אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן נב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן נב

סימן נא

השג"א בסי' נ"ז בסוף הסימן העלה ברש"י ביצה בפ"ב בדף י"ז בהגמ' וה"ד כגון דנקיט מנא בידי' וכו' מס' האי דקא רהיט ואזיל מידע ידע דבעי הערב שמש וכו' לומד השג"א ברש"י דרש"י לומד דהסוגיא קאי הן על ערב יו"ט והן על מוצאי יו"ט והוכיח דרש"י סובר דזה התנא לא גזר שבות בין השמשות אלא דהטעם שמא ישהא דאל"כ מאי צריך רש"י לטעם אחר הא סגי בזה גופא שמא יו"ט עדיין ואסור להטביל אפי' לצורך יו"ט אלא ע"כ דהתנא. סבר דלא גזרינן שבות בין השמשות והא דאסור בערב יו"ט הוא שמא ישהא והא דהוצרך רש"י לפרש על מוצאי יו"ט משום דהוה שלא לצורך יו"ט ולא סגי בהטעם דשמא ישהא משום דהטעם דשמא ישהא לא סגי אלא דוקא באב הטומאה אבל לא בולד הטומאה ע"כ קאמר רש"י הטעם דשמא הוא יו"ט והוה שלא לצורך יו"ט דלזה הטעם אפי' בולד הטומאה אסור כן דבריו, ולענ"ד צ"ע דבריו דאין זה הכרח דרש"י סובר דזה התנא לא גזר על שבות בין השמשות והטעם הוא שמא ישהא ובזה מחדש דשמא ישהא שייך אפי' להמ"ד דלא גזר על שבות בין השמשות מכ"מ אסור בין השמשות דוק בדבריו דלענ"ד אין ראי' מרש"י דיש לומר דרש"י יסבור דזה התנא סובר דגזרינן על שבות בין השמשות ומכ"מ צריך להטעם דשמא הוא יו"ט והוה שלא לצורך על מוצאי יו"ט ולא סגי' בהטעמים דאסור גם בש"ז בערב יו"ט וסגי' בזה גופא דשמא הוא עדין יו"ט ואסור אפי' לצורך יו"ט כמו בערב יו"ט אסור בש"ז מפני שנ"מ בולד הטומאה דבולד הטומאה מותר אפי' לטעמים אחרים משום דכהנים זריזים הם [והנ"מ רק בכלים חדשים אסור לטעמים אחרים אפי' בהכלים שא"צ טבילה, רק מדרבנן ולהטעם דשמא ישהה מותר אפי' בכלים חדשים דלא שייך הטעם דכהנים זריזים הם בכלים שא"צ טבילה רק אלא מדרבנן] דוק בתשובתו בסי' נ"ו א"כ העצה שנתן השג"א ברש"י אליבא דהטעם דשמא ישהה דנצרך לו להוסיף טעם במוצאי יו"ט על ולד הטומאה כמו כן אם נאמר דגזרינן על שבות בין השמשות ושייך הטעמים אחרים ג"כ ניחא דברי רש"י דלכן הוצרך להוסיף על מוצאי יו"ט כדי שיהי' אסור אפי' בולד הטומאה דגם לטעמים אחרים מותרים בולד הטומאה ולפי"ז אין ראי' מרש"י דלהטעם דשמא ישהה אסור אפי' אם לא גזרינן על שבות בין השמשות ועוד יש לומר דלכן הוצרך רש"י לפרש במוצאי יו"ט דאסור מפני שהוה שלא לצורך יו"ט דנ"מ בטעם דרש"י אם נטמא ביו"ט להטעם דגזרינן על שבות בין השמשות או להטעם דשמא ישהה דוקא אם נטמא בחול אבל אם נטמא ביו"ט מותר כדאיתא בגמ' אבל להטעם דשמא יו"ט והוה שלא לצורך אסור אפילו אם נטמא ביו"ט א"כ לפי"ז אין ראי' לחידושו שהטעם דשמא ישהה שייך אפי' בין השמשות ואפי' אם לא גזרינן על שבות בין השמשות דיש לומר דאפי' לפי טעה דשמא ישהה ג"כ מותר בין השמשות אם הדין דלא גזרינן על שבות בין השמשות ורש"י סובר הכא דגזרינן על שבות בין השמשות ומאי דקאמר רש"י משום שלא לצורך היינו או כפי' השג"א דנ"מ לטנין ולד הטומאה או דנ"מ אם נטמא ביו"ט ואף דהברייתא מיירי שנטמא בערב יו"ט היינו בשביל דמיירי ג"כ בערב יו"ט אסור ומיירי שטובל בערב יו"ט ובזה אסור דוקא אם נטמא בערב יו"ט אבל במוצאי יו"ט קאמר רש"י האמת דאפי' כשנטמא ביו"ט ג"כ אסור ודוק דפליא הגדולה על השג"א דנ"מ שלו בולד הטומאה גם להטעמים אחרים מותר א"כ הפירוש שמפרש בדברי רש"י להטעם דשמא ישהה שייך ג"כ להטעמים אחרים ואפילו אם גזרינן שבות בין השמשות ושייך טעמים האחרים מכ"מ ניחא דברי רש"י דצריך להוסיף עוד טעם במוצאי יו"ט כדי שיהי' אסור בולד הטומאה ועוד ע"כ מוכרחין לומר דרש"י סובר דגזרינן שבות בין השמשות דאל"כ אפי' להטעם דהוה שלא לצורך יו"ט נמי לא ניחא דמכ"מ לא הוה אלא שבות דלהטביל ביו"ט כלי שלא לצורך יו"ט לא הוה אלא שבות א"כ כיון דבין השמשות ספק שמא לא הוה יו"ט א"כ ראי' דגזרינן על שבות בין השמשות זה התנא סובר א"כ לפי"ז ע"כ כדברי הנ"ל דאפי' אם גזרינן על שבות בין השמשות נמי נ"מ בהא דהוסיף רש"י טעמו על מוצאי יו"ט דנ"מ בולד הטומאה או בנטמא ביו"ט ולפי"ז נופל חידושו של השג"א דהטעם דשמא ישהה שייך אפי' אם לא גזרינן על שבות בין השמשות דו"ק [הנה אכתוב הנ"מ היוצא לדינא אם נאמר כהשג"א דלא גזרי' על שבות בין השמשות והטעם הוא שמא ישהה אפי' בערב שבת מותר אם נטמא בשבת אבל אם הטעם דגזרינן על שבות והטעם כהטעמים אחרים דוקא בערב יו"ט מותר אם נטמא ביו"ט אבל בשבת אסור כיון דשכיח גזרינן דוק בתשובת הגאון הנ"ל ולרבא אפי' בשבת ויו"ט אסור אפילו אם נטמא בשבת זו אך זה דוקא אם גזרינן על שבות בין השמשות אבל לדינא דלא גזרינן על שבות בין השמשות והטעם שמא ישהה מותר אפי' בשבת גרידתא אם נטמא בשבת משום דבזה לא שייך שישהה כיון דנטמא בשבת גופא לפי"ז בכלים חדשים ביה"ש מותר להטביל אפי' בכלי מתכת דטבילתן דאורייתא ושייך שמא ישהה מכ"מ היכא שלא בא לרשותו מקודם עד ש"ק מותר להטביל בין השמשות דלא שייך שמא ישהה בזה כיון דלא בא לרשותו מקודם והטעמים אחרים נופלים בזה דלא גזרינן על שבות בין השמשות ובשבת ויו"ט גופא אסור אפי' דרבנן ואפי' לא בא לידו מקודם מפני שאף שהטעם כדי שלא יבא להשהות לא שייך והטעם דרבא נמי נופל מכ"מ הטעמים האחרים דהגמ' שייך דוק בתשובת הגאון הנ"ל אבל במוצאי יו"ט בין השמשות דינו כמו בערב יו"ט דאסור דוקא בדאורייתא ודוקא שבא לידו מקודם אבל בדרבנן או שלא בא לידו מקודם מותר והטעם דשלא לצורך יו"ט דכתוב בשג"א גם על כלים חדשים לא הבנתי דלא שייך בכלים חדשים מפני שלא בעינן הערב שמש ויוכל להשתמש בבין השמשות גופא אך יש ליישב דבריו דמיירי שימשך הטבילה עד לילה מכ"מ לפי שכתבתי לעיל דזה ג"כ רק שבות ע"כ באופן כזה ג"כ מותר דו"ק כיון דלדידן לא גזרינן על שבות בין השמשות דו"ק].

ועוד צ"ע דבריו יעיין בסי' שמ"ג דבין השמשות דמוצאי יו"ט אפשר דגזרינן והנה כתוב אצלי בספר זה א"כ אם נאמר דלא שאני בין בין השמשות דערב ש"ק לבין השמשות דמוצאי ש"ק א"כ אדרבא ראי' מרש"י דלא גזרינן שמא ישהא בין השמשות להלכה דלא גזרינן על שבות בין השמשות דאל"כ מאי צריך רש"י לפרש דלא כהלכה דקיימ"ל דלא גזרינן על שבות בין השמשות [דגם לטעם רש"י דשמא הוא יטבול שלא לצורך יו"ט ג"כ דוקא להסובר דגזרינן על שבות בין השמשות דו"ק לעיל] א"כ הי' לפרש דהטעם דשניהם הן בערב ש"ק יו"ט והן במוצאי יו"ט מטעם שמא ישהא ובאמת בולד הטומאה מותר כיון דהטעם הוא שמא ישהא וכן בנטמא ביו"ט נמי מותר דשניהם ולא היה צריך לפרש מטעם שמא יו"ט והוה שלא לצורך דזה הטעם דלא כהלכה דלהלכה לא גזרינן על שבות בין השמשות דזה הטעם הוא נמי רק שבות דו"ק לעיל אלא מוכח דסובר רש"י דלא כדברי השג"א דהטעם דשמא ישהא לא שייך ג"כ בין השמשות להלכה דלא גזרינן על שבות בין השמשות א"כ לא ירויח רש"י בזה דאפי' אם נאמר כהטעם דשמא ישהא ג"כ יהי' ראי' דזה התנא סובר דגזרינן על שבות בין השמשות ע"כ מוסיף הטעם דשלא לצורך יו"ט דלזה המ"ד דגזרינן שייך באמת זה הטעם ואסור אפי' בולד הטומאה וגם בנטמא ביו"ט דו"ק. אך דיש לדחות ראי' דיש לומר דרש"י סובר דגזרינן בין השמשות דמוצאי דיו"ט על שבותים א"כ אפי' לטעם רש"י הוה נמי כהלכה ע"כ אין ראי' דלא כהשג"א דהטעם דלא ישהה נמי לא שייך בין השמשות לדינא דלא גזרינן על שבות בין השמשות דיש לומר דרש"י סובר דשייך זה הטעם בין השמשות אפילו לדינא דלא גזרינן על שבות מכ"מ הטעם דשמא ישהה שייך בין השמשות, והא דלא מפרש רש"י הטעם הזה דשייך ג"כ לדינא אין קשי' כיון דגם טעם דרש"י שייך ג"כ לדינא דגזרינן על שבות בין השמשות דמוצאי יו"ט, וזה הטעם מוסיף אפי' בולד הטומאה ובערב יו"ט באמת ג"כ אפי' לדידן אסור משום שמא ישהה דו"ק אבל אף שאין להוכיח מרש"י להיפך משג"א מכ"מ גם ראי' ליכא דיש לומר דהטעם דשמא ישהה ג"כ לא שייך לדידן דלא גזרינן על שבות בין השמשות וזה התנא סובר דגזרינן על שבות והא דהוסיף רש"י הטעם משום שלא לצורך יו"ט ולא הטעם משום הטעמים דגמ' אין להוכיח מזה דזה התנא לא יסבור דגזרינן דזה אין ראי' דהא דמוסיף רש"י הוא בשביל ולד הטומאה דו"ק בזה לעיל ויבין היטב, בקיצור אין ראי' מרש"י כדבריו בחידושו דשמא ישהה שייך אפי' בין השמשות ואפי' מהדין דלא גזרינן על השבות בין השמשות כיון דטעם דרש"י דגזרינן על שבות דגם לטעם רש"י צריכין לומר כן דגזרינן דוק לעיל א"כ הא דלא מפרש רש"י בפשיטות מטעם דשמא יו"ט ואסור להטביל ביו"ט אפי' לצורך יו"ט ע"כ מוכרחין אנו לומר דאפי' אם גזרינן על שבות בין השמשות נמי נ"מ בין טעם דרש"י לטעם דגזרינן בולד הטומאה דוק א"כ נופל ראיתו ואדרבא אם לא שאני בין השמשות דמוצאי ש"ק אדרבא ראי' דלא כדבריו דאף הסברא דשמא ישהה לא שייך בין השמשות להלכה דלא גזרינן על שבות בין השמשות דאל"כ הי' לפרש ביותר כהלכה דטעם דרש"י דהוה שלא לצורך יו"ט תליא אם גזרינן על שבות בין השמשות והטעם דשמא ישהה אין תלי' בזה לדברי השג"א אלא מוכח דגם זה הטעם דשמא ישהה תלי' אם גזרינן על שבות בין השמשות או לא ולא ירויח רש"י בזה דגם הטעם דשמא ישהה לא הוה כהלכה ע"כ מפרש טעם דיהי' שייך אפי' בולד הטומאה או בנטמא ביו"ט דוק. והנה לפי שהסברא נוטה כהשג"א דהטעם דשמא ישהה שייך אפי' בין השמשות אפי' להלכה דלא גזרינן על שבות בין השמשות מכ"מ זה הטעם שייך מוכח מזה דבמוצאי ש"ק גזרינן על שבות דאל"כ יהי' קשי' אמאי מפרש רש"י טעם דלא יהי' כהלכה דו"ק, וראי' מזה לחקירת המג"א דסי' שמ"ג דו"ק וגם יוצא מדברי ראיה דרש"י לומד דברי הגמ' דמיירי אפי' בערב יו"ט יעיין בשג"א שהאריך בזה להוכיח כן דמיירי אפי' בערב יו"ט ולדברי בפשיטות מוכח כיון דרש"י סובר דגזרינן על שבות דגם טעמא דרש"י תלי' בזה אם גזרינן וכו' א"כ מוכח דגם בערב יו"ט נמי והא דמפרש טעם דשלא לצורך יו"ט ולא מטעמים דהגמ' משום דלטעמו אסור אפי' בולד הטומאה אך לא תלי' בחקירת המג"א הנ"ל ואם נאמר דשאני בין בין השמשות דמוצאי ש"ק אין ראי' דמיירי ג"כ בערב יו"ט כיון דשאני דו"ק. והקיצור מכל הנ"ל דשג"א סובר דטעם דרש"י לא שייך להפלוגתא אם גזרינן על שבות בין השמשות או לא א"כ ראי' כדבריו דהטעם דשמא ישהה שייך לכולי עלמא דכיון דהגמ' מיירי בערב יו"ט נמי ואם בערב יו"ט מטעמים של הגמ' א"כ הי' לפרש גם במוצאי יו"ט כהטעמים דגמ' אבל גם לדבריו אין ראי' דכיון דאפי' אם מטעם דהטעמים דגמ' ג"כ נ"מ לענין ולד הטומאה או בנטמא ביו"ט דוק לעיל, אלא לדברי השג"א אין ראי' מרש"י להיפך מדברי השג"א דגם הטעם דשמא ישהה תלי' בפלוגתא דיש לומר דלא תליא בפלוגתא והא דלא מפרש כהלכה מפני שגם טעם דרש"י לא תליא בפלוגתא, אבל לפי דברי דהטעם דרש"י תליא ג"כ בפלוגתא א"כ ראי' דלא כדבריו כיון דמפרש דלא כהלכה רש"י א"כ ע"כ דטעם שמא ישהה נמי לא כהלכה ולא ירויח רש"י בזה, אבל תלי' בחקירת המג"א הנ"ל בקיצור אחת משתי אלה אם אין שאני מוצאי ש"ק מערב אז מוכח להדיא מרש"י דהטעם דשמא ישהה נמי תלי' אם גזרינן או לא ואם נאמר דהטעם דשמא ישהה לא תלי' בפלוגתא ע"כ מוכח דשאני מוצאי ש"ק דו"ק בזה כי דברים נכונים. הנה אחרי כתבי זאת נחמתי שמה שהקשיתי שגם הטעם דשלא לצורך תלי' אם גזרינן שבות בין השמשות או לא ובזה הוכחתי דלא כחידושו דהשג"א דהטעם דשמא ישהה לא תלי' בפלוגתא דגזרינן על שבות בין השמשות או לא אבל עתה עיינתי דהנה יש לומר אף אם לא גזרינן על שבות בין השמשות נמי אסור במוצאי יו"ט מפני הא דהתירו שבות בין השמשות דוקא לצורך יו"ט התירו או לא לצורך חול וכדברי הרמב"ם מפני הדחק דוקא התירו שבות, יעיין בזה התשובה דהגאון הנ"ל דהביא דברי הרמב"ם, ע"כ בזה נופל ההכרח שהכרחתי לעיל דלא כשג"א דגם הטעם דשמא ישהה תליא בפלוגתא דאל"כ יפרש ביותר כהלכה זה ההכרח נופל דכיון דגם טעם רש"י הוא כהלכה אבל דברי דלעיל דכתבתי לסתור דברי השג"א דגם אם הטעם דערב יו"ט מטעם גזירה ולא מטעם שמא ישהה נמי ניחא דברי רש"י דהא דהוסיף דמוצאי יו"ט הטעם דהוה שלא לצורך יו"ט מפני שנ"מ בזה ההוספה לענין ילד הטומאה או בנטמא ביו"ט דוק, זה נשאר גם עתה, דאין להשג"א ראי' לחידושו דהטעם דשמא ישהה שייך אפי' אם הדין דלא גזרינן על שבות בין השמשות, אך מה שהוכחתי לעיל דלא כדבריו זה נופל מלבד ההערה דשאני מוצאי יו"ט אפי' אם לא שאני מכ"מ נופל ההכרח דגם טעם דרש"י הוה לדינא כיון דלא הוה לצורך לא הותרה שבות בין השמשות גם לדינא כשיטת הרמב"ם הנ"ל ע"כ אין ראי' מהא דלא מפרש הטעם דשמא ישהה דגם זה הטעם תלי' בפלוגתא דיש לומר דזה הטעם דשמא ישהה לא תלי' בפלוגתא רק דגם טעם דרש"י לא תליא בפלוגתא ע"כ מרויח רש"י בטעמו דנ"מ אפי' בולד הטומאה או בנטמא ביו"ט דו"ק.

ראירתי במהרש"א דאין הוא מבאר ברש"י כהשג"א מה שרש"י כתב שישתמש בחול מפני שלא יהי' שהות בין השמשות אפי' לחולין אלא הוא לומד מפני שכיון שהוא רהיט בודאי ישתמש תרומה א"כ הוה לצורך חול א"כ זה הטעם שייך אף בערב יו"ט א"כ א"צ לטעם דשמא ישהה ונופל ראי' השג"א לחידושו דהטעם דשמא ישהה שייך אפילו בין השמשות לכולי עלמא כיון דניחא בטעם דרש"י אפי' בערב יו"ט דו"ק, א"כ אין צריכין לטעם דשמא ישהה אבל להיפך אין להוכיח מהמרש"א כיון דלומד רש"י לפי דברי מהרש"א טעם אחר על ערב יו"ט נמי ולא משום שמא ישהה א"כ מוכח דשמא ישהה לא שייך בין השמשות דלא גזרינן על זה הטעם נמי בין השמשות לדידן דלא גזרינן על שבות בין השמשות זה אין ראי' דיש לומר דרש"י קאמר טעמא ולא הטעם דשמא ישהה הוא בש"ז דנ"מ לולד הטומאה וגם לענין נטמא ביו"ט דו"ק, אבל ראי' לחידוש השג"א נמי ליכא לדברי מהרש"א ז"ל כיון דניחא גם בערב יו"ט זולת הטעם דשמא ישהה וזולת הטעמים דהגמ' דו"ק, ונופל לפי דברי מהרש"א ז"ל ראי' השג"א זולת מה שהקשיתי לעיל על דברי השג"א דו"ק וגם מהמרש"א ראי' דהטעם דלצורך חול לא תליא באם גזרינן על שבות בין השמשות או לא דוק בדבריו ויבין, אך באמת קשי' לי על המרש"א כיון דלדבריו ניחא אפי' בערב יו"ט בזה הטעם גופא דהוה לצורך חול א"כ אמאי קאמר הגמ' דנטמא בערב יו"ט, וזה הקשה השג"א אך לדברי השג"א ניחא דוק שם, אבל להמרש"א לא ניחא כיון דגם בערב יו"ט שייך זה הטעם דרש"י דהוה לצורך חול ע"כ בשביל קושי' זו נראה לי לחדר דהמרש"א לומד כהשג"א בזה דבערב יו"ט הטעם מטעם אחר ולא סגיא בהטעם דלצורך חול מפני שיש לחדש דין חדש דאם מטביל כלים בין השמשות מותר לבין השמשות אחר ממה נפשך אם בין השמשות יום מותר דהי' הערב שמש בהבין השמשות הראשון ואם בין השמשות לילה מותר למחר בדין השמשות מפני שהי' הערב שמש למחר א"כ בערב יו"ט לא שייך טעם דרש"י אפי' לפי דברי המרש"א דראי' דהוא רוצה להשתמש תרומם מכ"מ בערב יו"ט לא שייך הטעם דהוה לצורך חול דלא הוה ודאי לצורך חול כיון דישתמש למחר בבין השמשות א"כ ספק שמא יהי' לצורך יו"ט וזה פשוט דמותר לעשות פעולה ביו"ט בשביל ספק יו"ט ובפרט בספק יו"ט על ספק יו"ט בודאי מותר דוק, ע"כ לפי"ז בערב יו"ט נופל טעם דרש"י אפי' לדברי דמרש"א ז"ל וע"כ הטעם בערב יו"ט או מפני דגזרינן על שבות בין השמשות והטעם כהטעמים דגמ' או מפני שמא ישהה והדברים הוה להמרש"א כמו להשג"א וכבר הארכתי לעיל דגם לדברי השג"א אין ראי' לחידושו דשמא ישהה שייך אפי' להמ"ד דלא גזרינן לעיל הארכנו בזה ואין לכפול שוב הדברים דו"ק, ויוצא מזה נ"מ לדינא בין המרש"א להשג"א דלהמרש"א אף אם יש שהות להשתמש ביו"ט נמי הוה לצורך חול דכיון דרהיט בודאי ישתמש תרומה אבל להשג"א דוקא באם אין שהות להשתמש בין השמשות ובערב יו"ט אם שייך דברי המרש"א תלי' בהדברים שכתבתי לעיל, ולדברי המרש"א דוקא בכהן אבל לדברי השג"א אפי' בישראל וגם המרש"א מודה דאם אין שהות אפי' ישראל אסור דו"ק, ולפי דברי המרש"א ניחא דברי רש"י ביותר מה שבתחלת הסוגיא לא הזכיר רש"י דהוה שלא לצורך מפני שבתחלת הסוגיא לא קאמר דרהיט ע"כ לא יוכל לפרש רש"י דהוה שלא לצורך דעיקר הראי' הוא מפני שרהיט מוכח דרוצה להשתמש תרומה ולזה ליכא שהות דבעינן הערב שמש דו"ק, אבל להשג"א לא ניחא כיון דמפרש השג"א ברש"י באין שהות להשתמש אפי' חולין א"כ הי' רש"י לפרש גם בתחלת הסוגי' כן אפי' קודם דמפרש הגמ' דרהיט הי' לפירוש רש"י דמיירי במוצאי יו"ט דו"ק בדברי וימצא טעם.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה