אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף ו.

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף ו.

דף ג.

ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא עיי' ר"פ כל הצלמים ומ"ש ר"ן שיטת רמב"ן ושיטתו והי' נעלם כל זה לפי שעה מפ"י ז"ל וכתב מ"ש וצ"ע לפמ"ש תוס' בכורו' (כ' ב' ד"ה חלב) דלכן לא אמרי' לענין רוב מצוין אצל שחיטה סמוך מיעוט לחזקה דהוי כסתם ספרי דדייני והרא"ה בבד"ה כתב דהוי כל מצוים וכו' א"כ כאן במיעוט שמצאו להם דמות יונה ושחיטתן פסולה למה לא נאסר הכל מצד סמוך מיעוט לחזקה, ולפמ"ש הר"ן בע"ז שם דאין לחוש למיעוט זה כלל כיון שידוע ונקבע במקומו רק גזיר' בעלמא הוא כר"מ כיון דלדידי' מיעוט כמאן דליתא א"כ א"ש גם זה דלא שייך בכולן כלל סמוך מיעוט לחזקה כמובן וק"ל:

מפני שחשודה מחלפת המתקלקל, צ"ע לשון זה הכא אין אנו חושדי' אותה שמכוונת לרע אלא לטובה מתכוונת כדאמר ר"י שרוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה, ואיך נתן טעם שחשודה מחלפת משמע מפני שחשודה אנו חושדי' אותה שתעשה רעה, וזה נ"ל באמת הביא המקשן להקשו' דחיישי' לאחלופי ולא סלקא אדעתי' התם לטובה מכוונת כדאמר ר"י מפני שקשה לשון מפני שחשודה אלא דצ"ע לפי המתרץ מאי יענה להאי לשנא מפני שחשודה, וליישב נלפע"ד בשנדייק ג"כ בלשון ר"י דאמר שני דברי' מפני שרוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה והרמב"ם הוציא מזה גם בעודו ארוס ואין בו תקנת בתה מ"מ בושה מחתנה, ולפע"ד נראה להוכיח מכל זה סברת הרשב"א דאם חשוד מביא לאחד דורן בשם אחר לא חיישי' לי' דלמאי ניחוש אי הביא מאינו מומחה ואומר שממומחה הוא א"כ צ"ל שרוצה להכשילו בידי' וזה כא חיישי' ואם שמשלו הוא נותן לו בוודאי הי' אומר לו דמי שנותן לחבירו רוצה שידע בו חבירו עיי' בו, ולכאורה צ"ע איך חיישי' לחמותה שמחלפת המתקלקל ומהנה לבתה וחתנה בוודאי היתה אומרת להם שעשתה עמהם טובה והחליפה ונתנה להם הטובה מה שלא היתה מחויבת דכן נראה דאיירי שלא היתה מחויבת לשלם ולהחליף רק שמעצמה עושית כן כמובן להמעיי' ואיך לא הודיעה להם כן והגם כי הרשב"א קאי בנותן לחבירו מתנה גמורה ולא הי' לחבירו אצלו כלום משא"כ שחתנה נתן לה עיסתו וקלקלה אותו מ"מ לא ידעתי למה לא שייך סברת הרשב"א גם בזה כיון שעושי' לפני' משורת הדין ומטיבה עמו למה לא תודיע הדבר, אלא די"ל כיון דחשודה היא ויראה אם תודיע שזה משלה לא יאכלו ממנו לכן אי אפסר לה להודיע, והא"ש שמפרש מפני שחשוד' מחלפת היינו דלולי שחשודה ליכא למימר שחילפה דבוודאי היתה מודיע מתנתה, אבל מאחר שחשודה היא שפיר חיישי' שחילפה ויראה להודיע כהנ"ל, אלא דע"כ צ"ל לדברי הרשב"א הגם שהחשוד ירא אם יודיע שממנו הוא לא יקבל המתנה מ"מ איכא סברא דמי שנותן לחבירו מתנה רוצה שידע חבירו ואם אינו יוכל להודיע כגון חשוד זה שירא שלא יקבל ממנו א"כ אינו נותן כלל דמה לו להנות חבירו מבלתי להודיע לו טובתו, וא"כ הדרא הקושי' גם בחמותו ולכן אמר ר"י שרוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה דהיינו שלכן לא הודיעה טובתה שחשודה היא וירא שלא יקבל מאתה ויבא לידי הפסד ובושה היא מחתנה שקלקלה את שלו והביאתו לידי פסידא ולכן נותנת משלה גם שלא יתוודע לו כי יש בזה טובתה שלא תתבייש כנ"ל עיי', ולפ"ז י"ל לקמן דמתרץ הש"ס מורי' ואמרה בר בי' רב ליכול חמימי' וכו' ופי' רש"י אבל בנותן לשכינתו לא איכפת לה דלא רגיל אצלה, וצ"ל עדיין מידי ספיקא לא נפקא דלמא הטיבה עמו וחילפה את שלו, ולהנ"ל א"ש דבשלמא בפונדקית קתני מפני שחשודה מחלפת היינו כהנ"ל דחיישי' שהחליפה ונתנה לו הטוב והא דלא אמרה לו כן שיראה שלא יאכל כיון שחשודה והיא רוצי' שיאכל כיון שרגיל אצלה, ואם יבא להפסד שלו ולא יקבל שכה לא יתארח אצלה שנית, משא"כ בשכנתו דלא איכפת לה בו, ואם מרצונה הטוב רצתה להטיב עמו אמרי' בוודאי היתה מודיע לו וכהנ"ל עיי' וק"ל:

ע"ב התם נמי מורי' ואמר תורא מרישא קאכיל והנה מסקנת הסוגי' דלחילוף לא חיישי' חוץ בחמותה ובפונדקית, ובפונדקי' פלוגתא רש"י ותוס' אם לטובה מתכוונת או לא, ועיי' בכ"מ בפי"א מהלכות מעשר הי"ב דמביא מירושלמי דפליגי תנאי אי לטובה מתכוונת או לא ועיי' ש"ך סי: קי"ט הנפקותא לדינא בין תוס' לרש"י עיי"ש:

והנה הרשב"א כתב דאם ציוה לחשוד לקנות לו דבר חיישי' שקנה לו מהאסור כי לא אזדמן לו דשרי לי' וראיי' מעשר לי משלכי מי לא איירי דאמר לה שיהי' מתוקן, וכתב עוד אבל כשאמר לו קנה לי מפלוני מומחה והביא לי נאמן בכך דמרתת שמא יתפס בזה כגנב עיי' בו, ונראה להמעיין בדבריו כאן כי גם בדאוריי' נאמן בכך כי קאי על איסורי דאוריי' ודרבנן דאיירי לעיל, וצ"ע על הב"י בסי' קי"ט דדייק מהרשב"א בתה"ב שכתב דין על שציוה ליקח לו גבינה ממומחה ובא ואמר מפלוני מומחה דנאמן דמרתת ודייק בי' דווקא בגבינה שהוא דרבנן ולא בדאוריי' סמכינן על זה וצ"ע ממ"ש בחידושיו כאן דנרא' גם אדאוריי' קאי, ועיי' ט"ז וש"ך סי' קי"ט שצווחו על דין זה דב"י דסותר מסי' ב' דמצא בשר ביד מומר והו אמר שמפלוני קנה דנאמן דמרתת חזי' גם בדאוריי' סמכי' על סברא זו, וכן קשה מנכרי שהביא בצי' דנאמן לומר מעוף פלוני דג"כ דאוריי' הוא והש"ך נדחק עיי"ש ולפע"ד נראה ליישב כ"ז, הנה הבדק הבית הקשה על הרשב"א דכתב דינו כשציוה שיקנה לו ממומחה והוא בא ואמר מפלוני מומחה דנאמן ומסתייע ממתני' דדמאי ושם נאמר דציוה עליו קנה לי מפלוני מומחה והקשה עליו דווקא כי כשציוה עליו קנה לי מפלוני מומחה מרתת שישאל למומחה זה אבל כשהוא לא פירש לו מאיזה מומחה, אלא הוא מדעתו בא ואמר מפלוני קניתי י"ל דלא מרתת על מה שאמר מפלוני דיוכל לומר אח"כ דלא בדיוק אמר כן כיון שלא ציוה לו מפלוני עיי"ש, וע"כ הרשב"א לית ליה הך סברא דבד"ה, אבל נ"ל כי י"ל סברא אחרת בין אמר לו קחה לי מפלוני או לא דבאמר לו בדיוק קנה לי מפלוני רואה השליח כי אין לבו בטוח בו ואינו נאמן אצלו מאחר שמפרט לו קנה לי מפלוני מומחה לכן מרתת שפיר לשקר לו, משא"כ כשאמר לו סתם קנה לי מן המומחה ולא פירט פלוני מדלא פרט לו חושב השליח שמאמין לו ועכ"פ אין מרתת כי אין לו הוכחה שאינו מאמינו, והא"ש לעיל סי' א' דמצא מומר ובידו בשר ושואלו עליו ואמר מפלוני קנה מרתת שפיר כי לא ראה שמאמינו אדרבא רואה ששואל אותו ממי קנה ומעיין לו, וכן בנכרי שמעיד שמעוף פלוני נכרי בוודאי מרתת משא"כ בדין הרשב"א שאמר לו קנה לי מן המומחה ולא אמר פלוני יש הוכחה לשליח כי מאמינו ואינו מרתת כ"כ ומ"מ לענין איסור קל דרבנן סומכי' על סברא קצת דחושש שמא ישאל ויותפס כגנב אבל בדאוריי' לא סמכי' ומיושבי' קושי' ט"ז וש"ך כנ"ל עיי', והא"ש דכאן בחידושיו כתב סתם הדין דנראה דגם על דאוריי' קאי להמעיי' ומדייק בחידושיו כאן כתב אם ציוה קנה לי מפלוני מומחה א"כ שפיר גם בדאוריי' מהני וא"ש הכל עיי' וק"ל, ועיי' בבכורות ל"ו ע"ב התם כיון דאית לי' תובע מרתת פי' רש"י כיון דחזי דקפיד המשלח להזכיר לו שם האיש עיי' וק"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה