כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף קטז.
ואיבעי' אימא עוף איכא בינייהו דר"ע סבר עוף אסור מדרבנן ור"י סבר עוף מותר, נ"ל לבאר פלוגתייהו דבוודאי בעוף רחוק למיגזר אטו בהמה דלא מיחלף רק מאחר שכבר נמנו וגזרו בחי' דמיחלף יותר כמ"ש ראשונים ריש פרקין בתנא אגרא עיי"ש שוב גם בעוף לא חלקו ואמרו כל שבכלל בשר אסור וכל זה לר"ע דחי' אינו מן התורה והוצרכו לגזור בחי' גם בעוף לא חלקו אבל לריה"ג דבחי' דאורייתא שוב משום עוף לחוד לא נמנו לגזור ולכן מתיר בעוף לגמרי כנ"ל וכבר כתבתי מזה לעיל ר"פ כל הבשר ושם בארה עיין עליו:
מתני' קיבת עכו"ם ושל נבילה אסורה וכו' המעמיד בקיבת כשירה אם יש בה בנ"ט וכו' הקשה תוס' לשמואל דאמר מפני שמעמידי' אותה בעור קיבת נבילה למה לא אמר בכשירה:
דאיכא משום בב"ח, ותירץ דהוי מותר משום ספק דרבנן לקולא, וראיתי בראש יוסף שתמה הלא באמת יהי' בנ"ט ולטעמי קפילא רק דהוי דבר המעמיד ולא בטל והלא נראה מרוב פוסקי' דרק דרבנן הוא ויהי' מותר משום ספק דרבנן להקל ולא העלה ישוב ולפענ"ד א"ש ע"פ שכתב הש"ך וט"ז בדוכתא טובא דלא אמרינן ספק להקל היכי דאיכ' ספק איסור דאורייתא רק מכח התערוב' נעשה דרבנן כגון דאיכא חד בתרי ונאמר שוב כיון דצריך ששים דרבנן ספק להקל לא אמרינן כן כיון שנולד הספק בדאורייתא וע"י תערובות הוא דרבנן וי"ל גם כאן כיון שתחלת דינו דאוריי' קיבת נבילה רק עתה ע"י ששים בטל ורבנן אמרו דבר המעמיד לא בטל לא מקלינן משום ספק דרבנן וכהנ"ל, משא"כ משום בב"ח דכולו דרבנן ע"י שרי' בצונן שפיר מקלינן מספק כנ"ל והוא פשוט והא"ש דלא תירץ תוס' בפשיטות דרצה שמואל לומר חומר איסור דאורייתא ובאמת כ"כ תוס' בע"ז דנבילה דאורייתא ובב"ח דרבנן, וי"ל כאן לא רצה תוס' בזה כיון שגם עתה רק דרבנן הוא משום מעמיד לא בטל שהוא דרבנן ולכן כתב משום ספק להקל וזה לא שייך בנבילה כמ"ש וק"ל:
והנה הקשה מהרש"א לקמן דאמר והלכתא אין מעמידי' בעור קיבת נבילה קשה אפי' בקיב' כשירה אסור ונדחק, ונלפע"ד ליישב דמלקמן ל"ק, הנה לפי שיטת הר"י מיגאש ל"ק מלקמן דאמר אין מעמידין בקיבת כשירה י"ל פשיטא שכ"ז שנ"ט שאסור להעמיד רק הרבותא שאפי' ביטול לא מועיל משום דבר המעמיד ולכן אמר אין מעמידי' בקיב' נבילה היינו אפי' פחות מכדי נ"ט משא"כ בבב"ח דמותר בכה"ג ומשום מבטלי' איסור לכתחלה י"ל כיון שאין כוונתו לבטל לא אסור וגם בלא"ה דין מבטלי' לכתחלה כה"ג בשר לתוך חלב צ"ע וכבר האריך בזה אא"ז הגאון החסיד מהרע"א זצ"ל בספרו וכבר כתבו אחרונים סברא זו דמקרי אין כוונתו לבטל לענין העמדה, באופן שלשיטת הר"י מגאש ל"ק קושי' מהרש"א, אבל קשי' לתוס' דע"כ ס"ל דגם בבב"ח דבר המעמיד לא בטל וכחד שיטה שבמרדכי וצ"ל מתני' דקתני בנ"ט היינו שיש תערוב' חלב והוי זוז"ג וע"כ תוס' ס"ל כך דאל"כ לא מקשה כלל משמואל כמו שתירץ הר"י מיגאש באמת וכי כן שפיר הקשה מהרש"א:
אבל נ"ל ליישב. הנה הראשונים כתבו בבב"ח דבר המעמיד בטל כיון שהיתר הוא וכיון שנתבטל אין כאן התחלת איסור, והרשב"א כתב כתיב לא תבשל דרך בישול דווקא, והנה כבר כתבתי דע"כ תוס' ס"ל דבר המעמיד גם בבב"ח, ונ"ל לולי דמסתפינא דבבב"ח גרע ואיסורא דאורייתא הוא בדבר המעמיד הנה כבר נתקשה תוס' בע"ז איך שייך ביטול בבב"ח כיון שהתערובות גורם איסור ותירץ הרא"ש בע"ז ובנדה כיון דכתיב לא תבשל דרך בישול אסרה ובלי נתינת טעם אין כאן התחלת איסור ולא משום ביטול אתינן עלה דלא שייך ביטול רק גזה"כ שלא מתחיל איסור רק בנתינת טעם ע"כ, והנה סברת דרך בישול היינו שאין דרך לבשל שני דברים יחד אם לא שיתנו טעם זה בזה דאם יאבד טעמו מה רצה בו והיינו דרך בישול כן סדר לבשל בנתינת טעם ובלא טעם ליכא התחלת איסור, ואומר לפ"ז בדבר המעמיד אם הוא באופן שמבשל כמו שנכתב לקמן או כה"ג שעושה מאכל לתיקוני בשר וחלב ומעשהו כך הוא בלי טעם רק צריך להעמדת הגבינה ודי בפחות מנ"ט או כדומה לזה בגווני דמייתי מג"א סי' תמ"ב שיטת רשב"א דמלתא דעביד לקיו' לא בטל ובאמת הכריח המג"א שם דזה רק דרבנן אבל י"ל בבב"ח דאוריי' הוא כיון שדרך בישול דבר זה בכך ולא תבשל כדרך בישול מקרי כי כן הנאתו ומכווין הבישול של כל אדם בפחות מנ"ט ג"כ וכיון שלא שייך ביטול בעצמו רק משום דרך בישול אסרה דרך נתינת טעם כדרך המתבשלי', וזה דרך בישול כך אסור בפחות מנ"ט מדאוריי' וכי כן אם מעמיד ע"י רתיחה ובישול דאוריי' הוא בפחות מג"ט וממילא בצונן ע"י כבישה דרבנן אסור בפחות מנ"ט כנ"ל לולי שלא נמצא בראשוני' דבר זה, ולעצמי הי' נ"ל נכון מסברא ועיין:
ולפ"ז י"ל הא דהקשה תוס' לשמואל יאמר בעור כשירה משום בב"ח לכאורה ל"ק די"ל דאמר לא מבעי' אם מעמיד בכשירה אסור משום בב"ח ואפי' באלף לא בטל כיון דמעמיד, אפי' בידענו שאין מעמידי' בקיב' כשירה וע"פ הרוב של נבילה הוא מ"מ אסור דגם בנבילה וכל איסורי' דבר המעמיד לא בטל עכ"פ מדרבנן, אלא דתוס' הקשה שפיר לשמואל דס"ל לעיל גדי לרבות המתה וא"כ לעולם איכא בב"ח בנבילה כי כן בפשוט הי' יוכל לומר משום בב"ח וגם קיבת נבילה בכלל אבל מלקמן ל"ק דאמרינן מעמידי' בקיבת נבילה די"ל להלכתא דפסקינן אין אחע"א וגדי למעט חי' ועוף כן פסק רמב"ם ג"כ שפיר איכא רבותא בעור:
נבילה דלא מבעי' בכשירה דאיכא בב"ח דבר המעמיד לא בטל אפי' בנבילה דליכא בב"ח גבי ה"א דבטל קמ"ל וכמ"ש ומיושב קושי' מהרש"א הנ"ל עיין בכ"ז היטב:
והנה פשיטא לי' לתוס' וראשוני' דמעמיד בעור קיבת כשירה רק בב"ח דרבנן, אבל ראיתי בריטב"א ע"ז שדחה תירץ תוס' זה ומביאו בשם ראב"ד וכתב כי נודע לו שמרתיחי' תחלה ואח"כ מעמידי' ובב"ח דאוריי' הוא, וזה פלא שפליגו במציאות, ואולי תלי' אי כ"ש מבשל או לא ואי מקרי בישול לענין בב"ח ועיין ירושלמי שבת במתני' הא ילפי והקדירה וכו' ואולי כבר כלי שני הוא בכלי שמעמידי' בו וצ"ע, ועכ"פ נ"ל דגם רש"י ס"ל כריטב"א הנ"ל דבב"ח דאורייתא הוא דלולי כן הי' צל"ע דנראה מפסקא של רש"י דס"ל נ"נ וגם מב"מ לא בטל וע"כ דס"ל גם בדרבנן נ"נ, וגם מב"מ לא בטל, ולעיל סוף סוגיא דנ"ח בפסק כתב גם בח"ש מ"מ איסור דאוריי' איכא וצ"ל מה רצה בזה וע"כ או דס"ל בדרבנן מב"מ בטל או דס"ל בדרבנן ל"א נ"נ וכיון דסובב הולך שם דחנ"נ ומב"מ לא בטל הוצרך לזה אבל ממ"ש כאן נראה דס"ל בדרבנן מב"מ ל"ב וגם חנ"נ, ואפשר י"ל דלעיל הוצרך לזה משום נ"נ וס"ל בשאר איסורי' בדרבנן ל"א חנ"נ משא"כ בבב"ח שמדאוריי' נ"נ גם בדרבנן אמרינן נ"נ וכבר כתב באחרוני' לחלק בדין זה כה"ג ולפ"ז א"ש רש"ל הנ"ל, ואי ס"ל כשיטת ריטב"א הנ"ל א"ש ביותר דס"ל דכאן בב"ח דאוריי' הוא וצ"ע:
והנה הש"ך סי' פ"ז העלה דגם שכבר נעשה בב"ח מ"מ ל"א דבר המעמיד לא בטל כיון דהאי לחודא שרי וראיתי בתשובות אא"ז מ"ו הגאון מהרע"א זצ"ל בספרו כתב ראי' מוכרחת דאל"כ הלא הקיבה בלעה החלב ונ"נ כדלעיל סוגי' דט"ח דמקשה לרב משו"ה, וכיון שכבר נ"נ א"כ דבר המעמיד לא בטל וע"כ דגם בכה"ג לא מטע' דבר המעמד בב"ח אמרינן נ"נ והוא נכון ובאמת לפוסקי' דמתני' בזוז"ג לא מוכרח ועיין:
ע"ב ומי חיישינן שמא ינק מן הטריפה וכו' עי' ת"ח שהקשה למה לא מקשה בפשיטות איך אנו אוכלי' חלב מבהמה אולי טריפה היא וע"כ דאזלינן בתר רוב וכן נמי בהא ניזל בתר רובא עיי' בו ותירוצו קשה להסביר, והנ"ל ע"פ קושי' הפלתי סי' מאי מקשה ש"ס מלוקחי' ביצי' הלא שם ליכא תרי מיעוטי' רק חד מיעוט משא"כ כאן יש תרי מיעוטי' מיעוט טריפה וטמאה, ונ"ל דל"ק דבביצי' איכא משום נבילה וטריפה והיינו בוודאי מיעוט נבילה מחיים היינו נקובת הושט וכדומה לא מחשב למיעוט בפני עצמו דבכלל מיעוט טריפות נינהו רק שניקב הושט וכדומה חמור שנבילה ג"כ הוא, אבל לא יגדל בשביל זה מיעוט טריפות שבא להם ע"י חולי ומקרה, אבל מיעוט נבילות היינו שנתנבלו ומתו בלא שחיטה ותמצאו בהם ביצי' ואין מיעוט זה בכלל מיעוט טריפות ומיעוט בפ"ע הוא, וכי כן איכא בביצי' תרי מיעוטי', אבל כאן בחשש שינקה ליכא מיעוט נבילות שמתה כמובן רק מיעוט טריפות ונכלל בו טריפות ונבילות מחיים או לאח"מ ע"י שנטרף והכל חד מיעוט כמ"ש ומיעוט טמאות ושפיר הקשה ש"ס מדחיישינן כאן לתרי מיעוטי' טריפו' וטמאו' ולא חיישינן לשני מיעוטי' בביצי' לטריפות ונבילות ומיושב קושי' הפלתי, והא"ש דלא הקשה מחלב שאנו שותי' ולא חיישינן היינו משום בחלב רק חד מיעוט הוא ולא חיישינן משא"כ כאן מיעוט טריפות וטמאות ולא הקשה רק מביצי', ומתרץ לבסוף טמאה שכיחי ומיושב הכל וק"ל:
ועדיין יש לפקפק כיון שביצת נבילה רק דרבנן לכן לא מצרפי' למיעוט טריפות, אבל כאן שני מיעוטי' דאוריי' לכן מצרפי' והדרא קושי' פלתי הנ"ל, ועוד צל"ע אטו לא ידע דאיכא ר"מ דחייש למיעוט ולכן סתם מתני' ר"מ חייש הכא משא"כ בריי' דלוקחי' ביצי' דלא כר"מ ולא חייש למיעוט וצ"ע:
ומי אמר שמואל הכי וכו' קושי' תוס' מבוארת בלא"ה יוכל להקשות אשמואל ממתני' דהכא ועיין חי' ר"ן דבר נכון וכ"כ באריכות יותר בת"ח ולפע"ד נראה ליישב, דבלא"ה ל"ק משמואל י"ל מתני' קיבת נבילה היינו שנתנבלה בחיי' ע"י נקיב' הושט וכדומה וכיון שזמן הרבה הי' החלב בתוך הקיבה א"א שלא בלע ונתמצע מגופו בקיבה הנ"ל מבהמה ולכן אסרינן ועיין בכורו' ובש"ע יו"ד סי' פ"א לענין מ רגלי' של חמור עיי"ש, אבל שמואל דאמר מפני שמעמידי' בעור קיב' נבילה והיינו וודאי לנבילה מחיים לא חיישינן רק שחיטת עכו"ם נבילה וכיון שבשעת מיתה נעשה נבילה שוב אין חשש שבלע' הקיבה מבהמת נבילה ורחוק הו כמובן לכן הוצרך לומר שמעמידי' בעור ול"ק, ולכן הוצרך ש"ס להביא דאמר כאן שחיטת עכו"ם נבילה ואיירי מתני' בנבילה בשעת שחיטה ומ"מ אסורה:
הקיבה ומקשה שפיר מי אמר שמואל הכי ומיושב קושי' תוס' הנ"ל, ומיושב ג"כ מה שנתקשה תוס' מאי אשמעינן דשחיטת נכרי נבילה כבר ידענו וכבר כתב מהר"ם שיף דאין כוונת תוס' דהי' די כשיאמר קיבת עכו"ם אסור דאז ה"א דמתני' ר"א דסתם מחשבת עכו"ם לע"ז, אבל הכוונה דהול"ל לומר קיבת נבילה אסורה ולהנ"ל א"ש דה"א דווקא נבילה שהיתה מחיי' נבילה ולא כשנעשה נבילה בשחיטה וכהנ"ל לכן אמר קיבת שחיטת עכו"ם נבילה אסורה דגם בזה אסורה וא"ש עיי' וק"ל:
ויש לעיין אולי משו"ה אמר שמואל מפני שמעמידי' בעור קיבת נבילה לאשמעינן דאע"פ שיש לטועמו מ"מ לא בטל משום דבר המעמיד לא בטל, ואם הי' אומר בקיב' נבילה ה"א דלכן לא בטל דשמואל ס"ל מב"מ לא בטל, אבל בעור בטל קמ"ל אפי' בעור אסור, ואי מב"מ בדרבנן בטל א"ש וצ"ע: מתני' חומר בחלב מבדם וכו' במהר"ם שיף כתב דלכן לא יאמר חומר בחלב דאית בי' בב"ח מגדי לרבות משא"כ בדם דדם לאו גדי מקרי משא"כ חלב. וכתב אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחידושיו משו"ה נמי לקי דיאמר חומר בדם שנוהג גם בשליל לכ"ע משא"כ חל בב"ח עכ"פ לכ"ע מותר דבחלב שור וכשב ועז כתיב וזה לאו שור כו"ע מקרי, ובחי' הר"ן לקמן ק"כ כתב דאם דם שבישלו מותר מדאורייתא א"כ הוי לי' לומר חומר בחלב שאסור מבושל משא"כ בדם, ואאמ"ו זצ"ל תירץ דהא בחלב חי מותר דהוי שלכדה"נ משא"כ דם וא"כ אסור בזה מותר בזה מותר בזה אסור בזה וזה אין מקומו כאן רק במשנה ספ"ק והתם בלא"ה תנא ושייר טובא, וכתב ואין להקשות איפכא לרש"י וסייעתו דם שבשלו עובר א"כ חומר בדם שחייב חי ומבושל משא"כ בחלב חי פטור זה אינו משום חומר דחלב חי שלכדה"נ הוא וגם דם שלא כד' הנא' מותר רק בדם חי כד' הנא' הוא ומה שיש בו שלא כדרך הנא' ג"כ מותר אלו דבריו זצ"ל וש"י:
ויש לעיין לשיטת הטור יו"ד סי' שע"ג דבטומאת כהנים ב"ד מצווין להפרישם מדאורייתא כנגד שיטת הרמב"ם ועיין ב"י שכתב שס"ל דאיכא ג' כתובי' הבאי' כאחד וצריכותא דש"ס יבמות קי"ד ע"א ליתא למסקנא עיי"ש ולפי דבריו בכל איסורי תורה אין ב"ד מצווי' להפרישו וגם ספי לי' בידיי' רק דרבנן ועיין נב"י תניינא חאו"ח סי' א' שכ"כ עיי"ש, וכי כן הוי למתני במתני' דהכא חומר בדם שב"ד מצוין להפרישו וכ"ש שלא לספו בידי' משא"כ בחלב וצל"ע:
סליק פרק כל הבשר בעזה"י בריך רחמנא דסייען עד כאן:
חי' פרק העור והרוטב: