כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן מו
הנה רש"י בשבת בדף ג' בסוף העמוד גורס כגירסא ראשונה ידו לא נייח והתוס' גורס כגירסא שני' ידו בתר גופו גריר ואזדא לשיטתייהו בדף צ"ב ע"א בד"ה למעלה מג' והנ"מ לדינא בין רש"י לתוס' לפי שיטת תוס' ברש"י כך הוא דלרש"י אפי' אם ידו וגופו ברשות אחת ועוקר אח"כ גופו וביותר אם הניח אח"כ על הקרקע ממש מכ"מ אם מעיקרא בידו כיון דידו לא נייח א"כ ליכא כאן עקירה ואם היד הי' למטה מג' טפחים מעיקרא פשיטא דחייב כיון דמונח למטה מג' נחשב כמו שהי' מונח ע"ג קרקע ולהרא"ש בשיטת רש"י באופן זה חייב מפני שכיון שידו וגופו ברשות אחת ועוקר אח"כ גופו ופשיטא אם הניח אח"כ על הקרקע בודאי חייב להרא"ש בשיטת רש"י אלא באופן זה אם ידו וגופו ברשות אחת ועוקר אח"כ ידו והניח אפי' על קרקע מכ"מ פטור כיון דידו לא נייח אלא אם הניח בידו מתחלה למטה מג' דו"ק ולתוס' חייב גם באופן האחרון שעוקר בידו בלבד וכן באופן זה אם נוטל בידו ברה"ר דבר והכניס ידו לרה"י ברש"י במשנה מבואר דפטור אלא דוקא אם הניח ע"ג קרקע או ידו למטה מג' אבל לתו' חייב אפי' למעלה מג' כן מבואר להדיא בתוס' בדף ג' ואם נוטל דבר ברה"י והוא עומד ג"כ ברה"י והוציא אח"כ בידו ברה"ר ונשאר עומד להרא"ש בשיטת רש"י חייב ולתוס' בשיטת רש"י פטור והנ"מ ראשונה הן הפטור לרש"י והן הפטור לתוס' זה נ"מ אפי' אם הוא עקר בעצמו אך מבעוד יום לרש"י אם עוקר אח"כ גופו כיון שבידו הוא וידו לא נייח לא בטיל עקירה ראשונה ופטור לשיטת התוס' בשיטת רש"י ולרא"ש חייב באופן זה אם עקר אח"כ גופו אך אם עקר אח"כ ידו לחוד והניח אפי' בקרקע פטור גם להרא"ש לשיטת רש"י דו"ק כיון דלא בטלה בזה עקירה ראשונה ואם עקירה ראשונה הי' בשבת לכולי עלמא חייב. וכן איתא דין אם הוציא ידו לרה"ר למעלה בין לתוס' ובין לרש"י לתוס' מטעם דנחשב כמו שהוא ברה"י מפני שידו בתר גופו גריר ובלמטה מג' איתא פלוגתא בצ"ב והלכה דחייב בלמטה מג' דידו לאו בתר גופו גריר בלמטה מג' א"כ נחשב שמונח ברה"ר ולרש"י דאפי' בלמעלה מג' להמ"ד דסובר דידו לאו בתר גופו גריר בלמעלה מג' נמי לאו בתר גופו גריר ומכ"מ פטור אם הוציא ידו לרה"ר מפני שלא ניח ובלמטה מג' תלי' בפלוגתא הנ"ל אם ידו בתר גופו גריר. ויש לחקור אם מונח על כתיפו והוציא קצת גופו לרה"י אם לא נאמר גם במקצת מן הגוף שנגרר אחר הגוף כמו בידו א"כ לרש"י חייב דהסברא דנייח נופל כאן אבל זה אין ספק כלל דגופו בודאי נגרר מקצת אחר כולו והראי' מהא דלא ישתה יעיין שם, ועוד כיון דלא נגרר א"כ לא נייח לשיטת רש"י ע"כ אין נ"מ בזה דו"ק. ויש לי קצת חידוש דלרש"י הא דאמר אביי ידו של אדם וכו' לשיטתו הוא דידו בתר גופו גריר כן מוכרח דוק אבל לשיטת התוס' יש להסביר הגמ' באופן אחר דהנה מצינו דידו של אדם לאו בתר גופו גריר וכן מצינו דבתר גופו גריר ע"כ חקר אם הוה ככרמלית דוק כי קצרתי. ואני נתקשיתי בזה על שיטת הפוסקים דסוברים דאפי' למעלה מג' לאו בתר גופו גריר ומכ"מ הביאו החילוקים של הגמ' באיבעיא דאביי אם הוה ככרמלית. ולענ"ד החקירה דאביי דוקא לשיטתו דידו בתר גופו גריר אבל לדידן בודאי אסור וזאת פליאה גדולה לענ"ד ובאמת לשיטת רש"י דלהלכה דקיימ"ל ידו לאו בתר גופו גרירה דאפילו למעלה מג' נמי לאו בתר גופו גרירא א"כ אפילו בכרמלית בזמן הזה דליכא רה"ר מכ"מ אסור דהנה רש"י גופא כתב דאסור לקלוט מאויר כרמלית יעיין בדף ז' ע"א ברש"י, ומזה הרש"י שם ראי' דגם תרי דרבנן נמי אסור דלא כרמ"א בסי' רמ"ה לענין פחות מד"א בכרמלית יעיין בביאור הגר"א זצ"ל שם ולרש"י לבי אומר לי דקושיות הגמ' דף ה' ע"ב והא לא נח דוקא אם ידו עדיין על הגג ולכך מותר בלא נח מפני שאוגדו בידו ולא נח א"כ הוה גזירה לגזירה אבל אם ידו באויר ברה"ר לשיטת רש"י דלאו בתר גופו גריר אסור אפי' בלא נח ואפי' אם ידו בכרמלי' ולשיטת התוס' יש לפרש הגמ' אפי' אם ידו ברה"ר מכ"מ מותר בלא נח אפי' אם ידו שם ובכרמלית שלנו מותר לשיטת התו' אפי' בנח דו"ק אם אוגדו בידו דו"ק. עוד נ"מ נמי לחומרא בין שיטת רש"י ותוס' בדף צ"ב ע"א דלרש"י דאם ידו ברה"ר וגופו בכרמלית או במקום פטור ואחר העומד בפנים נטל מידו חייב אפי' אם ידו למעלה מג' כיון דלא בתר גופו גריר ולתוס' פטור, אך אם היה מונח על איזה דבר שפיר, אך בזה צ"ע אם לתוס' באופן זה בתר גופא גריר דו"ק [זה הדברים כתבתי מכבר ועתה צ"ע כיון דלא נקרא הנחה לרש"י ע"כ לא הוי עקירה וגם לרש"י צריך להיות פטור דו"ק] ואם הוא בעצמו מטלטל מרה"י לרה"ר לרש"י חייב אפי' אם שהא בידו זמן הרבה ואח"כ הניח דהוא סובר דהנחת ידו לאו כהנחת חפץ ע"כ חייב ולתוס' פטור כיון דסוברים דהנחת ידו כהנחת חפץ א"כ בטול העקירה הראשונה א"כ לפי"ז אין חייב רק אם תיכף הניח אז חייב לכולי עלמא דו"ק ובאמת לא הבנתי דברי רש"י דאסור לקלוט מאויר כרמלית כיון דלית כאן הנחה א"כ ליכא עקירה אלא הנחה לחוד וזה אסור מטעם גזירה א"כ הוה גזרה לגזרה אלא ע"כ מוכרחין לומר דשאני מאוגדו בידו כיון דחכמים אסרו הנחה בפעם אחד הנחה מטעם גזרה א"כ הוה שם שבות ע"ז ולא הוה בכלל גזירה לגזירה אלא רק בשם תרי דרבנן אבל אוגדו בידו לית שם שבות ע"ז אלא גזרה לחוד הנחה בלא עקירה בכלל מלאכה היא אבל אוגדו בידו לא הוה כלל בכלל מלאכה אלא גזרה לחוד יעיין בתשובת רע"א לענין לישא קטן בכרמלית דו"ק.