כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן נא
הנה הבינת אדם הניח בצ"ע אם מותר לסנות מים מפני שמוחזק בתולעים וצד ספיקו של הנ"ל מפני השיטות לענין חולבת עז לתוך הקדירה שיש אוכלים שיש אוסרי' ומתירים אפי' בשבת הגם שבשבת אסור לשחוט הבהמה מכ"מ לא נקרא בשביל האיסור לפסולת א"כ גם תולעים נמי כיון דלעכו"ם לאו מאיס אלא לישראל מפני האיסור א"כ לא הוה פסולת כן מצדד הנ"ל הגם שזה תלי' בשיטות מכ"מ נ"מ אם אין ודאי שיש תולעים בזה יש להקל ולסמוך על היתר ס"ס שמא אין תולעים ולא הוה סינון כלל ועוד אפי' אם יש תולעים שמא הלכה דאיסור לא נעשה לפסולת כן נ"מ לצ"ע שלו אבל בודאי שיש תולעים אסור מפני דהוה ספיקא דאורייתא כן נהגתי דבספק תולעים אני מתיר לסנן אבל עתה נפל ברעיוני חקירה אחרת בזה דמלבד איסור סינון שמשום בורר או מרקד מכ"מ אסור אף שנופל האיסור דלעיל מכ"מ אסור מפני איסור אחר מפני צידה שניצוד כמו דגים אך זה אין אלא דרבנן מפני שאין במינו ניצוד אבל איכא איסור אחר מפני נטילת נשמה כמו השולה דגים מן הים שחייב מפני נטילת נשמה או מפני שעוקר דבר מגידולו כן הכא נמי התולעים דמים חיותם וגידולם הוא במים כמו שרואין בטבע ובחוש שתיכף שיוצאים מהמים מיד מתים א"כ איסור אחר אך בספק יש להתיר מפני שזה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופא דלענין איסור צידה בעינן שיצטרך לדבר הניצוד ולענין נטילת נשמה בעינן שיצטרך לדבר שיש בו הנשמה שלא תהי' בו הנשמה או לעוקר דבר מגידולו בעינן שיצטרך לדבר הנעקר מגידולו והכא אין צריך לדבר הנעקר אלא לדבר הגידולו שלא תהיה בה בה הדבר שגדל בה ע"כ לא הוה מלאכה הצריכה לגופה אף שמדרבנן גם בזה אסור מכ"מ אין אלא מדרבנן והוה ספיקא דרבנן ולהקל אבל אם מטעם בורר להסוברים דאיסור נחשב לפסולת הוה דאוריית' שבזה בעינן שצריך לדבר ההיתר היינו להאוכל ולא להפסולת דו"ק בזה ויבין ע"כ להאיסור בורר נצרכין להסברא דס"ס הגם שספק השני כיון שאפי' להשיטות דאיסור אינו עושה לפסולת אסור מצד האיסורים האחרים מדרבנן מכ"מ הוה ס"ס בדאורייתא וספק בדרבנן יעיין בש"ך בסי' פ"ג לענין ציר דגים ויבין לאשורו א"כ בודאי תולעים אסור הן מפני שהוה ספיק דאורייתא שמא הלכה כהסוברים דאיסור נחשב לפסולת ואפי' אם תאמר דאיסור לא נחשב לפסולת אסור משום צידה וגס משום נטילת נשמה וגם מפני עוקר דבר מגידולו ע"כ בודאי תולעים אסור לענ"ד, ולא הבנתי מפני מה הניח בצ"ע הן מטעם משמר הגם שמצדד להקל מכ"כ הוה ס"ס דאורייתא והן מפני האיסורים שהערתי כן הלכה ברורה לענ"ד [וגם לא הבנתי דאפי' אם איסור לא נחשב לפסולת היינו דוקא במפרק שהוא משום תולדה דדש ע"כ בענין פסולת גמור אבל בבורר לא בעינן פסולת גמור והראי' יעיין בתוס' שבת דף ע"ב ע"א בתד"ה שתי מיני אוכלין שאף במאכל החזי' לאכול מכ"מ כיון שהוא אינו חפץ לאכול עתה נקרא פסולת א"כ לא גרי' מזה תולעים כיון דאין אנו אוכלים תולעים א"כ מאי ספיקותי'. אך לדינא דידן אין סתירה לזה מפני שלדעת חידוש דתוס' אין אלא מדרבנן ע"כ בספיק יש להקל והכל מטעם ס"ס בדאורייתא וספיק בדרבנן הגם דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה וגם אין עושין בדאורייתא לכתחלה יעיין במג"א בסי' ס"ק י"א ובפרמ"ג בסי' נ"ז ביו"ד בשפתי דעת בסוף הסימן והדברים ארוכים בזה. מכ"מ הכא יש להקל מפני עונג שבת ולכתחלה בודאי יש להחמיר לסנן מערב שבת שאין עושין ס"ס בידים אבל אם שכח לסנן מערב שבת יש להקל לסנן בשבת מפני עונג שבת:
אגב אציג בפה השמטה לענין אם מותר ליתן שכר בשכר מצאתי כעת בספר זכרון יעקב בתורת חסידים שם דאסור לעשות זה וגם משמע שחייב ע"כ אסור לכאורה אפי' ע"י עכו"ם וגם במקום הפסד כן נראה לענ"ד.