כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף עו.
מתני' וכן שניטל צה"ג, צ"ע על מה קאי וכן הלא קתני במתני' תרתי מן ארכובה למטה להתירא ולמעלה לאיסורא איך שייך אח"כ וכן. ואנן לא ידענו מלשון המתני' על מה קאי וכן אי להיתר או לאיסור' ונ"ל לרב דלמטה היינו ארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה מיד בעצם השני, וי"ל שפיר הדמיון וכן שניטל צה"ג היינו דצומת בוודאי אינם רק הצמותים אבל פליגי לקמן מקום התחלתן דהיינו איך מקום חיותן כפי' רש"י והמחמיר ביותר הוא דערקומא גופא וצ"ל דגם שם צמותין נקראו רק דפליגי עלי' דשם לאו מקום חיותן אבל צמותין בוודאי המה ואפשר גם למטה מערקומא, וכהלכתא מיד בסוף הערקום מתחילין צה"ג והיינו בין הפרק וערקום וכן כתב היש"ש וכן באחרונים וא"ש וכן שניטל:
צה"ג היינו למטה מארכובה אין פסול ולמעלה בסוף הארכובה מתחילה פסול דידהו, וכן נחתך העצם פסול מיד בסוף הערקום וזה פשוט דבין הערקום הפרק אסור נחתך ולא נסתפק הרא"ש כלל דבין הערקום לעצם השלישי דאסור וא"ש וכן, ונ"ל דהנך דפליגי לקמן במקום צה"ג דחד אמר דערקומא גופא היינו דס"ל דנחתך העצם טריפה שם כדמשמע מדיוק דמתני' דלמטה כשר וכמ"ש הרא"ש והוכיח דע"כ מדקתני במתני' וכן דשם ג"כ איכא צה"ג, ואידך ס"ל דעלוי ערקומא ס"ל דעיקור הוא דיוקא דלמעלה מארכובה דערקום גופא כשר וע"כ דליכא שם בה"ג וא"כ להלכתא דעלה ערקומא ע"כ דנחתך בערקום עצמו דנקרא נושיך כשר כנ"ל עיי' אלא דכ"ז לרב בלישנא קמא דעולא ולרב בלישנא בתרא ליתא לכ"ז ואין מיושב סידור ולשון המתני' וכן שניטל וכו' מזה נראה לפסוק כרש"י כל"ק דרב דאתי' מתני' שפיר עיי',:
ואולי י"ל לעולא ול"ב דרב דמתני' סמך דנדע דוכן קאי אפסולו דהא למטה היינו לעולא עצם האמצעי וע"כ צ"ל על חצי עצם קאי דבאמת ניטלו צה"ג טריפה ובאמת פשטא דלישנא נראה דעל כל העצם קאי דכשר רק דא"א לומר כן מאחר דניטלו צה"ג טריפה ואם וכן ניטלו צה"ג היינו דכשרים לא צריך מתני' כלל לאשמעינן ישתוק ונפרש למטה היינו כל עצם האמצעי כפשוטו, וגם לל"ב דרב דלמטה למטה מצה"ג ג"כ דוחק, רק הכרח לומר כן משום דניטל צה"ג טריפה, ובפשוט הוי מפרשי' על העצם הסמוך האמצעי כולו, וע"כ נוכיח שפיר דוכן לאיסורא קאי, ואפשר דסתמא וכן אסמוך לו קאי דמסיים בפסול וע"ז קאי וכן:
ועיין ט"ז סי' כ"ו דמדייק לשון וכן. ולפמ"ש לל"ק דרב ניחא ולעולא ול"ב דרב נ"ל די"ל לאפוקי משיטת הרמב"ן דאם חתך בצה"ג דאם חותך למעלה שוב מתכשר ורשב"א הקשה עליו דמתני' סתמא קתני בלא תקנתא, ולכאורה אין בזה כדי להשיב על הרמב"ן דאין דרך מתני' לומר תקנתא, אבל נ"ל דמתני' אורוי לנו דלא נטעה דמועיל תקנתא ולשלול זה אמר וכן היינו כמו דלמעלה היינו בירך פסול וליכא תקנתא כן בניטל צה"ג ליכא תקנתא כנ"ל וק"ל:
והנה כבר הרגיש הראב"ד למה קתני ניטל במתני' ולא נחתך, ועיי' ט"ז סי' מ' מ"ש, ולכאורה להרמב"ם דהיכי דקתני ניטל טריפה חסר מתחילת ברייתו כשר י"ל לכן קתני ניטל לאורוי מתחילת ברייתו חסרו הצומו' כשר, ומצאתי בפמ"ג שכתב וחקר לרמב"ם ניטל מתחילת ברייתו כשר, אלא דשוב הקשה א"כ מאי מקשה עולא לרב, מאי וכן שניטל צה"ג הלא י"ל דמתני' אשמעינן נחתך למעלה פסול כשנחתך והנפקותא אם חסרו הצה"ג מתחילת ברייתו דמצד עצם עצמו כשנחתך טריפה עיי' בו, ולפע"ד י"ל דלפמ"ש רש"י מא' דהכריח לרב לומר דארכובה היינו הנמכרת עם הראש דאל"כ איך יתפרש למטה דפשיטא לי' דכל עצם האמצעי טריפה והיינו ע"כ משום דלמטה כשחותך הגידי' טריפה וכ"ש למעלה דממילא ניטלו צה"ג, ולכאורה י"ל דלמטה מיד כשר היינו העצם מצד עצמו כשר רק מצד שממילא נחתכו הגידי' ומה לי אם מצד עצמו כשנחתך כשר הלא מ"מ טריפה מצד שיטלו הגידי' עמו, אלא דלהנ"ל י"ל באופן שחסרו הגידי' מתחילת ברייתו ואיכא נפקותא שפיר ומזה הוכיח לפי"ז דארכובה הנמכרת עם הראש מכח למטה למטה וכו' ועיין מהרמ"ל וע"כ דלא ניחא לרב לפרש נפקותא דמתני' באופנים אלו, או דסובר דגם מתחילת ברייתו טריפה בניטולו הצומו' ושפיר מקשה עולא עליו כנ"ל ליישב קו' הנ"ל, ומ"מ לפי דפסק הרמב"ם כלישנא בתרא דרב י"ל שפיר דחסרו הגידי' כשר וכמ"ש מוכח קצת מדנקט ניטל ולא נחתך, ולל"ק דרב ל"ק זה בלא"ה כבר כתב הרשב"א בתה"א דלכן לא קתני נחתך דה"א דהטריפות משום כאב החתך כמו שסובר באמת עולא ורב לל"ב דלכן חותך למעלה כשר ולל"ק דרב מדויק ניטל ולפי"ז א"ש דלרב לל"ק שפיר י"ל דחסר מתחילת ברייתו אסור ולא ממעט מדקתני ניטל ע"כ לאפוקי חסר מעצמו מיד, ולל"ב דרב ולעולא ע"כ צריך לדייק מניטל ולא חסר עיי' בפ"ז ואין להאריך יותר:
א"ל ארכובה בלא צה"ג וצה"ג בלא ארכובה א"ל והא נחתך קתני צ"ל איך תירץ רב דוחק כזה דארכובה בלא צומות ופי' רש"י היינו נשבר והלא נחתך קתני והן אם כי רב סובר דנשבר טריפה ומתני' נחתך ה"ה נשבר זה א"ש, אבל שנאמר דקתני נחתך שאין בו נפקותא דבלא"ה משום צה"ג טריפה איך יאמר שכיוון לנשבר, ונ"ל שצריך להבין ג"כ לשון רב בתירוצו ארכובה בלא צה"ג, הלא מתני' מארכובה ולמעלה קתני היינו עצם האמצעי השוק, הול"ל עצם בלא צה"ג הלא ארכובה הוא הסימן במתניתין ולמעלה ממנו קאי ונ"ל הנה הרא"ש כתב דדיוקא סותרי' אהדדי ועיי' פר"ח שמפרש: על נכון דהרא"ש סבר תחלה בספק זה דארכובה היינו עצם המפסיק בין רגל ובין עצם השוק וא"כ סתרו הדיוקים דלמטה כשר משמע הערקום טריפה ודיוק דלמעלה משמע עצם הערקום כשר וכתב כי לחומרא עבדינן היינו שע"כ חד לאו דוקא ומחמירי' ואומרים הך למעלה לאו דווקא ולא בדיוק אמר, ולפי"ז בין הערקום לשוק טריפה בוודאי ואין בו ספק כלל דאין זה רק הערקום הוא הטשיך עיי' בפר"ח והנה בש"ע פסק בערקום להקל ובין הפרק להחמיר, ולהרא"ש הנ"ל הי' לנו להחמיר ולנקוט חומרא דדיוק דרישא דלמטה כשר ועיין ט"ז וש"ך, ונלפע"ד להביא ראי' דהערקום כשר והך דיוקא לאו דוקא:
הנה תוס' הקשה לקמן לרב דנשבר כשר למה לא קתני רבותא יותר דנשבר כשר ונדחק ונ"ל ליישב הנה נשבר שייך בעצם אבל בין הפרקים כמו בין הערקום להתחלת האמצעי במקום שמחוברים יחד לא שייך נשבר רק שנפרדו זה מזה והיינו נחתך אבל לשון נשבר לא שייך רק בתוך העצם עצמו כמובן, וא"כ א"ש דמתני' אמר למעלה מן הארכובה היינו מיד בסוף הארכובה טריפה קודם התחלת העצם האמצעי טריפה ולא שייך נשבר רק נחתך ואם הוי נקט נשבר הי' מורה כי הטריפות מתחיל רק בעצם השוק ולא קודם בין הפרקים ומיושב קו' תוס' וכיון דפסקינן נשבר עצם טריפה מוכח דערקום עצמו כשר דאל"כ דמתחיל מן הערקום הטריפות דארכובה עצמו טריפה כדיוק דלמטה א"כ הדרא קושי' תוס' לדוכתא דינקט נשבר חוץ משנאמר כאינך דברי הרא"ש דתוך הפרק בין ערקום לרגל טריפה כמ"ש הפר"ח בפירושו אבל אם נאמר דארכובה היינו הערקום כפי הפשוט לכל מוכח להקל כמ"ש עיי':
והנה היש"ש הקשה על הרא"ש דאם הערקום עצמו טריפה א"כ מאי מקשה מאי וכן שניטל צה"ג הלא כל נחתך טריפה בערקום דליכא צה"ג כדלקמן ומשום נחתך טריפה וכן הקשה בפלתי ויתר אחרונים וכבר קדמום ביש"ש: ונלפע"ד להעמיס זה בדברי רב דאמר ארכובה בלא צה"ג היינו שחידש דלמעלה לאו מן הארכובה ואינו בכלל אלא ארכובה עצמה בכלל ושם ליכא צה"ג והיינו ארכובה בלא צה"ג ולא אמר עצם בלא צה"ג רק ארכובה דשם ליכא צה"ג, וע"ז מקשה לו והלא נחתך תנן היינו כקושי' תוס' למה לא קתני נשבר וע"כ צ"ל כמ"ש דעל בין הפרק קאי דלא שייך נשבר ואי על הארכובה קשה נחתך קתני וע"כ דארכובה עצמה כשר רק בין הפרק ושם איכא צה"ג כמ"ש לעיל וא"ש עיי', כי נכון הוא, אלא דצריך אני ליישב לפי"ז איך אמר רב דיוכל להשיב למעלה מצה"ג א"כ יקשה הרי נחתך תנן הגם דגם שם שייך בין הפרק מ"מ איך יעבור העצם דשייך בי' שבירה וינקוט נחתך משום בין הפרק למעלה ממנו, וא"כ לא צ"ל דשפיר עביד דלא השיב משום למעלה תנן הלא נחתך תנן ג"כ קשה, וליישב גם זה אומר ע"פ מ"ש המהרמ"ל דלפי שאמר רב למעלה מצה"ג א"כ למטה במקום צה"ג אין טריפות בעצם מצד עצמותו וכוונתו בוודאי אם נחתך טריפה אבל בנשבר למטה כשר רק למעלה יש בו טריפות מצד עצמו דסמוך יותר לגוף עיי' כן כוונתו ועיי' פלתי שהבין כן ופשוט, וא"כ י"ל בוודאי בפשוט מפרשי' למעלה מיד בסמוך ואי הוי קתני נשבר הוי מפרשי' למעלה מיד ונשבר שם טריפה, ולכן קתני נחתך וע"כ צריכי' אנו לפרש למעלה מצה"ג מקושי' דמאי וכן שניטל וכו' וע"כ אלמעלה מצה"ג וה"ה נשבר אבל במקום צה"ג אין טריפות בעצם וכהנ"ל והא"ש דלפי דאמר רב למעלה מצה"ג לא הי' קשה לי' מנחתך קתני רק למעלה קתני וא"ש ועיי':
וי"ל בזה הא דלקמן שלחו כוותי' דרב והדר כוותי' דשמואל והדר כרב למה חזרו כשמואל ושוב כרב ועיי' זה בת"ח לקמן ולהנ"ל י"ל תחילה סברו כוותי' דרב דהלכתא כוותי' באסורא ושוב דייקו היטיב והי' קשה קושי' תוס' למה קתני נחתך ולא נשבר והוכיחו ע"כ כשמואל ושוב דייקו ביותר סתירת הדיוקים במתני' אם ארכובה עצמה כשר או לא ופשטו דבין הפרקים לבד טריפה ולכן לא קתני נשבר וכמ"ש. או שעלה בדעתם אח"כ דקשה ג"כ מאי וכן שניטל צה"ג והעלו דאלמעלה מצה"ג קאי וא"כ א"ש דקתני נחתך כמ"ש ולכן שדרו כוותי' דרב וק"ל:
חתכה מכאן ומתה חתכה מכאן וחיה, הנה רש"י פסק כל"ק דרב וכתב דפסקינן לקמן נשבר עצם טריפה וכ"ש נחתך ועיין רא"ש פרושו ברש"י מאי שייכות יש לזה עם דין דנשבר עצם ועיין רשב"א בחידושי' וביתר ביאור בתה"א ונלע"ד ליישב ג"כ בשניישב עוד קושי' תוס' לקמן הנ"ל דלרב למה קתני נחתך ולא נשבר, ונ"ל דלפי שהשיב רק רב ארכובה בלא צה"ג ולפי הפשוט כוונתו דמתני' קתני נחתך טריפה מצד עצמות העצם וממילא נשבר ג"כ טריפה ובזה איכא נפקותא,:
והנה לא כן אפשר לפרש ארכובה עליונה ולמטה מיד ונחתך היינו נשבר דמצד הצומות ליכא, דזה ליתא דאיך קתני נחתך כשר אם הוא טריפה ולא שייך לומר דנקט נחתך וכוונתו על נשבר דזה לא עלה על דעת רב לומר, רק בנחתך למעלה פסול נדחק לומר דהנפקותא בארכובה בלא צה"ג באופן שנשבר אבל לא יפרש נחתך הוא נשבר רק דמתני' אשמעינן טריפות עצם בנחתך הגם דליכא נפקותא דממילא בלא"ה נמי אסור משום גידי' מ"מ איכא נפקותא באופן דנשבר דממילא נשמע מנחתך דפסול אבל לענין כשרות א"א לפרש דנחתך כשר היינו דנשבר כשר ולא נחתך ופשוט ומובן, ומעתה אומר דאי הוה נקט נשבר במתני' הוי טעינן לפרש דארכובה עליונה ולמטה מיד כשר דנשבר כשר דאין טריפות עצם מצד עצמותו, לכן נקט נחתך מוכח שפיר דע"כ ארכובה תחתונה קאמר וכדיוקו של רב ארכובה בלא צה"ג, וכ"ז לל"ק, אבל לל"ב דרב דלמטה מצה"ג א"א לתרץ כן דהא באמת מפרש ארכובה העליונה, וא"א לומר איפכא דהא דמפרש בל"ב ארכובה עליונה היינו משום קושי' עולא מאי וכן שניטלו צה"ג ואי הוי קתני נשבר הו"א דעל ארכובה תחתונה דלא הי' קשה כלל, זה אינו דהא לל"ב דרב דלמטה מצה"ג קאמר ע"כ דלא מדייק למטה סמוך א"כ כן י"ל עדיין ארכובה תחתונה ולמעלה לאו סמוך רק למעלה מצה"ג דהא לא דייק עתה סמוך למטה כן לא נדייק למעלה וא"כ בין דקתני נשבר ובין נחתך יש לפרש לכאן ולכאן וע"כ רק מסברא מפרשינן ארכובה עליונה קשה יכתוב נחתך ולעולא דאמר למטה סמוך על חצי עצם כמ"ש תוס' ניחא ול"ק קו' תוס' אבל לישנא בתרא דרב א"א לפסוק דנשבר טריפה ועכ"פ לישנא קמא דרב עיקר פסקינן כלישנא קמא דכרב וודאי פסקינן רק יען לרב איכא תרי לישנא וכיון דמוכח מפסק נשבר העצם דל"ק דרב עיקר פסקינן ככה כנ"ל ליישב שיטת רש"י ולשונו עיי':
ועוד צריך אני להוסיף להנ"ל הא דפשיטא לרב באמת דנשבר טריפה דלמא העצם לאו מצד עצמותו טריפה רק מצד צה"ג ונשבר כשר צ"ל דס"ל דאי משום צה"ג לא צריך כלל לנחתך למעלה טריפה דנדע דנחתכו צה"ג וע"כ לנשבר איכא נפקותא עיי':
והנה שיטות רוב הפוסקים כל"ב דרב ואין טריפות בעצם השוק בלמעלה מצה"ג, והרמב"ן חידש דאם חתך בצה"ג דיוכל לחתוך למעלה וכשר כיון שאפשר לקיים יב"ח, והרשב"א השיג עליו דא"כ לא יהי' טריפה מתחילתו כיון שהרפואה קרובה לבא הנה לא פליג הרשב"א והרמב"ן אם אפשר להתקיים יב"ח או לא דלא יפלגו בנסיון אם העיד הרמב"ן שחי יב"ח והנסיון למדו על כך לא הי' אפשר לפלוג עליו, אלא ע"כ לעולא ול"ב דרב דמכשירי' בנחתך עצם השוק ג"כ אין הבהמה חי מחמת חולי זה דאם כל הבהמות חיים וקיימים איך יאמר רב לל"ק דטריפה מה שרואי' בעינינו שחי ומשובחת ועל זה לא שייך מ"ש הרשב"א בתשובה כיון שכלל בידינו טריפה אינו חי' צריך להכחיש המקרה והיש"ש כתב א' מני אלף חיים, אבל כבר כתוב בספרן של צדיקים דאם אנו רואים כמה וכמה שחיים איכא הוכחה שפיר, וא"כ אם הנחתכים למעלה מבה"ג חיים ומשובחים לא הי' רב פליג ונ"ל דרובם מתים ורב ס"ל דמחמת טריפות ועולא ול"ב דרב ס"ל דמחמת חולי ויסורים מתה אבל איכא סמא דחי' שאפשר שתחי' יותר מיב"ח וכשירה, וא"כ כ"ש שאם נחתך למטה מצה"ג ואח"כ למעלה אפי' לרמב"ן דכשר עכ"פ לא עדיף מאלו חתך מיד למעלה ולא יחי' יותר, וע"כ לאו כוונת הרמב"ן שראה וניסה שחיי' רק שכתב באופן זה שחתך אח"כ למעלה אפשר לחיות יב"ח כשיתרפא ויוקח לה סמים ואינה רק מסוכנת ורשב"א ס"ל דטריפה גמור הוא כנ"ל והדברים פשוטים רק מאחר שראיתי שרבים מבני חבריי' מגמגמי' בפשט דברי הרמב"ן והרשב"א לכן כתבתי והוא פשוט:
ועיין בחי' ריש פ' אלו טריפות עשיתי סמוכים לדברי הרמב"ן הנ"ל מדרש דמייתי רש"י סוף פ' שמיני בין החיה הנאכלת לחי' אשר לא תאכל בין שנולדו בה סימני טריפה וכשירה ונולדו בה סי' טריפה ואסורה וכבר עמד בתשו' רשב"א איך שייך סי' טריפה וכשירה, אם כשירה לית בה סימני טריפה, ולשיטת הרמב"ן א"ש דנולדו סי' טריפה שחתך בצה"ג וטריפה ושוב חתך למעלה והדר' כשירה והיינו שנולדו בה סי' טריפה ומ"מ כשירה: אלא דצ"ע איך יליף ר"י טריפה חי' מדקרי לי' בין החיה אשר לא תאכל ע"כ שתוכל לחיות, והיינו אם טריפה אינה חיה יב"ח לא מקרי חי' הלא י"ל באופן זה שחתך בצה"ג א"כ טריפה היא, מ"מ בסוג חי' מקרי ואינה כמתה כיון שיש ביד אדם בכל עת ורגע להחיותה לחתוך למעלה מצה"ג וחיתה, והלא היכי דבדרא לה סמא דחי' מקרי חי' הגם שאין לפניו הסם ולא ישיגו לעולם מ"מ כיון שישנו בעולם שתתרפא ותחי' מקרי חי' מכ"ש באופן זה שבכל עת בידו לרפאות וצ"ע:
ויש לעיין בהורג אדם שנחתכו צה"ג וטריפה שהרג פטור אם משום שיש ביד אדם לחתוך למעלה ויחי' חייב משום הורג או לא דבתר השתא אזלינן ופטור, וכן יש לספק אם ההורג חתך בצה"ג וטריפה שהרג פטור אם נחייב אותו כיון שאפשר לחותכו למעלה וצ"ע:
גם יש לעיין לשיטת הרמב"ן אם אחר שנחתכו צה"ג נעשה אבר א' מדולדל, אם כשחותך אח"כ למעלה מצוה"ג אם אבר זה חוזר ונכשר דוודאי אם חתך חתיכ' מן הבהמה קודם שחתך למעלה מצה"ג דזה לא יתכשרו אבל באופן שלא חתך לגמרי רק אבר מדולדל אם יתכשר בחתיכת הבהמה למעלה, או נימא כיון דמדרבנן כפרוש הוא לענין אמה"ח גם לענין זה חשוב כפרוש ולא יתכשר עוד הבהמה, והנפקותא לדינא דהא הי' טריפה קודם שנעשה אבר המדולדל שוב לא יחול אמה"ח האיסור על האבר המדולדל ואם כשחתך הבהמה למעלה מצה"ג עדיין איסור טריפות מדרבנן עכ"פ על האבר משום דכפרוש הוא לא יחול על האבר איסור אמה"ח מדרבנן דטריפה קודם לו, או נימא דוקא לענין אמה"ח יחשוב כפרוש אבל לא לענין איסור טריפות והדר ומתכשר עם הבהמה, וי"ל כיון שעיקר האסמכתא על קרא דבשר בשדה טריפה וכו' ועיקר הקרא בטריפה, א"כ מן הדין שגם באיסור טריפות יהא הדין של אבר או בשר המדולדל אבל לא נמצא כן בש"ס רק לענין אמה"ח, וכמה נפקות' איכא אם אין בו אמה"ח רק דלא חל על טריפה א"כ לכ"ע מותר ליתן לגוי גם להפוסקים דאבר המדולדל אסור ליתן לגוי וכן החמירו האחרונים דגזירה שיתן לגוי אמה"ח גמור, אבל אופן זה דליכא לישראל רק טריפות דרבנן ולא אמה"ח י"ל לא גזרינן שיתן לגוי. אמה"ח אחר שגם להגוי אין בו איסור טריפה מ"מ הלא לדידי' ליכא איסור דרבנן דאמה"ח רק אם יהי' לישראל איסור אמה"ח יתחלף עם אמה"ח גמור משא"כ בזה דאין לו שום איסור אמה"ח דאינו חל, וא"כ לפמ"ש הפלתי דיש לצרף קצת שיטת הרמב"ן, א"כ בנתינת אמה"ח לגוי ליכא רק חומרא יתירה יש להתיר באבר מדולדל כזה ליתן לגוי ולסמוך על הרמב"ן, ועוד נפקותא בדין איסורי' מבטלי' זה את זה אם יש בו משום אמה"ח או משום טריפה כמובן עיי':
והנה רוב ככל הראשונים חולקי' על הרמב"ן דלא מועיל חתיכה אח"כ וכבר כתבנו דברי הרשב"א דא"כ מעיקרא לא הי' טריפה כיון שרפואה קרובה לבא, והר"ן מביא ראיה מניקב הטחול ושוב ניטלה וכן בהקטינה הכולי' דע"כ צ"ל כיון שהתחיל המכה בגוף שוב לא מועיל מה שיחתוך למעלה עיי' וצ"ע לפמ"ש התוס' לקמן דבעוף דנפסק א' טריפה לאו הטריפות מצד עצמותו רק משום שסופו שיפסקו כולם, והנה צ"ל דע"כ פסיק' א' אינו מכאב שימות ממנו רק הטריפות שעי"ז יפסקו האחרי' ג"כ ואז יהי' כאב גדול כ"כ שימות בו, א"כ עדיין לא התחיל הכאב בבהמה ולמה לא יועיל אם יחתוך עתה למעלה ועי"ז יתכשר כי לא יבא לפסיקו' האחרות ולא יהי' כאב לעולם, ולא דמי לבכל מקום דסופו ליטול ואסור היינו באברים דטריפות מצד עצמות האבר שינטול ובתר סופו אנו דנין אבל בנחתכו צה"ג דאין הטריפות ע"כ למ"ד למעלה מצה"ג כשר רק משום כאב החתך ומאחר שלא התחיל הכאב עדיין אינו דומה לניקב הטחול והקטינה כולי' א"כ יהי' מועיל בזה שיחתוך כשיפסוק א', ואם נאמר דבאמת בזה מודים לרמב"ן לא יהי' נפסק א' טריפה כלל כיון שרפואה קרובה לבא כמו שהקשה על הרמב"ן ובזה לא מצינו פלוגת' דבעוף נפסק א' טריפה ואם נאמר דלוי דלא מכה יתר בעוף ס"ל כלישנא קמא דרב אשי כמובן, ולפי"ז לפי דנקטי' להלכתא דלא מוכח כלישנא קמא דרב וצ"ע:
ע"ב ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ וכו' שיטת רש"י דמתני' וברייתא באופן שיצא לחוץ אלא דברייתא מפרשי טפי ממתני', ושיטת רבינו יונה שברישא דמתני' בלא יצא לחוץ לכן סגי ברוב בשר קיים בלא חיפוי, וברייתא ביצא לחוץ לכן צריך עור ובשר חופים, והקשה בתשו' הריב"ש ורמז עליו בב"י סי' נ"ה א"כ לל"ק דר"י דעור או בשר א"כ במתני' דלא יצא לחוץ והיינו באופן שעור מקיפו ע"כ מכל צד ומ"מ צריך רוב בשר קיים ויהי' גרע וחמור מיצא לחוץ דס"ל לר"י דעור מקיף הרוב סגי ולא צריך בשר כלל עיי' בו, והיא קו' חמורה לכאורה חוץ משנאמר דרבינו יונה מפרש כמו שמפרשי' להרמב"ם ורשב"א דעור כבשר היינו במקום דליכא בשר כדמתרץ לקמן דקנה משכ' דידי', והי' נלע"ד ליישב עפ"י שרצה הש"ד לומר ומביאו בד"מ דבנשבר עצם במקום דמיטרף הגם אם עור ובשר חופים רובו ובהמה כשירה מאור האבר עצמו אסור ועיי' ש"ך שהקשה עליו שהוא נגד הש"ס, והנה נראה שסברתו דבאבר שיש בו חיות בקושי שיעלה ארוכה מאבר דלא מיטרפה:
בי' ואף בעור ובשר חופים מ"מ טריפה, אלא שנדחה דינו מן הש"ס ועיי' בספר כנפי יונה שמיישבו, ואומר די"ל למ"ד דנשבר עצם כשר אפי' באבר דנחתך אסור י"ל דבאבר המדולדל חמור באותו מקום מבמקום דלא מיטרף בי' לעולם וי"ל מעתה דמתנ' דנשבר עצם דמטריף בי' נחתך נחתך אבל לא נשבר והאבר המדולדל הגם שלא יצא לחוץ ועור מקיפו לגמרי מ"מ צריך רוב הבשר קיים אבל ברייתא איירי בנשבר ברגל דלא שייכות טריפות כלל שאין חיות תלוי' בו לכן סגי' בעור או בשר לחוד ול"ק משנה אברייתא, אלא לפי הלכתא דנשבר עצם טריפה וע"כ מתני' בעצם דלא מטרפי' בי' והדרא קו' מתני' אברייתא ולזה א"ש תי' רבינו יונה עפ"י לישנא בתרא דר"י דעור משלים לבשר, והא"ש דהנהו תרי לישנא דר"י פליגי אי כרב בנשבר העצם או כשמואל וכיון שפסקינן כרב ממילא הלכתא כל"ב דר"י עור מצטרף לבשר וכשיטות רוב הפוסקים עיין:
והנה שיטת הרמב"ם עור או בשר והראשונים תמהו עליו מה ראה על ככה לפסוק להקל כלישנא קמא, ונ"ל דקשה קצת אל"ב דעור אינו כבשר רק ברייתא אמרה קולא דעור מצטרף לבשר אבל עור לחוד לא מהני, למה לא קתני דין זה במתני' אם רוב הבשר ועור קיים דמטהר כבריי' בשלמא אם עור הרי הוא כבשר ואין בו חילוק כל"ק דר"י דאמר כן מצד הסברא בלי ראי' כלל והגירסא בבריי' עור או בשר ל"ק דלא הוזכר במתני' עור דמתני' חדא נקט בשר ה"ה עור והכל חדא וברייתא תרתי נקט אבל אם עור אינו כבשר, וצריך דוקא בשר וזה קולא שבמקום בשר גם עור מצטרף איכא צריכא שפיר לאשמעינן דעור יצטרף לבשר וכחא דהתירא הוא, אלא דס"ל עפ"י הסברא שכתבתי לעיל דאם נשבר עצם כשר י"ל דמתני' דנשבר באבר דמיטרף ביה וחמור אבר המדולדל ולכן צריך רק בשר, אבל בברייתא ברגל דלא שייך מעולם טריפות לכן סגי בעור מצטרף לבשר, ולפ"ז לדידן דנשבר טריפה וע"כ דמתני' בנשבר התחתון הדרא קושיתי וע"כ צ"ל כל"ק דעור הרי הוא כבשר וכן הגי' בברייתא וש"ס מקשה שפיר בל"ק הלא בברייתא קתני עור ובשר ולא משני דבריי' במקום דמיטרפי' בי' וצריך דוקא בשר, זה ל"ק חדא דידע דר"י גם באבר דמטריף בי' אמר, ועוד דא"כ הדרא הקושי' במתני' ממ"נ אם עור גרוע מבשר דבאבר דמיטרף לא מהני עור לחוד במאי איירי מתני' אם באבר דמטריף למה לא אשמעינן דעור עכ"פ מצטרף לבשר, ואם באבר דלא מיטרף א"כ יאמר עור לחוד, וע"כ דליכא שום חילוק בין עור לבשר, וקשה מברייתא ומשני כי האמת שכן גרס בבריי' עור ובשר, וכיון שפסקינן נשבר עצם טריפה ע"כ כלישנא קמא דר"י כן נ"ל ליישב עיי' וק"ל:
ע"ז ע"א רשב"ל ואיסורא דאורייתא, צ"ל איך ס"ד לומר להקל באיסור דאוריי' משום התורה חסה וכו' ועיי' ת"ש מ"ש ועיי' כל זה לעיל מ"ו ומ"ש שם ונ"ל עפ"י שכ' הרשב"א בשם הרבינו יונה דע"כ גידין הרכים היינו בעצם השוק ל"ל דרבא ס"ל דבזה נחתך כשר כל"ב דרב ועולא ואין לדון רק על מצות פרוש דאבר ואמר התורה חסה, ורצה להקל באיסור דרבנן ור"פ א"ל דאיסור דאורייתא הוא דנחתך ונשבר העצם השוק טריפה כל"ק דרב כנ"ל עיי', אלא דקשה דרב פפא אמר לעיל ל"ב דרב דעצם השני כשר ואיך החליט כאן איסור דאורייתא, וצ"ל דמשמי' דרב אמר ולי' לא ס"ל וצע"ג: ת"ש דאמר עולא אר"י עור הרי הוא כבשר, פרש"י ותפשוט עכ"פ חדא דניטל שליש התחתון ולפענ"ד גם חדא אין לפשוט דלמא דאמר ר"י עור הרי הוא כבשר היינו בשלא ניטל הבשר מתחת העור ומ"מ הבשר אינו מגין כגון שהבשר מרוסס או ניקב, ואינו מגין מ"מ העור מגינה שפיר יען היא דבוקה ע"י בשר היטיב והגנה טובה היא ולא מגרע הפסק הבשר אבל באמת בשניטל הבשר והעור תלוי' למעלה מנא לן וכי כן לא נפשט כלום דכיון דיש לפרש ר"י באופן זה ויש לפרשו בשניטל הבשר, א"כ אנחנו לא נדע לדינא כלום וצ"ע, ע"כ העתקתי מכ"י אמ"ו הגאון נ"י. [חידושים על סוגי' זו הם מכת"י תלמידו של מרן המחבר זצ"ל]: