אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף מה.

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף מה.

דף מג.

אשתמיטתי' הא דאמר רב וכו' קושי' תוס' מבוארת האיך שייך ע"ז אישתמיטתי' ועיי' מהרש"א, ונ"ל דהנה תוס' נדחק בלשון כנפה למסקנא דבתחלה הי' סבור כנפה היינו שיש בהם חסרון, ונ"ל דלמסקנא ג"כ כן הוא, דהנה לשון כנפה מורה שהם סמוכים מאוד שאין בין נקב לנקב כמלא נקב ובאופן זה גם השלם מצרפים וכ"כ ש"ך בנה"כ, והנה לרש"י דבאין בהם חסרון לא מצרפי' השלם שביניהם צ"ל לשון כנפה דמורה שהם סמוכים עד שאין רק מעט מזעיר בין הנקבים ולצרף הנקבים א"צ שיהי' סמוכים כ"כ. ונ"ל ליישב כ"ז לכאורה יש להקשו' מאי מקשה רב ירמי' מהך דגלגולת, י"ל שם אין משערים רק הנקבים לבד לכן נקטי' שיעור קטן אבל רב איירי כשמצרפי' גם השלם והיינו באין בין נקב לנקב כמלא נקב מ"מ צריך דווקא רובא וצ"ע לכאורה, וצ"ל דרב ירמיה ל"ל דמצרפי' גם השלם אפי' בחסר ומקשה שפיר, והנה כבר כתבנו דלשון כנפה מורה שסמוכים זה לזה עד שאין בין נקב כמלא נקב, ורב ירמי' דסובר דאין מצרפי' השלם ע"כ צ"ל לדידי' דכנפה נקט דגם דמצרפי' רק הנקבי' מ"מ צריך שיהי' סמוכים כ"כ דאל"ה אין מצרפי' הנקבים, ועל זה אמר אשתמיטתי' הא דאמר רב שיש בהם חסרון מצרפי' לכאיסר וכו' ולא אמר נקבים שהם סמוכים כנפה ולא התנה תנאי ע"כ דבכל ענין מצרפים הנקבים לחוד, וא"כ ממילא צריך לומר הא כנפה דנקט כדי שיצרף השלם לזה צריך כנפה דווקא ובחסר איירי ול"ק ממתני' דגלגלת כקושיתי וא"ש לשון אשתמיטתי' שטעה בדין דרב, וא"ש למסקנא דדומה לכפה דבאמת ביש בהם חסרון קאי ומ"מ ל"ק עליו ממתני' כמ"ש וא"ש עיי' וק"ל:

ע"ב לבית חלל גדול או קטן פי' רש"י הרבה חללים קטנים יש לו סביב ורמב"ם בפי' המשנה כתב שני חללים יש והטור בסי' מ' כתב שלשה ועיי' תב"ש, וראיתי בחידושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דבר נכון דרש"י לא פליג לדינא כי לא מטרף בדניקב רק לחללים הקטנים, וכוונת רש"י במ"ש דחדרים קטנים יש סביב הוא דצ"ל לפי דמסיק דבריאה קתני לבית הסימפונות וכאן לא קתני רק לבית חלל, אבל קשה למה קתני כלל לבית הול"ל ניקב כחללי', ולכן כתב רש"י דחדרים קטנים יש והם אינם בכלל ואי הוי נקט סתם לחללים הוי אמינא גם קטני קטנים בכלל לכן נקט לבית חללו היינו אלו חללים שגדולים מאלו שסביבותיהם ומ"מ לא נקט בית חלל וכ' משום דלא צריך הגדול שבכולם אלא הקטון ממנו אלו דבריו זצ"ל ושפתים יושק: מאן דאמר רוב מוחו מאי כתב תוס' דלמא ה"ה ברוב מוחו לבד טריפה, והקשה במהרש"א ח"א:

א"כ מר אמר חדא ולא פליגו דהא למאן דאמר רוב מוחו כ"ש רוב עורו, ונ"ל ע"פ שכתב במהרש"א דלפמ"ש תוס' די"ל ה"ה מרוב מוחו ונקט רוב עורו דאף בעורו צריך רוב. הא דאמר הש"ס למ"ד רוב עורו י"ל אפי' מחצה רק דזה לא פשיטא לש"ס, וא"כ י"ל דש"ס מסופק איפכא למ"ד רוב עורו רוב מוחו מאי די"ל ה"ה רוב מוחו ופליג עם מ"ד רוב מוחו סובר דבמוח צריך רוב אבל בעורו סובר דלא צריך רוב ובזה פליגי כנ"ל וק"ל:

עוד נ"ל ליישב קושי' מהדורא בתרא הנ"ל ע"פ שכייל לנו הפוסקים הא דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום דווקא בשטריפות מצד עצמו אבל כשהוא משום אבר אחר לא, וא"כ י"ל הנפקותא דלמ"ד רוב מוחו קאמר הש"ס כ"ש רוב עורו ופי' רש"י דכ"ש הוא מטעם דסוף מוח לצאת חוץ, נראה דסובר רש"י דלא פשוט לש"ס דאם יש טריפות במוח איכא גם בעור, רק דפשוט דמיטרף משום טריפות המוח דס"ל דטריפה א"כ ממילא בשנפסק העור איכא טריפות דמוח, ולפ"ז אין בקרום טריפות מחמת עצמו ומהני קרום שעלה בו, אבל מ"ד רוב עורו הוא סובר דטריפות העור לעצמו דהא הש"ס מסופק אם גם פסוקת המוח מטריף ועור לעצמו טריפה א"כ לא מהני קרום שעלה בו ונפקותא רבא איכא בינייהו כנ"ל נכון וק"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה