אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף צט:

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף צט:

דף צח.

שאני ציר דזיע' בעלמא הוא כתב תוס' שהוא דרבנן ולא פי' לנו הדבר ורשב"א כתב דבדרבנן ס"ל לר"י דמב"מ בטל, והריטב"א כתב לא בכל דרבנן רק בציר דזיע' בעלמא הוא וכמו דאמרו לעיל בביצים כמיא דביע' בעלמא עיין בו, ולפמ"ש הר"ן והרשב"א בסוגיא דלעיל דיש לחלק לר"י בין טעמו לממשו דבטעם ס"ל דבטל י"ל דזהו פירושו של שאני ציר וכו' כמובן:

וכשאני לעצמי הי' נ"ל לפרש כוונת הש"ס עפמ"ש המהרש"א דבמ"ש תוס' דא"א לומר סליק את מינו וכו' דמים שבו אינם כ"כ שיבא הציר, וכתב המהרש"א הגם שיש מים גם בציר האסור מ"מ זה נעשה נבילה ואוסר עיין בו, והנה ידוע שיטות הפוסקים גדולי האחרונים הט"ז [יו"ד סי' צ' סק"ד] והפר"ח אי בדרבנן ג"כ אמרינן נעשה נבילה ולהסובר דבדרבנן לא אמרינן נעשה י"ל דזה מתרץ ש"ס שאני ציר דזיע' בעלמא הוא ולא נעשו המי' נבילה ושוב ציר עצמו בטל במים של ציר המותר וגם אולי מים של עצמו מצטרפי' לבטלו כנ"ל וק"ל:

והנה הש"ך סי' ק"ז ס"ק א' כתב דבבישל גם בדגים הפליטה דאורייתא וכן הסכים על ידו הפר"ח סי' פ"ג וכתב שכן נראה מהרא"ש פ' אין מעמידין, ומדברי הרשב"א כאן שכתב דהא דספרי דמרבה משקץ צירן ורוטבן ציר אסמכתא הוא נראה דרוטב לאו אסמכתא עיי"ש, והנה אם כי נראה מלשונו כן אבל ממ"ש הרשב"א הא דאסרו רבנן ציר דגים משום גזירה שרצים דאסור דאורייתא ולא כתב דגזרו אטו בישול של עצמו דדאורייתא הוא נראה דס"ל בדגים לעולם דרבנן, והא דכתב הא דצירן אסמכתא ולא כתב ורוטבן י"ל כיון דרוטב לא פסקי' דבעב שיש בו ממשות נמוח דאוריי' הוא אבל צירו בוודאי מותר שע"י מליחה לא נימוח ממשו וכן באופן זה בבישול אם לא נימח מגופו כצ"ל ויש לעיין, ועיין נוב"י ח"ק חיו"ד סי' כ"ו שהאריך בדין של הש"ך הנ"ל:

ונ"ל להביא ראי' דבבשול גם בדגים אסור מדלעיל צ"ח ע"א בפלגא דזיתא דרצו להקל ואמר לי' לא תזלזל בשיעורא דרבנן ולא הביא ראי' כלל רק מדעתי' אמר לי' כך, והלא במתני' דירך קתני וכן דג חתיכת דג בנ"ט נראה שצריך בנ"ט כמו אינך וא"כ מוכח דגם בדרבנן צריך שיעור כדאוריי' דהא ציר דגים דרבנן ומכיון שבדרבנן ממש צריך שיעור זה ומכ"ש בחצי שיעור מאיסור דאורייתא, וא"כ הי' לו להביא ראי' ממתניתין וכן קשה לר"א דרצה לזלזל ולהקל בדרבנן וע"כ מוכח דבבישול לכ"ע דאורייתא הוא כנ"ל וזה ראי' נכונה לפע"ד, וכן צ"ל לשיטת הא"ז דמייתי הג"א לעיל דס"ל באמת בדרבנן לא צריך שיעור כ"כ רק בח"ש ע"ש וקשה כהנ"ל וע"כ דס"ל דבחתיכת דג דמתניתין ע"י בישול דאורייתא הוא עיין:

והלכתא אין בגידין בנ"ט כתב רש"י ודווקא בו אבל שמנו אוסר ותוס' מייתי שיטת רא"מ דלא חמור שומן מגיד עצמו:

ולכאורה הנכון עם שיטת רא"ם מסברא, ונ"ל להסביר שיטת רש"י ודעמי' להלכתא דרוב פוסקים ס"ל כרש"י ונ"ל הנה בטעם שאסרו שומן הגיד הפשוט משום לתא דגיד אבל ברשב"א תה"ב ומובא לשונו בב"י סי' צ"ט כתב כמסופק אם נאסר משום לתא דגיד או משום חלב האסור עיי"ש וברשב"א יבמות פ"ב ע"ב בתוך הדברי' כתב בפשיטות דשומן הגיד משום לתא דחלב אסור עיי"ש, ונ"ל להכריע דוודאי ליכא למיגזר תחלה שומן הגיד אטו חלב הלא כמה חלבי' מותרי' ולא גזרו וידוע לכל כי יש חלב שמותר ויש חלב שאסור, אלא דעיקר הגזירה דשומן הגיד משום לתא דגיד, אלא דלא הי' חמור מגיד עצמו דאין אוסר בפליטה, רק מאחר שאסרו השומן יטעו שאיסורו משום שחלב האסור וידמו זה לחלב גמור ויקילו בתערובות חלב כמו בזה לכן משום לתא דחלב הוצרכו להחמיר בו כחלב האסור מדינא כנ"ל נכון:

ודע דצל"ע מנא לן ממתניתין דיש בגידין בנ"ט לפמ"ש הרשב"א לעיל דלא יחלוק אדם במציאות רק טעם קלוש בוודאי אית לי' וכבר ביארו האחרוני' דצ"ל דפליגו אם טעמא קלישא אסור או לא וא"כ כדמייתי ראי' ממתני' דיש בגידין בנ"ט היינו דטעם קלוש כזה מקרי טעם, וצ"ע מנ"ל דדאוריי' הוא דלמא מדרבנן אסור כמו טעם שלאחר ששים נראה מרוב ראשונים דרק דרבנן הוא חוץ מר"ן דס"ל דדאורייתא הוא וחזינן טעם קלוש שמדאורייתא מותר מדרבנן אסרו אותו כן י"ל בגיד, אבל מדאו' יש לומר דאין זה טעם וצל"ע:

והנה רש"י כתב דממתניתין דקתני גיד אע"פ שמכירו אוסר את התבשיל מפני טעמו דלא כי האי תנא, צ"ל למה לא כתב דהוכחה מרישא דמתניתין ירך שנתבשל בה ג"ה אם יש בה בנ"ט דמוכח יש בגידין בנ"ט וכן מייתי ש"ס מזה ראי' רפג"ה, ולמה כתב רש"י דהוכחה היא מסיפא דמתני' וצ"ע: ועיין שו"ע יו"ד סי' ק' בנתערב ונימוח גוף הגיד שצריך ששים כמו בכל תערובות ועיין פר"ח מ"ש בשם מ"כ ועיין פלתי מ"ש:

ומצאתי ראיתי בספר חות דעת שכתב הטעם דכיון דעכ"פ טעם קלישא אית לי' רק שלא יוכל לאסור בתערובות אבל בשנימוח גופו אוסר ולא בטל עד ס' עכ"ד, ויש לפקפק דאם רק לענין תערובות אמרו שאין בו טעם לאסור ומשו"ה לא יחול עליו בעצמו איסור קדשים וטומאה משום דאין בו בנ"ט שאינו עץ בעצמותו ועיין:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה