ר"י דס"ל דימי חליטו מותר בתשמיש ס"ל דציפור מצורע משעת שחיטה נאסר ובקידושין נ"ז ע"א איכא פלוגתא דתנאים בזה עיי"ש ולפ"ז לא צריך לאסוקי גדול השלום לדידי' וש"ס הוצרך לזה למ"ד משע' לקיחה נאסר משא"כ לר' יודא ומיושב קושי' ש"א ועיין בזה:
ולפ"ז למ"ד מכשר כמכפר ומשעת לקיחה נאסר וס"ל דימי חליטו מותר בתשמיש קשה תשלח ל"ל אלא דלא מצינו מי שיסבור תרתי יחד ול"ק, אבל י"ל מתני' דידן ס"ל דימי חליטו מותר וליכא גדול השלום וס"ל ג"כ כמ"ד דאמרי' מכשר כמכפר ומשעת לקיחה נאסר וא"כ תשלח ל"ל וע"כ צריך לומר דתשלח לזרז דצריך לשלח מיד כמ"ש היש"ש ואפי' לדבר מצוה לא ישהה והא"ש מתני' דלא יקח אפי' לטהר היינו אפי' למשולחת אסור ליטלה, וא"ש ג"כ דנקט לטהר' מצורע דיש בו משולחת משא"כ לקן יולדת פשיטא שאסור ועיין:
אלא דקשה מעתה לפי שכתבנו מוכח דסתם מתני' דכאן ס"ל כמ"ד מכשר כמכפר וקשה אר"י דס"ל בכ"מ הלכה כסתם מתני' וס"ל דל"א מכשר:
כמכפר דס"ל משעת שחיטה נאסר עיי' בקידושי' שם וקשה למה שביק סתם מתני' דכאן דס"ל מכשר כמכפר ע"כ ועיין, אלא די"ל דר"י סתמא אחרינא אשכח דסמך עלה וכה"ג מתרץ ש"ס בדוכתא טובא בש"ס ר"י סתמא אחרינא אשכח, וסתמא אחרינא היא במסכתא זו לעיל פ' או"ב פ"ב ע"א דמסיק דר"י הוא דאמר ע"ע אינה משנה והיינו דס"ל למתני' דע"ע אין נאסר מחיי' ועיי' תוס' כריתות כ"ה ע"א דמאן דל"ל מכשר כמכפר ל"ל ע"ע מחיי' נאסר דכא יליף ע"ע מצפורי מצורע וה"ה דל"ל צפורי מצורע מע"ע ושעיר המשתלח עיי"ש היטב, ולפמ"ש תוס' לעיל שם ד"ה ע"ע אינה משנה דהא דלא מוקי מתני' כמ"ד ע"ע נאסר מחיים דכך הי' קבלה בידו דאינה משנה וצ"ל ע"כ דמתני' דלא חשב ע"ע לרבנן דהוי שחיטה שאינה ראוי וחכמים מחייבים ע"כ דס"ל ע"ע אין נאסר מחיי' ול"ל מכשר כמכפר וא"כ אית לי' לר"י הך סתמא דל"ל מכשיר כמכפר וא"ש, אבל כד נזכור הראשוני' קושיתינו במקומה עומדת דלעיל פ' אלו טריפות מ"ג ע"א דמקשה על ר"י דאמר הלכה כדברי האומר כזית מקשה ש"ס והא אמר ר"י הלכה כסתם משנה וקתני ניטל הכבד ולא נשתייר המינה כלום ובתוס' ד"ה והא אמרי ר"י כתב הגם שיש משנה ואלו כשירות ניטל הכבד ונשתייר כזית מ"מ מקשה שפיר מאי חזית דסמכ' אהך סתמא הגם שמשנה בתרא עיקר ובחדא מסכתא יש סדר מ"מ אלו טריפות ואלו כשירות כחדא חשיבא עיי"ש, וכי כן קשה כיון דסתמא בתרא ס"ל מכשר כמכפר א"כ הי' לי' לר"י למפסק כסתמא דמכשיר כמכפר ולא כסתם מתני' דפ' או"ב דל"ל מכשר כמכפר והדרד הקושי' לדוכתא קמא ועיין:
ומלבד זו קשה בעיני לומר דמתני' ס"ל דרש מחודש תשלח שצריך לשלח מיד וש"ס לעיל לא הזכיר מזה כלום הגם שישבנו כ"ז מ"מ דוחק בעיני, וגם כל עצמו של היש"ש שחידש שצריך לשלח מיד מחודש הגם שלדידי' פשוט מ"מ לא שערום אבותינו הראשונים:
לכן טוב לנו לנטות מדרך זה אשר דרכנו בו עד עתה ולבחור לנו דרך אחר הטוב טוב לנו יותר ליישב משנתינו שלא יהי' סתירה מש"ס דלעיל וממילא רווחא שמעתתא ויתיישבו כל הקושי' בעזה"י:
הנה בתשוב' חו"י סי' הקשה בס"ד דש"ס דתשלח שלוקחה מתחלה לטהר בו הלא יוכל לקיים שניהם דיוכל להטריף הבנים או לקלקל הביצים עד שאינם ראוי' וליכא מצות שלוח והניח בצ"ע, ובתחלת הרעיון הי' נ"ל די"ל דבאופן שצריך גם לבנים וליכא אלא אפרוח א' וצריך לשנים אחת למשלחת וא' לשחוט וא"א למיטרף האפרוח כמובן ועיין כזה בש"א, אלא דזה ליתא דא"כ יקח האם למשלחת והאפרוח לשחיטה. אבל נ"ל ליישב באופן שהאם טריפה ואינה ראוי' לטהרה מ"מ רע דטהורו' ולא אסורו' וצריך ע"כ ליקח האפרוח ולא יוכל להטריפו, אלא כי כן פשיטא שיוכל לשלח האם וליקח האפרוח אח"כ, אבל י"ל באופן שהי' יונה שובך ויונה עלי' בבית אחר ויודע שלא ירצה למכור וליתן לו האפרוח לאחר שיזכה לו חצירו וכ"ז שלא שלח האם אין חצירו זוכה לו כמבואר לעיל קמ"א ע"ב ולכן א"א לשלח האם וליטול האפרוח דמיד שישלח יזכה בעה"ב באפרוח ויודע שלא יתנו לו לטהר בו ולכן א"א רק שיקח האפרוח מתחת האם, ובאמת הקשה תוס' בב"מ הלא יוכל לפרוס תחת האפרוח קודם שישלח, ולתוס' פשיטא לי' דקני בכה"ג אבל הרמב"ם פ"א מהלכות זכי' ס"ל דלא מהני ורשותו של בעל קנה ע"ש הלכה ד' ובכ"מ וכ"כ אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחידושיו ועפ"ז א"ש מ"ש ובאמת בחו"י שם ס"ל דלוקח הבנים מתחת ליכא רק איסור ומשו"ה הקשה מה שהקשה ובאמת מכח קושיתו מוכח דעשה ול"ת הוא וכן כתב אאמ"ו זצ"ל ג"כ ופשוט, והא"ש דל"ק קושי' חו"י הנ"ל דאיכא אופן שלא יוכל להטריף האפרוח באופן שכתבתי וא"ש עיין בכ"ז:
אבל אי קשי' הא קשי' לי לפי דהעלה בחו"י שם דגם אם אינו רוצה בבנים מ"ע איכא לשלח האם ולא ברצונו תלי' רק מונח אכרכפתא דרואה האם רובצת שצריך לשלח ומי שאינו עושה כן עובר עשה, ונ"ל פשוט דגם אם מטריף הבנים כדי לפטור עצמו מ"מ עבר העשה וביטלה שהי' מצוה עליו לקיים מצות שלוח מיד כשרואה אותה רק כשלקח האם אח"כ תו ליכא עשה ולאו אבל הוא ביטול ע"י שהטריף וקלקל האפרוחי' מ"ע, וכי כן קשה דטרח ש"ס למצוא ביטול עשה בלא ל"ת הכא י"ל דצריך תשלח כשמוצא קן הא דיטריף הבני' כדי ליקח האם לטהר בו ומבטל ע"י שמטריף הבני' מ"ע דשלוח וה"א דאתי עשה דמצורע ודחי קמ"ל דלא דלא יטריף הבנים ויקיים מצות שלוח וצל"ע:
ונ"ל ליישב ע"ד פלפול דקשה לפ"ז לך ולא לכלביך ל"ל הלא נדע דצריכי' להיות ראוי' לו דאל"כ:
תשלח ל"ל הרי עשה ול"ת הוא ומוכיח דע"כ יוכל לפטור עצמו משלוח ע"י שיקלקל הבני' והביצים ונדע שצריכי' להיות ראוי' לו ולך ל"ל, ולכן הי' צריך ש"ס למצוא אופן שצריך קרא דתשלח דאיכא עשה לחוד כגון שלקחה ע"מ לשלחה וליכא רק עשה ול"צ לומר דיש אופן ע"י הטורפת הבנים וקלקול הביצים ולא מוכח מתשלח ולכן צריך לך כן נ"ל ביישוב קושיתי ועיין: ומעתה כבוא לישוב משנתינו דמאחר שיש לנו לך ולא לכלביך י"ל דקרא תשלח שלא יקח מעיקרא וידחה עשה לחוד ע"י שיטריף הבנים ול"צ כומר דקרא בדוחק בלקחה ע"מ לשלחה וש"ס לעיל לא דחק רק שלא מוכח מתשלח דלך ולא לכלביך ולך מיותר אבל מאחר דכתיב לך י"ל תשלח צריך גם באופן שלא יקח לכתחלה וכהנ"ל והא"ש דנקט מתני' לא יטול אם על בני' אפי' לטהר המצורע היינו שלא יטריף הבני' ויקח האם ה"א שמותר דליכא רק ביטול עשה קמ"ל וא"ש מתני' ומיושב ג"כ הרמב"ם דלא מביא מסקנת ש"ס בלקחה ע"מ לשלחה דבאמת ל"צ זה דגם מלא יטול איכא רבותא שאפי' עשה לא דחי וכהנ"ל וא"ש עיין:
ועדיין פש גבן ליישב הא דכתב הרמב"ם ונתן טעם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הלא גם עשה לחוד לא דחי דכתיב תשלח וכן הקשה בש"א, וכ' דהרמב"ם כתב כן משום דכתב ואי לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה ואם בכ"מ עשה דוחה ל"ת ועשה רק כאן משום דכתיב תשלח ס"ל לרמב"ם לא הי' חייב מלקות דלא גילתה תורה רק דאיכא עשה במקום טהרת מצורע מ"מ עשה דתשלח איכא אבל ל"ת דלא תקח לא ידענא דלא נדחה מהא דתשלח ולמה לוקה לכן הוצרך משום דבכ"מ אין עשה דוחה ל"ת ועשה ול"ל כריב"א דל"ת נדחה ולכן אם לא שלח לקה כנ"ל והוא פשוט ונכון:
ומעתה מצאנו מקום ישוב לקושי' קול הרמז שהתחלנו בו דלמה לא קתני קן יולדת, וי"ל הנה גילתה תורה תשלח אפי' לדבר מצוה ולכאורה גזה"כ הוא, אבל י"ל דכיון דבאמת אינו בעידנא רק דה"א דאלי' ודחי קמ"ל דלא דחי והטעם משום דאינו בעידנא כמ"ש לעיל, ולפמ"ש מתני' ג"כ רק בעשה לחוד איירי ולא דחי רק משום דאינו בעידנא כנ"ל, והנה בטעמא דליכא בעידנא דלא דחי מסבירי' אולי יעבור הל"ת או העשה ולא יקיים עשה אחרת יתעצל ולא יקיים משא"כ בעידנא, והנה התחלת המסכת הכל שוחטין בתוס' בשם הלכ' א"י דנשים לא ישחטו דעצלניות הן ותוס' הקשה עליו ועיין מ"ש בישוב. ושוב נתקשה תוס' למה לא קתני הכל שוחטין א' אנשים וא' נשים כדקתני הכל מונירי' עי"ש שכתב דליכא רבותא כאן ובאמת צ"ע דהרי לפנינו דהלכ' א"י ס"ל דלא ישחטו משום עצלניות הם ועכ"פ רבותא איכא וכתבנו לעיל דבאמת מזה ראי' כהלכת א"י וכן כתב רמ"א יו"ד סי' א' דאין נוהגי' לשחוט עיי"ש, ולפי"ז א"ש מתני' בתריי' שלפנינו דלא מבעי' לא תטול אשה קן יולד' כיון שאינו בעידנא אולי תתעצל ולא תביא הקן וחיוב שלה הוא רק הבעל צריך לשלם הקרבן ומצוה דידה היא וחיישינן לעצלנות, אפי' לטהר' מצורע דאיש אינו מתעצל מ"ה לא יטול או דגזה"כ הוא בלי טעם או ג"כ משום שאינו בעידנא שחיישי תורה לעצלנות או מקרה אחר' ומיושב קושי' קול הרמז בטוב טעם ודעת, ומשנה ראשונה מפרשת לאחרונה ממקור א' נובעת, וטובי' דברינו אלו ערבי' על אוזן שומעת ברוך החונן לאדם דעת:
תני' דבי ר"י אומר אין לך כל מצוה ומצוה שמתן שכרה בצידה וכו' הרי זה שאמר לו אביו עלה לבית וכו' צ"ע איך קודם שראה ר' יעקב הך מעשה סבור ששכר מצוה בהאי עלמא ולא ראה ולא ידע כי יש צדיקי' שמגיע להם כמעשה רשעים וצדיק ורע לו רשע וטוב יש רשע מאריך ברשעו וצדיק אובד בצדקו ר"ל ומה הביאו לטעות שהשכר בעוה"ז, גם צ"ל דפתח בתרתי בכיבוד אב ושלוח הקן ומביא המעשה דמוכיח על שניהם ומסיים היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה והוא קרא דכיבוד אב ואם ולא של שלוח הקן דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים וצ"ל כ"ז וגם אין מדוקדק היכן אריכת ימיו של זה והיכן הטבתו של זה דמחלק לשני' דהו"ל לומר היכן אריכות ימיו וטובתו של זה ונ"ל ליישב כל הדקדוקי' אחת לאחת, נקדים מאמר תמוה בש"ס ב"ק כ"ה ע"א שאל ר"ח ב"ע את ר"א כמה בדברות ראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב אמר לי' עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב שאינו יודע אם כאמר בהם טוב ולבסוף מסיק כדי שלא תפסוק טובה מישראל עיי"ש, והיא תמוה איך ר"א לא ידע אם נאמר טוב ועיין תוס' בב"ק י"ג ד"ה תרווייהו שכתב שאמוראי' לא הי' בקיאי' בקראי, וח"ו לחשוב כן וגם אם לא ידע מעצמו השואלוש הוא ראה:
וידע ואיך אמר כו שאלני אם נאמר שאינו יודע הלא הוא ראה וידע כי כן נאמר ועיין פ"י שם שהלך ע"ד דרוש, ואומר הנ"ל לפרש ולבאר ביאור נכון הנה למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך יש לפרש בשני פנים או למען יאריכון ימיך בעוה"ב שכולו ארוך ולמען ייטב לך בעוה"ז או ששניהם בעוה"ז דעל עוה"ב א"א לפרש שניהם דכיון דכתיב למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך תו לא צריך לומר ולמען ייטב לך פשיטא הלא כולו טוב הוא ואין בו רע וכן נתקשה מהרש"א ח"א בסוגי' לר' יעקב ויתיישב לפנינו אי"ה, ולכן חדא מתרתי צ"ל או דקאי כולו על עוה"ז וצריך שניהם למען יאריכון ימיך אבל יש שמאריכי' ימים אבל אינם מבלי' ימי חייה' בטוב חיים חי' צער ויגון בעוני ודוחק ולכן צריך הבטחה אחר' ולמען ייטב לך וגם בהטבה לחוד לא די שחי' בנחת אבל לא יתארך להם בקוצר ימים יעזבו לאחרים חילם וילכו לעולמם לכן צריך הבטחה בתרתי, או שלמען יאריכון ימיך בעוה"ב ולמען ייטב לך בעוה"ז וכדס"ל למתני' דפיאה אוכלין פירותי' בעוה"ז וק"ק לעוה"ב, והנה באופן הא' דקאי רק בעוה"ז כי כן ל"ק כלל למה בדברות ראשונות לא נאמר טוב ובאחרונות נאמר טוב דבראשונות קאי למען יאריכון ימיך בעולם הבא ול"צ עוד להבטיח למען ייטב לך אין נמצא בו רע, אבל בדברות אחרונות קאי הכל בעוה"ז לכן צריך לפרט למען יאריכון ולמען ייטב לך כמ"ש, ול"ק למה משונה שכר בלוחות שני' מראשוני' דבראשוני' קודם העגל הי' במדריגה מעולה שראוי' לשכר צפון בעוה"ב משא"כ אחר העגל חזרו לאחוריה' וחזרה זהומתן לכן צריך גם להבטחת שכר עוה"ז וא"ש, אבל באופן השני שלמען יאריכון ימיך בעוה"ב וייטב לך בעוה"ז קשה שפיר א"כ עדיף השכר בלוחות שני' שיש בו מעוה"ב ועוה"ז ובלוחות ראשוני' רק בעוה"ב ובזה הי' מסופק ר"א איך לפרשו, והנה באופן שקאי הכל בעוה"ז לא מקרי זה הטבה אדרבא רעה הוא שמשלמי' בעוה"ז ולא בעוה"ב ובראשוני' הי' בעוה"ב ובש"ס קידושין קרי לזה יום ביש שמריעי' לו במה שמטיבי' לו בעוה"ז ומאבד שכרו בעלמא דאתי, והיינו דאמר את שאתה שאלני למה נאמר טוב שאלני אם נאמר טוב שאינו יודע היינו שאינו יוכל לפרש אם נאמר בו טוב אולי הכל קאי בעוה"ז א"כ לא נאמר בו טוב כלל כי ברע הוא נגד דברות ראשוני' שלא נאמר טוב כי קאי על עוה"ב משא"כ בשני' שנאמר טוב יתפרש הכל על עוה"ז והטבה זו רעה היא גבי דידן, ולבסוף מסיק דבאמת יתפרש למען יאריכון ימיך בעוה"ב וייטב לך בעוה"ז ולא נאמר כן בראשוני' שאלמלא כך פסקה טובתן של ישראל ח"ו זהו הנ"ל במאמר תמוה הנ"ל והוא נכון מאוד:
ואומר מעתה כי זה בעצמו הי' קשה ותמוה לר' יעקב דבשני' נאמר טוב ובראשוני' לא והוכיח עכ"ז דבשני' הכל בעוה"ז ול"ק מראשוני' דקאי בעוה"ב וכמ"ש ולכן שפט קודם שראה המעשה ששכר בעוה"ז אחר שעשו העגל ואם כן בכיבוד אב שקראוהו חז"ל חמורה שהוקש כבודו לכבוד המקום כ"ש בעשה קלה דשלוח הקן דשכרה בעוה"ז, ואחר שראה המעשה הוכיח דע"כ שכר כיבוד בעוה"ב ומשום הקושי' דבראשוני' דלא נאמר טוב צ"ל כדדחיק שם שלא יפסיט טובתן או תירץ אחר ע"ד דרוש כנ"ל:
ובישוב שארי דקדוקי' נ"ל דר"י באמת מתרתי מקשה משלוח הקן וכיבוד אב רק נקט בכל קרא רישא דקרא היכן אריכות ימיו של זה היינו קרא דכיבוד אב כתיב תחלה למען יאריכון ימיך והיכן טובתו של זה היינו קרא דשלוח הקן דכתיב תחלה למען ייטב לך ועל תרתי מקשה היכן אריכ' ימיו של זה דכיבוד אב והיכן טובתו של שלוח הקן וא"ח דמחלק לתרתי ולא כלל היכן אריכת ימיו וטובתו של זה, לאורוי לן דעל שני דברים כיוון בקושיתו ולא על כיבוד אב לחוד וע"ז אמר למען יאריכון ימיך ליום שכולו ארוך היינו דכתיב בכיבוד אב ולמען ייטיב לך ליום שכולו טוב היינו של שלוח הקן וא"ש:
ועפ"ז מצאנו ליישב מה דנתקשה בו מהרש"א ח"א מתני' דפיאה דאלו דברים שאוכלי' פירותי' בעוה"ז וק"ק לעוה"ב והיא הלכה פסוקה ומעשה דר"י סותר להך מתני', ונלפע"ד ליישב בטוב טעם, הנה בתוס' רי"ד בקידושין נתקשה מאי ראי' מביא ר"י לכבוד או"א הלא לא קיים עדיין מצות כיבוד דנפל עד שלא עשה המצוה ונדחק שהשליך הגוזלת ארצה קודם שנפל עיי"ש, וי"ל בפשוט לכאורה הלא מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו כאלו עשה ושפיר הי' תמה ר"י אלא דנ"ל מסברא דווקא במצות שבין אדם למקום שאם צדקת מה תתן לו רק נחת רוח לפניו שאמרת ונעשה רצונו ורחמנא לבא בעי, והעיקר כוונה בלב ומוציא מחשבותיו ע"י ככי המעשה ולכן כשנאנס ולא עשה מעלה עליו כאלו: עשה וה' יודע מחשבות אדם ונחת רוח לפניו במחשבת האדם שטובה לפניו, אבל מצות שבין אדם לחבירו כיבוד אב גמ"ח וצדקה אם לא עשה מעשה ולא הוציא מחשבתו שחשב אל הפועל לא עשה כלום שלא כיבד אביו במחשבתו ולא גמל חסד וצדקה למי שצריך לו לא יקבל שכר כן שורת הדין לפי שכלי, כי כן הדרא הקושי' לדוכתי' הרי לא קיים בפועל כיבוד אב, אבל נ"ל הנה אמרו ז"ל בש"ס קידושין דמצות שיש בו לשמים ולבריות כגון כיבוד או"א וכדומה יש בו שכר כפול בעוה"ז ובעוה"ב, אבל שלוח הקן שאין בו רק לשמים אין בו כפילת שכר קרן ופירות עי"ש, ונ"ל בוודאי במצות כיבוד וכל שבין אדם לחבירו שיש בו לשמים שה' ציוה על מצוה זו והוא רוצה לקיים רצון ה' גם מחשבה טובה מצורף למעשה ומקבל שכר גם אם נאנס ולא עשה כי ה' יודע שרצה לעשות רצונו אבל מה שיש בו לבני אדם שכיבד אביו והנהו ועשה לו קורת רוח או ששימח לב עני ואביון שכר זה ראוי' דווקא כשעשה באמת והוציא אל הפועל אבל לא על המחשבה כי מה שאדם במחשבתו וכמ"ש, ואחרי כל זאת, אין המשנה דפיאה סותרת למעשה דר' יעקב דממעשה דר"י מוכח דבכיבוד אב איכא שכר בעוה"ב הגם שלא הוציא אל הפועל מ"מ מה שיש בו לשמים ישולם על המחשבה כמ"ש והוכיח ר"י ע"כ דמתן שכר בעוה"ב תלוי' בו, אבל עדיין י"ל פירו' בעוה"ז על שכיבד אביו וזה שבין אדם לחבירו על המחשבה ליכא סכר ואין ראי' ממעשה זה שאין מקבל על שבין אדם לחבירו בעוה"ז ואתי' מתני' שפיר, וי"ל ג"כ דר"י ג"כ לא הוכיח רק נגד מה שסבור תחלה דלמען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך הכל בעוה"ז מכח קושי' למה בדברו' ראשוני' לא נאמר טוב וכמ"ש לעיל מזה חזר ע"י מעשה שראה והוכיח דע"כ ק"ק בעוה"ב וטוב לך בעוה"ז פירות בעוה"ז וא"ש דכתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ומהרש"א נתקשה לר"י ולפמ"ש א"ש ומאי דאמר אלי' למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך כיום שכולו טוב לא קאי הכל אכיבוד רק למען יאריכון ימיך דכיבוד ולמען ייטב לך דשלוח הקן וכמ"ש לעיל דקושי' נמי הכי קאי חד אכיבוד וחד אשלוח הקן ובשה"ק הכל לעוה"ב ול"ק דכפל הדבר דהכי פירושו למען ייטב לך במאי יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך וכ"כ המהרש"א רק בכיבוד אב קשה דכתיב תחלה יאריכון ימיך ולהנ"ל א"ש ומיושב הכל עיין היטב בכ"ז:
ועדיין פש גבן ליישב מתני' דקידושין ל"ט ע"ב העושה מצוה א' מטיבי' לו וכו' ובש"ס שם אמר רבא מתני' דלא כר"י וצ"ע הלא ממעשה זה מוכח כר"י ואם המעשה הי' אח"כ מ"מ קשה עלינו דמתני' שלא כדין והלכתא וטעה ח"ו ודברי אלקי' חיים הנה, ובלח"מ הלכ' תשובה ודעות נתקשה ברמב"ם דפסק דצדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים והקשה דזה דלא כר"י דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולפע"ד ליישב כ"ז, הנה קשה לי בסוגיתינו דמקשה ודלמא לאו הכי הוי ר"י מעשה חזי תמוה מאוד איך ס"ד שר"י חישב מחשבות ודימה דמיונות וצירף במחשבתו דברים שלא הי' מעולם ודן ושפט מזה, וגם לשון ש"ס אין מדוקדק דלמא לא הוי הכי הלא בס"ד דר"י מעצמו הוליד כן הי' לי' להקשו' דלמא לאו הכי הוא היינו שאין משפט ה' כך ולאו הכי הוי משמע שמעשה שהי' לא הי' כך וצ"ע, ולכן נ"ל דוודאי ידע כי ר"י לא בנה דבריו על אבני תוהו ובוהו אבל סבור ששמע מעשה כזה ממגידי אמת שאירע מעשה כזה שעלה לגג ושלח אם ולקח הגוזלות, והנה במצות שלוח דיני' עד כמה משלחה ובמה משלח למ"ד ברגל בכנפים לא עשה המצוה ולמ"ד בכנפי' ברגלים לא יצא וכי כן אולי לא דקדק הרואה היטב אם קיים מצות שלוח כתקנה ואולי שלא כדין שלח ומלתא דלא רמי' עלה הוי ובאמת לא קיים כדין וממילא גם מצות כיבוד לא קיים שעשה מהב"ע שע"י שרוצה ליקח הגוזלת עבר על מצות שלוח ועכ"פ מצוה כהגון וכראוי' לא עשה ואין כאן קושי' לא משלוח ולא מכיבוד ולכן מקשה ש"ס דלמא לאו הכי הוי היינו לא הי' כך כמו שספרו לו שקיים מצות שלוח וכיבוד דלמא המספר לא דייק היטב שלא הי' רמי' עלה או לא ידע הדין ומשני ר"י מעשה חזי שהוא בעצמו ראה ודקדק היטב וחזי כי קיים שתי מצות כתקנה וא"ש:
ואומר מעתה כי המעשה כך הי' ששלח ברגלים ור"י ס"ל דברגלי' כן המצוה והוכיח שפיר ממעשה זה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל להלכתא דצריך לשלח בכנפי' א"כ לא עשה זה ששלח ברגלי' שום מצוה וגם מצות כיבוד אב לא קיים שעשה בעבירה לא מוכח כלל וא"ש מתני' דקידושין ודפיאה להלכתא וכן הרמב"ם דפסק דלא כר"י דצריך לשלח בכנפי' וא"ש הכל והוא פרפרת נאה ומשובח ועיין:
היכן אריכת ימיו של זה והיכן טובתו של זה וכו':
כבר כתבתי לעיל דנראה דמקשה מכיבוד אב דבשלוח הקן כתיב איפכא למען ייטב לך והארכת ימים וכבר ישבנו לעיל, וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל פרפרת נאה ואעתיקו, הנה בקידושין כדמייתי רבא הא דר"י מקשה היכן טובתו של זה והיכן אריכת ימיו של זה נראה דקאי אשלוח הקן וצ"ל סתיר' הסוגי', ותירץ הכה צ"ע הלא עדיין לא קיים כיבוד אב ותירצו דכיבוד אב בכדי נקט, אבל י"ל שהי' בבית של האב אלא שעד שלא שלח לא קנה הבני' כדלעיל קמ"א ע"ב וכי כן כשמשלח האם מיד נקנו הבני' לאב וקיים מצות כיבוד אב בזה שגרם לו שיזכה בבנים ושפיר מקשה מכיבוד אב וא"ש הגירסא דכאן אבל בקידושין שם דמביא רבא הא דר"י ורבא ל"ל לעיל דאסור ליקח הבנים מתחת האם כמבואר להמעיין ולכן ל"ק מכיבוד אב רק משלוח הקן וע"כ היפך הענין דקושיתו הוי משלוח הקן היכן טובתו של זה והיכן אריכת ימיו של זה אלו דבריו הקדושים זצ"ל מה מתקו לחיך וערבי' לשומעם ש"י וזכותו יגן בעדי:
ודלמא מהרהר בע"ז הוי וכו' הרא"ש פ"ק דר"ה אחת קודם שיחטא אדם וכו' כתב דבע"ז ג"כ אין מענישים על המחשבה רק לאחר שעשה מעשה אז מצרפי' המחשבה ג"כ ומענישי' על המחשבה, והקשה בקרבן נתנאל מכאן הלא זה נפל ולא עבד ע"ז למה יענש על המחשבה כיון שלא הוציא אל הפועל, ותירץ בטוב דווקא כשברצונו פירש ולא עבד ע"ז בפועל זה בעצמו התשובה שלא יענש על המחשבה אבל כשנאנס ולא הוציא מחשבתו אל הפועל לא מרצונו פירש מע"ז נענש על המחשבה עכ"ד עיי"ש:
אלמלא דרש אחר להאי קרא כר"י ב"ב לא חטא איכא דאמרי כי האי מעשה ראה, ואכ"ד לישנא דר"ח המתורגמן ראה וכו' והוא לא ידע למען ייטב לך ביום שכולו טוב למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך, צ"ל אריכת הדברים מאחר שמתחיל אלמלא דרשי' אחר להאי קרא כר"י מאי צריך לומר לבסוף והוא לא ידע וכו' הלא כבר אמר שלא דרש כר"י, גם צ"ל במאי פליגי תרי לישנא אי כהאי מעשה חזה או לישנא דר"ח המתורגמן לשני' לא דרש ע"כ כר"י, עוד הרגשתי דקדוק חמור דלעיל בדר"י מסיים אלא למען יאריכון ימיך ליום שכולו ארוך ליום שכולו טוב, ולבסוף מסיים ביום שכולו טוב ביום שכולו ארוך והלא דבר הוא, וליישב כ"ז נ"ל, הנה המהרש"א בח"א נתקשה איך הבין ר"י כל היעודו' שבתורה אם בחוקותי תלכו והי' אם שמוע תשמעו שיש בו הבטחת שכר בעוה"ז ותירץ זכות הרבים שאני יש בו גם בעוה"ז, ולפע"ד י"ל עפמ"ש הרמב"ם דכל היעודי' שבתורה אינו למתנת שכר רק הכנה כדי שלא יהי' שום מעיק ומטרד מעבודת ה' כי אם ירעב או הוא חולי לא יוכל לעבוד ה' וע"ז בא הבטחון אם יעבדו ה' יותן להם כל הכנות לעבודת ה' עי"ד הבא לטהר מסייעי' אותו. ולפ"ז ל"ק קושי' ר"י היכן אריכת ימיו של זה וכו' י"ל עדיין דקאי על עוה"ז רק זה שעלה לבירה סופו לקלקל דרכיו ויצא לתרבות רעה וה' ידע כל זה ולכן למה לו הכנה אריכת ימים וטובה וכבר אחז"ל בבן סורר ומורה ימות זכאי ואל ימות חייב וכן מצינו בחנוך ואיננו כי לקח אותו אלקי' שלא ילמד מרשעים וי"ל ג"כ כאן שצפה הקב"ה על העתיד אלא דר"י הוכיח שפיר דע"כ שכר מצוה ליכא דקשה היכן אריכת ימיו וטובתו של זה ואם כי יחטא מ"מ קשה מדוע יבא על שכרו וע"כ כי ליכא שכר רק הכנה ול"ק כמ"ש והיינו אלא למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך וכו' לא אמר בעולם דהי' משמעו דלמען יאריכון היינו בעוה"ב אבל ר"י לא כן מפרש רק בעוה"ז רק שהוא הכנה לעולם שכולו ארוך ולעולם שכולו טוב וא"ש ועיין בקידושין שג"כ הגירסא לעולם בלמ"ד וכן ברש"י כאן עיין, והנה אחר שחטא לל"ק כי האי מעשה חזי ולא ידע לפרש כר"י, ואיכא דאמרי דידע לפרש כר"י לעולם שכולו ארוך רק לישנא דר"ח המתורגמן ראה והי' קשה לו מדכתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וא"א לומר כיון שאינו אלא הכנה וה' ידע שיחטא ויאשם דהרי מתורגמן הדרשה הי' ומזכה הרבים אין חטא בא על ידו, אבל לא ידע דלמען ייטב לך בעולם שכולו טוב היינו באמת מהאי דר' חוצפת המתורגמן מוכח דליכא אפי' הכנה בעוה"ז רק בזכות כל ישראל יחד כמ"ש המהרש"א, והאי דלמען ייטב לך צריך לפרש בעולם שכולו טוב בעוה"ז ליכא כלל אפי' הכנה רק הכל בעולם שכולו טוב וכן למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך וזה נוסף על מה דהוכיח ר"י ממעשה דילי' שחזה והא"ש דפליגי תרי לישנא ומאי דמסיים והוא לא ידע בעולם שכולו טוב דזה חידש עתה נוסף על הראשונים בעולם שכולו טוב ובעולם שכולו ארוך שכר צפון ונעלם עין לא ראתה אלקים זולתך. ואחז"ל בפ"א גדולה תורה שנותנת חיים לעושוה:
ומייתי תלתא פסוקי כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חייה, אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, וכתיב כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, ונפרש ונבאר כל פסוק ופסוק כיד ה' הטובה עלינו ושלשה פסוקי' אלו צריך להדדי:
א') כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים כבר דקדקו חז"ל בש"ס יומא וכי יש שנים שאינם של חיים גם יש לדקדק דהול"ל ויתוספו לך שנו' חיים, ויוסיפו לך משמע דקאי על הימים, ונ"ל לפרש' הנה אין מדרך הטבע מי ששוקד על התורה יומם ולילה ויהגה בה ויחשוב בה תמיד שיהי' בריא ויאריך ימים כי מתשת כח ואחז"ל למה נקרא שמה תושיה שמתשת כח של אדם כי ההגיון תמיד מחלש האדם ביותר ואמרו ז"ל כל ימי עני רעים אלו בעלי גמרא. וכ"ש וקו"ח מי שאין לו רק לחם צר ומים לחץ כדרכו של תורה פת במלח תאכל בוודאי אין מן הטבע שירבה ימים ויעמוד במזגו, אלא שומר מצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינם נזוקי' והקרא מעיד כי היא חייך ואורך ימיך אבל אין זה בטבע רק בדרך הנס כי פקודי ה' ישרי' משמחי לב מוסיפי' כח ועצמה, ותחת אשר אחרי' מתענגי' במאכל ומשתה ותפנוקי' מטיילי בגנות ופרדסים והעוסק בתורה חסר כל אלה למודו משמחו ונותן לו עוז וחדוה במקו' תענוגים אלו ורפאות לבשרו, וכתיב וקוי ה' יחליפו כח נ"ל היינו שמחליפי' כח הטבע שבא ע"י תענוגי' והם משליכי' כח זה ומחליפי' אותו בהנא' רוחני' אשר עי"ז נתוסף להם כח ועצמה והיינו יחליפו כח, והנה הבטיח כי בי ירבו ימיך שלא בטבע ואין זה שכר ח"ו רק הכנה שעי"ז יותר ילמוד ויקנה שלימות וכ"ז שמזקיני' דעתן מתוספת עליהם ועי"ז ישיג יותר אורחות חיים וירבה שכרו בעוה"ב ויזכה לשנות חיי' נצחי' והיינו כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך היינו אלו הימים יוסיפו לך שנות חיים חיי' נצחי' שהוא עיקר החיותם כה כחי וא"ש: והנה צריך לברך על לימוד התורה לפניו ולאחריו ועיין בהפלא"ה בפתיחה לכתוב' שנתקשה דבברכ' הכהני' למדו ברכה שלפניו משלאחריו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לכ"ש, ובברכ' התורה נראה שלמדו ברכה שלאחריו מכ"ש משלפניו עי"ש, ונ"ל עפמ"ש דבריא' ואריכת ימים של הלומד תורה ומשים לילות כימים הוא שלא כדרך הטבע רק בנס, ולכן קו"ח שצריך לברך לאחריו דבשע' שמתחיל ללמוד צריך ליתן אל לבו שמוסר נפשו עליה' הגם שיודע שיחלש כחו ואמרו חז"ל שצריך להמית עצמו על התורה כן יהי' מחשבתו ודעתו אבל באמת מי שחושב כח התורה מצלת ומגנת עליו ולכן אח"כ כשכבר למד ולא הזיק לו מברך שתי' על שזכה ללמוד וגם שהגין למודו בעדו שעמד בבריאותו וחזוק גופו ולכן קו"ח שמברך לאחריו ונ"ל שזה שאנו מברכי' לאחריו אשר נתן לנו את תורתו וחיי עולם נטע בתוכינו, היינו שאופן חיות ובריאות הלומד תורה שלימודו מוסיף לו כח והוא נהנה מדבר רוחני' התורה משמח לבו הוא כעין שאחז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' רק נהני' מזיו השכינה שנאמר ויחזו אלקי' ויאכלו וישתו פי' רש"י שנהנו מזה כמו אכילה ושתי' כן הדבר הזה שהת"ח נהנה מתורתו ואמונתו ויחזק באלקיו והוא מעין עוה"ב ונ"ל שזה שאמרו עולמך תראה בחייך שיהי' לו בעוה"ז מעין עוה"ב היינו כהנ"ל, וזה שאומרי' וחיי עולם היינו חיי עוה"ב נטע בתוכינו שנטע בתוכינו בעוד היותנו על האדמה יש לנו מעין עוה"ב וכהנ"ל, והיא ברכה הראוי' לברך לאחריו כנ"ל נכון:
גם אנחנו נברך היום לאדונינו נותן התורה ית"ש רגלי עמדה במישור במקהלי' אברך ה' שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה שסיימנו המסכ' היום הזה אודה לה' כי זכני ללמדה מרישא ועד גמירא ברבים בתלמודי' חברים השומעי לקולינו למדנוה בעיון ובעמלה כיד ה' הטובה עלינו, בישיבה שיש בה סמיכה ישראל אשר בך אתפאר הבנים בני בני אל חי כולם אהובים כולם ברורים כולם גבורי תורה. הרבה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם בעזה"י, ואתן תודה לאל רועי על העבר ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדלנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו, ונתפלל על העתיד הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו למען לא נגע לריק ובא כלד לבהלה הנה אחז"ל כל הלומד תורה ומשכח דומה לאשה שילדה וקוברת בנה כן הלומד תורה ויגע ומצא ושוב שכחה ר"ל, ואחז"ל לאוקמא גירסא סייעתא דשמיא, והיינו לאחר שאמר הוא יפתח לבנו בתורתו אחר וישם בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו בלבב שלם שיהי' בשלימות בלי פגם ומחשבה אחרת להתפאר ח"ו רק בלב שלם לעשו' רצונך אלקי חפצתי ואם יהי' לבי שלם עם ה' יעזרני בל אשכח למודי והיינו למען לא נגע לריק ולא נלד לבהלה וכהנ"ל, כן יחנני ה' וירצני: ב') אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד במדרש משלי אמרה תורה כתיב בשמאלה עושר וכבוד מפני מה בני תורה עניים כדי שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו התורה, וצ"ל אם כי הטעם הגון ונכון אבל עדיין קשה הא כתיב בשמאלה עושר וכבוד, ונ"ל בכוונת הענין בוודאי א"א שיהי' עושר ללומדי תורה ויפרנסו עצמם דא"כ יבטלו מלימודם ואי סייפי לא ספרא וא"א לשניה' יחד ואחז"ל לא מעבר לים היא לא בסחרכי' ובתגרכי' ולכן צריך לזבולון העוסק במסחר והוא המחזיק ללומדי תורה וזכותו ומה שראוי' לו כפי תורתו ומעשיו הטובים נותן ה' למחזיק ואחז"ל כל עולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין כי טוב מעט לצדיק אינו מבקש מותרו' וזכותו לאחרים ונותנים לו מעט להחיות נפשו' ושוב יש שכר רב למחזיק כי א"א ליששכר בלעדו ואמרתי שיש לרמז זה בדאחז"ל ארון נשא את נושאי' היינו הת"ח צריך למי שישא עול פרנסתו ושוב המחזיק יתנשא ע"י הת"ח כי יש שכר לפעולתו והיינו הארון הוא הת"ח כידוע נשא את נושאיו למגביה ומנשא הנושאי' אותו על שכמיהם, וכי כן יששכר וזבולון הם גוף א' כי א"א לזה בלא זה יששכר בלא זבולון א"א אם אין קמח אין תורה, וגם אם אין תורה אין קמח בעסקת מו"מ תהי' השפע ובמה יזכה העוסק במו"מ אם לא ע"י יששכר המוחזק ממנו וכדברי חז"ל סוף מס' ברכו' והוי עיקר השפע מן הת"ח והכל משלו ומידו ניתן לו בשבילו שפע בעולם ומ"מ צריך לזבולון שיעמל ויטריח עבורו ודומה לשמאל וימין אדם העיקר הימין שבו עושה כל פעולותיו והוא עיקר מעמד האדם ומ"מ צריך שמאל לסייעו לולי כן יחלש כח הימין וא"א לעמוד כך, וכן העיקר היששכר והכל משלו, ומ"מ צריך לסייע' הזבולון והוא בבחינת שמאל המסייע והת"ח בבחינת ימין והא"ש כי אורך ימים בימינה היינו שבמין הוא הת"ח אורך ימים כי צריכ' לאריכ' ימים כדי שיוסיפו דעת בכל עת ודעתם מתוספת עליה' וגם זה בנס כמ"ש לעיל, בשמאלה היינו למחזיקי המסייעי' להם עושר וכבוד כי לולי שיהי' להם בשפע א"א להשפיע לזולתם, וע"ז אמר המדרש דשאלה התורה למה בניי עניים ויותן חלקם למחזיקי' תן להם הראוי' להם לפי זכות תורתם והשיב ה' כי אם כן יתבטלו מלימודם לכן בשמאלה עושר וכבוד היינו להמחזיקים ולא להם וא"ש והבן: ולהיות כי אין קיום ללומדי תורה מבלעדי מחזיקי' המשפיעי' להם די ספוקם לכן עלינו לשבח ולהודות היום הזה אנשי קהלתינו המחזיקי' על שולחנם בחורים בכי ישיבה ה' יחיי' איש איש כפי אשר ברכו ה' ויותר והם ונשיהם ובניהם, בניהם הולכים בעקבות אבותם בימי בחרותם להחזיק ולהוזיל מכספם איש איש אשר ידבנו לבו ואכשר דרא בעזה"י מחזיקי' ומשפיעי' עתה ביותר מלפנים ולכן עלינו לתת תודה בפנים, ולא לבד הודי' בדברים רק שאנו מכירי טובה ולהחזיק טובה בהתפללינו אל ה' כמו שאחז"ל לעיל בפ' ג"ה שלחו מתם בקשו רחמים עתכלי' על אלי' דאלמלא עלי' לא קיימא אתכליא, ולכן נבקש ונחנן לפני ה' שישפיע להם כל טוב בכל אשר יפנו יצליחו וירוויחו יאריכו ימים ושנים יבלו ימיהם בטוב ישלם ה' פעלם בעוה"ז ותהי משכורתם שלימה מה' אלקי ישראל בעוה"ב, ואחז"ל גדול המעשה יותר מן העושה כי צריך תמיד גבאי החוזר תמיד להלהיב לב בני אדם לאמור הב הב חזקו ואמצו שמו ידיכ' קודש לה', ועלינו לשבח ולהודות הגבאים דחברו' שעומדי' על המשמר משמרת ה' עוסקי' באמונה כל מחשבותם לטובה לעורר לבב המתנדבים בעם הן בארוחו' על שולחנם והן להוזיל מכספם וזהבם, ונ"ל שעל שניהם אמר החכם עץ חיים היא למחזיקי' בה ותומכיה מאושר ודרשו חז"ל למחזיקי' בה אלו המחזיקי' לומדי תורה, אלא שאלו המחזיקי' צריכי' התעוררות מגבאי' המחזירי' תדיר ומשגיחי' בעינא פקיחא ולכן אמר ותומכי' מאושר היינו התומכי' אלו המחזיקי' מאושר וברכתם כפולה ומוכפלת כן יה"ר:
ג') כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, הנה בפסוק זה מוסיף עוד ברכה ברכת שלום כי אם אין שלום אין כלום ואם אין שלום בין התלמידים ח"ו אין התורה מתקיימת ואם אין שלום בין המחזיקים אין ברכתם מצוי' ואין בידם להשפיע ולכן חותם הכל ברכת השלום וגדול השלום מכל הברכות, אבל לא יהי' ברכת השלום בשלימו' עד נזכה לביאת אלי' אחז"ל כתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים וכו' אין אליהו בא אלא לעשות שלום בעולם, אז תהי' ברכת השלום בשלימות ובמלואה:
ואיתא בילקוט בפ' כי תצא במצות שילוח הקן, אמר הקב"ה אם אתם מקיימים מצות שלוח הקן אני שולח לכם אליהו הנביא דכתיב הנני:
שולח לכם אליהו הנביא ע"כ, ואומר דרשוני וחיו והוא פלא, ונ"ל לפותרו בטוב טעם ודעת, ונקדים ליישב איזה דברים במסכת שלנו ובת"ח הקשה לעיל ר"פ שלוח הקן דאמר יוכל יחזור בהרים ת"ל כי יקרא וכו' הכא באבידה כתיב השב תשוב ובפריק' עזוב תעזוב ולא עלה על הדעת שצריך לחזור אחרי' ועיין לעיל מה שישבנו וכעת נ"ל ע"ד האגדה, הנה בתשובות חו"י מביא מהזוהר בטעם מצות שה"ק כדי לעורר רחמי הקב"ה על בניו שהם בגולה והיינו שהאם קשה לה לפרוח מקו שבני' בתוכה וחוזר' כמה פעמים והיינו שלח אפי' מאה פעמים ועי"ז יתעוררו ויתגלגלו רחמי ה' על בניו אשר גלו מעל שולחן אביהם ונפרדו ממנו, והנה פירוד עם ה' מאביהם ית"ש הוא מחלוקה כי אנו מרוחקי' מאתו והתקרבותו אלינו היא עשיית שלום כדכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב. וברשעי' אין שלום אמר אלקי וכו' והנה אחז"ל גדול השלום דבמצות כתיב כי תפגע כי יקרה וא"צ לחזור אחריו אבל בשלום כתיב בקש שלום וכו' ואומר כיון דמצות שלוח כדי לעורר רחמי הקב"ה ולעשות שלום עם בניו ה"א שצריך לחזור בהרים וגבעות כמו כל רדיפת שלום קמ"ל קרא כי יקרה ומיושב קושי' ת"ח הנ"ל כנ"ל:
ומובן בזה משנתינו שהתחלנו בה דלא יקח אם על בני' אפי' לטהר המצורע ונפיק מקרא דתשלח מ"מ וס"ד דגדול השלום שבין איש לאשתו קמ"ל וצ"ל למה באמת לא הרי חזינן שגדול השלום למחוק שמו הגדול וכבר ישבנו לעיל, ולזה י"ל כיון דע"י מצות שלוח ג"כ עושה שלום בין אבינו ית"ש לבניו וגדול שלום דרבי' זה לקב"ה משלם שרק איש לאשתו שהוא שלום דיחיד, ולולי תשלח לא היינו דרשינן טעמא דקרא, כך צריך תשלח והיינו דגדול שלום שבני ה' לישראל בניו כנ"ל ועיין:
ומעתה דברי המדרש מפורשים ומבוארים לפנינו שאמר הקב"ה אם אתם מקיימי' מצות שלח תשלח גם אני אשלח לכם אליהו הנביא דע"י שאנו מקיימים מצות שלוח נעורר רחמיו ית"ש ויזכור אותנו לטובה וירחמינו ויחנינו לקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ וישלח לנו את אלי' הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, והנה מאחר דכתיב כי יקרה פרט למזומן ואין צריך לחזור כדי לקיים מצוה זו מעט מזעיר שמקיימים מצוה זו, ובמה יעוררו רחמי ה' עלינו, אבל כבר אחז"ל כתיב זאת התורה וכו' כל העוסק בתורה כאלו הקריב כל הקרבנות וכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכן בכל מצוה שעוסקי' בה כאלו קיים המצוה ועשה אותה בפועל ורצוי לפני ה', ולכן אנחנו שזכינו לסיים המסכת בפ' שלוח הקו ועסקנו במצוה זו ועיינו בה אנו לה' ואליו עינינו שזכות התורה יעמוד לנו ולבנינו ירחמינו ויקבצינו, וישלח לנו במהרה משיח צדקינו, ונבוא לארצינו, ללמוד שם תורה לשמה בקדושה ובטהרה באימה וביראה, אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיינו ונשוב בבית ה' לאורך ימים, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום- אמן אמן ואמן:
אברך ד' אשר עד כה עזרני ואמצני:
שוש אשיש בב' דיעה בינה חנני וחכמני:
בזכות אבותי הקדושי' זבד טוב זבדני:
סמוך לבי בל יעזבני, נפלאות בתורתו:
סיימנוה באסיפת רב עם הדרת מלך עליון ית"ש ויתעלה זכרו תלמידים המקשיבים לקולינו ורבני דייני קרתא וכל חכמי העיר בתוכינו והמוני עם סגולה תושבי קהלתינו ביום ר"ח טבת שנת לפ"ק פה פרעסבורג יע"א: כתב סופר על חולין צוואת רבינו הקדוש רשכבה"ג בעל חתם סופר זצ"ל:
בעזה"י יום ה' ט"ו כסליו זכור אזכרנו עוד לפ"ק:
כי לא ידע האדם את עתו עת לעשות לה' הרבו תורתכם לרומם בית אלקינו ולהעמיד חורבותיו אתם בני ובנותי חותני ונכדי ובניהם שמעוני וחיו אל תט לבכם לדבר רע להתעולל עלילות ברשע את אנשים פועלי עון, החדשים מקרוב באו נתרחקו מאת ה' ותורתו בעו"ה, אל תדורו בשכונתם ולא תתחברו עמהם כלל ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד אז רגלך לא המעד לעולמי עד. תנ"ך עם פי' רש"י ותורה עם פי' רמב"ן תהגו ותלמדו את בניכם כי הוא ראש אמונת אומן ובו תחכמו מכלכל ודרדע והימן, ואם ח"ו תתנסו בנסיון רעב וצמא ועוני ה' יצילכם עמדו בנסיון הלז אל תפנו אל האלילים ואל תפנו ה' מדעתכם ובנות יעסקו בספרי אשכנז בגופן שלנו המיוסדים על אגדות חז"ל ולא זולת כלל, ומנעו רגליכם מטרטריאות חלילה וחלילה אני אוסרכם באיסור גמור, ותזכו לחזות בנועם ה' ובשמחתו את בניו בבי"א: ואם ירום ה' קרנכם ויחוס לחננכם כאשר אקוה בעה"י אל תרומו ראשיכם בגאוה וגודל לב נגד שום אדם כשר ח"ו, דעו כי אנחנו בני אברהם תלמידי משה רבינו עבדי מלך דוד, אברהם אבינו אמר ואנכי עפר ואפר, ורבינו משה אמר ונחנו מה דוד מלכינו אמר ואנכי תולעת ולא איש, והמלך המקווה יתגלה בדמיון עני ורוכב על החמור וא"כ גאוה וגודל לב מנין לנו, התחזקו ואמצו בשקידה ועיון רב בתורת ה' ועשו קיבוץ וריבוץ ופעלים לתורה ברבים בכל מאמצי כח ובאופן שידעתם בתוך לבבכם שהקב"ה יודע מכם שאין תערובות כוונה כ"א לכבוד שמו הגדול לבדו ולפניו לא יבא חנף הזהרו משינוי שם לשון מלבוש ח"ו וסימן ויבא יעקב של"ם:
ואל תדאגו אם אינו מניח לכם הון כי אבי יתומים יחוס וירחם על יתומים מאב ואם ואל יטוש אתכם ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, ומתורת ה' אל תעשו עטרה ולא קרדום ח"ו ומכ"ש שחלילה ליסע ממקום למקום לדרוש כדורש דמים או לומר קבלוני, כי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך משלך יתנו לך ולא תאמרו נשתנו העתים, כי יש לנו אב זקן יתברך שמו והוא לא נשתנה ולא ישתנה וכל רע לא יאונה ותתברכו מקדם מעונה ה"ק משה סופר מפד"מ:
יראת ה' תוסיף ימים ושנים לכם אוהבי כנפשי קהלה מפוארה ק"ק פרעשבורג המעוטרה והגבירה ביראת ה' ותורתו יברכם ה' ממקור הברכות אתם החזקתם אותי על התורה על עבודה תלי"ת להעמיד תלמידים לאלפים אלופים ומסובלים בתורה וביראה ומלאו פני תבל תנובה ותבונה, והקהלה מלאה חכמים וסופרים גדולים וקטנים פרי קודש הילולים החזקתם ישיבה בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכת מחשבת עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו עול פרנסת והספקת התלמידים וגדלתם רוב בניכם בתלמוד תורה, הצליחו וגם עשו פרי, יתנם ה' עליון לשם ולתפארת ולא יעלה עליכם שום פורץ גדר לעולם ונא לא יהי' כסא הרבנות פנוי יותר משתי שנים ולא תושיבו כ"א ת"ח מפורסם אשר לא יבא להשמיע קולו בדרוש כ"א אשר בשמו תקראוהו המפורסם בצדקת וביראת ה' ובתורת משה רבינו ורבינא ורב אשי חתולתו ולא יד ושם בספרי מינות ולא ידרוש בלשון לאומים כי לא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא אלקים כ"א באופן ששמעתם ממני דרשות ואגדות חכז"ל, ולא ישא פנים ולא יקח שוחד דברים וכבוד וגאוה כ"א ענותן ושפל ברך מרביץ תורה לרבים וקופת ת"ח וסידור לימודים לא ישתנה ולא יתחלף והרוצה להרוס יהרס והמחזיק יתחזק ויתאמץ ועמוד התפלה וסדרי בתי כנסיות כאשר היה עד היום הזה כה יהי' וכה יקימו לנצח וחלילה לשום אדם לשנות הן בבנין הן בסידור התפלה ושלוחי צבור ואשר הי' וכל המשנה פניו ישונה ולצדיקים כל און לא יאונה ואתה הרם קרן עמך בכלל ואנשי פ"ב בפרט בעושר ובנכסים וכבוד ואורך ימים ביראת ה' ותורתו עד כי יבא שילה אמן:
בנותי וכלותי השמרו לכם חלילה וחלילה לגלות טפח מבשרכם ע"י קיצור מלבוש כנהוג ח"ו לא יהי' כזאת בגידולי ביתי ומכ"ש שתזהרו מרעות נשים רעות שמוציאים אפילו שער א' חוץ וגם אפילו בפאה נכריות אני אוסר עליכם באיסור גמור וה' ימצאכם חן וחסד וחנינה וחמלה וגדלו בניכם וצאצאי צאצאיכם על התורה ועל עבודה כאשר צונו ה' אלקינו יהי' ה' אלקינו עמנו ועם בנינו לעולם משה הנ"ל:
בני היקרים ותלמידי החביבים הנמצאים אל תבטלו הישיבה ולימודי יום יום ברבים עכ"פ יב"ה היינו ביום הראוי לומר שיעור וזמן הל"ת ומה טוב אם בני הנחמד מו"ה אברהם שמואל בנימין יאמר השיעור ברבים ואתם תשמעון ממנו כמו שהי' עד עתה יהי' רצון מלפניך ה' נותן התורה ית"ש שלא יבוש המעין ולא יקצץ האילן פרי עץ חיים וקיים אמן. ה"ק משה הנ"ל:
תושלב"ע:
סוף הספר