כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף קיד.
מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, הנה הרמב"ם פסק כן דעל אכילה לא לקי דאינו חל ועל בישולו לקי ואאמ"ו זצ"ל בחתם סופר הקשה למה לא יהי' חייב על החלב עכ"פ דהיא אינה אסורה, ונ"ל לבאר קושיתו בוודאי אי טע"כ לאו דאוריי' קשה דחלב מותר משום חלב ומתה וחל איסור בב"ח גם אי טעכ"ד י"ל דקשה חדא דאיסור בב"ח ואיסור חלב ומתה בב"א באי' כשבא טעם לחלב תאסר משום שניהם משום מתה ובב"ח ואם נאמר כיון שלענין בב"ח צריך בישול כ"צ או שליש בשולו עיי' פמ"ג בפתיחה לב"ח והלא טעם בוודאי יוצא קודם שיעור זה וכי כן נאסרה החלב משום איסור הבשר חלב או נבילה שוב לא יחול איסור בב"ח, מ"מ קשה לדעתי דהא החלב לא נאסר רק משום שנתערב בו טעם איסור של נבילה וחלב אבל משום איסור בב"ח החלב עצמה נעשית גוף האיסור ואין:
זה בכלל אין איסור חע"א דאין חלב איסור מקרי רק מחמת בלוע ועיין כעין זה בתוס' לקמן קט"ז ע"א ד"ה והיתה להן שעת הכושר עי"ש, חוץ לשיטת ר"ת דבטע' היתה נהפוך אולי לא קשה וכנ"ל:
והנה העלה אאמ"ו זצ"ל שם דצ"ל כיון דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, הגם דס"ל גדי וחלב אסרה תורה מ"מ העיקר הגדי וכיון שלא חל האיסור בב"ח בגדי גם על החלב ליכא איסור עי"ש, וכה"ג כתב בחידושי' לחולין סוגיא דט"ח דמשמע דמשערי' בחצי כזית חלב ולא ברביעית ככל שיעור שתי' כיון דגדי עיקור כמוהו משערי' עי"ש היטב, והנה אם כי הדברים נכונים ומוכרחים לדינא צריך ראי' מנא לפוסקי' זה ומש"ס אין מוכח די"ל הכל על הבשר קאי, ונ"ב למ"ד בחד תירץ כשם שאין לוקה על אכילתו קשה הלא לוקה על אכילתו ע"י בישול זה כשאוכל חלב כשיש בו שיעור ומאן יימר דצריך דווקא כשם שלוקה על אכילה בבשר שמא נימא כשם שלוקה על אכילה ע"י בישול זה על החלב כן לוקה על בישולו וע"כ דכיון דאין לוקה על אכילת בשר כן על החלב וכהנ"ל וא"ש כנ"ל ראי' נכונה לדינא:
והנה הרמב"ם בפי' המשניו' בכריתות במתני' יש אוכל אכילה אחת כתב בנקודה נפלאה דבב"ח לא הוי מוסיף מכח הנאה, דהנאה נכלל באכילה וכיון שליכא אכילה ליכא הנאה עיי"ש באורך וכבר נתקשה בו הפלתי וכן בראש יוסף כאן הלא בבב"ח כתיב לא תבשל מיותר להנאה ולא העלו בו מידי והפלתי נדחק ליישבו ולא נראי' דבריו במח"כ, והרוצה לעמוד על כוונת הרמב"ם הנ"ל יעיין בספר המצות במנין המצות קפ"ו קפ"ז שנתן טעם למה לא מנה איסור הנאה לעצמו דמיותר ל"ת וכיון שבכלל אכילה הנאה בכ"מ רק בבב"ח לא הי' אפשר למכתב אכילה ולכלול הנאה משו' שלכדה"נ ולכן כתב ל"ת וממילא צריך עוד ל"ת להנאה אבל מ"מ הוא משום אכילה דהנאה בכלל אכילה ולכן לא מנה לעצמו וזה כוונתו ג"כ בפי' המשניות דהנאה ואכילה בבב"ח הכל חד ועיין, ועיין בדגול מרבבה סי' פ"ז ובכנפי יונה מ"ש לענין איסור הנאה במבשל חלב בחלב, ועיין בחתם סופר בזה, ועיין צל"ח פסחים ריש סוגי' דהואיל שחקר אם היכי דאכילה לא חל והנאה אינו מוסיף כשיט' תוס' ורמב"ם. אם עכ"פ איסור הנאה חל כיון שאינו באיסור ראשון עיי"ש, וכבר כתבנו בזה לעיל פג"ה ק"א ע"א עיין עליו:
המבשל במי חלב פטור, שיטת הרמב"ן שברא"ש ובטור סי' פ"א בשם ר"א דמי חלב אסור משום אמה"ח וכ"ז שהוא אודם האוכל מותר רק כשנפרוש אסור, ועיין ש"ך שדחה הדמיון לדם, וג"כ כתב סברא דכיון דחלב מותר שוב אמרינן דווקא בשר אסרה תורה וכבר הקשה בפר"ח עליו מש"ס בכורות חלב חידוש הוא, וזה י"ל דאי לא כתיב גמל ה"א דחלב חידוש דכל כה"ג אסור היוצא מן בשר אמה"ח וחלב חידוש הוא וה"א כן גמל, אבל מאחר דכתיב גמל לאסור אמרי' דהיינו טעמא דחלב טהור' מותר משום דבשמה"ח לא אסור המשקה רק הבשר כן י"ל, אבל כבר הקשה בפלתי מש"ס לעיל באבר היוצא עיי"ש, והנה הקשה הפלתי מנ"ל באמת דחלב מותר כ"ז שהוא עם המי חלב דילפי' מעשר' חריצי חלב י"ל דווקא גבינה וכן מזבח חלב ודבש דשבחי' קרא י"ל דשבחי' בדבר המותר כשנעשה גבינה, עיי"ש שמיישב ע"ד פלפול, וכן נתקשה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחתם סופר ולא תירץ כלום, והנלפע"ד ליישב, הנה בסוגי' שם רצה לילף תחלה היתר החלב מבב"ח ודחה דלמא לבישול והנאה, וצ"ע לכאורה הכא מיותר חד ל"ת לאכילה, והראוני כי כן הקשה במהרי"ט אלגאזי בבכורות שם וכן הקשה ליתר תנאי מלא תאכלנו דמיותר וכן לר"ל ממבושל, והאריך והעולה מדבריו כיון דכל דרשות אלו אינם מוכרחים כ"כ דהא כ"א יליף מיותר אחר או מגז"ש וקו"ח, לכן כל זמן שאין לנו הכרח דחלב מותר וחידוש הוא שחידשה מקודם שבחדש חידוש זה היינו דוחקי' בילפותות אלו שבאים לשום דרשא אחרת, אבל מאחר שע"כ דחלב מותר מחריצי חלב וזבת חלב ודבש וכדומה שוב אין לנו למילף רק דבב"ח אסור באכילה מהנך דרשות וכ"א יליף ממק"א אלו דבריו ונכון הוא עיי"ש, ואומר מעתה דוודאי אי הי' ילפי' היתר החלב מדאסר בב"ח לא תבשל לאכילה ושם כתיב חלב אמו דוודאי מוכרח דחלב כמות שהיא מותרת דוודאי אין לפרש חלב אמו דווקא אחר שהופרש המאכל ממימיו, וכסברת הרא"ש שדחה שיטה הלזו דחלב מקרי רק חלב אם לא מקרי הגם שהוא סובב הולך על המים בלא אוכל, מ"מ י"ל גם האוכל לחוד ג"כ לא מקרי חלב אם רק כמו שיוצא מן האם וכן נראה שס"ל לפמ"ג וראש יוסף שהקשה לרא"ש יהי' נסיובי מותר משו' בב"ח דלאו חלב אם הוא, ול"ק קושי' פלתי, רק באמת לא ילפינן רק מחריצי חלב וקשה כהנ"ל:
אבל י"ל מאחר שצריכי' אנו לדחוק בל"ת שכתוב לאכילה מקוד' שנחדש דחלב מותר, אבל מאחר דילפי' דחלב חידוש הוא רק דאנו מקשי' אולי לא התיר רק כשהופרש ממימיו זה ליכא חידוש אם מיד מותר רק מנ"ל שהתיר זה שפיר אנו למדי' מל"ת שכתוב מיותר ומסתבר לאכילה וכן האמת להלכתא דשוב אין אנו צריכי' לחדש חידוש דחלב ממילא ידענו שחלב במים מותר מדכתב חלב אמו דכמו שיוצא מאמו מותר כנ"ל ישוב נכון ועיין:
והנה פסק הרמב"ם במבשל בחמי טברי' ובמעושין דאינה לוקה ובפר"ח כתב לענין חמי טברי' נפשט דמותר כשב' ובמעושן חייב כמו בשב', ואאמ"ו זצ"ל תמה אם בשב' פטור במבשל בח"ט דילפי' ממלאכת המשכן דצריך דווקא באור וכן בתולדו' אור דבשלו סממני' כמ"ש רמב"ן בפ' ב"נ, אבל שלא מקרי בישול שלא יהי' בכלל לא תבשל מנ"ל וכתב שציער הרבה על זה, ותלמידו הרב המופלג הצדיק מו"ה יואל סג"ל זצ"ל אמר דכתיב אשר תבשלו בשלו ואי בכלל בישול גם בח"ט ובחמה והלא זה מותר בשבת ואיך הזהירו סתם על בישול וע"כ שבח"ט ובחמה לא מקרי בישול בתורה ושפיר אמר אשר תבשלו בשלו דהיינו באור אבל בח"ט באמת מותר ומוכח עכ"פ דבישול דתורה אינו ח"ט ובחמה והוא נכון וקלסי אאמ"ו זצ"ל וש"י:
ע"ב מניין לבב"ח שאסור באכילה שנאמר כ"ת כ"ת פי' רש"י דמתועב בין ע"י נכרי בין ע"י קטן צריך רש"י לזה דהא בכל הני אסור באכילה, אבל צל"ע מנ"ל באמת דמתועב לפני ה' כשמבשל גוי וקטן אולי דווקא ע"י ישראל מתועב לפני ה' ולא ע"י נכרי וקטן דעל המעשה קפיד קרא כמו בשבת, ואי בלא"ה לא מקרי תועבה כנראה משיטות תוס' לקמן ד"ה כל שתעבתי, מ"מ צ"ע מנ"ל באמת דגם בישול נכרי אסור ובאמת לאו תועבה הוא ומי הגיד לנו דבכל גווני אסור ולא מצאתי פתר וצלע"ג:
ולולי שיטת רש"י ותוס' בפירושא דהאי מלתא הי' נ"ל בשניישב ג"כ מה דנתקשו אחרוני' וכי כעור' לר"א מג"פ ל"ת, ונ"ל דמלא תבשל הי' מקו' לומר כיון דבאמת לא כתיב אכילה רק בלשון בישול על פי' באם אינו ענין ה"א דווקא באופן שעובר בביטול דלא תאכל ולכן נאמר בלשון ל"ת בציווי ל"ת קאי על אכילה שאם בישל לא יאכל אבל בישל נכרי וקטן לא ידענו מזה, ולכן אמר רב אשי דאיסור אכילה נפקא מל"ת כל תועבה היינו שמתועב לפני ה' כשבישל בב"ח הגם דלא נדע שמתועב ע"י נכרי דווקא ע"י ישראל שעבר ועשה מעשה זה והביא' יחד בשר וחלב מ"מ עכ"פ ידענו איסור אכילה והנאה במבשל ישראל ולא תבשל למה לי ע"כ לא תבשל קאי לאיסור אכילה אפי' בשל נכרי או ממילא, וכמ"ש הרמב"ם אוסר בישול וכ"ש אכילה ולרחק מאכילה אוסר הבישול ואכילה לעולם אסור כנ"ל בישוב הענין:
ויש ליישב בזה הא דכתב הרמב"ם בס' המצות מג"פ ל"ת ובכנה"ג הקשה למה לא מביא מל"ת כ"ת, ולהנ"ל א"ש דעיקר הדרש מל"ת ג"פ ור"א מייתי רק פ"ת כ"ת שעי"ז נילף שפיר מל"ת ג"פ דלעולם אסור וכמ"ש וק"ל: עד שיפרוט הכתוב כדרך שפרט בנבילה, עיין ר"פ אלו טריפות הבאתי קושי' א' מהגאון מו"ה טעבלי שייר זצ"ל דבמכילתא איתא לכלב תשליכון אותו יוכל כלבי הפקר וקו"ח מנבילה שמטמא מותר בהנאה מכ"ש טריפה, והקשה י"ל להכי צריך היתר הנאה בנבילה דאל"ה הוי אמרינן לכלב תשליכון כלבי הפקר וילפי' נבילה מטריפה בקו"ח ע"כ הקושי', וכתבתי דא"ש בפשוט דלא תסיק אדעתין דלכלב תשליכון כלבי הפקר רק מאחר שבכל איסורי לא תאכלו אחד איסור אכילה וכו' אבל אם בכל התורה אין זה במשמעות לא סלקא דעתין והא"ש ושם בארה, וכעת קשי' לי הלא לר"י יליף מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ולר"מ לחולין שנשחטו בעזרה עיין בסוגיא דפסחי', והנה בוודאי פשטו' דאותו מורה דווקא טריפה ולא ד"א רק לר"מ א"א לפרש רק לחולין שנשחטו בעזרה וכי כן קשה מנ"ל מנבילה לאסור בכל התורה דלמא משום דה"א דאסור כיון בטריפה כתיב אותו והוי מפרשינן כפשוטו שבכ"מ חוץ מזה אסור בהנאה ולכן צריך קרא בנבילה ומינה ילפי' בכ"מ ומפרשי' אותו לחולין שנשחטה בעזרה כיון שבלא"ה א"א לומר אותו דווקא כיון שנבילה מותר ולכן ילפינן כל התורה מנבילה ואותו לחולין שנשחטו בעזרה כן יש להקשות לפום רהיטא ועיין:
ור"י להקדים נתינה דגר ל"צ קרא, צ"ל במאי פליגו ר"מ ור"י, ולתוס' י"ל ועיין ראש יוסף, וי"ל ע"פ שהקשה בנב"י בתרא לפמ"ש תוס' דלכן מצוה להקדים הגר כיון שדבר מועט הוא אם מבטלי' איסור לכתחלה רק דרבנן יוכל לבטל וא"כ פסידא מרובה הוא עיי"ש, והנה לר"י ל"ק דס"ל מב"מ לא בטל והיינו לשיטת רש"י יבמות פ"א דגם ביבש ביבש:
לא בטל וא"כ דבר מועט הוא, ולפ"ז י"ל דר"מ סבר דצריך קרא להקדי' דלדידי' יוכל לבטל ודבר מרובה הוא ולא ידעינן שמצוה להקדים כתמיהת תוס' באמת וצריך קרא וגזה"כ הוא בנבילה, אבל לר"י דבר מועט הוא שפיר אמר ל"צ קרא כן י"ל ע"ד פלפול בעלמא:
ועיין תשובת מהרי"ל סי' קצ"א שחקר אם בב"נ בלא תאכל גם הנאה דהא בדידי' ליכא הוכחה מדכתיב בנבילה וכתב דאם יהי' בו הנאה א"כ אסור להשליך אמה"ח לכלבו, ואי משום מי איכא מידי זה ליתא כיון שעכ"פ אסור באכילה לישראל עיי"ש שדעתו נוטה שמותר בהנאה מטעם הנ"ל, ולפע"ד בוודאי אי ילפינן מנבילה והיינו דילפינן דע"כ כ"מ שנאמר כא יאכל איסור הנאה בכלל מדצריך קרא בנבילה ע"כ סתמא דאכילה הכי מפרשי גם הנאה וכי כן מה לי לשון לא תאכל דכתיב באיסורי ב"נ או בישראל כיון דמשמע לא תאכל לא יאכל כך הוא, אבל אם נפקא כן מדרש תשליכון אותו ומיעוט הוא אכל אי אתה משליך וכו' לא משמעו' כ"ת כך הוא רק דגילתה התורה איסור הנאה בזה י"ל בב"נ ליכא גילוי לא וכבר כתבנו מזה לעיל במתני' שולח אדם ירך ויש לעיין: