כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף נא.
המוציא מחבירו עליו הראי' וכו' פי' רש"י דכל כמה דלא יהיב לי' זוזי לא יהיב לי' חיותא, ראיתי בחידושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב הטעם דכיון דשכיח טריפות ואם יארע ספק יהי' הוא מוחזק בדמיו, לכן לא יתן לו חיותא עד שיתן לו דמיו ואז יהי' הוא המוחזק ונכון הוא, ועיי' בקצות החשן סי' רל"ב מ"ש, ועיי' בספר כתיבת המשפט דברים יקרים ונחמדים מתוקים מדבש ונופת צופים דיני' מחודשים בזה ושייך לטריפות עיי' בהם:
ואי שלים חוטרא אפלגא דגבה וכו' שיטת הר"ן דבזה אפי' הלכה אין מועיל ועיי' סי' כ"ב ס"ט, והקשה בפלתי סי' כ"ח א"כ בזבחים ע' ע"ב דאמר כר"ל לא אמרו דס"ל הלכה אין צריכה בדיקה, עדיין לוקמי בהכה במקל ושלם חוטרא בפלגא דגב' דאין מועיל הלכה, וכן הקשה בדגול מרבבה סי' כ"ב שם. והנה הפלתי תירץ דלפמ"ש רש"י בזבחים דבמקום דצריך בדיקה לא אפשר להקריב משום הקריבהו לפחתיך, צ"ל לכאור' א"כ בבדיקת הריאה ולר"מ דחייש למיעוטי א"כ איך יקריב ע"כ צ"ל דווקא אם צריך לבדוק כל הבהמה:
שייך משום הקריבהו נא אבל באין צריך לבדוק רק במקום א' לא שייך משום הקריבהו, ולכן בהכה במקל שא"צ לבדוק רק במק"א לא שייך משום הקריבהו אלו דבריו ז"ל, ולדעתי לא נכונים דבריו בזה, דא"כ איך יפרנס סוגיא דלעיל י"ב דפלפל אי בדקינן בקדשים אחר כל הטריפות נאמר הקריבהו נא, אלא דלמעיין ברש"י זבחים שם יבין דכוונתו דלאו הבדיקה גנאי היא שצריך למשמש כ"כ בבהמה אלא דאיך יבחר להקריב בהמה לה' שנפל בו ספק שהוא משונה מכל בהמות עד שצריך בדיקה אחריה הקרב כא מן המובחר שלא נפל לך ספק ובוודאי כשירה היא וכמו שתקריב לפחתיך לא תביא כך, ולפ"ז כשפלפל לעיל דכל בהמה ספק היא דלא אזלינן בתר רוב וצריך לבדוק א"כ לא שייך הקריבהו נא דהא ליכא בהמה אחרת שאין בה ספק זה וכן צריך להביא לפחתו, וכן בבדיקת הריאה שכל ריאה צריך בדיקה אין בו משום הקריבהו וכו' דאין בהמה זאת משונה מכל בהמות, משא"כ בשאירע שנפלה הבהמה שצריך לבדוק שייך הקריבהו, וא"כ אין חילוק בין שצריכה בדיקה במק"א או בכל אברים לעולם משום הקריבהו איכא כנ"ל נכון ופשוט: ועל קושי' הפלתי יש מקום לומר דהר"ן לא ס"ל כרש"י משום הקריבהו נא אין לבדוק, רק הטעם דכיון דאתערבה הבהמה וצריך לבדוק כ"כ בבני מעי' חיישינן שלא יבדוק שפיר חדא בשלמא אם יודע איזה בהמה שנפל בה ספק יתן עיניו שפיר בבהמה זו לבודקה יפה משא"כ בתערובות, ועיי' סברא כזו בש"ך סי' ל"ג סקכ"א בענין בדיקה במקום ידוע, והוא איירי לחלק באבר ידוע או בכל חלל הגוף, וכזה י"ל אף בזמן המשנה והגמרא סמכי' אפי' על בדיקת כל החלל בנפילה וכדומה, מ"מ בתערובות בהמות דליכא בהמה ידועה שידע שהיא היא שנולד בה הספק אין סומכין על הבדיקה, וגם יש לומר דבבהמות רבות לא סמכו על הבדיקה וסברא זו כתב רש"י לקמן כ"ג ע"ב ד"ה לפרסומי מלתא דלא בדקו להו שמרובים היו עיי"ש, ולפ"ז בהכה במקל דאין צריך בדיקה בעיון וחיפוש שזה נראה לחוץ אם נפסק החוט ואין זה בדיקה כלל וכ"כ בטו"ז סי' ל"ב, א"כ אפי' בכמה בהמות ובספק סמכו על הבדיקה קלה כזו, ולכן לא מוקי באופן זה כנ"ל ליישב:
ודע דצ"ל למה הוצרך רש"י לפרש משום הקריבהו לפחתיך, ולא בפשוט שמא ישחוט בפני' אותו שאין ראוי', ובפרט שאותה שנתערבה חולין היא, ומצאתי ראיתי אח"כ במהרמ"ל לובלין לקמן כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה ספק שונרא שכתב בתוך הדברים טעם זה, ולא הרגיש שרש"י לא פי' כן וצ"ע: