כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף נב:
ואיבעית אימא לעולם למיעוטי חתול, הנה הרי"ף פסק כלישנא בתרא להקל ועיין רא"ש שתמה למה פסק בדאורייתא כל"ב להקל ונלפע"ד ליישב, הנה רש"י פי' בבהמה מן הזאב למעלה ולא דריס אלא בעופות, ועיי' מהרש"א הלא מסקינן לקמן לרב בזוטא אפי' בבהמה דריס, ונדחק, ונ"ל לל"ק מוכרח לומר כן, דהא מתרץ ש"ס לפי' רש"י דממתני' ה"א דה"ה חתול בדקה ומתני' דנקט זאב דבגסה איירי ואשמעי' רב דחתול בדקה לא דריס, וצ"ל איך נשמע זה מדבריו דהא הוא ג"כ לא אמר יותר רק מן הזאב ולמעלה י"ל ג"כ היינו בגסה ואין משמעו' בדבריו יותר מלישנא דמתני', ודוחק שסמך שמוכיח זה מיתור דבריו, וע"כ צ"ל שרמז רמז בדבריו מדאמר בבהמה היינו כל שבבהמה אין דרוסה רק לזאב מזה משמע אפי' בדקה לא כל שבכלל בהמה דווקא זאב ולא חתול וא"כ אם דייקו על לשון בבהמה מזה עצמו ממעט כל בבהמה אפי' זוטרי וכ"כ מהרש"א ז"ל דמלשון זה ממועט הכל ולפמ"ש מוכח ללשון זה דע"כ מדייק רב לשון בבהמה שאמר, אבל ללשנא בתרא אין צריך לזה די"ל דלא מדייק לשונו דאמר בבהמה וכן צ"ל ע"כ גם למהרש"א דלא בריר דיוק זה דלשון בבהמה דהא למסקנא באמת ס"ל לרב דבזוטרי דורס, רק ללשנא קמא צ"ל ס"ל דמדייק לשון זה, אבל ללשנא בתרא אין מוכרח, דשפיר בא רב לאשמעינן דהא מתני' אגב אורחא נקט זאב קמ"ל האי דינא דווקא הוא זאב ולא חתול והיינו בדקה כדמפרש רב יודא וממילא כיון שמיירי מדקה וזאב דווקא הוא ש"מ אבל חתול בדקה לא. אבל בזוטרי לא ממועט חתול, ולפ"ז למסקנא דמתרץ ש"ס לרב דבזוטרי מודה דחתול דורס ע"כ צ"ל כלשנא בתרא דלל"ק צ"ל שדיוקו שאמר בבהמה וממועט זוטרי בדבריו ג"כ ומ"ש וע"כ עיקר כלשנא בתרא ופסקו הרי"ף ורמב"ם כך כנ"ל לישב וק"ל: