אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן מה

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן מה

סימן מד

הנה המג"א חקר בסי' שמ"ג אם השבותים שהתירו חז"ל בפרק במה מדליקין אם מותר גם במוצאי ש"ק בין השמשות השבותים שהתירו בעש"ק בין השמשות ולכאורה הוכחתי מכבר מספק חשיכה וספק אינו חשיכה אמאי צריך לכפול הא די בספק חשיכה לחוד אלא הוכחתי דאתי' לרבויא גם במוצאי ש"ק דספק חשיכה קאי על ערב ש"ק דבערב ש"ק הספק דילמא חשיכה הוא וזה גורם האיסור אבל במוצאי ש"ק הספק דשמא אינו חשיכה הוא ועדיין שבת ודו"ק. ואח"כ מצאתי בנתיב חיים ושמחתי שכיונתי לדעתו הגדולה, וידידי הרב הג' הצדיק ר"י מאלצען זצ"ל העיר להוכיח דבין השמשות של מוצאי ש"ק לא התירו שבות דאל"כ אמאי בטלו תקיעת שופר בשבת ראה"ש וכן אין נוטלין לולב בסוכות שחל יום ראשון בשבת אמאי בטלו לגמרי הא הי' יכולים לתקן לתקוע בין השמשות שהמצוה מחויב לעשות מספק ושבות דתקיעה לרבי ל"ג בין השמשות אלא מוכח דבמוצאי ש"ק גזרו על שבות מפני שאתחזק חיובא א"כ ראי' מזה דלא כמו שהוכחתי לעיל דלא שאני בין השמשות דמוצאי ש"ק לבין השמשות דעש"ק דכיון דלרבי יש נ"מ א"כ יש נ"מ גם לדידן בהשבותים הקלים דמודים אנחנו לרבי דוקא בין השמשות דערב ש"ק אבל לא בין השמשות דמוצאי ש"ק דו"ק. אך אני בראותי מצד הדקדוק הנ"ל במקומה אני עומד דלענין השבותים הקלים אין חילוק בין מוצאי שב"ק לעש"ק מדקדוק הנ"ל ושאני משבותים החמורים דאף דלרבי אין נ"מ בין שבותים החמורים להקלים מכ"מ בזה דבין השמשוש דמוצאי ש"ק מודה רבי דאין להתיר השבותים החמורים. אך יש להוכיח דגם קולת רבי קאי ג"כ על מוצאי ש"ק מעירובין דף ל"ד ע"א בתו' בריש העמוד בהג"ה שם דוק שם א"כ יוצא ראי' להדיא מתוס' שם דאף שבותים החמורים לרבי מותר גם במוצאי ש"ק א"כ מכש"כ לדידן בשבותים הקלים דמודים אנו לרבי מודים אנחנו אף במוצאי ש"ק דו"ק בתוס' שם דהאמת לרבי כששביתתו ברה"ר לא יצטרך להוליכו עד מקום השביתה וכו' ולא יוכל לתרץ גזירה יו"ט אטו יו"ט אחר השבת יוצא מזה ראי' דלא גזרינן לרבי אפי' במוצאי ש"ק אפי' שבותים החמורים, אך לענ"ד דמרש"י דאמר דיוכל לפרוק גם מהלכות עירוב של כל שבת' וע"כ דברי רש"י קאי לרבי דו"ק בתוס' שם והעירוב ברה"ר א"כ אמאי משני משום גזירה דלרבי נופל הגזירה אבל אם יסבור רש"י דרבי מודה בבין השמשות דמוצאי ש"ק ניחא הגזירה א"כ לרבי תליא בפלוגתא רש"י סובר דדוקא פליג רבי בין השמשות דעש"ק אבל בין השמשות דמוצאי ש"ק שאני ותוס' סוברים דאף במוצאי ש"ק פליג אבל בשבותים הקלים אין לעשות פלוגתא רחוקא וגם רש"י ז"ל מודה מדקדוק דלעיל א"כ לפי"ז קשי' על התוס' קושי' הרב הג' הנ"ל דכיון דהוכחנו מתוס' דגם במוצאי ש"ק פליג רבי א"כ אמאי ביטלו מצות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת אך נראה לי לתרץ בשני אופנים אופן אחד דהוי תרתי דסתרי דבשביל מה חייב ליטול הלולב או לתקוע הוא בשביל דיומא יום הוא א"כ ממילא אסור לתקוע מטעם שבת כיון שיום הוא והוי תרתי דסתרי דאם נאמר דמותר לתקוע דילמא לילה הוא א"כ אינו מחויב לתקוע דכבר עבר הזמן, הגם שיש לפקפק ע"ז הסברא מכ"מ מוכרחין אנו לומר כן. ועוד יש לדחות ראיתי מפני טעם דילמא אתי' חורבא לשנה הבאה ליטול לכתחלה בין השמשות וזה טעם נכון וקצת טעם לזה מסוכה דף מ"א ע"ב דאתי' לידי חורבא וקצרתי. אגב אציג כאן מה שהערתי בדברי התוס' בדף הנ"ל בד"ה גזירה אטו יו"ט וכו' שמחלקים דהכא ביו"ט שחל להיות אחר שבת א"א להוליכו וכו' קשי' לי יעיין ברש"י דלומד הגזירה דיסמוך בכל יו"ט אחר שבת להניח עירוב בביתו והתם לא שייך הואיל א"כ העיקר הגזירה שיטלטל בלא עירוב א"כ גם הכא הוה גזירה לגזירה דעירוב גופא רק מדרבנן דוק ומוכרחין אנו לפרש שתוס' סוברים דהגזירה דלא כגזירת רש"י דתוס' יסבור דזו לאו גזירה דזאת יודעים כולי עלמא שכיון שלא יוכל להוליך העירוב למקום שביתתו אינו עירוב אלא הגזירה שכמו ביו"ט אחר אם רוצה ליקח העירוב אצלו למקום שביתתו יוכל כמו כן יעשה ביו"ט שאחר שבת ויקח העירוב אצלו יעבור על איסור ולא יעלה על דעתו שביו"ט מותר ובשבת אסור הגם שדוחק גדול לפרש כן מכ"מ מוכרחין אנו לפרש כן דברי התוס' אבל רש"י ז"ל שלומד הגזירה בפשיטות נשאר עליו קושיית התוס' מאילן וצ"ע

ועוד יש לדבר בדברי תוס' הא אם שביתתו ברה"ר וגם העירוב ברה"ר א"כ אין אלא שבות שכיון שיש לו תקנה לטלטול פחות פחות מד"א א"כ אמאי גזרינן אלא ע"כ מטעם הנ"ל שכמו ביו"ט נושא את העירוב בלא זה העצה אצלו כמו כן יעשה ביו"ט אחר השבת ומדברי הג"ה בתוס' הקודם לא משמע כן דו"ק וזה ניחא ג"כ דהנה יש עוד לעיין בתוס' דהנה הפרמ"ג בפתיחה הכוללת לאו"ח [ועיין בסימן הקודם שנגעו בחקירה זו] חקר אם עושין גזרה לספק דאורייתא ותולה זאת בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד אם ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא או רק מדרבנן לחומרא דלהרמב"ם דסובר דספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא אין עושין גזירה לספק ולהראב"ד דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא עושין גזירה לדאורייתא והנה הש"ש העלה דתוס' סוברים כהרמב"ם [דוק בסימן הקודם] א"כ אמאי עשו כאן שמא יעבור על הוצאה בין השמשות דיו"ט אחר שבת הא בין השמשות הוה ספיקא ולשיטת הרמב"ם לא גזרינן על ספיקא [ובדוחק רב יש לפרש הגזירה שמא ילמוד מי"ט דמוליך העירוב אצלו לאו דוקא בין השמשות אלא ביו"ט גופא יוליך העירוב גם בשבת גופא אבל מדברי תוס' הקודם בהג"ה לא משמע כן ובל"ה הוה דוחק רב] וכ"ז דוחק רב לפרש בהגמ' כן ע"כ דברי התוס' ל"ע רב וגם על רש"י צ"ע מקושיות התוס' הנה לאחר כתבי זה ראיתי דקושיתי על תוס' הא לא גזרינן על ספיקא עינתי דלא קשי' הא בין השמשות דמוצאי ש"ק גם הרמב"ם מודה דהוה ספיקא דאורייתא מפני שלא יתחזק חיובא נקרא איקבע איסורא דהנה הערתי מכבר על ספר עין יצחק חלק ראשון בחלק או"ח בסי' ד' א"ג שכתב דכמו דחזק' לא שייך בספיקא דדינא כמו כן איקבע נמי לא שייך הערתי עליו דצ"ע דבריו דכיון דיש להוכיח להדיא דאיקבע נקרא אפי' בספיקא דדינא יעיין בתוס' כריתות דף י"ז ע"ב תד"ה מדסיפא וכו' דבין השמשות דמוצאי שבת נקרא איקבע איסורא דהי' אסור כל היום ובין השמשות נמי נקרא ספיקא דדינא דא"ל הי' נקרא ספיקא דדינא הי' מוקמינן אחזק' דו"ק וגם יש להביא ראי' מהורי' דף ג' ע"ב דלענ"ד דמספק' להו לר' אליעזר אם נחשב תולה בדעת עצמו או בדעת ב"ד ואף דלא איקבע איסורא מכ"מ מביא א"ת מפני שכיון שאכל חלב וספק בסיבת הפטור לכך נקרא איקבע איסורא ולפי"ז יש לומר דדבריו של הגאון הנ"ל זצ"ל דאיקבע ג"כ לא הוה בספיקא דדינא תלי' בפלוגתא דשם דטעם דסומכוס יש לומר מפני שלא נקרא איקבע דדמי' לבין השמשות ומהגמ' משמע דבין השמשות בודאי לא נקרא איקבע דלא כתו' כריתות הנ"ל וצ"ע על התוס' מהגמ' דהורי' דוק שם רק בספיקא דדינא פליגי מפני שלענ"ד תלוי בהטעמים אם איקבע מטעם שיכולין לברר ובזה פליגו אם ספיקא דדינא נקרא שיכולין לברר יעי"ש ברש"י ויראה שכן כונתו מפני שאין יכולין לברר יעיין ברא"ש שלומד פירוש אחר בסומכוס ולדבריו אין ראי' דסומכוס פליג על ספיקא דדינא דלא נקרא א"א לברר רק מטעם חזקה ועל הרא"ש יש לעיין דבס"ד לא שייך חזקה ובכלל צ"ע דה"ג שם דלמה לצייר ציור כזה דהביא כפרתו הא יוכל לצייר בחילול שבת דו"ק עכ"ל על גליון הספר הנ"ל ולפי"ז לפי דברי התוס' כריתות דבין השמשות נקרא איקבע איסור נופל קושיתי על הגמ' עירובין הנ"ל האיך גזרינן על ספיקא [ובעיקר החקירה אם גזרינן על ספיקא תלי' בפלוגתא דרבי ורבנן אם גזרינן שבות בין השמשות ובמקום אחר הארכתי לבאר טעם פלוגתא מטעם אחר מפני שכיון שהספק דגם על דאורייתא ואין כאן מקום להאריך] והנה בהא דהוצא' מהורי' דאיכא פלוגתא אם ספיקא דדינא נקרא איקבע א"כ יש להעיר על הרמב"ם דסובר ספק (דספיקא דדינא) דאורייתא מדרבנן רק לחומרא מכ"מ בספיקא דדינא מודה דנקרא איקבע איסורא והוה ספיקא דאורייתא ובזה יש לעיין בש"ש דכמדומה דלא כתב כן [ועיין לעיל בספרנו דהערנו בזה], והנה נחזור לענין שעסקנו בתוס' עירובין הנ"ל דהנה יש לחדש קולא גדולה לפי דברי התוס' דלפי שאין לנו רה"ר עתה רק כרמלית אין צריך לשלוח העירוב ביו"ט דכיון דתו' כתבו הכא שרק דרבנן לא גזרו יו"ט אטו יו"ט אחר השבת ולרבי ביותר אפי' יו"ט אחר השבת מותר להוליך העירוב בין השמשות א"כ חל העירוב כיון דליכא רה"ר ולשיטת התוס' דאפי' במוצאי ש"ק לא גזר, וזו הערה נכונה דלשיטת התוס' היכא שהוה גזירה רק לדרבנן לא גזרו יו"ט אטו יו"ט אחר הש"ק א"כ לדידן ביו"ט א"צ לשלוח העירוב רק די בביתו ולרבי לשיטת התוס' דבמוצאי ש"ק נמי לא גזר רבי על שבותים אפי' ביו"ט אחר השבת ג"כ א"צ לשלוח העירוב עכשיו שאין לנו רה"ר וזו הערה חדשה דלא שערו אחרונים דו"ק. והנה לענ"ד בעזהי"ת דברים מחודשים למאד נמצא בזה הסימן. בענין אם גזרינן אטו ספיקא יעיין ביו"ד בסי' פ"ג בש"ך ס"ק כ"ג ויעיין בכריתות בד"ח ע"ב בד"ה חיישינן לפשיעה במפרש שם במקשה בסוף דבריו ועוד אי חיישינן להכי מכש"כ בספי' מוכח דחזרינן דוק שם.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה