אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף קלד.

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף קלד.

דף קלג:

חווין שיורא ע"מ לאו שיורא, כתב תוס' בתירץ קמא שאמר ואם לא תקיי' התנאי מ"מ לא יהי' המקח בטל, וצ"ב א"כ פשיטא שנותן לכל כהן שירצה כיון שהתנה כן, ונ"ל ראי' מזה למ"ש קצה"ח סי' רס"א סק"ט, ובאבני מלואי' סי' כ"ט ס"ק א' דגם בלא התנה כדינא מ"מ צריך ליתן לו כמו שהתנה אלא שאין המקח בטל כשלא יקיי' וגרע מאלו התנה כדינא שברצונו תליא אם רוצה לקיי' התנאי או לא עיי"ש, וכי כן כאן הגם שאמר ואם לא לא יהי' המקח בטל עכ"פ יתחייב ליתן לו מדינא כיון ששיעבד עצמו ואשמעינן דנותן לכל כהן שירצה וכמו שפי' רש"י שאינו יוכל לחייב עצמו בזה שאין לו בו רק טובת הנאה, ודברי רש"י ותוס' צריכי' להדדי כנ"ל ועיין:

והנה תירץ תוס' עוד דהוי מתנה עמ"ש בתורה שהרשתו תורה ליתנה לכל כהן שירצה וכ"כ הרא"ש כאן וביתר ביאור בב"ב ס"ג ע"א, וצ"ע הכא זה תנאי בדבר שבממון ולר"י דבדבר שבממון תנאי קיים גם כאן מועיל תנאי ודבדבר שבממון דתנאו קיים מטעם דמחיל כחו ושעבודו וכן כאן יוכל למחול כחו שנתנו לו תורה רשות לתת לכל מי שירצה וכמו כן שיוכל למחול חלק ירושתו לר"י כמבואר בש"ס ב"ב דף ע"ב וע"כ בריי' דנותן לכל כהן ס"ל כר"מ ומאי מקשה מבריי' ע"מ שהמתנו' שלי המתנו' שלו י"ל בריי' זו אתי' כר"י דבדבר שבממון התנאי קיים, וגם לתירץ ראשון יש להקשות דלמא ברייתא הנ"ל כשלא אמר ואם לאו מ"מ המקח קיים, וצ"ע:

ונ"ל ע"פ מ"ש הרא"ש ב"ב שם ס"ג ע"א דש"ס ס"ל שם גם בה"א דע"מ שהמעשרי' שלי בשיור איירי מדקתני המעשר שלי ואי תנאי הוא הול"ל צריך ליתן לו המעשר ואם לאו המקח בטל ומדאמר המעשר שלו משמע דשיורא הוא ושלו:

הוא מעיקרא עיי"ש, וי"ל לפ"ז דקושי' ש"ס מדאמר ע"מ לאו שיורא, והא קתני בברייתא המתנו' שלו ואם משום תנאי מועיל וס"ל בדבר שבממון תנאו קיים הול"ל צריך ליתן לו המתנות וע"כ דשיור הוא ולכן אמר המתנות שלו וקשה על דתירץ ע"מ לאו שיור כנ"ל וק"ל:

מר סבר ע"מ שיורא ומ"ס ע"מ לאו שיורא הוא, הנה הרמב"ם כאן פסק דע"מ לאו שיורא ונותן לכל כהן שירצה ובבן לוי שאמר ע"מ שהמעשרו' שלי פסק דהמעשר שלו דשיורא הוא, ובפר"ח יו"ד סי' ס"א תירץ דבע"מ שהמעשר שלי ע"כ שיורא אמר דאל"ה הוי דשלב"ל ולא יוכל להתנות משא"כ בע"מ שהמתנו' שלי, וכבר צווח עליו בעל חכם צבי בהגהת ט"ז ש"ע ח"מ סי' רי"ב ועיי' דגם בע"מ שלי לא מועיל מצד תנאי ע"כ דהוי מתנה עמ"ש בתורה וג"כ נפרש דע"כ שיורא קאמר עיי"ש ועיין פלתי סי' ס"א, ואומר הנלפע"ד ליישב, בשניישב הסוגי' דבב"ב ס"ג ע"א לא מביא ש"ס כלל מפלוגתא דתנאי דהכא אי ע"מ שיורא או תנאי ופשיטא לש"ס דשיורא הוא וצריך טעם וכבר הרגישו הראשוני' בסתיר' הסוגי', ונ"ל בשנבאר במאי פליגי תנאי אי ע"מ שיורא או לא, והנה הריטב"א כתב דלכן אין מועיל כאן תנאי דלא אמר כדרך תנאי אי ע"מ שיורא או לא, והנה הריטב"א כתב דלכן אין מועיל כאן תנאי דלא אמר כדרך תנאי ע"מ שתתן לי רק ע"מ שהמתנו' שלי אין זה דרך תנאי לכן אמרי' פטומי מילי בעלמא אמר ולכן ס"ל באמת לאידך תנא דמפרשי' דשיורא קאמר אלו דבריו, ועדיין לא נתבאר לנו היטב במאי פליגי, ונלפע"ד לבאר על נכון, הנה בוודאי אין זה לשון תנאי ע"מ שהמתנות שלי וכן ע"מ שהמעשר שלי ונראה ששיורא אמר ושייך לשון שלי וכ"כ הרמב"ן בחי' ב"ב שם דלשון זה נראה שיורא, אלא דנחזי אכן אם כוונתו לשיור לא שייך ע"מ שהוא לשון תנאי רק הול"ל והמתנו' שלי והמעשר שלי ואין אנו יכולי' לפרש הלשון כראוי' פטומי מילי בעלמא קאמר, אבל נ"ל דע"מ שהמעשר שלי יש לקיים ולפרש שפיר, דוודאי יותר טוב להתנות בתנאי שאם לא יהי' כן יהי' המקח בטל לגמרי שעי"ז יעשה הלוקח כרצונו של המוכר שירא שאם לא יקיים דבריו יבוטל המקח לגמרי ויקח הכל בחזרה משא"כ בשיור אם יעכב הלוקח של מוכר לא יבטל המקח ולא יחוש כ"כ לקיים דברי המוכר לכן טוב לו להתנות בדין תנאי מלשייר לעצמו, אלא דבע"מ שהמעשר שלי אם יאמר רק תנאי בטל התנאי לגמרי דדשלב"ל הוא לכן ע"כ לומר שיור ויפורשו דבריו מעתה שמשייר המעשר לעצמו ובאופן שיעכב הלוקח את שלו בגזילה ולא יתן לו יהי' כל המכר בטל מעיקרו ויוכל לגרשו מהשדה לגמרי ולכן אומר ע"מ שהמעשר שלי היינו ע"מ כן אני מוכר לך השדה שיהי' המעשר שלי ומגופא דקרקע שייר לנפשי ואם לא תתן לי שלי ותחזק בכל אני מבטל כל המקח, וכ"ז בע"מ שהמעשר שלי אבל בע"מ שהמתנות שלי אין לפרש דבריו על נכון דהא ע"מ שתתן לי המתנות מועיל יאמר ע"מ אם טוב לי בתנאי כדי לבטל כל המקח ומה לו לסיים בלשון שלי שהוא שיור יאמר הכל בלשון תנאי ע"מ שתתן לי לכן א"א לפרש דבריו היטב אמרי' פטומי מילי בעלמא אמר ולא מועיל כלום, אלא דבאמת למ"ד מתנה עמ"ש בתורה בדבר שבממון תנאי בטל גם כאן לא אפשר לומר כולי לשון תנאי רק תנאי ושיור שמתנה שיהי' המכר בטל אם לא יתן לו מה ששייר לנפשי' ואין זה מתנה עמ"ש בתורה שהרשהו ליתן מתנות למי שירצה דהא משייר לעצמו המתנות ולא היו ללוקח מתנות מעולם רק תולה תנאי במכיר' בהמה ומהני ועכ"פ צריך לתרתי לתנאי כדי לקנוס הלוקח כשיעכב שלו ושיור צריך דאלולי כן אין מועיל התנאי ודומה לע"מ שהמעשר שלי, אבל למ"ד בדבר שבממון תנאי קיים א"א לפרש דבריו דהי' די בלשון תנאי לחוד כמובן והא"ש די"ל דברייתא דנותן לכל כהן שירצה ס"ל בדבר שבממון תנאו קיים לכן ס"ל דנותן לכל כהן דפטומי מילי אמר כמ"ש הריטב"א אבל ברייתא דס"ל המתנות שלו ס"ל כר"מ דתנאו בטל לכן מפרשי' שפיר ע"מ שיורא היינו שיור וע"מ וכמ"ש ומיושב פלוגתא דברייתות וא"ש, והא"ש דלא מייתי ש"ס ב"ב שם פלוגתא דהנהו תנאי דהתם כ"ע מודי' דע"מ שיורא הוא דיש לפרש דבריו היטב בשיור וע"מ לכ"ע, ומיושב הרמב"ם ממילא דלפי דפסק כר"י דבדבר שבממון תנאי קיים פסק שפיר כאן בע"מ שהמתנות שלי דנותן לכל כהן שירצה, אבל בע"מ שהמתנות לי שפיר פסק דהמעשר שלו דכ"ע מודי' שם זהו הנלפע"ד ליישב עיין בכ"ז היטב:

גר שנתגייר וכו' עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב. י"ל דמתני' אשמעינן רבותא בתרתי דעד שלא נתגייר פטור הגם שכל בהמה ומתנות בידו עדיין מ"מ עיקר החיוב בשעת זביחה בא שנאמר מאת זובחי הזבח וסיפא רבותא אשמעינן משנתגייר:

חייב הגם שנתגדלה בהמה בהיותו נכרי ובתרומה בכה"ג שגדלה שליש ביד נכרי פטור כשבא אח"כ ביד ישראל אין הדין כן במתנות וכן כתב בריטב"א בשם חכמי אשכנז לעיל בהדין עם הטבח היינו הגם שנתגדלה ביד נכרי מ"מ חייב כשישראל טובחה והיא של ישראל בשעת שחיטה עיין בון וזה י"ל רבותא דמתני' כאן וק"ל:

תנן ספק פטור אלמא ספיקא לקולא ורמינהו חורי כמלי' וכו' יש לעיין דלפמ"ש הש"ך יו"ד סי' שט"ו דלכן בספק בכור אי תפס מפקינן כיון שיש לו ט"ה בו א"כ ביותר עומד בחזק' הבעלי' כיון דגם לצד שהוא בכור מ"מ יש לבעלי' זכות בו עי"ש, וא"כ י"ל דלכן ספק מתנות דמתני' פטור כיון שיש לבעלי' זכות לכל צד משום ט"ה, משא"כ בחורי נמלי' דבלקט אין לבעלי' ט"ה כמבואר לעיל לכן ספק להחמיר, וכן יש לעיין לפי הטעם משו' צדק משלך ותן לו, י"ל דווקא היכי דאם הי' תופס העני לא מפקינן מיני' דיאמר אולי דידי הוא רק מכיון שבעלי' מוחזקי' בו א"צ להוציא מידו מספק אמרי' ע"ז צדק משלך ותן לו שלא תחזק מספק לומר בידי הוא ולא תוכל להוציא ממני בדינא ודייני, אבל במתנו' שגם אם תפסו הכהן מוציאי' ממנו כי יש לבעלי' חזקה יותר ממנו מנ"ל דנאסר בזה צדק משלך ותן לו כי גם כשיהי' לו מדינא מוציאי' ממנו ומחזירי' לבעלי' מנ"ל דצריכי' בעלי' למחול משלהם והבן זה וצ"ע:

ורמינהו חורי נמלי' והנה שיטת רש"י דקושי' מר"מ ותוס' ס"ל דגם לרבנן קשי' ועיי' ת"ח שהקשה איך אמר בלשון יחיד אני שינה אותה קשי' מרבנן, ובאמת צ"ע הלא באמת גם לרבנן קשי' וצ"ע על רש"י, ונ"ל הנה במרדכי בשם רבינו משולם הקשה הלא הרוב של בעה"ב ניזל בתר רובא וכתב דאין לומר משום דר"מ חייש למיעוט דהא כאן איכא מיעוט דמיעוטא, ובמרדכי פליג דאין זה מיעוטא דמיעוטא כיון שהכל מענין א', ודווקא בגבינו' איכא מיעוטא דמיעוטא דבהתו' ועיי' בפני' ונ"ל דרבינו משולם ג"כ ס"ל כן, ומ"מ כתב שפיר לר"מ דהא רבנן ס"ל תחתוני' לבעה"ב ובירושלמי מפרש דס"ל דשחורי' משל אשתקד ולא משל המוקצה. ור"מ ס"ל שגם בחדשו' א"א שלא יהי' בהם מעט שחורו' שניפקו עיי' בפי' המשניות לרמב"ם שם, והנה לר"מ איכא מיעוטא דמיעוטא בתחתוני' דהרוב של בעה"ב ומיעוט של עני וגם הרוב אינם שחורו' ורחוק ומיעוט דלא שיהי' משנה זו ושל עני ודומה ממש לגבינת וא"ש דברי רבינו משולם, והנה המרדכי תירץ דלא מהני רוב לבעה"ב דצדק משלך, ורבים תמהים עליו הלא אפי' בדאיכא רק חזקה מסייע לבעה"ב לא אמרי' צדק משלך מכ"ש בדאיכא רוב מסייע לו דעדיף בכ"מ מחזקה ועיין בטורי אבן באבני מלואים שלו בר"ה דף י"ד עיי"ש ועיי' תשוב' חתם סופר, ולפע"ד י"ל דס"ל למרדכי דהא דעדיף רוב מחזקה היינו שיש לעדיפת לרוב נגד חזקה אבל האי דעדיף בסברא אינו כמו חזקה דעלמא רק גרוע מחזקה, וידוע דס"ל לריב"ש דרוב לא עדיף משני חזקו' אבל י"ל ס"ל דהוא כשני חזקו', אבל למרדכי י"ל ס"ל דרוב אינו כשני חזקו' רק דעדיף מחזק' א' אבל האי עדיפת אינו חזק כ"כ כמו חזקה ובאיסור סמכי' על עדיפת זה וילפי' מפרה אדומה כמ"ש תוס' בסוגי' דרוב ועיי"ש מ"ש באריכות בסברא זו לעיל, ולפי"ז י"ל דלענין צדק משלך דווקא כשמסייע לבעה"ב רוב או חזקה לא אמרי' צדק משלך אבל בדאיכא לבעה"ב רוב ולעני חזקה ורוב עדיף מחזקה האי עדיפת דאיכא לבעה"ב נגד העני לא מדחי הא דצדק משלך כנ"ל ועיין ומיושב המרדכי לפע"ד:

ומעתה אומר דש"ס לא הקשה מתחלה לרבנן דר"מ דידע דפרה איכא חזק' פטור לבעלי' משא"כ בקמה ואלא דקשי' לש"ס הלא איכא רוב בקמה המסייע לבעלי' אלא די"ל דרבנן ס"ל כמ"ד דחיישי' למיעוט והלא בלא ר"מ איכא תנאי בבכורו' דס"ל הכי ולמאן דחייש למיעוט מ"מ בתר חזקה אזיל ול"ק מפרה אקמה, אלא לר"מ דהא לדידי' איכא מיעוטא דמיעוטא בתחתוני' כמ"ש ומקשה שפיר ומיושב שיטת רש"י, והא"ש דמתרץ דבקמה איכא חזק' חיוב כנגד הרוב וכי כן הך עדיפ' דרוב לא מדחה צדק משלך כמ"ש משא"כ בפרה איכא רק חזקת פטור וליכא התנגדו' נגדו, ומיושב בזה מה שנתקשה בטורי אבן שם וכן הקשו יתר אחרוני' על דמתרץ פרה בחזקת פטור קיימא קמה בחזקת חיובא למאי צריך תרתי או יאמר פרה בחזקת פטור ובלאו חזקה מסייע' אמרי' צדק משלך או יאמר קמה שאני דאיכא חזקת חיוב, ולהנ"ל א"ש דוודאי צריך לבעה"ב חזקה מסייע ובלא"ה אמרי' צדק משלך, אבל לא סגי בהא דהא בקמה איכא רוב לכן צריך לחדש דאיכא חזקת חיוב בקמה מנגדת ועל העדיפו' של הרוב עדיין אמרי' צדק משלך ומיושב הכל עיין וק"ל: ומיושב ג"כ קושי' הר"ן על הרשב"א בנדרי' סוגי':

דיש יד לפיאה הלא מדצריך הכא חזק' קמה משמע בלא"ה לא מחמירי', ולהנ"ל א"ש דווקא כאן שיש לבעה"ב רוב מסייע צריך חזקת חיוב דקמה עיין וק"ל:

ספק איסור להחמיר פי' רש"י דעון מיתה הוא לא סמכי' אחזקה נראה דלולי שהי' עון חמור כ"כ סמכינן אחזקת פטור דעיסה ומ"ל לרש"י דחזק' פטור חזקה גמורה היא וסמכי' עלה לאיסור לולא שעון מיתה הוא, ועיין תשוב' פ"מ ח"א סי' ט"ו דמייתי מכאן ראי' דאין סומכי' על החזק' בספק איסור, וכבר צווח עליו בפמ"ג בפתיחה להלכות טריפות דליכא ראי' מכאן דטעמא משום דעון מיתה הוא ומביא הרמב"ם דג"כ כתב טעם זה כרש"י עיי"ש שהאריך למעניתו בענין חזקה בספק איסור עייש"ה הם קלורי' לעייני' בענין זה:

ועיין ר"ן נדרים בסוגיא יש יד לצדקה שהשיב על הרשב"א דס"ל דספיק' ש"ס שם להחמיר דספק איסור הוא מש"ס כאן מוכח דלא מחמירי' רק משום דאיכא חזק' חיובא דקמה, ואי ספק איסור הוא למאי צריך חזק' חיוב והו"ל לש"ס לתרץ ספק עניי' איסור הוא וע"כ כיון שנוגע לממון ספק ממון הוא ולקולא עיי"ש, וצ"ל להר"ן הא דלקמן קרבן אשתי דחייב משום ספק איסור הגם שיש בו הוצא' דממון, אינו דומה דשם שרוצי' לכנוס למקדש אמרי' אל תכנס מספק שמה משנתגייר' ילדה ואם רוצי' לכנס ע"כ להביא קרבן ואין אנו דכי' לחייבה קרבן רק אם תכנוס למקדש אם לא וספק להחמיר כא תכנוס וע"כ אם רוצ' לטהר עצמה צריכה קרבן וכן י"ל בחלה אין זה ממון דלא יאכל מעיסה וספק איסור הוא ואם רוצה לאכול יפריש משא"כ בספק לקט ובספק יש יד לצדקה אין אנו דני' רק אם יוציא ממון משלו וחיובא דממון איכא אמרי' ספק ממון להקל ועיין ושיטת רשב"א נ"ל דס"ל דווקא בספק לקט דמצוה זו נאמרה על ממון אמרינן שלא אמרה תורה מתחלה מצוה זו רק בוודאי ולא בספק כיון שכל ספק ממון להקל למוחזק בו ואם לא יתן מספק לא עבר המצוה מספק דמעיקר' לא נאמרה מצוה על הספק, משא"כ ביש יד לצדקה דאיכא משום נדר מוצא שפתיך תשמור ודבר זה לאו לנדר ממון נאמר והרי היא ככל המצות שצריך להחמיר בספק ואם יקרה שנוגע לענין ממון לא יקיל מספק דספק איסור היא וצריך להחמיר בו ככל ספק איסור ומצוה והרי מוצא שפתיך תשמור נאמר גם על הספק כנ"ל וזו סברא נכונה שוב הראוני בריטב"א יבמות גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה שכתב דלא נאמר המצוה על הספק מעיקרא כיון שיש בו ממון עיי"ש וזה ממש כסברתי ושמחתי ועיין, עיין בקצה"ח בקונטרס הספיקו' בענינים אלו, ונאמר לי שבספר ברוך טעם ג"כ אריכת דברים בענינים אלו עיין שעה"מ פ"ט מהלכות מעשר, ועיין תשובות חתם סופר סי' ט"ש:

ודע דיש לעיין כפי המבואר בקידושין ו' ע"ב דבנתינת תרומה יוצא במתנה ע"מ להחזיר ועיין יו"ד ס"ס רל"ח דנשבע לתת לפלוני יוצא ע"מ להחזיר ועיין סי' רנ"ה סעי' י"ב ובש"ך ס"ק כ"ה, א"כ בספק מתנו' יתן ע"מ להחזיר ויצא ספק מצות נתינה ואין מחסר ממון ואמאי קתני פטור וצל"ע: ע"ב קמה אקמה רמית לי' וכו' עיין תשובות חתם סופר סי' ט"ש שכתב דע"כ ס"ל לראשוני' בסוגי' דבדרי' כדמסיק קמה אקמה רמית לי' היינו טעמא דס"ל דווקא בלקט ובפיאה אמרי' צדק משלך משא"כ במתני' וצדקה וכדומה וכה"ג כתב הנמוקי יוסף ב"ב פ' יש נוחלין עיי"ש בתשובה ותמצא נחת ולפמ"ש לעיל י"ל דס"ל דהיכי דאיכא ט"ה לבעלי' ואם תפס מדינא מפקינן מיני' לא אמרי' צדק משלך ודווקא בלקט וכדומה דליכא ט"ה ולכן דווקא קנה אקמה רמית לי' כנ"ל וק"ל, ועיין בתשוב' הר"י מיגאש:

לוי זרע בכשור וכו' ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב דלכן מפרש בכשור דבאמת דרשי' מלעני ולגר וכו' להזהיר העני על שלו ול"ל דרש דתעזוב ולא לעטלפי' וכו' רק דבשור הי' ח"ל וכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל לכן פסק ר"ש להקל בכשור, ובזה מיושב דברי ש"ך בש"ע יו"ד סי' של"ב דכתב על דין ש"ע דבמקום שאין עניים לוקח לעצמו כיון שבחו"ל דרבנן וצ"ע לכאורה ולהנ"ל א"ש אלו דבריו הקדושים וש"י:

לעני ולגר תעזוב ולא לעורבי' ולא לעטלפי' וכו' עיין אריכות בדינים אלו בספר פאת השולחן מהגאון בעל תקלין חדתין גאון ישראל וקדושו נשיא ארץ ישראל זצ"ל:

סליק חי' פרק הזרוע בריך רחמנא דסייען עד כאן:

חי' פרק ראשית הגז:

לא הספיק ליתן לו עד שצבאו וכו' פי' רס"י משו' דמזיק מתנות כהונה פטור, ותוס' הקשה עליו דא"כ מאי חידש ר"ח דאמר מזיק מתנות כהונה: ואוכלן פטור מתני' הוא, ונ"ל ליישב דש"ס מקשה לעיל מדכתיב זה יהי' משפט הכהנים מלמד שהמתנו' דעני מאי לאו להוציאו בדייני' ומתרץ עיי"ש, והנה פשטא דקרא נראה שמתכו' דין שמוציאי' ממנו וקמ"ל ר"ח דלאו הכי פירושא ופטור, והא"ש דזה לא נדע ממתני' בראשית הגז דלא כתיב משפט כנ"ל ליישב וק"ל:

רבא אמר במקדש גיזה עצמה וכו' הנה הרמב"ם כתב אוקימתא דר"מ בר פטיש כפשוטו ולא הביא אוקימתא דרבא והקשה הר"י קורקס ג' קושי' א' הלא קשה קושי' ש"ס הא בעי העמדה והערכה, ב' וגם מ"ש או בהקדיש צאן ולא גיזתה לא כתב דאמר חוץ מכחישתה ג' דלא הביא אוקימתא דרבא, ובכ"מ הביא הקושי' ונדחק מאד ועיינתי בפני' בהרי קורקס, ותירץ קושיותו, על הקושי' הא בעינן העמדה והערכה כתב דס"ל כקושי' תוס' באמת הא הוי כעצי' ואבנים, ומשום דכחשי תירץ ב' תירוצי' או דס"ל לרמב"ם כדמסיק פשטי קדושה בכולה י"ל משום כחישתי לא חיישי' רק בקדשי מזבח פשטי קדושי בצמר ממילא משא"כ בבדה"ב, ולפ"ז מוכח דפשטי קדושה גם בצמר, או י"ל דס"ל לרמב"ם דמאי דקאמר ש"ס באומר חוץ מכחשתי' לאו שאומר הכי אלא דממילא מפרשי' כוונתו כך דאל"ה אסור בגיזה מפרשי' שכיוון לכך אבל בקדשי מזבח לוי יהי' שהתנה כן בפירוש לא מועיל דפשטה קדושה בכחישתה ממילא ולכן לא כתב הרמב"ם דאמר כך דסתמא כפרושו, וכי כן י"ל ס"ל דעל צמר לא אמרי' פשטה קדושה רק בכחישתה שהוא מגופה ועל קושי' ג' שלא הביא דרבא נדחק דס"ל לרמב"ם דר"י רבי' דרב הלכה כוותי' וע"כ ל"ל דרב מדלא אמר כוותי' ופסק כר"י נגד רב אלו דבריו ז"ל ויען איכא למשמע מיני' הלכתא בהא דפשטה קדושה העתקתיו ועיין עליו:

ולפע"ד י"ל הא דלא חייש לכחשי' דס"ל דתלי' בפלוגתא דרב ושמואל בפ' במה מדליקי' אי חיישי' לאכחושי מצוה ופסקי' דלא חיישי' ועיי' בט"ז יו"ד סי' רע"ד ובספר בני יונה שם, ולכן לא הביא הרמב"ם דאמר חוץ מכחשתי כנ"ל וק"ל:

וליישב הא דלא הביא הא דרבא, י"ל דלכאורה יש לעיין איך אמר דיצא זה שמחוסר גזיזה פריקה וכו' הלא יוכל ליתן לכהן קודם פריקה והוא יפדנו לעצמו כמ"ש תוס' לפרוק וליתיב פי' וראיתי שהעיר בזה ג"כ אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל, אלא י"ל דאם מצות להנות ניתנו אסור ליתן לכהן קודם פריקה דהא נהנה בשל הקדש, ואין זה מצוה דהקדש וקרבן כמו חזה ושוק שזה מצות הקרבן, משא"כ במצות ראשית הגז שאין זה מצות קרבן וצריך ע"כ לפרוק תחלה ושפיר אמר שלא חייבה תורה היכי דצריך ג' דברי' גזיזה פריקה ונתינה, והנה הרי קורקס גורס רב במקום רבא א"ש דרב יהוד' אמר רב ס"ל בר"ה כ"ח מצות להנו' ניתנו, ואפי' לגירסא שלפנינו רבא י"ל קודם שתיר' שם רבא ואמר א' זה וא' זה יצא ס"ל להנות ניתנו אמר כאן דבריו, אבל להלכתא לא יוכל להביא הא דמחוסר פריקה דפסקי' לאו להנות ניתנו יוכל ליתן לכהן קודם פריקה והוא יפרוק וכהנ"ל עיי' וק"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה