אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף מח.

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף מח.

דף מז.

ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה וכו' עיי' רשב"א ור"ן דטרחו לפרש פלוגתת דרב יוסף ומר יודא משמי' דאבימי דפליגו אי יש סירכא בלא נקב או לא, ודוחק קצת לאוקמי פלוגתא במציאת כזו, ולולי דבריהם ז"ל הי' נ"ל עפמ"ש הרשב"א לעיל דבסירכא תלוי' יש ס"ס שמא בלא נקב ואת"ל מחמת נקב שמא קרמא עלאי לבד ניקב, וכבר פרשתיו לעיל, דהא טעמא דסירכא מחמת נקב בא היינו מכח המשקים זבים ע"פ נקב לחוץ ומסתרך, וא"כ אם לא ניקב רק החיצון מאין תבוא הסירכא ממשקים שבפנים וע"כ שסירכא זו לא באתה מסיבת הנקב וא"כ היינו ספק ראשון שמא לא ע"י נקב באה ולא הי' נקב סיבת הסירכא, וצ"ע, וצ"ע דרשב"א לטעמי' בתה"א, דבריאה ניקב זה שלא כנגד זה כשר וא"כ י"ל שפיר דסירכא ע"י נקב באה שניקב זה שלא כנגד זה ונדחקו המשקים ע"י נקבים אלו כן י"ל ואיכא שפיר תרי ספיקות ואם בלשון רשב"א בחי' לא משמע שכיוון לזה, מ"מ לעצמינו נוכל לומר כן עיי', ומעתה י"ל דבזה פליגו דרב יוסף לטעמי' לעיל דניקב זה בלא זה כשר וה"ה ניקב זה שלא כנגד זה כמ"ש הרשב"א הנ"ל ושפיר איכא כאן ס"ס וי"ל גם הוא ס"ל דאין סירכא בלא נקב ולא כשיטת רשב"א בסירכא תלוי דיש סירכא בלא נקב ולכן איכא ס"ס, והוא לטעמי' דכתב כאן דפליגו אמוראי בזה, ולדידי אין צריך לזה אלא דכ"ע ס"ל דאין סירכא בלא נקב רק דיוכל להיות ע"י שניקב זה שלא כנגד זה וא"כ בסמוכה לדופן איכא ס"ס שמא מן דופן ואת"ל מהריאה דלמא ניקב זה שלא כנגד זה, ומר יודא ס"ל דעליון בלא תחתון טריפה וא"כ ממילא ניקב זה בלא זה כ"ש דטריפה וליכא ס"ס ולכן מטריף כנ"ל לבאר הפלוגתא, אלא דלפ"ז הי' לנו לפסוק כרב יוסף כיון דפסקינן בריאה עד דאינקבו תרתי, אלא כיון דלא אתברר לנו אולי טעמא דר"י משום דל"ל דאין סרכא בלא נקב לכן מחמירים אבל באמת הנכון בפשט הפלוגתא כמ"ש, וצ"ל הא דבדק בפושרי הוא רק לחומרא דלקולא לא מהני בדיקה דלפמ"ש דסובר ניקב זה בלא זה טריפה ד"א שניקב טריפה דלמא קרום פנימי או חיצון לבד ניקב ולא יבצבץ וע"כ לחומרא בדק כל מה דאפשר עיי' וק"ל:

אמר רבינא והוא דסביך בבישרא וכו' כתב תוס' דע"כ רבינא לא מפרש ר"נ אלא סברא דנפשי' קאמר מדלא משני הא דסביך הא דלא סביך ועוד מדפריך ר"י לרבינא, כבר הרגישו האחרונים דראי' ראשונה אינה ראי' אלא דר"כ לא מצריך סבך אבל עכ"פ י"ל סרוך צריך ולא יוכל לתרץ הא דלא סריך דהא קתני ריאה הסמוכה ע"כ עכ"פ דסרוכה ועיי' פר"ח ופלתי, ולפע"ד דלראי' זו ג"כ מוכח דגם סריך לא מצריך, דנחזה דאמר ר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמה, אי בדלא סבוך וסריך וסתימה היא ע"י שדופן מונח עליה ושייך שפיר שדופן סותמתה וגם אם צריך סביך דאל"ה מתפרק מיני' ג"כ שייך דדופן סותם, אבל אי בסרוך א"כ אין הסתימה ע"י הדופן רק ע"י הסירכה ורק הסירכה אינה מתקיימת רק כשסרוכה למקום הסמוך כדי שלא תתפרק הסירכה וכאן שסרוכה לדופן תתקיי' הסירכה ואין הדופן סותם רק הסירכא א"כ לא שייך לומר הדופן סותמתה ולכן אין לפרש בר"נ רק א' משנים או שצריך סביך בדופן ושייך דופן סותם או שא"צ כלל רק כיון שסמוכה לדופן היינו סתימתה אבל סרוך א"א לפרש בדבריו ושפיר מייתי תוס' ראי' דע"כ מוכח דאין כוונת ר"נ על סביך. וממילא מוכח דגם סרוך לא צריך כנ"ל נכון:

והנה בראי' שני' של תוס' נתקשה המהרש"א:

ומהרמ"ל הא לא יוכל להקשות רק מרבינא דמפרש דברי ר"נ בסבוך ולולי רבינא הי' אפשר לפרש ר"נ בדלא סבוך, ונדחקו ואין דחוקם עולה יפה במח"כ ועיי' פלתי, וע"ד פלפול נ"ל בכוונת תוס' דהנה ר"נ אמר לעיל ריאה הסמוכה לדופן ומשני ש"ס שלא במקום רביתייהו וכאן במקום רביתייהו וצ"ל איך מפורש בדברי ר"נ בריאה הסמוכה דהיינו דווקא במקום רביתייהו והוי לי' לפרש דבריו, אלא דאם דופן סותמתה היינו כיון שסמוכה אל הריאה היא הסתימה א"כ א"צ לפרש דזה בכלל דבריו ריאה שניקבה ודופן סותם ממילא ידעינן היכן הוא במקום שסמוכה אצלה מאוד שיש סתימה ובמקום שרחוקה ממילא אינה סותמתה, אבל אי בסבוך איירי זה אפשר אפי' במקום שאינה קרובה אל הריאה מ"מ הדופן סותם ע"י שסבוך בדופן היטב ואי גם זה לא מהני דווקא רק במקום רביתייהו זה אינו במשמעות דברי ר"נ דנוכל לפרש דדופן סותמתה גם שלא במקום רביתייהו וסותם ע"י שסבוך, וע"כ צ"ל א' משתי' לתרץ הש"ס הכא במקום רביתא ע"כ דר"נ אפי' בלא סבוך איירי ומשמעות דבריו דופן סותמתה היינו במקום שסותם ומעצמינו אנו יודעי' איה מקום סתימה במקום שקרובה אל הדופן במקום רביתא, ולרבינא א"א לומר כן ע"כ צ"ל דבאמת ר"נ אפי' שלא במקום רביתא אמר היכי דדופן סותמתה כשירה היינו שסבוך בדופן וכן בכל מקום, ול"ק מ"מ מדלעיל די"ל לעיל בדלא סבוך כמ"ש תוס' וי"ל דש"ס מתרץ הא במקום רביתייהו קודם שהביא פרושו דרבינא לר"נ, ולרבינא צ"ל כהנ"ל אלא לפ"ז כדמייתי רבינא ומקשה מיני' מפסול חוזר לכשרותו. והוי לי' להקשות לדידי' דמפרש ר"נ בדסבוך א"כ תקשי דר"נ אדר"נ והוי לי' לתרץ הא בדסבוך והא בדלא סבוך כיון דתירץ דלעיל הכא במקום רביתא ליתא לדידי' כמ"ש וע"כ דרבינא לא מפרש ר"נ רק לדנפשי' קאמר ולר"נ אפי' בדלא סבוך וקמה וגם ניצבה תירץ הכא במקום רביתא, ומעתה י"ל דזה כוונת תוס' דתחלה מייתי ראי' מדלא מתרץ הא בדסבוך אלא דלזה י"ל דש"ס מתרץ ר"נ קודם שמייתי רבינא ופירש רבינא לר"נ כא פשיטא כ"כ רק הוא מפרש מסברא בדר"נ כן, וי"ל באמת לרבינא יש לתרץ כן אלא דשוב מביא ראי' מדמקשה לרבינא ולא לר"נ היינו דהי' לי' להקשות לר"נ דידי' אדידי' דלרבינא לא שייך תירץ הראשון הא במקום רביתא כמ"ש והו"ל לתרץ הא דסבוך וע"כ דרבינא לדנפשי' אמר וכהנ"ל כנ"ל ליישב עיי' וק"ל: קרום שעלה וכו' פי' רש"י אבל סתימת דופן, וצ"ע ממה שפי' רש"י לעיל מ"ג ע"א ד"ה אינו קרום ועיי' פמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט מ"ש בזה, ועיי' בדק הבית ומ"ה מ"ש, ועיי' ש"ך סי' ל"ו סק"ו:

ע"ב דכולי עלמא חסרון מבפנים לא שמי' חסרון פי' רש"י דא"א לגרוס כ"ע שמי' חסרון דהא א"א שלא יהי' חסר, וצ"ל דהלא אפשר שראינו שבלע מחט ומיד שחטוהו ופליגו אי חוששין שמא דרך הושט נכנס כדמוקי בש"ס, וצ"ע לכאורה על רש"י שוב הראוני שבמהר"ם שיף כ"כ ומתרץ בזה הגורסי' כן, ואולי י"ל דס"ל לרש"י כיון דסופו לחסר שוב מיד טריפה הוא כשיטת בה"ג דמייתי טור סי' מ' במחט שנמצא בלב כיון דסופו לנקב טריפה מיד וק"ל: אמר לי' הן הפשירו שידעו מאיזה טעם, רש"י פי' דהיינו שבדקו שבאתה שלימה לפניהם, ועיי' רשב"א שפקפק דאין זה במשמעות הלשון דהול"ל בפשיטות הם באתה שלימה לפניהם ובדקו. וגם בלא"ה צ"ל איך ס"ד לדמות חתיכה שא"א למבדק לשלימה, ונ"ל עפ"ש ש"ך סי' ל"ו סקל"ד דהא דמחמירי' עתה שאין אנו בקיאין לבדוק דווקא כשלא הרגיש במחט כשהיתה שלימה רק נפח ובדק הריאה כנהוג אז לא סמכי' אבדיקה דאולי לא בדק שפיר אבל כשבדק שידע שיש שם מחט ודקדק היטב בבדיקה סמכינן אבדיקה גם עתה עיי"ש, ואומר כי המעשה בחתיכה דריאה היה שבדקוה הריאה תחלה קודם שמצאו מחט ואח"כ מצאו מחט והביאו החתיכה לפני חכמים לדון עליו ולכן רצו לדמות למחט דאשתכח בריאה דמאן דמכשיר סומך אבדיקה כן רצו לסמוך אבדיקה זו שבדקו קודם שנתוודע מהמחט, והשיב ר' אמי הם ידעו מאיזה טעם הכשירוהו היינו הם ידעו מתחלה במחט מאיזה טעם הכשירו אותה וסמכו על בדיקה שמצאו שלימה וזה הי' טעמם. אבל אנחנו מאיזה טעם נכשיר דעל הבדיקה אין לנו לסמוך כמ"ש כנ"ל לפרש עיי':

ובזה נ"ל לומר דרש"י לא פליג על תוס' ד"ה דלמא אי הוי ריאה קמן דס"ל דאפי' קופא לגו ג"כ חיישינן שמא דרך הסמפון נכנס וניקב מבחוץ ועיי' מהרמ"ל, והא דפירש רש"י דלמא אי הוי קמן היינו דרוב נבלעי' דרך הוושט, היינו לפמ"ש דהי' המעשה שבדקו הריאה תחלה ומצאו שלימה רק שבדקו קודם שידעו מהמחט ולא סמכו על:

בדיקה זו, ונ"ל דסברת הש"ך ניחא במקו' שי"ל דרך וושט נכנס ורוב נבלעי' דרך הושט רק מכיון שריאה שלימה לפנינו מוכח ע"כ דלא נכנס ברוב נבלעי', בזה סומכי' דווקא על בדיקה מעולה שבדקנו אחר שידענו שיש מחט ובדיקה כזו מבררת לנו נגד הרוב נבלעי', אבל כשאין הבדיקה ברורה כ"כ משום הרוב חיישינן ותולי' שטעינו בבדיקתינו, אבל היכי דליכא רוב רק שנחוש שנכנס דרך סמפון רק שנקוב לחוץ וזה רק חשש ספק, למה לנו לומר שטעינו בבדיקה ולא בדקנו יפה בזה וודאי סומכי' על בדיקותינו אפי' כשלא ידענו ממחט להוציא אותנו מספק בעלמא, וא"ש דהוצרך רש"י לפרש על האי חתיכה שמא ניקב משום רוב נבלעי', אבל היכי דבא חתיכה לפנינו ולא בדקנו הריאה תחלה כלל י"ל מודה רש"י לדינא של תוס' כנ"ל נכון עיי' וק"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה