אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן מז

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן מז

סימן מו

יעיין בתוס' שבת דף קל"ב ע"ב תד"ה האי עשה ולא תעשה הוא וכו' בסוף התוס' כן לשונם וא"ת והא דקי"ל דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה נגמר ממילה בצרעת דדחי וי"ל מה למילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, עכ"ל יעיין במהרש"א ז"ל שהקשה על תוס' דאין תרוצו מספיק הכא דאכתי קשה לרב אשי דלקמן דמילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט משום דהו"ל י"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה נגמר מהכא ממילה שלא בזמנה דלא הוה אלא עשה ודוחה צרעת דהוה עשה ולא תעשה וכו' יעיין תירוצו ועיקר יסוד תירוצו עפ"י תוספות יבמות דבשריפת קדשים מגלה התורה דמצות עשה שיוכל לקיים למחר אינו דוחה אפי' לא תעשה לחוד א"כ אין למיליף מצרעת דידחה מילה יו"ט מילה שלא בזמנה דמילה שלב"ז ביו"ט יוכל לקיים למחר אבל מילה בצרעת שאני דאין זמן לרפואת הצרעת כן תירוצו ומסיים המרש"א שזה ברור. ולענ"ד מאוד מוקשים דבריו חדא דהתורה אמרה דמילה שלא בזמנה דוחה צרעת סתמא אפי' אם רופאים ישראלים אומרים שיש זמן לעבור הצרעת ומגבילים הזמן ומכ"מ דוחה המילה את הצרעת אף דלא יבטל המצוה, ועוד הקשיתי עליו דהנה איתא בשבת דף כ"ה ע"א דנאמרו הרבה טעמים על הא דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט וכולם אמרו מפסוקים אבל רב אשי קאמר מצד הסברא דאין עשה דוחה ללא תעשה ועשה ומשמע שהוא לא סובר דרשות הפסוקים א"כ לפי"ז אין לו הוכחה דמצוה שיכולין לקיים קילא לדחות וזה משמע דזולת הקרא הסברא נוטה דאפי' מצוה שאפשר לקיים למחר דוחה יעיין במהרש"א גופא מה שהביא בשם התוס' יבמות כתבו כן להדיא דאם לא הי' גלי לן קרא הי' דוחה אף היכא שאפשר לקיים למחר א"כ לרב אשי גופא אין לומר דשאני היכא שאפשר לקיים למחר א"כ הי' ללמוד מילה שלא בזמנה אף שאפשר לקיים למחר ממילה בצרעת אף שהתם א"א לקיים דאין זמן לרפואתו מכ"מ כ"ז שאין לנו ראי' דשאני היכא דאפשר לקיים נשאר על הסברא דלא שאני בין אפשר לקיים להיכא דלא אפשר לקיים ולרב אשי לשיטתו אין לו קרא דשאני וממילא לא שאני, ועוד הלשון דרב אשי מצינו בדף כ"ה לענין שריפת קדשים מפני דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה והתם אין דוקא בשביל שיוכל לקיים למחר כמו כן הכא לענין מילה שאמר נמי זה הלשון ג"כ משמע דלאו דוקא בשביל שיוכל לקיים למחר דוק וזה צ"ע הרבה בדברי המרש"א שלא הרגיש בזה.

והנה לענ"ד לתרץ דבריו עפ"י שיטת הריב"א דסובר בסוף חולין דהא דאין עשה דוחה ללא תעשה ועשה הוא מפני שהלא תעשה באמת נדחה רק דאין העשה נדחה מפני מאי אולמא ולפי"ז יש לומר דממילה בצרעת אין ראי' דהתם כיון דשניהם עוברת העשה דצרעת עוברת אבל המילה ג"כ עוברת ע"כ כיון דמילה נכרתו עלי' י"ג בריתות חמור ודוחה דלא שייך מאי אולמא דאולמא ואולמא דמצות מילה עדיף מטעם שנכרתו עלי' י"ג בריתות אבל מילה ביו"ט אף שבזה הפרט אולמא מצות מילה מטעם שנכרתו עלי' י"ג בריתות מכ"מ יש ג"כ מעלה למצות יו"ט שמצות יו"ט היא עוברת ומילה אינה עוברת ע"כ יש מעלה לגבי מעלה ואין ליודע איזה מהן עדיף ע"כ שב ואל תעשה עדיף שלא ימול והנה בקיצור הא דאין עשה דוחה עשה ולא תעשה הוא מפני הסברא דמאי אולמ' ע"כ בזה אפי' בלא קרא יש לומר דשאני מצוה עוברת ממצוה שאינה עוברת דכיון דהמצוה הנידח' עוברת והמצוה הדוחה הוא אינו עוברת ע"כ יש סברא שאולמא הנידחית ואף שיש מעלה אחרת בהדוחה מכ"מ אין לנו מעצמינו בלא קרא המשקל של המעלות ע"כ נשאר על הסברא דשב ואל תעשה עדיף אבל לענין לדחות עשה ללא תעשה שזה בל"ה לא תעשה חמור יעיין יבמות דף ז' ע"א ומכ"מ דוחה ע"כ בלא קרא אמרינן שאף שעשה שאין זמנה עוברת שקילא מכ"מ דוחה כיון דאפי' עשה שעוברת ג"כ קילא מלא תעשה מכ"מ דוחה ע"כ הי' אמרינן בלא קרא דאפילו מצוה עוברת שקילא ביותר נמי דוחה ע"כ רב אשי שלית לו קרא לגלות דעשה שאינה עוברת שאני הוא יסבור דאפי' עשה שאינה עוברת נמי דוחה ללא תעשה אבל עשה שידחה ללא תעשה ועשה אף מילה שיש לנו קרא שדוחה ללא תעשה ועשה מכ"מ כיון דבהקרא דגלי' דמילה דוחה ללא תעשה ועשה הוא באופן שמצות מילה עוברת ע"כ יש לומר כיון דהא דאין עשה דוחה ללא תעשה ועשה אין בשביל שהלא תעשה נעשה אלים ע"י העשה ובזה הי' שייך כיון דמילה יש בה מעלה שדוחה אפי' ללא תעשה שאלים שיש עמדה עשה ומכ"מ דוחה נמי אפי' היכא שאינה עוברת כיון דבל"ה חידוש דהא דמילה דוחה ללא תעשה ועשה ה"ה בעוברת נמי כמו שאמרנו לעיל ללא תעשה גרידתא, וזה חידוש גדול דלשיטת החולקים על ריב"א לרב אשי בודאי כן דאפי' היכא שהמילה מצוה שאינה עוברת מכ"מ דוחה ללא תעשה ועשה רק להחולקים על רב אשי ובלא תעשה גרידתא גלי' לן קרא דשאני בין עוברת ללא עוברת כמו כן אפשר לומר לענין מילה נמי חילוק בין עוברת ללא עוברת כסברת מהרש"א ויש לעיין בזה כיון דנופל לפי דברי החולקים על ריב"א תירוצו של מהרש"א ונופל ההכרח שלו דוק] אבל לריב"א כיון דהא דאין עשה דוחה ללא תעשה ועשה הוא בשביל העשה וזה מצד הסברא דמאי אולמא וגלי' לן הקרא דמילה הוא מצוה עדיפא ודוחה עשה והקרא גלי' לן דוקא בעוברת ע"כ כיון שזה רק מצד הסברא דגלי' לן הקרא דמילה עדיפא ע"כ אין לנו להוכיח מזה היכא דלא עוברת דזה סבר' להיפוך ע"כ בלא קרא יש לנו לחלק מעצמו דודאי סברא הוא דאינה עוברת קילא רק בהא דדוחה עשה ללא תעשה אינו מצד הסברא בזה יש לנו לישב דברי המרש"א אבל לא עפ"י יסודו מטעם דגלי' לן קרא בלא תעשה גריד' אלא מצד הסברא אבל מכ"מ נשארו יתר הדקדוקים היינו שהקרא סתמא קאמר דמילה דוחה צרעת אפי' שיש זמן מוגבל עפ"י רופאים שבודאי שאחר הזמן הזה יעבור הצרעת ועוד יתר הדקדוק ועוד דמשמע שדברי ר"א בדף כ"ה ודברי ר"א בדף קל"ג הוא בסגנון אחד כמו בדף כ"ה הוא אפי' במצוה עוברת וכמו כן בדף קל"ג כן דו"ק ע"כ עוד צ"ע דברי מהרש"א. והנה לענ"ד לתרץ עפ"י שיטת הרמב"א הנ"ל באופן אחר דהנה יש להקשות על קושי' התוס' שמקשים דנילף ממילה בצרעת שעשה דוחה ללא תעשה ועשה הא כיון דלשיטת הריב"א הוא מטעם מאי אולמא א"כ לפי"ז הסברא נותנת היכא דהדוחה הוא תרי עשה והנדחה הוא רק עשה אחת בזה האופן דוחה התרי עשה אפי' ללא תעשה ועשה [יעיין לעיל בסי' מ"ב וקי"ב שהבאתי ראי' מתוס' יבמות דף כ' ע"ב תד"ה והתקדשתם וכו' דמשם ראי' דאפי' שני עשה אין דוחה ללא תעשה ועשה] א"כ לפי שבארנו לעיל בסי' מ"ב וקי"ב דבמצות מילה מלבד המצוה דהמול ימול יש מצוה שיהי' אות ברית בבשר ישראל וזה מצוה היא מלאחר יום השמיני והלאה א"כ לפי"ז במילה שלא בזמנה יש שתי מצות המול ימול ומצות והיתה לאות ברית ע"כ דוחה הלא תעשה ועשה עפ"י שיטת הריב"א הנ"ל אבל עשה אחת אינו דוחה ועשה ולא תעשה.

אך לענ"ד דאעפ"כ מקשים תוס' שפיר כיון דהתורה גלי' לן בלא תעשה גרידתא דשאני בין עוברת לאינה עוברת היינו בשריפת קדשים א"כ מקשי התוס' כאן שפיר דנילף ממילה שלבן בצרעת דדוחה דעשה דוחה ללא תעשה ועשה ואין לתרץ מפני שבמילה איכא שני עשים הא המצוה דימול אין בכחה לדחות מפני שכיון שהיא אינה עוברת וזה גלי' לדידן החולקים על רב אשי דשריפת קדשים אינו דוחה בשביל פסוקים גלי' לן התורה דאינה עוברת אין בכחה לדחות [אפי' בלא תעשה גרידתא שזה לאו מטעם סברא דוחה אלא מטעם גזירת הכתוב דוחה ומכ"מ בעשה שאינה עוברת אינו דוחה ע"כ מוכרח דלאו מטעם שהיא קילא דזה אינו סברא וכי בשביל שמצוה שאינה עוברת קילא לא ידחה ללא תעשה הא אפי' עוברת ג"כ קילא מלא תעשה ומכ"מ דוחה ע"כ הי' מצד הסברא צריך להיות שידחה אפי' באינה עוברת והא דגלי' לן התורה דאינו דוחה בעוברת לאו מצד שהיא קילא רק כיון שהיא אינו עוברת נופלת בה גדר הדחי' ע"כ בעשה דוחה ללא תעשה אין היא מצטרפת] ע"כ היא אינה מצטרפת להדחי' ומכ"מ מילה בצרעת דוחה המילה ללא העשה ועשה דצרעת אף שבמילה איכא רק עשה אחת דהמצוה דימול אינה מצטרף לחשבון ופרכת התוס' קאי מצרעת עוברת עפ"י רופאים ויש גבול לזה גבול ידוע [והנה עפ"י רופאים בודאי יש לסמוך בזה והדברים ארוכים בזה הפרט ואכמ"ק להאריך] שבזה רק עשה אחת העשה דוהיתה לאות ברית [וזה יהי' ראי' מתוס' למה שהעלה הגאון דוב בער זצ"ל דיש עשה והיתה לאות ברית דאל"כ כיון דקושית התוס' מצרעת עוברת א"כ אם נאמר דהמצוה דוהיתה לאות ברית לא הוה מצוה כלל א"כ אמאי דוחה הא המצוה דימול אינה עוברת ובאינה עוברת אפי' ללא תעשה גרידתא נמי אינו דוחה ואין לתרץ בשביל שמילה נכרתו י"ג בריתות אפי' באינה עוברת דוחה בקושי' ל' הי' יודע מזה הסבר' דמילה שאני א"כ הי' להם ל"ק ית ביותר דאפי' ללא תעשה גרידתא אינו דוחה דוק א מוכח כהגאון הנ"ל] ע"כ מקשה התוס' שפיר וצריך הם לתירוצן בזה דמילה שאני דמילה אפי' במצוה דוחה ללא תעשה ועשה וזה לדידן דפליגנ' על רב אשי בשריפת קדשים ולומדין מהפסוקים יש מזה ראי' לדידן דעובר' שאני מאינה עוברת על כן המצוה דימול אין מצטרף לחשבון וקושיתם שפיר ונצרכים הם לתירוצם דו"ק, אבל לרב אשי דאין לו לימוד דעשה שאינה עוברת אינו בגדר דחי' כלל אף שמצד הסברא היא קילא מכ"מ מצטרף לדחי' ע"כ לרב אשי נופל מעיקרא קושיות התוס' דכיון דלרב אשי א"ל ראי' דעשה האינה עוברת אין מצטר' לחשבון אלא נשאר על הסברא דמצטרפת ע"כ לרב אשי אין קושיתם כלל דהא דמילה דוחה צרעת הוא בשביל שבמילה יש שתי מצות מצוה דהמול ימול ומצוה דוהיתה לאות ברית ע"כ דוחה הלא תעשה ועשה דצרעת עפ"י שיטת הריב"א הנ"ל דהא דאין עשה דוחה ללא תעשה ועשה הוא מפני מאי אולמא ובזה אולמא ואולמא מצות מילה שיש בה שתי מצות מצות המול ומצוה דוהיתה לאות ברית לשיטת רב אשי דו"ק. ולפי"ז א"צ לתירוצם דמילה שאני אלא רק בשביל שבמילה איכא שתי מצות דו"ק א"כ לפי"ז ניחא דהא דאין מילה דוחה יו"ט מילה שלא בזמנה מפני שיש לי להוכיח דביו"ט ליכא המצוה דוהיתה לאות ברית דאל"כ קשי' להמ"ד בשבת כ"ד ע"ב ובשבת דף קל"ג דיו"ט רק לא תעשה לחוד ומכ"מ אינו דוחה מילה יו"ט והתו' בשבת כ"ה כתב מפני שאפשר לקיים למחר א"כ קשי' הא והיתה לאות ברית א"א לקיים למחר שכל יומא ויומא וכל רגע ורגע הוא מצוה אחריתי. ולכאורה מזה קושי' עצומה על שיטת הגאון דוב בער סאליוויציק הנ"ל, אך העליתי דביו"ט ליכא המצוה דוהיתה לאות ברית דיו"ט א"צ אות שכמו שיו"ט פטור מתפילין כמו כן יו"ט פטור מזה המצוה דוהיתה לאות ברית א"כ לפי"ז ניחא קושי' המרש"א על רב אשי דסובר דהא דמילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט הוא מפני עשה אינו דוחה ללא תעשה ועשה הא הי' למילף ממילה שלב"ז שדוחה צרעת אך לפי"ז ניחא דהא דמילה שלא בזמנה דוחה צרעת הוא מפני שהתם מיירי בחול ויש במילה שתי מצות לשיטת רב אשי כהנ"ל אבל ביו"ט כיון דליכא מצוה דוהיתה לאות ברית רק מצוה דהמול ימול אינו דוחה ללא תעשה ועשה בקיצור לשיטת רב אשי נופל תירוץ התוס' דיש קשי' דנילף מילה ממילה אך לשיטת רב אשי מעיקרא ליכא קושיות התוס' דו"ק וזה לענ"ד בעזהי"ת חידוש יפה אף נעים.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה