אור ברסלב
כתב סופר גיטין חלק ב גיטין › דף סז.

כתב סופר גיטין חלק ב· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

גיטין · דף סז.

דף סו.

כיון דאמר מר כשר ול"ת כו' כ' תוס' מש"ה מוקי ר"ח דווקא כר"י דלר"מ איכא חשש' אחרינא ולדידי' ח"ס בוודאי פסול והא דאמר ר"מ הרי אלו יכתבו היינו כיון דח"ס פסול הו"ל כמפרש. וצ"ב הרי כבר כ' תוס' כן לשמואל ומאי האי דהדר הקשה ומתרץ כן לר"מ. נ"ל מזה ראי' כי בוודאי תוס' ס"ל ג"כ כרש"י לאמת דאפי' ח"ס כשר מ"מ מספקא לי' אי כ"י או כתב הגט דנעשה כא"א וכמו שהארכתי לעיל וכן מוכח דהא מתרץ תחלה דכשר ול"ת ומ"ש לשמואל עצמו כ"ס כשר וספיקו' שמואל נ"ל כפשוטו אי בעי ג"כ כתב הגט וקשי' לתוס' תפשיט מר"מ דמתני' דע"כ צ"ל שיכתוב אחר דהא ח"ס פסול. ותי' דלר"מ ע"כ צ"ל דדעתו שיכתוב אחר והו"ל כמפרש. אבל שמואל מספקא לי' אי ח"ס כשר אי הוי כא"א כיון דליכא קפיד' או לא למסקנא דס"ל לשמואל ח"ס פסול צ"ל דמספקא לשמואל אי הם יחתמו ואחר יכתוב או אחר יצטרף לחתימ' כמ"ש תוס' לעיל וזה לא נפשוט מר"מ די"ל באמת הכי נמי קאמר יכתבו א' חותם וא' כותב וא' מצטרף לחתימ' ומ"ש תוס' כאן הוא לס"ד דשמואל ס"ל ח"ס כשר והספק כפשוטו ולכן כ' תוס' בפשיטנות דלר"מ יכתבו יחתמו ואחר כותב דאי ח"ס כשר הספק כפשוטו כמ"ש רש"י ומיושב ג"כ קושי' פ"י ועיין:

ובישוב קושי' פ"י מ"ש תוס' בפשיטות דיכתבו היינו שני' חותמי' וא' אחר כותב ולעיל מפרש תוס' דספיק' שמואל אם א' מהם כותב ויצטרפו אחר לחתום נ"ל דצ"ב איך ס"ד דשמואל לספק כזה ולומר כתבו א' יחתום וא' יכתוב וא' מצטרף לחתימה משום דאמר לשון כתבו הול"ל חתמו והוא לשון המורגל לכן עלה ספק בלבו לפרש א' יכתוב וא' יחתום לכן אמר לשון כתבו דכולל תרתי חתימ' וכתיב' הגט או נימא דרק לח"י איכווין אבל כשאומר לב' תנו בוודאי אי אמרי' שדעתו שיצרפו אמר דכוונתו שיצרפו אחר לכתיב' והם יחתמו מהיכי תיתי נחלק החתימ' בא' מהם ובצירוף אחר לחתימ'. והא"ש דשמואל קאי באמר כתבו ותנו אבל במתני' באמר לב' תנו כ' תוס' שפיר בפשיטות דהם חותמי' ומצרפי' אחר לכתיב' דסתמא כן כוונתו כנ"ל ועיין. ומיושב בזה קושי' תוס' לעיל דלא שלחו באמר לב' תנו ולפמ"ש א"ש כמובן וק"ל:

אלא ר"י תרתי אמר ושמואל ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא. הרמב"ם פסק בא"א פסול וצריך להתיישב וקרוב הדבר להיות בטל. ואיכא כמה פרושי' בכוונתו והעיקר דמספקא לרמב"ם אי הלכה כר"י וכר"א לקמן או כשמואל ומוכח כן מהלכ' זכי' דפסק דא"א בטל וע"כ דמספקא לי' לדינא ולכן בממון אוקמי ממון אחזק' כמ"ש הה"מ שם ועיין פר"ח וס' ג"פ: והנה הראב"ד בהלכ' זכי' משיג על הרמב"ם דלא כ' באמר לג' כתבו ותנו דבטל הוא דבהא וודאי קיי"ל כר"י כשמואל. וכ' הלח"מ דמשם ל"ק דהתם פסק בא"א בטל כ"ש בג' באמר לג' כתבו ותנו. אבל יותר קשה דלא כ' בהלכ' גירושין דבאומר לג' כתבו ותנו דבטל בוודאי ולא נמצא תי' ע"ז. ולפע"ד ליישב בשנישב תחלה השג' הראב"ד בהלכ' זכי' דמ"ש לח"מ דכ"ש הוא מא"א. לא ידעתי כ"ש. דא"א ענין אחר הוא דפלוג' דר"מ ור"י באומר לג' כתבו כ' הר"ן דר"מ ס"ל דאלי' כח ב"ד דאפי מילי מהני דר"י ס"ל לא אלים כח ב"ד וא"כ גם אם א"א פסול מ"מ י"ל בב"ד אפי' מילי ממסרן דאלי' כח ב"ד ולא תלי' זה בזה. ובאמת תוס' ד"ה מתני' מני כ' דלר"י דא"א פסול כ"ש בג' ולא אבין איך תלי' זה בזה. ובאמת דצל"ע בלא"ה על לשון ש"ס ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא משמע דשני' מסוג א' הם ושמואל הכריע ובאמת ב' ענינים הם כמ"ש ועוד צל"ע שמואל כמאן ס"ל מנ"ל לחלוק על ר"י בחדא ולא:

מצא מאן דפליג עליו דר"מ דס"ל בג' אמר תנו יאמרו לאחרי' הוא משו' דאלי' כח ב"ד ואפי' מילי ממסרן להו וגם הא פסק דלא כוותי' דלא אלי' כח ב"ד ומנ"ל לומר א"א כשר דלא כר"י וצ"ע כ"ז:

ולכן להבין כ"ז שיירתי דרך לעצמי במסקנ' הסוגי' דהנה חי' ר"ן כ' דפלוג' דר"מ ור"י למ"ד משו' מילי דר"מ ס"ל אלי' כח ב"ד ור"י ס"ל לא אלי' ולמסקנא דר"י ס"ל א"א פסול י"ל דר"מ ס"ל דאומר לג' תמו הוי כא"א שיאמרו לאחרי' ור"י ס"ל א"א פסול וצ"ב א"כ למה ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא כיון דפליג עלי' בחדא דא"א כשר ממילא אומר לב"ד כשר דכל עצמו של ר"י דפוסל רק משו' דס"ל א"א פסול וצ"ע ונ"ל דטעמא דשמואל דס"ל כוותי' בחדא דס"ל דר"מ ור"י פליגו מן הקצה אל הקצה דר"מ ס"ל א"א כשר ולאו במפרש א"א אלא כשיש לפרש דעתו שיהי' כא"א דנעשה כא"א כשר כדמסיק ש"ס בתחלה לר"י נעשה כא"א ולכן ס"ל באמר לג' תנו הגם שאין מוכח דרוצה לומר אמרו מ"מ אנו מפרשי' כן ונעשה כא"א וכשר ור"י פוסל ולא לבד בא"א כזה דל"ל דנעשה מהני אלא אפי' במפרש א"א כדמוכח לקמן ע"ב ומבריי' ועיקר סמיכ' שם על הבריי' כדכ' תוס' ורשב"א ומהרש"א ושמואל הכריע בא"א מפורש ס"ל כר"מ ובנעשה כא"א כמו באמר לג' ס"ל כר"י והא"ש לשון ש"ס ר"י תרתי אמר דנעשה כא"א פסול ואפי' מפרש א"א פסול ושמואל ס"ל כוותי' בחדא דנעשה כא"א פסול ואפי' מפרש א"א פסול ושמואל ס"ל כוותי' בחדא דנעשה כא"א פסול ופליג בחדא וס"ל כר"מ במפרש אמרו כשר כנ"ל לבאר על דרך נכון מאוד ועיי':

ומעתה א"ש תי' הלח"מ על הרמב"ם בהלכ' זכי' דלא כ' הא דאמר לג' כתבו ותנו דבטל נמי הוי דכ"ש הוא מאומר אמרו דאפי' מפרש א"א דבטל כ"ש דאינו מפרש רק דנימא דנעשה וא"ש:

אלא דעדיין קשה מדלא כ' בהלכ' גירושין דכ' דא"א ספק דאבל אם אמר לג' כתבו ותנו דוודאי בטל דנעשה כא"א ל"א וליישב גם זה אקדים:

הנה הלח"מ תמה לא למה העתיק הרמב"ם ספיקו' שמואל לב' כתבו ותנו אי כ"י או כתב הגט קאמר עיי' בו מה שתי' וכשאני לעצמי נ"ל ליישב ע"פ מ"ש בסמוך דלאמ' פלוגתא דר"מ ור"י בג' בפלוגתא אי א"א כשר ושמואל הכריע כשמפרש אמרו כשר ונעשה כא"א בטל לפ"ז צ"ב מה דמבעי' לשמואל באמר לב' כתבו ותנו אי כ"י או כתב הגט ונעשה כא"א וכשר הא כעשה כא"א ס"ל דפסול דהא ס"ל כר"י בחדא באמר לג' דהוא נעשה כא"א וצ"ל דספיקו' שמואל משו' דס"ל ח"ס פסול ועכצ"ל דאחר יכתוב והו' כמפרש בפה ולא אמרו כמ"ש תוס' וספיקתו אי יצטרפו אחר לחתימ' או לכתיבה כמ"ש תוס' וכ"ז למסקנא דר"י ס"ל א"א פסול ולס"ד דס"ל כשר ע"כ הא דבאמר לג' תנו ס"ל דפסול לאו משו' דא"א פסול דהא ס"ל כשר וע"כ דכל שאמר לג' לדדהו מכווין והו"ל מילי ול"ש דאלי' כח ב"ד כמ"ש בחי' ר"ן בה"א פליגו בזה וס"ל לשמואל הלכה כר"י דלא אלי' כח ב"ד אבל כל שי"ל דכוונתו אחר יכתוב הגם שאין מוכח מדבריו מ"מ נעשה כא"א וכשר והיינו ס"ד דש"ס תחלה דשמואל ס"ל ח"ס כשר וא"א כשר לר"י ג"כ ונעשה כא"א וכשר לכ"ע אבל למסקנא דס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא עכצ"ל דשמואל מפרש פלוגתא דר"י ור"מ משו' א"א וס"ל כוותי' בחדא בלא מפרש אמרו ופליג עלי' בחדא במפרש דכן ס"ל לר"מ דא"א כשר ואפי' בלא מפרש והוא שמואל הכריע במפרש אמרו כמ"ש עכצ"ל דספיקו' שמואל משו' דלאמ' הא ס"ל ח"ס פסול והוי לי' כמפרש אמרו וספקתו אי כוונתו לצטור' חד לכתיב' או לחתימ' כן ביאורן של דברי'. והא"ש הרמב"ם דפסק ח"ס כשר וכיון דפסקי' בג' הלכה כר"י בוודאי בטל דל"א נעשה כא"א ממילא ליכא מקים לומר דכ"י קאמר דלו יהי' כן י"ל מ"מ לא עדיף מנעשה כא"א בג' דבטל כ"ש הא וא"ש השמטתו של הרמב"ם ספיק' שמואל כנ"ל והדברי' אמיתי' בעזה"י: ומעתה יש מקו' ישוב גם לקושי' לח"מ דלא כ' הרמב"ם בהלכ' גירושין באומר לג' תנו דבטל לפמ"ש הלח"מ ע"פ דרכו דרמב"ם רמז לנו באומר לב' כתבו ותנו וכתב אחר דבטל מדמסיי' מפני שלא כ' מי שצוה לכתוב ולא סיי' מפני שכתב וחת' בזה הודיע לנו דגם אי אם רק כ' אחר בטל והוא לדרכו בישוב הרמב"ם ואנן לפי דרכינו ג"כ א"ש דיוק זה דס"ל דבטל ומרומז בדברינו ולפמ"ש דשני' הא דשמואל דנימא נעשה כא"א והא דג' דקיי"ל כר"י ג"כ משו' דאינו רק דנעשה כא"א ובטל בוודאי דכל שאינו מפרש אמרו קיי"ל דבטל וכיון שהודה לן בדבריו בב' כתבו ותנו גם בכתב אחר בטל דל"א נעשה כא"א ולכן ליכא ספק שמא לא התכווין לכתיב' דלו יהי' כן בטל דל"א נעשה כא"א כשר שוב ל"צ להביא באומר לג' תנו דבטל כמובן עיי' בכ"ז:

עוד פש גבן חדא מלתא שהרגשתי בלשונו' הרמב"ם דבהלכ' גירושין כ' אמר אמרו כתבו וחתמו וכתבו וחתמו ונתן לו ולא הזכיר שאמר ג"כ תנו ובהלכ' זכי' כ' שאמר אמרו כתבו וחתמו ותנו ואמרו לאחרים כו' והלא דבר הוא נ"ל. עפ"מ שהבאתי כבר לעיל בשם המרדכי דנרא' מדבריו שהי' מקום לומר כל שאמר ג"כ תנו נתן להם ענין גמור לא הוי מילי אלא ממתני' כאן מוכח דמ"מ מילי הוי דכתיב' ענין בפ"א. ונ"ל דמה"ט בהלכ' גירושין דכ' דספק אם א"א בטל קמ"ל אפי' ל"א תנו מ"מ יש ספק שמא א"א כשר ובהלכ' זכי' כ' דא"א בטל נקיט באמר תנו דאפי' בתנו בטל וסמך במ"ש בהלכ' גירושין אמ"ש בהלכ' זכי' דאפי' בתנו הול"ל מילי כנ"ל ויש להאריך עוד ותן לחכ' ויחכם עוד עוד בזה:

והנה המרדכי בגיטין כ' דשליח קבלה עושה שליח דגמר ענין מסר בידו ס"ל דלא תלי' במילי דחלישת. מילי הוא אלא כל דליכא גמר בשליחו' לא ממסר וכל דאיכא גמר ענין אפי ע"י מילי ממסר. ולזה כל שאמר כתבו ותנו גט דכתבו שליחו' בפ"ע ולא הוי גמר. מ"מ אחר שכתבו יוכל למסור לאחר ליתן גם אם ניזל בתר הציווי והוי אז מילי הא במילי עצמו אמסר' כל שמסר לו מילי בגמר הענין כמו ש"ק. והרשב"א בסוגי' ס"ל אין שליח קבלה עושה שליח ולעיל כ"ט ס"ל דנתינה אפשר עי"א צ"ל או דס"ל דהא מילי לא ממסרן דוקא כשהשליח מוסר לשני ג"כ מילי כמו כתבו וחתמו. אבל מסיר' הגט שמוסר לשליח שני מעשה וגמר ענין גם שלו לא נמסרו רק מילי יוכל למסור הגמר לאחר משא"כ בשליח קבלה מוסר שליח לשליח מילי ול"ל כמרדכי הנ"ל דתלי' בגמר הענין רק במעשה או מילי או אפשר ס"ל בגוף הסברא כמרדכי דתלי' הכל בגמר הענין ולא בחלישו' דברי' רק בש"ק ס"ל לא הוי גמר כיון דתלי' ברצון ודע' הבעל כסברת הקדוש מרדוש שבהגהו' מרדכי קדושין לענין שליח קדושין וה"נ בשליח קבלה כן הוא ומרדכי לשיטתו אזיל דל"ל כשיט' הגה"מ בקדושין לכן ס"ל ש"ק הוי גמר כנ"ל ועיי':

והנה בקצה"ח סי' רמ"ד כ' לשיט' ק"מ בקדושין ה"ה במוסר חפץ לשליח שימסור במתנה לפלוני א"א לו לעשו' שליח דלא הוי גמר מעשה דתלי' ברצון המקבל. כבר תמהתי עליו לעיל כ"ט דבמתנה נא בעי שליחו' ואפי' טלי מע"ג קרקע ואפי' ע"י קוף מהני. אלא דכאן מצאתי דיש מקום לדבריו עפמ"ש תוס' אפי' למ"ד מצאו באשפ' כשר מ"מ בעי שליחו' כיון דקפיד שיהי' ע"י שלוחו ועיי' פ"י וא"כ י"ל ה"ה במתנה כל שנותן לשליח ועיי'. אלא דבלא"ה נ"ל דלא דמי' לקדושין דיש ספק אם תקבל וא"א לזכו' לה ע"י שליח שלא ברצונה דחוב הוא לה לאסור עצמה לכ"ע ובעי' לשמוע רצונה ס"ל דלאו גמר הוא משא"כ אי בעי יוכל לזכו' לו בלי גילוי דעתו דמסתמא זכו' הוא לו וחפץ ורוצה רק כשלבסו' עומד וצווח שאינו רוצה לא זכ' אבל סתמא חפץ ורוצה א"כ מיד כשמוסר' לשליח הוי גמר דאין ספק שיגמור שליחותו וכבידו הוא כנ"ל ברור:

ומ"ש עוד הקצה"ח והקשה מאשה עצמה שמביא' גיטה הא תלי' ברצונה שלא תרצה להיו' שליח ותחזור בה ושוב כ' שי"ל כשמסר' לשליח שוב אין ביד' לחזור אלא מסדר גט נרא' שיש בכח שליח ראשון לבטל שלוחו קשה עיי' מ"ש ע"ז לעיל כ"ו דזה תלי' בשיט' הרמ"ה ורשב"א אם נסתלק השליח משליחותו לגמרי ולרמ"ה לא נסתלק ויוכל ג"כ לבטלו וכ"ז בשליח לגירושין שחסר עוד נתינה לידה לא נסתלק עד שיותן לידה אבל בשליח למסור לשליח כמו באשה שמביא' גיטה שאמר שתעשה שליח מכיון שנתינה לשליח נסתלק' לגמרי שעשת' כל שעלי' שוב בוודאי א"א לבטלו לכ"ע ועיי"ש ביתר ביאור. מלבד כ"ז לא אבין דבריו בכל שליח יהי' מילי כיון שיוכל לחזור וע"כ כיון שהסכי' בדעתו להיו' שליח ובידו הוא כשירצה לא הוי מילי וכן אשה שהסכימה להיו' שליח כמ"ש ופשוט:

[א"ה עיי' עוד בדברי המחבר בתשו' אה"ע סי' צ"ב בסופו ד"ה ועיי' קצה"ח]:

ביאור שיטת הרמב"ן ור"ן ורא"ה עיי' בפר"ח ובס' ג"פ והעולה מדברי' העיקר דלרמב"ן כל שאמר אמרו לאחרי' אפי' לא הזכיר שמו בגט פסול משו' שלא בפניו ובמתנה ובשליח קבלה כשר ולר"ן והרא"ה אפי' אמר לפלוני ופלוני עדי' ולפלוני סופר פסול אפי' במתנה וש"ק חוץ כשאומר אני מניתיו אותו כשר ואפי' בגט וכן נ"פ שכן שיט' הרמב"ם בהלכ' זכי' דכ' אמרו לפלוני ופלוני ונ"ל הא דבהלכ' גירושין לא דייק פלוני ופלוני דבכ"מ רבותא קמ"ל בהלכ' זכי' אפי' בפלוני ופלוני בטל ובהלכ' גירושין אפי' ל"א לפלוני איכא ספק שמא כשר הוא כנ"ל להוסיף ע"ד:

ולשיט' רמב"ן כ' הפר"ח דפליגו שמואל ור"י אי שלא בפניו כשר או לא ולפ"ז גם כשמפרש אני מניתיו כשר לשמואל. ולדעתי י"ל דשמואל ג"כ ס"ל בגט שלא בפניו לא הוי לשמה רק ס"ל אומר אמרו מהני היינו דמסר והם עושי' מדעתם ומהני אבל שלא בפניו ל"מ ולכן באני מניתי' גם שמואל מודה וגם לדס"ל כשמואל בא"א או מספקא להו כמי מ"מ באני מניתי לשיט' רמב"ן י"ל לכ"ע פסול ויש לעיי':

ודין כגרמיז' הבא' באחרונה שיט' מהרי"ט. [א"ה ביאור שיטת מהרי"ט תמצא מבואר יפה בתשו' המחבר יו"ד סי' ק"ג]:

ע"ב. ת"ר אמר לעשרה כתבו גנו כו' אמר כולכי כתבו א' כותב במעמד כולם. צריך להבין למה לא הוזכר בבריי' מחתימ' העדי' והר"ן במתני' נראה דמפרש דבריי' מוסיף על מתני' דבמתני' לא קתני רק לענין חתימ' ובריי' מפרש לענין כתיבה וזה בעצמו צ"ע למה במתני' ל"ק כלל מה בין כתיבה ובבריי' ל"ק רק לענין כתיבה ונ"ל דיש מזה ראי' לשיט' רמב"ם וטור סי' ק"כ וקכ"א ובב"י שם דווקא כשאמר כתבו וחתמו אבל אם אמר רק כתנו ותנו אז אין חתימ' בכלל. אלא דהב"י כ' דצ"ל במתני' לשנא קטיע' הוא שאמר כתבו וחתמו ותנו וזה דוחק. ולפע"ד י"ל מתני' וודאי אי ע"ח דווקא כרתי וא"א לגט בלא ע"ח:

כשאמר כתבו ותנו וכיון שא"א בלא ע"ח בכלל דבריו שיחתמו ג"כ ומתני' ר"מ דע"ח כרתי וכן י"ל ס"ל לר"י אבל רמב"ם להלכתא דע"מ כרתי ואפשר בלא ע"ח הגם דלכתחלה תקנו שיהי' ע"ח מ"מ כל דלא פירש ואמר שיחתמו לא עשאו' שלוחי' לכך עד שיאמר חתמו ולק"מ ממתני'. והא"ש ג"כ דבריי' דאיירי רק מכתיב' ולא מחתימ' די"ל אתי' כר"א דע"מ כרתי ולא יחתמו כלל ולכן לא ביאר רק דין כתיבה ומזה ראי' לרמב"ם וטור וא"ש. וי"ל עוד במתני' דבכלל כתבו ותנו שיחתמו וכשאמר כולכ' מפרשי' דאינו מקפיד רק על החתימ' שיחתמו כולם ולא על הכתיבה דבכתיבה א"א לפרש רק שיכתבו במעמד כולם וזה רחוק בלשון כולכ' כתבו וחתמו רק כשא"א לפרש בענין אחר כגון שלא ציוה רק על הכתיבה כמו בבריי' דס"ל דאין כוונתו עה"ח רק על הכתיבה וע"כ לדחוק בלשונו במעמד כול' רק דלשון מגומגם הוא. אבל במתני' דחתימ' בכלל אמרי' דכולכם קאי על חתימ' שיחתמו כולם ממש ואמר כתבו וחתמו שיחתמו כולם וכולל גם הסופר שיחתום ובכה"ג לכ"ע ח"ס כשר כמ"ש ולכן אמר ג"כ כולכ' כתבו וחתמו לכלול הסופר ג"כ שיחתום ולכן קתני במתני' שיכתב במעמד כולם. אבל בבריי' דאין החתימ' בכלל דבריו רק הכתיבה עכצ"ל דכוונתו כולכם לכתוב במעמד כולם כנ"ל נכון. ומ"מ בהא כשאומר כתבו וחתמו דא"צ במעמד כולם רק שיחתמו כולם עדיין צריך להתישב לדינא דלא מצאתיו בפוסקים מי שיאמר כן וצ"ע לדינא: ובמאי דכתיבנא נתישב לי מה שהרגשתי דבמתני' נקיט כתבו ותנו גט לאשתי ובבריי' נקיט כתבו גט ותנו לאשתי במתני' כייל כתבו ותנו והדר גט לאשתי ובבריי' מפסיק בין כתבו ובין תנו בתיב' גט והלא דבר הוא. והוא דקדוק עצום. ונלפע"ד דבאמת בבריי' תני כולכ' כתיבו והדר תני כולכם הוליכו נ"ל בשאמר כולכם כתבו גט ותנו לאשתי ל"א דכולכם קאי גם על תנו הגם שיש לפרש כולכם דעל תנו ג"כ קאי כמו כתבו במעמד כולכם כן תנו במעמד כולם א"א כיון שמפסיק בתיב' גט אמרי' דשני' ציווי' הם כולכם כתבו במעמד כולם ותנו גט א' מכם. אבל אי הוי אמר כולכם כתבו ותנו גט לאשתי הי' צריך בשני' במעמד כולם לכן עשה בריי' בבא בפ"ע אמר הוליכו כולכ' הוליכו כו' וכ"ז בברייתא דאיירי רק לענין כתיבה ונתינה ובשני' א"א רק לפרש לשונו במעמד כולם לולי דהפסיק בתיב' גט בין כתבו לתנו הי' מפרשי' כולכם קאי על כתיב' ונתינה שני' במעמד כולם. אבל במתני' דאיירי מחתימ' ומפרשי' כולם שיחתמו כולם שמתפרש שפיר ולא דחקי' לפרש על כתיב' ג"כ במעמד כולם וגם על הנתינה ל"א דכוונתו שיתנו כולם במעמד כולם ואפי' דאמר כתבו ותנו יחד בלי הפסק תיב' גט בנתיי' מ"מ אמרי' דכוונתו שיחתמו כולן ולא שיתנו במעמד כולם ולכן חברם מתני' יחד כתבו ותנו להודיענו חידוש דין זה כנ"ל. גם זה צריך עיון לדינא:

והנה הב"ש הקשה לשיטה זו משמואל דמספקא לי' באמר לב' כתבו ותנו אי כ"י או כתב הגט הא ל"א חתמו לרמב"ם בוודאי כ"ג הוא ולשמואל נהפוך הוא ח"י וודאי היא רק מספק או גם כתב הגט הוא. והניח בצ"ע ועיין בספר ג"פ. והנה הקושי' חמור' שמואל דהא ס"ל ע"מ כרתי כר"א ול"ש תירוצי ממתני'. ונלפע"ד דהנה כ"מ הרגיש ברמב"ם דלא כ' דבר זה שצ"ל מפורש חתמו רק באמר לעשרה אבל באמר לב' וג' לא הזכיר דווקא בשמפרש חתמו וכ' וצ"ל דסמך עצמו עמ"ש באמר לעשרה ועיין פר"ח. ולפע"ד נראה דווקא בעשרה הוכרך הרמב"ם וטור שיפרש שיחתמו. בשאמר הא דנכנס ספק בלבו של שמואל אי כתבו כ"י או ע"י כתב גט וסתמא דכתבו הוא כתב גט דלחתימ' הי' אומר לשון המורגש חתמו אלא מכיון דא"א שיכתבו ב' וגם אם כשר הדבר דלא כח"מ מ"מ לא שכיח כלל וכלל שיכתבו ב' ורחוק שיצוה הוא על דלא שכיח ואינו בנמצא. ולכן מסתבר לומר דכתבו היינו חתמו שניהם מלומר דכוונתו על כתיבה ורוצה לומר א' משניכם יכתוב ולכן פשיטא לשמואל דציוה על חתימה ומסופק אם גם על כתיבה ציוה אותם או רק על החתימה וה"ה באמר לג' כתבו יש לפרשו יותר ח"י קאמר ואמר כתבו ותנו שב' יחתמו וא' יתן אבל אי כתב גט קאמר ולא בעי שיחתמו כלל כתבו לשון רבים ל"ל ומסתבר יותר על כ"י כיוון הגם דאין קפיד' כ"כ בחתימ' מ"מ רוצה שיהי' כתיקון חז"ל לחתום עידם מפני תקה"ע. וח"ס מקשה מת"ק ור"י דמתני' בב' וג' דבמתני' דע"ח כרתי בוודאי כוונתי על ע"ח אלא דמפלפל ומקשה ימפרק אי גם כתב בנו בכלל דבריו וכ"ז באמר לב' או לג' יש הוכחה מדקדוק לשונו לשון רבים דכוונתו לחתימה אבל כשאמר לעשרה כתבו בנו אם נפרש שעל חתימ' ציוה עדיין צ"ל דכוונתו ב' מכם יחתמו איזהו ב' שירצו דכל דל"א כולכם בא מפרשי' דכולכ' קאמר וכיון דעכצ"ל דב' מכם קאמר הדרי' לפרש שרק על כתיב' ציוה כתבי שא' מהם איזהו שירצה יכתוב דסתם כתבו לשון כתב סיפר וגם לפי דקיי"ל לא בעי ע"ח אינו בכלל דבריו רק כתיב' שצריך עד שיפרש חתמו והא"ש דלא כ' הרמב"ם צריך שיפרש חתמו רק באמר לעשרה ולא באמר לב' וג' וכן הטור ולק"מ ג"כ משמואל דבב' לא צריך שיפרש חתמו ומיושב הכל ע"ד נכון בעזה"י:

אחד כותב ע"י כולם כ' רש"י בשביל כוין. הלשון ע"י כולם דחוק והי' נ"ל דמפרשי' כוונתו שרוצה שיהי' כולם שלוחי' בדבר ויעשו מהם א' שליח שיכתוב בשליחותם והיינו כתבו אחד כותב ע"י כולם ואפשר שזהו כוונ' רש"י בשביל כולם כעין ושחטו אותו כל קהל עד"י וכי כולם שוחטי' אלא שעושי' שליח והוי כשחטו כולם וכן ה"נ מפרשי' כוונתו ויש לו קפיד' שיהי' שלוחו ושלוח' ולפ"ז אם א' מעצמו הולך וכותב ל"מ דבעי שיהי' כולם מבררי' אותו ועושי' אותו שליח וצ"ע:

וראיתי בס' ג"פ שכ' באומר כולכם במעמד כולם לא בעי' רק שיעמדו בשורה ראשונ' דקפידתו שתהי' מתבזה ומתבייש בפני הרבה כמ"ש רש"י לעיל י"ח ע"ב וסגי בשורה ראשונה כמו בפ"כ ובפ"נ דסגי בשורה ראשונה יוכל לומר בפני נכתב וזהו חידוש דין ונכון הוא:

אלא אמר רבא כתבי כ"ח מנכון. וכ' הב"י בשם ר"י דעכשיו כשאמר כולכ' לבד מפרשי' כוונתו כ"ח מנכין כתק' חז"ל והפר"ח כ' דכוונתו דחכמינו תיקנו שיהי' כוונ' דבריו מפורשי' כך בסתמא והקשה מדאמר רבא זמנין דגאיז הא מ"מ לא תצא תקלה כיון שמפרשי' כוונתו רצוי' כ"ח מנכון ולדעתי לק"מ דכ"ז בתר דאתקן רבא שלא לאמור כלל כולכ' מפרשי' דבריו שכוונתו כתיקון חז"ל או שתיקנו' שיהי' דבריו מתפרשי' כך כמ"ש פר"ח אבל קוד' דחידש רבא כן לא מיחו לומר כולכ' רק שאמרו כשירצה לומר כ"ח וכתוב כנוסח זו כלכ' או כ"ח והיינו כולכ' במעמד כולם וכשירצו כ"ח מנכין שפיר מקשה דלמא גאיז. ועיי' כעין זה לעיל ריש מכילתין דאומר בפנ"כ ומפרשי' כוונתו לשמה אבל אי מתקני' שצ"ל בפני נכתב לשמה כדגאיז ואמר רק בפ"נ לא נשמע לשמה ועיי' רמב"ן ורשב"א שם וכן ס"ל הר"י ה"נ בזה כנ"ל פשוט וק"ל:

סליקא חי' פ' האומר בעזה"י, בריך רחמנא דסייען עד כאן. הוא יעזרני בפרקי' הבאי' לדרוש כמין חומר' יום ליום להביע אומר:

פרק מי שאחזו:

מתני' מי שאחזו קורדייקס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום נ"ל הא דנקט מתני' שאמר רק כתבו ולא שאמר כתבו ותנו דה"א דווקא בנתינה ל"א כלום כיון דנתינה בעי שליחו' ואין לו שליחו' בזמן שאחזתו קורדייקס אבל אפשר לכתוב כי אין כתיבה בעי שליחו' קמ"ל דגם כתיבה לחוד ל"מ דבעי לשמה ואין בדבריו כלום ולא הוי לשמה אלא דיש לעיי' הא סתם מתני' ר"מ וכדמהדר לאוקמי ריש מכילתי' כר"מ והא לר"מ מצאו באשפ' כשר ולמה אין בדבריו כלום כשכתב ע"פ הא בלא ציווי כשר ולפמ"ש תוס' לעיל ס"ו ע"ב דכל שצוה שיכתב שלוחו הגם דמצאו באשפ' כשר צריך לקיי' דבריו ועיי' פ"י שם דהא פשיטא לתוס' גם בתי' ראשון א"כ לכאורה א"ש מתני' כאן גם לר"מ אלא דעדיין קשה כיון שהוא כשוטה ואין בדבריו כלו' וסיפא דמתני' כשאמר אל תכתבנו אין בדבריו כלו' וא"צ לאמלוכי בי' כשנשתפה. הכלל דבריו לא מעלי' ולא מורידי' וא"כ כשאמר כתבו בעת שאחזו קורדייקס אין בדבריו כלו' שיכתב דווקא ע"י ולמה ל"מ הכתיבה כיון דמצאו באשפ' אפי' כשר ועיי' רשב"א דמתני' קמ"ל שנכתב עכשיו והדר נשתפ' ונתן לו ל"מ כיון שנכתב ע"פ דבריו עתה ובטור כ' שנכתב ונחתם אח"כ ועיי' ב"י ולכל הפירושי' קשי' על מתני' כהנ"ל וצ"ע:

ויש להוכיח מזה דגם באמר כתבו לבד גם חתומי בכלל אפי' בברי ולא אמר כלום היינו שכתבו וחתמו בשע' קורדייקס או אח"כ כשחזר בבריאותו ע"פ דבריו עכשיו אבל לטור סי' ק"כ דבעי שמפרש כתבו וחתמו ואפי' אמר תנו לא קשי' אלא לפמ"ש לעיל ס"ז ע"ב בישוב הטור ורמב"ם ממתני' דלר"מ דע"ח דווקא כרתי בוודאי חתימ' בכלל גם בל"א תנו וגם לפמ"ש דווקא באמר לעשר' כתבו צ"ל ולפרש חתמו ג"כ א"ש ועיי':

תוכן העניינים

כתב סופר גיטין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה