כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף קמ.
לא מכלל דאיכא טריפות, בתשוב' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ז הקשה לפי' רש"י בתורה דחיות למעוטי טריפות א"כ הו"ל לש"ס לומר בסוגי' דרוב דמציפורי מצורע מוכח דאזלינן בתר רובא כמו דהוכיח מע"ע ומשעיר המשתלח והלא זה מנקד' בקרא, וניחא לי' דבאמת למסקנא ילפי' מכשיר כמכפר וחיות וטהורו' כדמפרש הש"ס ורש"י בתורה נקט דרש הפשוט וכן דרכו אבל הלכתא אינו כן וכיון שילפי' צפורי:
מצורע מע"ע ושעיר המשתלח דטריפה פסול מקשה ש"ס מיד מאלו עיי"ש, ולפע"ד עדיין יש להקשו' דהא מציפורי מצורע מוכח יותר דאזלינן בתר רוב אפי' במקום חזקה דהא איכא חזקת טמא וכשיטת הרבינו חיים כהן שבתוס' סוגי' דרוב דילפי' מפרה אדומה רובא וחזקה רובא עדיף מדאיכא חזק' טומאה מנגדת עיי"ש, וזה יש לילף גם מצ"מ משא"כ מע"ע ושעיר משתלח והי' לש"ס להביא יותר מציפורי מצורע וצ"ע:
ועוד מדתנא דבי ר"י נפקא וכו' לא אוכל להבין מאי מוכיח הש"ס אלא ע"כ טהורו' למעוטי טמאות עדיין קשה הלא מתנא דבי ר"י נפקא דטמאות לא דומי' דמכפר דצריך מן המותר לישראל בכל מכפר מכ"ש טמא דלא ומאי צריך טהורו' למעט טמאות, ואולי ש"ס ס"ל לפי הוכחה זו דע"כ סתם ציפור הכלל בכלל טהורו' וטמאות ואי לא כתיב טהורות הוי מוכחינן דלא צריך מכשר כמכפר והשתא דכתיב טהורות אמרינן שפיר מכשר כמכפר לשאר דברים כצ"ל והוא דוחק וצ"ע:
למעוטי ציפורי עיר הנדחת, מכאן הקשה בשעה"מ פט"ו ממאכלות אסורות אי ביטול איסור לכתחלה מדרבנן למה לא ישלח הלא בטל ברוב ובנוב"י תניינא חיו"ד סי' מ"ה תירץ זה דביבש לכ"ע אסור לבטל לכתחלה כיון דפוגע באיסור ועיין מ"ש לעיל סוגי' דמכריזי' ומ"ש לעיל קט"ו ע"א הא דלא הקשה שעה"מ מלעיל קט"ו ע"א לא אמרה תורה שלח לתקלה וגם פלפלתי בדין דנב"י ובישוב קושי' תוס' שם בציפורי מצורע צריך קרא להתיר המשולחת ולא אכפיל הדברים ועיי"ש:
והנה הניח תוס' בצ"ע אם יוצא בהקדיש והקריב קרבן מבהמה של עיר הנדחת ועיין מהרש"א שהספק דלמא משום דכתותי מכתת שיעורא ומשו' מאוס לכתחלה בוודאי אסור, ועיין ת"ח בס"פ כיסוי הדם שכתב שי"ל בעיר הנדחת ליכא משום מאוס כיון שלא נעבד בו עבירה רק יושבי' עבדו ע"ז עיי"ש ובחי' ר"ן, והנה נראה דפשיטא לתוס' כאן דאיסורי הנאה מקרי לכם דאל"כ איך יוכל להקדיש הרי צריך שיהי' שלו מה ביתו ברשותו וכן מקרי קרבנו וזה נגד מה דס"ל לתוס' סוכה פ' לולב הגזול גבי אתרוג של אשירה ועיר הנדחת דלולב של אשירה לא מקרי לכם משום דא"ה הוא עיי"ש, ובריטב"א שם המכונה רשב"א כתב בפירוש דא"ה מקרי לכם ועיין מג"א סי' תרמ"ט ועיין בפמ"ג שם דקשה הא דאמר ר"א שני דברים אינו ברשותו של אדם חזינן דחמץ משום דא"ה הוא לא מקרי שלך ונדחק מאוד, ומה שהקשה מגאון א' כבר הקשה כן בצל"ח סוגיא דחזקי' ור"א ג"כ עיי"ש וצריך עיון מב"ק מ"ה ע"א משנגמר דינו הקדישו אינו מוקדש פי' רש"י לפי שאינו שלו עיי"ש נראה שאינו יוכל להקדיש איסורי הנאה, ונ"ל שאין משם ראי' לשארי א"ה דאינו שלו די"ל שאני שור הנסקל שלא יוכל להחזיק בידו שצריך למסרו לב"ד לסקלו ואין לו בו רשות, אבל בשארי איסורי הנאה כמו ערלה ואשירה וכדומה י"ל דשלו הוא. אבל משיטת תוס' כאן קשה דהא דשל עיר הנדחת ג"כ יוצא להרוג ולשרוף בב"ד ומ"מ ס"ל שמקרי שלו, ומה"ט ניחא נמי דחמץ אחר זמן איסורו אינו יוכל לבטל שאינו שלו כמבואר היינו כיון שא"א לו להחזיק בו דעובר עליו בכל רגע ורגע ועיין סברא כזו בהפלאה קידושין במקדש בא"ה עיי"ש, ועל שיטת תוס' כאן צ"ע בכ"ז, ועיין חי' אאמ"ו זצ"ל כאן ובתשובתו בכתב סי' תרנ"ה:
שלא יזדווג לה אחר הקשה תוס' האיך משמע זה מטהורות ושוב הקשה חיות ל"ל נ"ל המשך קושי' תוס' דכבר הרגיש מל"מ בהלכ' טומא' צרע' הלכה יו"ד דתוס' דהכא ל"ל כשיטת תוס' בקידושי' דמשולח' אסורה ג"כ עד שלוחה וע"כ ס"ל כאן כשיטת רש"י קידושין דמשולחת מותרת לגמרי והיינו לר"י ולר"ל אסורה עד שלוחי' ולהמעיי' בסוגי' שם מסקנת הסוגי' דר"י ור"ל פליגו אי ילפי' מכשר ממכפר עיי"ש, ומעתה י"ל דל"ק לכאורה איך ממעט מטהורו' י"ל רבא ס"ל כר"ל דמושלחת אסורה דיליף מכשר ממכפר אלא דלפ"ז קשה חיות ל"ל, ובלא"ה ל"ק חיות ל"ל דל"ל כתנא דבי ר"י וכ"כ חי' ר"ן די"ל על קושי' תוס' כן אבל השתא הקשה תוס' ממ"נ כנ"ל וק"ל, אלא בשעה"מ שם הוכיח דל"ל לרבא מכשר כמכפר:
והנה הרמב"ם לא מייתי הא דשלא לזווג לה והקשה ביש"ש למה ועיי' מל"מ הלכ' טומא' צרעת שם שכתב דהרמב"ם מביאו באמת עיי"ש ועיין תשובות פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ז דחה תירץ מל"מ הנ"ל ועיין שעה"מ שם, ועיין יש"ש שהקשה הלא אין עושין מצות חבילות חבילות ונדחק כיון שכבר נטהר ליכא רק מצות שלוח ואינו דומה למטהר שני מצורעי' כא' עכ"ד וצ"ע הלא אין אומרי' ב' קדושי' על כוס א' וזה דומה לזה, והנה לפמ"ש תוס' בסוטה דף ע"א דאין עושין מצות חבילות רק דרבנן ל"ק דהכא על דרשא דקרא:
קאי, אלא באמת מסוגיא דשם נראה שס"ל דאוריי' הוא מדהקשה על ר"ש עיי"ש בסוגי' ובאמת תוס' מ"ק גבי אין מערבי' שמחה בשמחה ג"כ ס"ל דאוריי' הוא עיי"ש, וי"ל מעתה דרבא הכא ס"ל אין עושין מצות חבילות דקתני בבריי' דאין מטהרי' שני מצורעים וכו' היינו מדרבנן ואמר שפיר שאין מזווגי' כה, אבל רמב"ם ס"ל כסתם ש"ס בסוטה שס"ל ע"כ אין עושין חבילות דאורייתא הוא ולכן לא הביא הא דשלא לזווג לה כנ"ל וק"ל: ויש לעיין ל"צ רבא לומר בכה"ג שישתכח בשביל שניה', י"ל בפשוט שנמצא' השחיטה טריפה ויוכל לזווג אחר' לזו ויוכל ג"כ ליקח זוג מחדש ועיין מל"מ הלכ' טומאת צרעת הלכה, שכתב למ"ד משעת לקיחה כשנטרפה השחיטה אחר לקיחה נשאר' המושלח' אסורה, ונ"ל שלקח זוג מחדש וזו ה"א שיוכל אחר לזווג לה אחת ולהביא' ת"ל טהורה ולא אסורה כיון שכבר נאסרה ודווקא לזה שכבר לקח מותר לזווג לה אחרת הגם שזו שנשארה אסורה וצ"ל דולקח שתי ציפרי' חיות טהורו' וכבר לקח טהורות ושוב נטרפה השחיטה מותר לזווג למשולחת כצ"ל לפי דברי המל"מ עיין אבל אחר שבא מתחלה להביא שתי ציפרי' לא יזווג לזו דולקח טהורו' כתיב. ולפ"ז א"צ כלל שיצאו שתי' באחת רק כהנ"ל, אלא לפמ"ש השעה"מ דרבא ס"ל ע"כ משעת שחיטה נאסר ליכא הנ"ל כמובן דהא בשע' שחיטה נאסרו ואז זו כבר טריפה ונשאר' המשולחת מותר' כמ"ש רמב"ם כן עיי"ש, אלא דעדיין י"ל בשמת המביא אחרי שחיטת הא' נשארה המשולחת ולא יקחנה אחר, וי"ל ועיין: מדאמר רב כהנא תקח לך ולא לכלביך וכו' עיי' ת"ח שמיישב למה לא אמר רב כהנא על מתני' רק על הברייתא, ולפע"ד נראה ליישב בפשיטות דבאמת י"כ דלכן על ביצי טמא' לא כיון שצריך מינו וכיון שטמא ממועט מציפור ממילא עוף טהור על טמא לא, אלא דבאמת בזה גופא מסופק ש"ס לקמן יונה על ביצי תסיל מהו ולא נפשט לכן מקשה ש"ס מאי טעמא ומביא די"ל כדרב כהנא ולא נפשט מכאן האיבעי', אבל רב כהנא לא אמר על מתני' משום הנח לך וכי כן גם טריפה כא וזה אין מוכח דאולי טעמא דמתני' משום שאינו מינו אבל באפרוחי' טריפו' חייב לשלח לכן העמיד הוכחתו על הברייתא וממילא יש לפרש מתני' ג"כ כן כנ"ל וק"ל:
אמר רב כהנא דכתיב תקח לך ולא לכלביך, בתוס' לעיל בפ' אלו טריפות ס"ד ע"א ד"ה שאם רקמה וכו' כתב דמזה מוכח דביצי' מותרו' לאכלן מדכתיב תקח לך, ולכאורה צ"ע על בה"ג דמייתי תוס' שם דס"ל מדאיצטרך בת היענה דביצי' מותרו' ולא ס"ל דמוכח מתקח לך ועיין תשובות חתם סופר, ונ"ל דבש"ס ביצה דף כ"א פליגי ריה"ג ור"ע אי אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם גם נפש בהמה בכלל דריה"ג ממעט מלכם ולא לבהמה ור"ע מרבה גם כלבים מדכתיב לכל נפש והא דלכם למעט נכרי ומסתבר למעט נכרי מכלבי' כיון שמזונותן עליך, והנה ל"ק לר"ע דכאן ממעטי' לכלבים מכך דבאמת גם ר"ע מודה שסתם לכם ולך ולו ממש ולא לכלבים שמזונותן עליו רק כיון שכתיב לכל נפש ע"כ להעמיד בלכם לכלבים שמוטל מזונותן עליו, והנה כי כן י"ל דאם לאו דנפיק לן ממק"א דביצי' מותר' וחידוש הוא הגם שיצא מן החי כמו חלב דחידוש הוא משום הך דלך לא היינו מחדש דבר זה, ביותר היינו דוחקי' לפרש לך ולכלביך שמזונותן עליך והא דכתיב לך כלל למעט של איסורי הנאה כמו של הקדש בה"ב כמ"ש רמב"ם מיעוט זה בשל אפרוחי בה"ב מדכתיב לך, אבל מאחר דאית לנו היתר ביצה מבת היענה שוב מפרשי' לך כפשוטו לך ממש לאכלך ולא למאכל כלבו שמוטל עליו מזונותיו, כנ"ל בישוב הבה"ג, ובזה מיושב ג"כ קושי' א' שבספר שיחת חולין נילף רוב מהא דתקח לך ולא לכלביך הא האם צריך לשלח וע"כ דסמכינן על הרוב, ולהנ"ל א"ש דקודם שנדע דאזלינן בתר רובא הוי דחקינן דלך גם לכלבו וא"ש. ועיין בכ"ז:
ע"ב הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימני' מהו וכו' יש לעיין באם מצא אפרוחים שנחתכו צוה"ג או שהוא חתך מהן צה"ג ולשיטת רמב"ן כשחותך למעלה הדרה כשירה א"כ יש לספק אם מחייב בשלוח כיון שיוכל לתקן הטריפו' כשיחתך אח"כ או דלמא בשעה שלוקח אותו ראוי' לו מקרי' ובשחט מקצת סימני' אחר ששהה לא יוכל לתקן עוד וכתב הש"ך סי' רצ"ב דכוונת ש"ס שעתה יוכל לשחוט בחד ידו, אבל בצה"ג גם אח"כ יוכל להכשירו לעצמו תקח לך קרינן או לא והדבר בספק אצלי וצ"ע:
ביצי' זו ע"ג זו מהו שיטת הרשב"א דהספק גם על האם וכתב כגון שהאמצעי' טמאי' או שהביא ביצים מביתו והניחם תחתי' עיין בפנים ויש לעיין אם יפטור כשהניח' תחתי' כיון בשע':
שמצא' הי' חייב בשלוח כדלעיל ר"פ דמקשה מעיקר' חייב בשלוח, ויש לדחות אבל נ"ל ביותר כפי דרכו, שכבר שלח האם אלא כשחזרה צריך לשלחה אפי' מאה פעמים, אבל בתוך כך עד שחזרה זכה בעליונים ובתוך כך חזרה ועדיין העליוני' מונחי' בזה יש ספק אם חוצצי' או לא דהא באופן שכבר זכה בכל ביצים א"צ לשלח עוד כמבואר ריש פרקין ולקמן וכנ"ל וק"ל: ועיין חו"י שמביא ראי' משיטת תוס' דאין חייב לשלח גם כשאין רוצה בבכי' דאל"כ עכ"פ צריך לשלח האם עיי"ש, ואין מוכרח די"ל דבאפי' שולח אח"כ והספק אם מותר ליקח התחתונים קודם שלוח האם ופשוט:
בעי ר"ז יונה על ביצי תסיל וכו' צריך לעיין אם צריך דווקא מינו ואפי' בטהורי' מכ"ש טמא על טהור דלא א"כ למאי צריך ציפור טהורה ולא טמאה הלא נדע דכיון דכתיב לך ולא לכלביך א"כ באפרוחי' או ביצי' טמאי' פטור ממילא א"א בעוף טמאה רק בטהור וצל"ע ובחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל ראיתי שכתב שיש קורא טמא ג"כ וכן פי' רש"י בירמי' קורא דגר שקורין קוקוק ובערוך תמה דכאן פי' שאין זה קוקוק, וע"כ צ"ל דאיכא טהור וטמא וכאן ע"כ צ"ל דעל טהור קאי דטמא פטור ממיעוט ציפור, וא"ש דצריך למתני טהור על טמא משום קורא טמא עכ"ד וש"י, ולפ"ז מיושב קושיתי הנ"ל ולולי זה צ"ע: