כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף קל.
מתני' הזרוע והלחיים והקיבה נוהגי' בארץ ובחו"ל וכו' הנה פליגו הפוסקים אי פסקינן כסתם מתני' או כר' עילאי דס"ל בראשית הגז ובזרוע הלחיים דאין נוהגים אלא בארץ, ובפלתי סי' ס"א כתב דנוהגי' לתת מעות לשלוחי א"י שיקנו בהמה בשליחותם ויפרישו מתנות, והוא פקפק על זה דכל מה דאיהו לא מצי עביד שלוחי לא מצי משווי' עיין בו, וזה כשגגה היוצאת מלפני השליט וכי משום שרחוק הוא מא"י לא איהו מצי עביד הא יוכל לילך לשם ולעשות בעצמו, ולדבריו איך שולחי' גט לא"י נימא ג"כ כיון דאיהו אינו שם, והלא הדר בחו"ל ובהמתו:
נשחטת בא"י חיית במתנות והחיוב במקום שנשחטת הבהמה ולא במקום מושב הבעלים תלי' ויוכל לעשות שליח לקנות לו בהמה ולשחטה שם להפריש מתנות לתתם לכהן ודבריו אין להם פתר במח"כ, אבל יש לעיין ע"פ מ"ש תוס' נזיר דף י"ב דלא אפשר לעשות שליח להפריש חלה בעוד שלא גלגל העיסה ועודו קמן כיון שעדיין לא בא לידי חיוב עיי"ש, וכן יש לעיין בשליחות זה ואפי' בחו"ל אם אפשר לעשות שליח להפריש מתנות קודם שנשחטה הבהמה דחיוב מתחיל משנשחטה כמבואר וממילא לא פעלו כלום אלו שעושים שליח לקנות בהמה בא"י דגרע יותר דעדיין אין לו בהמה וליכא חיוב לפניו, אלא די"ל דלא דמי דבקמח כמה ספיקות איכא אולי לא יעשנה עיסה ואולי באופן שפטור מחלה והרבה ספיקות איכא משא"כ בבהמה קודם שחיטה כיון שישחטנה מיד חיוב מתנות בא בלי ספק כלל, אבל אם עושה שליח קודם שקנה הבהמה יש לעיין, אבל באמת נ"ל דא"צ שליחות כלל להפרשה דהרי פסקינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמין כיון שניכרי' ועומדי' בפ"ע ואין עושה טבלים ג"כ מהאי טעמא כמבואר וכי כן אין הפרשו' מתנות צריכ' שליחות כלל וכי כן לקנות בהמה עבורו פשיטא שיש שליחות לקנות ולזכות עבורו ולשחטה וממילא המתנות מופרשים ועומדים וא"צ דין שליחות כמו שצריך בתרומה וחלה, וגם לקיים מצות נתינה לכהן א"צ שליחות לדעתי דלא צריכי' כבא מיד בעה"ב ליד כהן ואפי' ע"י קטן יוכל לשלחו כדפי' רש"י לקמן קל"א ע"א גבי בר לוואי דחטף מתנתא וכן כהן יוכל לחטוף מתנות לולי דכתיב ונתן לכהן ולא שיחטוף בלא רשות בעלי' כדלקמן קל"ג ע"א והיינו שלא מדעת בעליו אבל ברצון בעלי' יוכל ליקח מע"ג קרקע וא"צ שליחות ונתינה מידו כנ"ל פשוט וא"כ יפה עושי' אנשי מעשה מחשבותיהם ומעשיהם רצוים ועיין:
תלמוד לומר ואתן אותם וכו' נתקשה תוס' משמע אי לאו קו"ח לא צריך קרא הלא קרא סתמא כתיב בין בחולין בין במוקדשי', ונ"ל ליישב, ע"פ קושי' תוס' לקמן ד"ה זה אין מידי אחרינא לא הוי לי' למעוטי מתני' דמסתבר למעט קדשי' ממתני' דמני' איירי הקרא ותירץ דיש לנו ואתן אותם והנה למסקנא ל"צ קרא למעט חזה ושוק בחולי' צריך זה או לכדר"ח דמוקא כשהם בעין או כדבריי' לקמן שאין חזה ושוק משפט, והנה בוודאי הי' מסתבר יותר לדרוש זה למעט חזה ושוק בחולי' משנוקמי לכדר"ח לחדש דין חדש דכשאכלו פטור ומשונה דבר זה מכל מזיק של חבירו, או למעט שאין חזה ושוק דין ונדחק רש"י לקמן, אלא דבאמת כבר יש לנו מיעוט מואתן אותם חזה ושוק לחולין ע"כ זה מיותר לדרשו' אלו, והא"ש דאי לאו קו"ח לא סלקא אדעתין גם דלא כתיב ואתן אותם לומר דקדשים במתנות דהוי ממעטי' מזה ומסתבר משנדרוש לדר"ח או דבריי', ולכן הוצרך קו"ח וכי כן דרשי' זה לדרשא אחריתי משנדרוש להוציא מקו"ח ולכן צריך ואתן אותם וא"ש וק"ל:
ויהי' חולי' חייבי' בחזה ושוק מקו"ח, צ"ל הלא מוכח מדכתיב ואתן אותם שלא נימא קו"ח מחולין דחייב במתנו' ופטור מחזה ושוק כ"ש קדשי' א"כ מוכח דחולי' פטור מחזה ושוק, ואי הקושי' נימא דואתן אותם למעט חזה ושוק בחולין שלא נימא קו"ח מקדשי' וממועט מואתן אותם דווקא מתנו' ולא חזה ושוק עדיין א"ש דמתני' דידענו ממילא שאין מתנות בקדשים דאל"כ לא צריך ואתן אותם למעט חולין בחזה ושוק דהא ליכא קו"ח מקדשי' אם חייבי' במתנו' וכי כן מואתן אותם דצריך קרא ידענו תרווייהו דאין מתנות בקדשים ואין חזה ושוק בחולין, ואם על לשון מתנו' הי' אפשר להקשות אבל קשה כשמתרץ דאיכא זה למעט ל"ל זה הלא נדע הכל מואתן אותם ועצ"ג, עיין מל"מ פ"ו מהלכות חמץ ומצה הלכה א' ענין כזה עיי"ש: ע"ב אי אגואי קא מעייל חולין בעזרה עיין רמב"ם ב"פ מהלכ' שחיטה ובמל"מ שם שרצה לומר דרמב"ם מדרבנן קאמר אפי' שלא כדרך קדשי' וכ"כ רמב"ם בחידושיו פה להליץ בעד הרמב"ם ותירץ כל קושי' רשב"א ועיין תוס' זבחים ע"ז ע"ב שס"ל למ"ד חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא אפי' להקריב ולעיל ע"ג המזבח מותר וע"כ כאן אזיל הכל למ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וכ"כ מהרמ"ל:
דהוי לי' ממון שאין לו תובעי' שיטת רש"י ותוס' דלכל אחד יוכל לומר שיתן לאחר ולכן ס"ל לתוס' דלצאת ידי שמים חייב, והיינו דס"ל דשבט הכהנים זכו בו מיד כששוחט וחלק השותפים הוא ויוכל לדחות לכל א' שיתן לאחר כיון שיוכל ליתן כל המתנו' לא' ונ"ל דאם שכתבו כל הכהני' הרשאה לא' יוכל לתבוע עבור כולם וכן הדין בתביעת ממון שני יב"ש כותבי' הרשאה זה בזה, ושיטת ר"ן אינו כן רק שאין כהנים שום זכות בו והפקר הוא בעולם ולכן גם לצאת ידי שמים אינו חייב,:
ולפ"ז לא מועיל הרשאה, ודע מ"ש רש"י לקמן כהן זוכה מהפקר לאו הפקר דעלמא דהרי ס"ל כהני' זכו בו בכלל רק הפקר אצל הכהנים שכל א' מכהנים יוכל לזכות לעצמו אבל לזר גזל הוא בדיני שמים כנ"ל, ועיין ריטב"א שכתב כ"ז במתנו' אלו אבל בצדקה לעניים מי שגוזלו צריך לשלם כי כ"א יוכל לתבוע חלקו עיין בו ודבריו צ"ע, וי"ל דגזבר העיר בוודאי יוכל לתבוע עבור עניי העיר והוי ככתבו כולם הרשאה לו ויד עניים הוא והיינו למי שהתחייב לעניי העיר דווקא ועיין, ועיין יו"ד סי' רנ"ח סעי' ה' ובתשובות מחכה אפרים הלכות צדקה סי' א' ב':
והנה הקשה תוס' להאי לישנא אייתר זה ותירץ דצריך לדלקמן ולא חזה ושוק משפט, וזה דוחק דהא עדיין לא ידע מהך ברייתא ולא הביא' רק להקשות על ר"ח, אבל נ"ל דהא דא"צ מיעוט שאין חזה ושוק בחולין משום דאי מגואי קא מעייל חולין בעזרה והיינו למ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא אבל למ"ד לאו דאורייתא צריך שפיר למעט חזה ושוק מחולין וכי כן י"ל דש"ס רצה לפרש יתור דזה אפי' למ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ולהך לישנא דממון שאין לו תובעי' ר"ח ס"ל כמ"ד לאו דאורייתא וזה צריך לחזה ושוק שאינו בחולין וא"ש:
ובזה נתיישב לי מה דצ"ל לכאורה בסגנון הש"ס דתחלה הקשה מר"ח ממימרא ובריי' ושוב הקשה ממתני' דבעה"ב העובר דדרך ש"ס להקשו' תחלה ממתני' ויש לדחוק, ולהנ"ל א"ש דלפמ"ש הרא"ש דבאמת כדמייתי הבריי' דזה למעט שאין חזה ושוק דין ע"כ כלישנא בתרא דא"צ זה למזיק וכן הלכתא, וי"ל לפ"ז דקודם שמביא הך ברייתא ל"ק ממתני' דבעה"ב די"ל דמתני' כמ"ד חולין בעזרה לאו דאוריי' וצריך זה למעט חזה ושוק מחולין, ור"ח ס"ל כמ"ד דאורייתא וזה מיותר לניזק מתנות כהונה ול"ק, אבל אחר דמייתי הבריי' דזה לדרשא אחריתא שאין חזה ושוק משפט ע"כ צ"ל מסברת חוץ ס"ל שמזיק פטור מקשה שפיר ממתני' וא"ש וק"ל:
אלא לאו להוציא בדמי' וכו' נדחק רש"י א"כ למאי ממעט חזה ושוק דמי' דרך לעכב כיון כאן דלכפר' ורצוי' באים, ולפע"ד נראה דמה שבא לכפר ולרצות כופים אותו עד שיאמר רוצה אני כמבואר דעד שאינו מרוצה אינו מכפר עליו, אבל במתני' שלא באי' לכפר אם הוא ממון שיש לו תובעי' מוציאי' ממנו בדייני' גם כשעומד וצווח שאינו רוצה כמו כל ממון שמוציאי' מיד המתחייב אע"פ שצווח שאינו רוצה לשלם וזה משפט הדייני' להוציא בע"כ משא"כ בדבר שבא לכפר הגם שכופי' אותו היינו עד שיהי' מרוצה ואינו דומה למשפט, עיין קצה"ח סי' ט"ו ס"ק א' והיינו דזה משפט הכהני' המתנו' דין ככל משפט משא"כ חזה ושוק שבאים לכפר ולרצות אין עושי' בו דין ומשפט כנ"ל והוא נכון:
אמר ר"ח מדת חסידות שנה כאן פי' רש"י אם חסיד הוא ישלם נראה שזה לא מחיוב לצאת ידי שמים רק חסיד שמתנהג בחסידות דבר שאינו מחויב לעשות עושה, ולקמן אלא מסיפא וכו' מדת חסידות שנו כאן פי' רש"י לצאת ידי שמים. נ"ל דס"ל כשיטת תוס' דהא דמקשה תנא תני ישלם וכו' היינו כיון דבהיתר אתי לידי אין בו לכ"ע אפי' לצאת ידי שמים רק מדות חסידות בעלמא, אבל כדמתרץ אח"כ בעשיר מדת חסידות ס"ל לרש"י דמשני באמת כקושי' התוס' דמדת חסידות היינו לצאת ידי שמים והיינו דפי' אח"כ לצאת ידי שמים כנ"ל ועיין, ביאור שיטות תוס' ושיטת ר"ת וישוב קושי' מהרש"א על ר"ת עיין תשוב' רמ"א ומביא בפלתי סי' ס"א והוא אינו מביא רק פי' א' ע"ד פלפול ועיין בפני' בתשובה כתב דרך נכון מרווח יותר שבו מיושב ג"כ קושי' מהרש"א עיי"ש:
והנה צ"ע לכאורה איך פשיטא לי' לרבא מדר"א ליקום ולותיב אלמא לא, כיון דליכא תנא דמסייע לר"ח מנ"ל לחלוק על ר"א, וגם למסקנא צ"ע זה דכיון דבדרבנן צריך לדחוק מדות חסידות ולא דומי' דר"א בעני אמרו ור"א ע"כ ס"ל דממון שיש לו תובעי' הוא מנ"ל דרבנן פליגי עליו, ונלפע"ד לומר דבר נכון, הנה לא מצאתי מי שנתן טעם במאי פליגי ר"א ורבנן דרבנן אמרו עני הי' באותו שעה באיזה סברא פליגי, ונ"ל דלפמ"ש תוס' דאם אין בו דין ממון רק לצאת ידי שמים בהתירא אתי לידי גם זה אין צריך רק היכי דבאיסור אתי לידי, ובאמת י"כ כזה גם אם אין בו רק מדת חסידות בעלמא י"ל ג"כ דווקא היכי דעשה שום עולה מדות חסידות לתקן אח"כ ולהחזיר הגם שאינו מחויב אבל כשבהיתר אתי לידי ומעולם לא עשה שלא כדין מהיכי תיתי יתחסד משלו להחזיר וכן צ"ל לשיטת ר"ת למסקנא, ואומר דר"א דע"כ ס"ל דדינא הוא וממון שיש לו תובעי' ס"ל הגם שעני הי' באותו שעה ומותר ליקח לשעתו מ"מ כשחוזר לביתו:
שורת הדין שישלם ממה שיש לו ובהא גם רבנן כא הי' חולקי' רק דס"ל לדינא שמתא ממון שאין כו תובעין ומזיק וגוזל פטור רק לצאת ידי שמים או מדת חסידות בעלמא ולכן מחלקי' בין עני הי' באותו שעה ובין עשיר הי' דבעני הי' בהיתר אתי לידו ממילא א"צ לשלם ובעשיר הי' באיסור אתי לידי משלם ממדת חסידות כנ"ל לבאר הפלוגתא ועיין, ומעתה א"ש דאמר רבא מדר"א לוקי' ולותיב הלא הוא ורבנן פליגו בדין זה וס"ל דינא הוא ורבנן חולקי' עליו והלכתא כרבנן, אלא הקושי' מרבנן דמשמע עשיר משלם והיינו שעכ"פ משלם לצאת ידי שמים ועל זה שייך שילום וס"ל לרבא כל"ק דממעט מזה ואפי' לצאת ידי שמים פטור והלא מרבנן נראה שחייב לצאת ידי שמים, ומתרץ מדות חסידו' דמדות חסידות בעלמא ס"ל ולא לצאת ידי שמים ודווקא לאו ששלם קאי רק כ"א מדת חסידות כדפי' רש"י והא"ש דר"ח כרבנן וכהלכתא ור"א פליג כנ"ל והוא דרך נכון: