כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף קלב.
בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטי' את כולם פוטרי' את כולם, צ"ל לשון מתני' בזמן שמא' שוחטי' את כולן, לא הול"ל רק אם יש למאה לכל א' א' וכ"כ הרמב"ם באמת, ולמה פרט בזמן שמאה שוחטין את כולן זה אריכ' שלא לצורך לכאורה, וצריך טעם למה שינה הרמב"ם לשון המשנה, ובחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל ראיתי שגמגם בלשון פוטרי': את כולם, דראוים לומר כולם פטורי' דפוטרי' משמע שפוטרי' אותם, ובישוב כ"ז נ"ל דלכאורה צע"ג למה כ"א פטור הלא איכא רוב לחייבו דרובא אינם בכורי' ועל כ"א וא' י"ל מרובא בוודאי הוא ויתחייב במתנות בוודאי לשמואל דס"ל אין הולכי' בממון אחר הרוב א"ש ובאמת מייתי ש"ס ב"ב ר"פ המוכר פירות דפליגו תנאי בפלוגתא דרב ושמואל וי"ל גם לרב מתני' כמ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב והוא כאידך תנא אבל קשיא דהו"ל להביא בש"ס שם מתני' דהכא וגם קשה לשיטות דסוברי' דברובא דאיתא קמן הולכין בממון אחר הרוב קשי' לכ"ע, וראיתי אחרי רואי שכבר נתקשה בזה אאמ"ו זצ"ל ולא ביאר הקושי' כ"כ והניח בצע"ג, והי' מזה ראי' לסברת תוס' בכורות ר"פ ג' כ' ע"א ד"ה ור' יהושע וכו' דס"ל דבממון שאין לו תובעי' גם רב ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב או היכי דאין יוכל לומר קים לי שאני מהרוב עיי"ש ולפ"ז א"ש כאן כמובן אבל לאינך שיטות דל"ל כתוס' הנ"ל צ"ע:
אבל י"ל דא"ש דאין אנו יכולי' לחייב כ"א וא' כיון שסוף כל סוף אחד בוודאי יתן שלא כדין וא' יש בידו הבכור שהוא המיעוט כשתובעי' מכ"א יאמר כיון שע"כ אחד מהמיעוט והוא פטור ליתן אולי אני מהמיעוט וחבירו מהרוב וסוף כל סוף שבט הכהנים נטלו מאחד שלא כדין כ"א יוכל לדחות ויאמר אולי אני המיעוט וחבירי מהרוב ולמה תקח ממני תחלה ולבסוף באחרון תתלה המיעוט איפוך אנא, ולענין איסור שני' אוכלי' וכ"א תולה האיסור בחבירו או שא' אוכלם בזאח"ז ותולה שאכל האיסור עיי"ש, ולענין ממון נהפוך הוא שכ"א לא יוציא ממונו ויאמר בשל חבירו מהרוב כנ"ל, וכל זה בשכולם שחוטי' לפנינו בב"א ותביע' הכהני' בב"א בא יוכל כ"א לומר כהנ"ל כיון שסוף כל סוף מ"א תקח שלא כדין ובכולל א' הבכור משא"כ כשאינם כולן שחוטי' לפנינו קמא קמא דשחיט יבא הכהן לתבוע דמרובא פרוש ומיעוט נשאר ברובא איתא לתבוע ממה ששחוט וחיוב לפניו, וכעין שני שבילין שאם באו כ"א א"א למקמי אפי' א' אחזקתו דבוודאי א' טמא משא"כ כשבאי' זאח"ז וזכר לדבר למ"ש ועיין, ועיי' שבועו' מ"ז ע"ב, והא"ש לשון מתני' בזמן שמאה שוחטי' את כולן היינו שמאה שוחטי' כולן שבזמן א' שוחטי' כולן ולא נשאר א' וחיוב מכולן באחת לפנינו לכן בשום א' א"צ ליתן כמ"ש והיינו פוטרי' את כולם כ"א וא' פוטר חבירו דאם לא שחט הוא גם חבירו לא הי' פטור רק מאחר שכולן שוחטי' פטורי' כולן וא"ש ומדויק לשון מתני' והא"ש דשינה הרמב"ם לשון מתני' דכ"ז אנו צריכי' אם ס"ל הולכי' בממון אחר הרוב אבל הרמב"ם להלכתא דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב וי"ל ס"ל אפי' ברובא דאיתא קמן ל"צ דווקא בשחטו בזמן א' ושינה שפיר לשון מתני', ומתני' ס"ל כהאי תנא דהולכי' בממון אחר הרוב או דנקט באופן דאתי' ככולהו תנאי הך דינא ולהלכתא כשמואל בדינא דאין הולכי' אחר הרוב נקט הרמב"ם אם למאה יש לכל א' וא' וא"ש הכל עיי' בכ"ז, עיי' תה"ד סי' שי"ד אי לא אזלי' בתר רובא בממון דווקא ברובא דליתא קמן עיי"ש ועיין ח"מ סי' רצ"ב ובקצה"ח שם: