כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף כ.
הא פסול בשחיטה פסול במליקה למעוטי מאי וכו' צ"ע דלמא סובר אף מחזיר סימנים והיינו כשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה היינו כשר בשחיטה ששוחט הסימנים כנגדו בעורף כשר במליקה במולק הסימנים כנגד העורף, ודיוקא דכל הפסול לא צריך כיון דרישא כללא אשמעינן וכדפי' רש"י עיי' והי' נ"ל דש"ס מקשה מדאמר ר' ירמי' אמר שמואל ור"י סובר לעיל פ"ש מוליך ומביא כשר ולדידי' מוכח ממתני' דמחזיר פסול כדהוכיח ש"ס לעיל ושפיר קשה למעוטי מאי וא"ש. אלא דמרש"י לא נראה כן דכתב דמאי סבר אי סובר מו"מ במליקה פסול וכו' והא ר"י משמי' דשמואל אמר ע"כ דסובר די"ל דלו לא ס"ל וא"כ הדרא קושיתו לדוכתא הלא י"ל לרבות מחזיר סימנים וצע"ק:
ע"ב אמר זעירא נשברה מפרקת וכו' נבילה, עיי' רשב"א שכתב היינו שמטמא מחיים דאל"כ מאי מקשה לקמן וכי מתה עומד ומולק מ"ש מנקובת הושט דג"כ נבילה וע"כ דכמתה ממש היא מחיים עיי' בו ולקמן בר"פ אלו טריפות ביאר יותר, וצ"ע איך מייתי ממתני' דמלק בסכין נבילה דלמא שנבילה כנקובת הושט אבל עדיין מנא לן שנבילה מחיים ומטמא מחיים ומלק בסכין נבילה היינו שלא מועיל המליקה וממילא מטמא ומצאתי ראיתי שהרגיש הראש יוסף בזה ונדחק, נ"ל ליישב בשנבין איך ר"ח דאמר אף אנן נמי תנינא ממתני' איך הבין קושי' רבא וכי מתה עומד ומולק ואם לא ידע הבריי' דאח"כ חותך רוב בשר' איך הבין לעצמו קושי' רבא וכי מתה וכו', אבל נ"ל לומר הא דפשיטא באמת לרבא להקשות וכי מתה עומד ומולק, דלמא זעירא לא אמר רק נבילה כנקובת הושט אבל לא שתהי' כמתה לטמא מחיים ומנא לי' להקשות וצ"ע לכאורה ונ"ל דרבא לשיטתו הוכיח שפיר, דתוס' לקמן פ"ב ע"ב ד"ה וליחשוב נמי דחזקי' הקשה למה לא הקשה נמי דליחשוב דזעירא ותירץ דכיון דעם חוט אמר וכבר חשיב, ובאחרונים כתבו דאין קשה כ"כ דבאמת הי' יוכל להקשות כן, או דתוס' בעצמו לא כתב רק דש"ס לא הי' יוכל להקשות די"ל דזעירא דווקא בחוט אמר ול"ק ולמסקנא י"ל דזעירא בלא חוט קאי ועיי' תשוב' ח"צ, והנה למסקנא דמתרץ כי קתני נבילה דלא מטמא מחיים, צ"ל דהא דזעירא נמי לא חשיב דג"כ מטמא מחיים וא"כ מוכח שפיר דזעירא מטמא מחיים קאמר והקשה רבא לשיטתו דמשני אלו אסורי' קתני, ולדידי' מוכח דזעירא מטמא מחיים קאמר, והא"ש דר"ח דאמר אף אנן נמי תנינן סובר כאינך תירוצים לקמן דמשנה קודם חזרה וי"ל שפיר דזעירא רק נבילה קאמר כנקובת הושט ולא יותר ולא קשה וכי מתה עומד ומולק וא"ש, והא"ש דאמר אף אנן נמי תנינן ול"ק דלמא זעירא יותר אשמעי' דמטמא מחיים, י"ל דהוכיח ר"ח ע"כ דזעירא באמת רק נבילה בעלמא קאמר דאי מטמא מחיים א"כ קשה ופי מתה עומד ומולק וע"כ דבאמת רק נבילה כנקובת הושט וא"כ דין זה מוכח ממתני' ותנא כנ"ל עיי' וק"ל:
וי"ל ע"ד פלפול הא דאמר רבא אי קשי' הא קשי' כי והרשב"א נתקשה בו דזה שייך אם יש קושי' אחרת תחלה, ולהנ"ל י"ל בפשוט לקמן וכי מתה עומד ומולק דר"ז לאו כמתה מחשב לה רק כניקב הושט אלא דהי' קשה לרבא לדנפשי' דליחשב הא דזעירא במתני' דואלו אסורות וע"כ צ"ל דזעירא מטמא מחיים קאמר ואמר אי קשי' הא קשי' כי ממ"נ אם נבילה מחיים הוא א"כ וכי מתה עומד ומולק כנ"ל וק"ל:
רב הונא מפני שהוא מחליד שיטת רש"י שמחליד תחת העצם וכתב תוס' דלפי' לא איירי בסכין רחב, וזה כי כתשעה שנים שהקשני בענותנותו כבוד אא"ז גאון ישראל מו"ה עקיבא איגר זצ"ל שהי' אבדק"ק פאזן [עיין בדו"ח חלק כתבים] לרש"י איך קאמר הש"ס דלא אמר מפני שדורס קסבר מו"מ כשר במליקה ופי' רש"י דרצה לאוקמי מתני' בכל גווני, הלא גם לדידי' לאו בכל גווני איירי רק בסכין שאין רחבה וצ"ע, ולחומר הקושי' השבתיו אז, דבאמת צ"ל בטעמא דש"ס קסבר מו"מ כשר, הלא כל עיקר כוונת הדיחוי ממתני' הוא דאינו מפורש במתני' וזעירא חידוש אשמעי', וא"כ די בשיאמר דה"א במתני' מפני שדורס ומיירי בלא הוליך והביא ואף דיש לאוקמי מתני' בכל גווני עכ"פ מפורש במתני' אינו ואשמעינן זעירא דינו שפיר ולכן נ"ל דכוונת ש"ס דסבר מו"מ כשר ולהסובר כן עיקר מצותו בכך וא"כ דוחק לומר דמתני' איירי בלא הוליך והביא דעיקר מצותו בכך וסתם מליקה כן הוא ולכן נאיד מלומר משום שדורס, ולפ"ז ל"ק מדלא איירי בסכין רחב די"ל שפיר דמתני' לאו בכל גווני איירי כנ"ל וק"ל:
מפני שהוא מחליד עיי' רשב"א לקמן כ' ע"ב שהקשה על בי רב דאמרו תחת העור אינו יודע, והלא בי רב הוא ר"ה דסובר כאן דאפי' בעצם הוי חלדה, ותירץ דכאן דרך דחוי קאמר דאין להוכיח ממתני' די"ל דבאופן זה הוי חלדה, ובאמת דאיתא כדזעירא לא מוכח דזה הוי חלדה ומסופק שפיר בתחת העור ועיי' בראש יוסף לקמן שם שתמה הלא למסקנא ע"כ צ"ל טעמי' דמתני' לאו משום שדרה ומפרקת רק משום חלדה או דרסה למר כדאית לי' וכו' ואיך אמרו תחת העור אינו יודע עיי' בו:
אמר רבא אי קשי' הא קשי' לי כבר הבאתי קושי' רשב"א על לשון אי קשי' וכו' ומהרש"א כתב כי מרש"י נראה שסובר דתנינא קושי' היא למאי צריך זעירא לדינו הלא מפורש ומבואר במתני' וע"ז חזר רבא ואמר אי קשי' וכבר דחה הראש יוסף זה דלשון תנא לא משמע קושי' דמורגל בש"ס על כיוצא בו לימא מסייע ולא תנינא, והנה צ"ל למה באמת לא הקשה על זעירא הרי כבר אמר דינו במתני' ונלפע"ד ליישב, דלכאורה יש להקשו' איך מביא ראי' ממתני' די"ל אם חותך שדרה ומפרקת ברוב בשר בזה לא נעשית נבילה מיד שתהי' כמתה ונטמא, רק כשחותך אח"כ הסימני' באמצע שחיטת סימן א' פסקה חיותה כיון שכבר נתנבלה ונחלש חיותה בשדרה ומפרקת ורוב בשר, ומנא לן דבלא סימן כלל דין דזעירא שתהי' כמתה וכעין סברה זו כתב הרשב"א לקמן בפשוט ותקשי לך עולת העוף דפשיטא לש"ס גם אי ליתא לזעיר' מ"מ אם חתך שדר' ורב' וגם סימן א' הוי כמתה, ובאמת הרשב"א כתב זה אם חתך כל סימן א', אבל באמת י"ל ג"כ כשחתך חצי סימן דעכ"פ יותר י"ל דכמתה היא וקודם שחתך אפי' חצי סימן רק שדרה ורב' וראי' ממתני' ליכא, וליישב נ"ל למאן דסובר לעיל הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דכשר הואיל ופסקה חיותא בשחיטה, כן נמי כאן אם לא מתה קודם שהגיע לסימן א"כ כשחותך חצי סימן מתה ע"י שחיטה ושפיר תטהר שחיטה מנבילה, וי"ל ר"ח לשיטתו דנראה לעיל י"ט ע"א דאמר לא תהדר בך דסובר דשחט שליש כשירה וכן אמר לעיל מני' אדרבא לימא מר איפכא מחלוקות כשהגרים שליש ושחט שני שליש ועיי' חי' ר"ן דלאו דווקא שני שליש אפי' שליש א' עיי' בו, וא"כ ר"ח לשיטתו אמר שפיר תנינא דע"כ מוכח ממתני' דנעשה נבילה קודם שחתך הסימן והא"ש דלא יוכל לומר לימא מסייע להקשות על זעירי די"ל דזעירי סובר דהגרים שליש ושחט שליש טריפה וכי כן שפיר י"ל דטעמא דמתני' דכמתה היא בשעת שחיטת חצי הסימן וכקושיתי כנ"ל ליישב וק"ל: