כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף מו.
בעי רבי ירמי' מתלקט מהו וכו' תיקו וכו' הנה הרמב"ם [הל' שחיטה פ"ח הכ"ב] כתב דאלו האיבעי' ספק הוא ויראה שהיא אסורה, ותמה הכ"מ פשיטא שספק דאורייתא להחמיר, ותירץ באופן שרק זית א' מרודד או מתלקט וה"א דאיכא ס"ס קמ"ל, ועיי' פר"ח ופ"ת אם ספק תיקו מצטרף לס"ס, ולכאורה הי' נ"ל דקאי אלעיל שכתב דאם אינם חסרי' אלא השני זתים והשאר קיים דטריפה, והנה יש סברא לומר דמרודד ומתלקט ליכא ספק רק כשלא נשתייר אלא הם ומהם תעלה ארוכה כמ"ש רש"י בזה נסתפקו אמוראי אם זתים כאלו יכולים להגין כיון שאינם בריאים או אינם במקום א' אינם יכולים להגין, אבל כשכל הכבד בכאן ואלו הזיתים מרודדים או מתלקטיי' י"ל דליכא ספק דרידוד או מתלקט לא מגרע ולא מטריף, ועיי' כסברא זו בבד"ה בהתליע הכבד דאם כולה קיים לא מגרע אפי' כשכולה התליע ואם ליכא אלא זתים אלו והם מתלעים טריפה עיי' בו, וזה כמ"ש קמ"ל הרמב"ם דיראה לי דגם זה טריפה כן עלה ברוחי ליישב, אבל למעיין ברמב"ם יראה כי קשה לומר כן דהרי הרמב"ם כתב ואם נשתייר אלו זתים כשירה משמע דמ"ש אח"כ קאי על הך נשתייר ב' זתים. אבל ליישב בזה מה שצ"ל למאי חזר ושנה מה שכבר הודיענו בנשתייר ב' זתים אלו כשר, ולהנ"ל י"ל לאורוי לנו דווקא באופן זה איכא ספק שכתב אח"כ. אבל בנשתייר כולה ליכא ספק מסברא שכתב כנ"ל עיי' וק"ל:
ע"ב מגין או לא מגין קושי' תוס' מבוארת למה לא נסתפק כן לעיל בקרום המוח, וכבר הרגיש בראש יוסף דתוס' לא הי' לו הגירסא לעיל עד דאינקב תתאי ומ"מ סובר תוס' בפשיטו' דבקרום המוח בעינן תרתי, ועיי' ת"ח לשיטת רי"ף ודעימי' דסוברי' דבמוח בקרום תחתון לחוד טריפה א"כ תהדר קושי' תוס' ותירץ דלעיל כיון דנתן סימן בקרום התחתון ש"מ דהכל תלוי בקרום התחתון וצ"ע הלא גם כאן נתן ר"נ סימן כיתונא דורדא וכו' ופי' רש"י דסובר קרום תתאי, וי"ל, ול"נ פשוט ע"פ שדקדק הת"ח לעיל להסוברים דשני קרומים צריך א"כ הו"ל לומר במתני' נקבו קרומי המוח ומדקתני קרום ש"מ א' רק פליגו איזהו, וא"כ א"ש דלא איבעי' לש"ס לעיל כלום רק כאן דיש להעמיד במתני' נקבה הריאה דשני קרומים צריך כנ"ל ופשוט ולהמעיין במשמרת הבית דכתב בתוך הדברים דאיכא סברא בריאה אם ניקב קרום התחתון דוחק הרוח בחזקה עולה ומנקב העליון, עיי"ש, א"כ א"ש לשיטת תוס' דמסופק כאן ביותר שקרום התחתון לבד טריפה הגם דבמוח פשיטא לי' דמגין העליון אבל בכאן הספק שסופו לינקב העליון ע"י דחיקת הרוח בין הקרומים וינקב כנגדו כנ"ל וק"ל:
ודע לפי סברת הרשב"א במשמרת שכתבתי ולפי השיטה דבקרומים של ריאה ניקב זה שלא כנגד זה כשר וכן דעת הרשב"א א"כ י"ל מסברא דאם ניקב גם הקרום עליון שלא כנגד קרום התחתון כשר ביותר מאם ניקב רק התחתון, די"ל בוודאי קרום עליון מגין בעד השני, אבל מאחר שהרוח מתחזק במקום שניקב התחתון ונכנס בין הנקב ודוחק שם ורוצה לצאת בסוף יבקע וינקב גם העליון, אבל כשיש נקב בעליון במקום אחר שלא כנגד נקב זה לא ידחק וינקב הקרום העליון נגד נקב התחתון כיון שהרוח שבין הדבקים מוצא מקום לצאת כשידחק הקרום יצא שמה ולא ינקב שכנגדו וכן הטבע בכל רוח ומים הכנוסים שדוחקי' לצאת מבקעים ומוצאים לעצמם מקום לצאת, ואם: יהי' בריחוק מקום מעט לצאת כבר אבדו כחם מלעשו' להם מקום מוצאם במק"א כנ"ל מסברא, ועיי' סברא זו ברשב"א לקמן בסוגי' דכבדא גבי פי קנה חוץ לקדירה סברא זו מפורשת עיי"ש. וי"ל קצת בזה קושי' תוס' והלכתא מגין כדרב יוסף דלמאי צריך להביא הא דרב יוסף כלל להנ"ל דלא מבואר היטב לרבינא אם העליון מגין לעולם אפי' בשאין נקב בעליון כלל די"ל דאמר העליון מגין היינו לאפוקי דלא נימא דהכל תלי' בתחתון קמ"ל דעליון מגין ועדיין י"ל דווקא באופן שניקב העליון במק"א שלא ינקב העליון, אבל בשניקב התחתון לחוד י"ל דמטריף הגם שלא משמע דרבינא ע"ז לחוד קאי מ"מ מייתי יותר דברי רב יוסף דמפורש דאף דלא ניקב עליון כלל כשר דהא אמר אי לא מבצבץ כשר והא דאוושא זיקי דביני וביני הוא, והיינו שלא ניקב העליון כלל מ"מ כשר כן י"ל וק"ל:
אמר רבא האי ריאה דאיגלד וכו' כבר דקדק הר"ן למה חזר והביא דברי רבא אחר שכבר הביאו לעיל, וראיתי בחדושי אאמ"ו זצ"ל דבר נכון דהי' מקום לומר הא דאמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה כולה טריפה לא שהאדימה הבשר מחמת לקותא רק כוונתו דאיגלד קרום העליון ומקצתו כשר דתחתון מגין אבל כולו טריפה כסברתו בושט דעל כל הקרום אינו יוכל להגין וכקושי' הדרישה והטו"ז סי' כ"ג סק"ט וא"כ ל"ק כלל מהא דשרצי', ולכן הוצרך להביא תחלה ריאה דאיגלד וכו' דמכשיר דאגלד בכילה, וע"כ הא דריאה שהאדימה דבר בפני עצמה שלקתה בשר הריאה א"כ שפיר מקשה מ"ש כולה ממקצתה אלו דבריו ז"ל וש"י:
ואמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טריפה שיטת הרמב"ם [ה"ש פ"ח ה"י] מטעם חסר טריפה וכן נראה שיטת בה"ג שמביא הרשב"א דהוציא דיבשה הכבד טריפה, וע"כ מטעם חסר, והכ"מ תמה מנא לי' לרמב"ם דמטעם חסר דלמא משום ניקב ו"יל דא"כ איך מדמה ש"ס זה להא דפלוגתא גבי בכור דשם יהי' אוזן כחסר ואינו כלל כמ"ש הרשב"א כאן ולכן צריך דווקא שיעור יבשות גמור שתפרך בציפורן, אבל בריאה דכנקוב יהי' די ביבשת מעט וע"כ דגם בריאה יבשות לאו כניקב עושה דאין יבשות מטעם נקב רק חסר והם בחכמתם הבינו כך ודימו שפיר לחסרון דאוזן בכור וא"ש הרמב"ם כנ"ל וק"ל: אוכמא אוכמא וכו' פי' רש"י שחורות, ונראה דרש"י סובר דמראה הפסולות דווקא בכולה כהראב"ד, [בהשגות הל' שחיטה פרק ז' הט"ז] וצ"ל לפ"ז איך מפרש גילדא גילדא חזותא חזותא דווקא במראות כשירות, וצ"ל דרש"י מחלק אם ממרא' אחת יש באיזה מקומות כשר כל זמן דליכא רובא, אבל אם יש מראות שונות פסול אפי' אי ליכא רובא בצירוף כולם כיון דכמה מראות הם פוסלי' אפי' בליכא רובא ואשמעינן דאם הם מראות כשירות אפי' כמה גווני כשר מ"מ וכ"כ ראשונים בזה הרבותא כצ"ל וק"ל:
הני תרתי אוני דסריכי להדדי לית להו בדיקותא, שיטת רש"י דכל סירכא מחמת נקב באה, ועיי' רשב"א לעיל ט' ע"א דקשה לפ"ז ע"כ צ"ל דנקבים שכיחי בריאה כיון דסרכות מצויות וא"כ כל ריאה תהי' צריכה לנפחה מחשש נקבים, ועיי' בפתיחה לפמ"ג בסי' ל"ט שעמד על זה והאריך, ולפע"ד י"ל דבאמת רוב בהמות כשרות ומ"מ בריאה מצריכי' בדיקה דמצוי' יותר וכבר כתב הש"ך שם כי בדיקת ריאה רק מדרבנן ואפי' נאבדה אסרו דאל"ה מה הועילו בתקנתם, ונ"ל כי לא חמירא בדיקה זו דריאה מכל היכי דאיכא לברורי דצריך לברר הגם ברוב ל"צ לברר רק בחזקה מכ"ש היכי דאיכא טרחא, אבל בריאה דשכיח יותר אמרו שצריך לברר אבל לא נחמיר יותר מהיכי דאמרי' היכי דאיכא לברורי, ואומר מעתה ע"פ שהשריש הנב"י, קמא חיו"ד הלכות נדה דבס"ס דצריך לברר דווקא אם יתברר האיסור, אבל כשלא יתברר רק ספק א' ולא נחמיר אח"כ רק מספק לא צריכי' אנו להביא עצמינו לידי כך לברר כדי שישאר רק ספק אחד אלו דבריו ז"ל, ואומר מעתה דלכן לא צריך לנפח הריאה אם יש בה נקב מצד היכי דאיכא לברורי דגם אם ימצא נקב מ"מ ישאר בספק אולי ראוי לסירכא והיינו עפמ"ש הר"ן דכל נקב ספק הוא שמא ראוי' לסירכא כסדרן וכשר מעכשיו וא"כ לא נדע רק מספק איסור וא"צ לברר, ולומר שנברר דלמא ימצא נקב במקום שקשה שיעלה סרכא כסדרן לזה וודאי אין לחוש לברר ולבדוק אחריו דזה וודאי מיעוט הוא שיהי' דווקא במקום כזה שלא ראוי' לסרכא כסדרן בוודאי, והיינו לפי דנראה מרש"י דמגב לגב הוי כסדרן, דלהסוברים דצריך דווקא מחיתוך לחיתוך א"כ אם נמצא נקב בגב האונא יתברר וודאי טריפות, ופשיטא שיותר מצוי' הנקבים בגב הריאה שזה רוב הריאה ומיעוטא חתיכי דאוני כנ"ל עיי' וק"ל:
כסדרן היינו רביתייהו, שיטת רש"י דשלא כסדרן היינו שהיא מאונא לאונא ואמצעי' מפסקת:
משמע דמגב לגב הוי כסדרן, ולפי מה שפי' דכסדרן היינו רביתייהו מתוך ששוכבת זו על זו הדרא בריא נראה דווקא בשוכבת זו על זו משמע אבל מגב לגב הוי שלא כסדרן וכן דרכו של הר"ן בשיטת רש"י דווקא בין חיתוך לחיתוך הוי כסדרן ותוס' ל"ל כן ברש"י אלא אפי' מגב לגב הוי כסדרן וכן נראה מרש"י ולכאורה נראה דברי רש"י סותרים זה את זה, ונלפע"ד ליישב הכל, ואקדים דצ"ל עוד אריכות לשון רש"י דהדרא בריא מאי רצה בזה הי' די באומרו כיון דכסדרן הוא ושוכבת זו על זו הולך ומתחזק ולא יתפרק, ונ"ל הנה הראשונים דקדקו מדמתחיל לית לי' בדיקה משמע כסדרן בעי בדיקה, והחולקים אומרים דלשון היינו רביתייהו משמע דאין צריך בדיקה כלל, ונדחקו בהא דא"צ בדיקה עיי' רא"ש ורמב"ן, ונ"ל דזה הי' קשה לרש"י ולכן הוכיח דוודאי שלא כסדרן ממש כגון שיש אונא מפסיק לא מהני בדיקה גם כי נסתם לגמרי מ"מ סופו להתפרק מכיון שמתנענע תמיד, אבל כסדרן היינו באופן שנסרך מגב לגב צריך בדיקה דאם עדיין לא נסתם לגמרי טריפה כמ"ש תוס' בשם מהריט"ע, אבל כשנסתם לגמרי מועיל כיון דסמוכי' זו לזו היינו מחיתוך לחיתוך דזה אפי' בדקינן ונמצא נקוב ולא נסתם לגמרי מ"מ כשר דכיון דעשה סירכא כסדרן מתוך ששוכבת זו על זו ליכא ספק כלל שיתחזק והדרא בריא ותעלה הסתימה על כולו לבסוף דהולך ומתרחב ומתחזק תמיד וכי כן ממילא א"צ בדיקה כלל, והא"ש דפי' רש"י בשלא כסדרן היינו שמפסיק אונא דבאינו מפסיק אפי' מגב לגב עכ"פ מהני בדיקה, ובכסדרן פי' ששוכבת זו ע"ז היינו מחיתוך לחיתוך כדי לישב היינו רביתייהו דבאופן זה לא צריך בדיקה, והיינו לפמ"ש הר"ן דאם ידענו שראוי' לסירכא מתחלה כשר רק שלא ידענו וי"ל דמחיתוך לחיתוך כיון שכבר התחיל כסדרן אף שעדיין נקוב מ"מ מתרחב והדרא ברי לגמרי כשר מעתה משא"כ מגב לגב דאינן שוכבת זע"ז חיישי' עדיין שמא ישאר כך נקוב ולכן צריך בדיקה ואם נקוב עדיין טריפה עיי' ועיי' ב"י שיטת בה"ג אפי' מפקא זיקא מ"מ כשר, ונ"ל מטעם שכתבתי והא"ש דהאריך רש"י דהדרא בריא היינו גם שעתה לא הבריא ולא נסתם לגמרי מ"מ הדרא בריא אח"כ ולפ"ז ג' חילוקי דיני' לרש"י כמ"ש וא"ש הכל על נכון כנ"ל וק"ל:
והנה בסירכא תלוי' פליגו הפוסקים לשיטת רש"י דאם סירכא בלא נקב, ולרא"ש פשיטא דכשר דריר בעלמא הוא ועיי' רשב"א שכתב בסירכא תלוי' איכא ס"ס שמא בלא נקב ואת"ל מחמת נקב שמא ניקב רק קרום העליון, צל"ע הלא טעם שנתלה הסירכא ע"י נקב פי' רש"י שעל ידי נקב יוצאים המשקים חוצה ונקרשים ותינח אם ניקבו שני הקרומים ויוצא מפנים לחוץ אבל כשניקב רק העליון אין טעם וסברא כי ע"י הנקב בא, וא"כ להספק שמא מחמת נקב היינו הנקב גורם הסירכא וא"כ אין סברא לומר שמא קרום העליון לבד ניקב ודוחק לומר דכוונת הרשב"א אניקב זה שלא כנגד זה ואנו תולי' דיצא מנקב תחתון שלא כנגד זה של עליון, ומכ"ש לפמ"ש התב"ש דגם לרשב"א אם חזינן שהרוח יוצא בין הקרומין זה שלא כנגד זה טריפה, וא"כ כיון כשהמסקים יוצאים וא"כ צלע"ק דברי הרשב"א הנ"ל ודעתו רחבה מדעתינו אולי ידע כי גם אם נקב קרום עליון גורם סירכא: