אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף קלא.

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף קלא.

דף קל.

לא מסתייע דלא שקלינן מיני מחטף נמי חטיף וכו' כבר דקדק בפלתי סי' ס"א מאי שייכו' יש מאי דלא שקלינן מיני' דמחטף נמי חציף עיין בו, ונ"ל דלכאורה צ"ל גם לפי דמסיק ש"ס דמספקא לי' אי מקרי עם או לא עדיין קשה מאי רבותא דלא שקלינן מיני' בכל מקום הדין כן דספק ממונא לא מוציאי' והמוציא עליו להביא ראי', ונ"ל הנה שיטת הב"ח דכמו דאיכא ספק אי לוי צריך ליתן מתנות כן ספק אי יוצאי' כשנותני' לו וש"ך ופר"ח דחו דבריו ובחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל ראיתי שמביא שבה"ג ג"כ כתב כב"ח דספק איכא בתרתי, ונ"ל אם חטף הלוי מישראל מתנותיו ואומר לו מספק אינו מחזיר שמא יצא בו צריך להחזיר גם לשיטת הרמב"ם דתקפה כהן מלוי אין מוציאי' מידו היינו כיון שאולי חייב הלוי ליתן ויוצא בוודאי כשנותן לכהן מספק אין צריך הכהן להחזיר, אבל באופן שחטף הלוי יוכל ישראל לומר אני רוצה ליתן מתנותי לכהן כדי שאצא בוודאי ואקיי' וודאי מצוה ואינו צריך להכניס עצמי בספק מצוה וגם אי משום ט"ה אין צריך להחזיר לבעלי' כשיטת תוס' ב"מ דע"ב, מ"מ באופן זה בוודאי צריך להחזיר כדי שיקיימו הבעלי' וודאי מצוה כנ"ל, ובאמת הב"ח ובכנסת הגדולה לא כן כתבו ולפע"ד הנכון אתי' והנה בספיקא אם לוי צריך ליתן או לא לכאורה יתחייב לקיים מצוה מספק ומידי ספיקא לא נפקא אלא שכבר ידוע שיטת הר"ן בספק מצוה שיש בו ממון שספיקו להקל ואין צריך להוציא מעותיו מספק והוא בנדרים סוגיא דיש יד לצדקה ועיין ש"ך סי' יו"ד סי' ע"ז סקס"ח ובסי' רנ"ט סק"ד, ומעתה י"ל דהיינו רבותא דלא מסתייע דלא שקלינן מיני' דהי' לנו לחייבו מקיים המצוה מספק מ"מ אין אנו מוציאי' ממנו מספק מחטף נמי חטף י"ל שחטף הלוי כדי להחזיק לעצמו שיצאו הבעלי' חובתם בו ולא החזיר מספק אולי יצאו בזה, וע"ז אמר לא מסתיי' דלא מחייבי' אותך לקיים מצוה אלא שאתה חוטף מאחרים ולא יקיימו מצוה וודאי' רק מספק אין זה בכחך ועל כרחך להחזיר כדי שיתנו לכהן ויקיימו מצוה וודאית ולכ"ע מחזיר כמ"ש לעיל וק"ל: והנה שיטת תוס' כאן וכן שיטת הר"ן דבתפס כהן מתנות צריך להחזיר לבעלי' כיון שיש להם ט"ה וכי כן קשה מהאי לואי למה לא חייבו רב להחזיר וכן הקשה תוס' בב"מ ז' ע"ב ותירץ דמיירי שכבר אכלן ומזיק מתנות כהונה פטור, וצ"ע הלא עכ"פ הפסיד לבעלי' ויתחייב לו ט"ה דמזיק מתנו' הייני שא"צ לשלם חלק הכהני' אבל חלק הבעלי' שהיא ט"ה למה לא ישלם, שוב מצאתי בספר כנפי יונה שנתקשה בזה, ובפר"ח בלא"ה נדחק בכוונת תוס' ב"מ שם, והוא כתב בכוונת תוס' שקאי על מה שחידש תחלה דא"צ להחזיר רק הט"ה וזה נגד שיטת תוס' כאן וע"ז כתב דמהאי לואי ליכא ראי' לשיטת תוס' שם דא"צ לשלם רק ט"ה דזה י"ל שפיר דבאמת חייבו רק לשלם אבל גוף המתנו' משמע שלא חייבו רק משום פריצותא ואיכא ראי' לשיטת תוס' שם וע"ז כתב די"ל כשאכלן ומזיק מתנות כהונה פטור ורק ט"ה צריך לשלם לבעלי' וזה באמת חייבו רב לשלם עכ"ד, ונכון מאוד בכוונת תוס' ועיין:

ע"ב וכל דבר שאינו בקדושה וכו' יש לעיין לפי שיטת הב"ח דאיכא ספק ג"כ אם יוצאי' כשנותני' ללוי וס"ל אם מדעתו נתן ללוי בטעות וברשות בעלים בא לידו גם אם אח"כ נודע לו שבטעות נתן לו מ"מ אין מוציאי' מידו כמו כל ספק ממון שברשו' בא לידו רק אי תפס מפקינן מיני' לדס"ל תקפה כהן מוציאי' מידו ועיי' בכנה"ג שהאריך בזה, והנה בוודאי גם אם בוודאי לא אקרי עם מ"מ עדיין יש לספק אולי מ"מ אין יוצאי' כשנותני' ללוי והלא באמת הש"ך ס"ל דוודאי אין יוצאי', ועכ"פ ה"ל גם כשוודאי לא אקרי עם מ"מ גם לב"ח י"ל עדיין מספקי' לנו אם כיון שלא אקרי: ג"כ נותני' לו או לא מ"מ מצות נתינה דווקא בכהן וא"כ י"ל רב לא מספקא לי' אי אקרי עם ופשיטא לי' דלא מקרי עם כבריי' הנ"ל שאינו בקדושה אין מוציאי' אותו מידו, והא דאמר רב לא מסתייע דלא שקלינן אלא מחטף נמי חטפי היינו דלוי חטף בע"כ של בעלי' ואמר שאולי יוצאי' בו מצות נתינה ואמר רב לא מסתייע דלא שקלינן מנייהו היינו אם הבעלי' נתנו לו וברשות בא לידו בטעו' בעלי' לא שקלינן מיני' מספק אלא מנחנוף נמי חטף לכתחלה מיד בעלי' להביא' לספק מצוה וצע"ק, ויש להוכיח מזה כמ"ש לעיל דלעולם מוציאי' ממנו וגם כשנתנו לו בטעות וברשות בא לידו מ"מ יכולי' להוציא שיאמרו אנחנו רוצים לעשות וודאי מצוה ואין זה ענין לתפיסה דספק ממון שרק מצד ממון אתי הבעלי' לרבוע אמרי' אין מוציאי' כשברשו' בא לידו משא"כ בדין זה כנ"ל ועדיין צ"ע: דרש מרימה הלכתא כוותי' דרב וכו' הנה הרמב"ם פסק אי תפס הכהן לא מפקינן מיני' והוא לשיטתו אזיל דפסק גם בספק בכור כן. אלא קשה על הטור שפסק בבכור דמוציאי' ובסי' מ"א פסק דאין מוציאי' מיד כהן, ובפלתי תירץ דכוונת הטור שבא ליד כהן מיד הלוי מדעתו וברשות בא לידו מהני תפיסה כמבואר משא"כ לקמן שט"ו מיירי בתקפה בע"כ ובמח"כ נעלם ממנו לפי שעה הגהת רמ"א סי' שט"ו מתה"ד דבאם נתנו בטעו' ליד כהן שסבור שמחויב ליתן מוציאי' ממנו דהוי נתינה בטעו' וכתופס שלא ברשות וא"כ אם כוונת הפלתי שנתן הלוי לכהן בטעות א"כ עדיין מוציאי' ממנו ואי נתן לו מרצונו וידע שא"צ ליתן מספק א"כ פשיטא שלא צריך להחזיר לבעלי' מאחר שכבר נתנו לו בכל אופן ואין אחר הנתינה כלום, ובאמת מצאתי ברמב"ן על הלכות בכורות הלכה שס"ל דבנתן לו בטעות ג"כ מקרי תפיסה ברשות ועיין ר"ט אלגאזי שם שהאריך בדין זה, ויש מקום לדברי הפלתי, אבל הגה' הרמ"א לא כן פסק ומביא התה"ד ולמעיין בפנים בתה"ד כתב כמו מוכר ונותן בטעות שחוזר:

ולפע"ד נראה ליישב הנה הר"ן הקשה עוד על שיטת הרמב"ם למה לא יחזיר משו' ט"ה של בעלי', ולכאור' הי' אפשר לומר כי זה באמת טעמו של הטור סי' שט"ו שמוציאי' ממנו משו' ט"ה של בעלי' צריך להחזיר כולו, אלא דזה ליתא דא"כ לא שייך זה לספק ממון דגם בוודאי בכור לשיטה זו צריך להחזיר לבעלי' כולו משום ט"ה אבל י"ל ע"פ הפר"ח שדחה קושי' הר"ן הנ"ל דמשום ט"ה יוכל התופס כומר אמור למי תתן ואני אתן לו ועכ"פ לא יחזירו לבעלי', ונ"ל דיפה הקשה הר"ן, הנה פסקי' תופס לבעל חוב ל"ק וברא"ש ב"מ מביא תשוב' הרי"ף דס"ל דגם מבע"ח אין יוכל לתפוס דחב לדידי' רק תקנת חכמים הוא אם יורד מנכסיו וכדומה והרא"ש חולק דנגד בע"ח לא הוי חב דהא חיובא עליו לשלם עיי"ש דף יו"ד ע"א, ונ"ל לפ"ז במקום שיש ספק ממון גם כדס"ל אם תפס לא מפקינן מיני' לא יוכל לתפוס א' בשביל חבירו ויאמר אח"כ אני מוחזק בו בשביל חבירו וכבר זכיתי לו דהוי תופס במקום שחב דהא לא הי' צריך המוחזק להוציא מידו ולשלם מספק רק מאחר שתפס מוחזק בו וא"צ להוציא התופס מידו ועכ"פ תפיסה זו חוב היא לו במקו' שלא הי' צריך להוציא ולא יוכל לתפוס ולזכות בשביל חבירו כנ"ל ולפ"ז בתפס כהן מלוי או כהן מישראל בספק בכור כיון שלא יוכל לעכב לעצמו דט"ה לבעלי' ויוכל לומר לאחר אני נותן שוב היינו גם כשהייתי מחויב ליתן בוודאי לא לך הייתי נותן רק לכהן פלוני אין התופס יוכל לומר אזכה לפלוני בתפיסתי מספק דהרי חב לבעליו ולאו כל כמיני' לתפוס ולזכות לחבירו מה שלא הי' מתחייב להוציא מנא ממילא ע"י ט"ה צריך להחזיר לו כנ"ל ועיין היטב, ומעתה י"ל זה טעמו של הטור בספק בכור דמוציאי' מידו כיון שיש לבעלי' ט"ה הגם שבוודאי יוכל לומר הגד נא לי נמי אתן אבל בספק אין מועיל תפיסתו כלל כמ"ש, וכל זה בתפס אבל בסי' ס"א דמדיוק לשון הטור נראה שנתן לידו רק שבטעו' הי' וכמ"ש הפלתי ומאחר שכבר גילה דעתו שלזה רוצה ליתן אם מחויב ליתן רק שוב נתוודע לו שלא הי' מחויב ליתן שפיר לא מפקינן מיני' דס"ל לטור אי תפס לא מפקינן מיני' היכי דזוכה לעצמו וכאן זוכה לעצמו כיון שכבר גילו הבעלים דעתם ליתן לזה וליכא משום ט"ה כנ"ל והוא נכון לפע"ד וק"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה