אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן מד

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן מד

סימן מג

אציג בזה הסימן ענינים שונים קצת מהן השייך לסי' הקודם. הנה יש חקירה אם ספק מצוה דוחה לא תעשה ספק. הנה יש להביא שתי ראיות אחת מבבא בתרא דף פ"ב סברת הגמ' משום דמחזי כשיקרא א"כ אין אלא ספק שקר א"כ יבא ספק עשה דקריאה וידחה ספק לא תעשה דשיקרא אלא מוכח מזה דאין אומרים זאת [והנה מזה הגמ' ראי' שגם שקר שאין בזה היזק לחברו ג"כ איסור דאורייתא והנה בספר מצב הישר חוקר בזה ומזה ראי' אלימתא] ועוד ראי' דספק עשה אינו דוחה ספק לא תעשה מתוס' ראש השנה דף ל"ג ע"א לענין שתו' חקר שם דברכה לבטלה אין אלא מדרבנן וראי' מזה מהא דספק אומר אמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב מזה ראי' דאין אלא איסור מדרבנן ברכה לבטלה דאם הי' איסור דאורייתא א"כ כמו שספק דאורייתא דילמא לא אמר כ"כ ספק דאורייתא דילמא לא אמר והוה ברכה לבטלה עכ"ל א"כ אם נאמר ספק מצוה דוחה ספק לא תעשה נופל ראי' דיש לומר דברכה לבטלה הוה איסור דאורייתא ומכ"מ חוזר ואומ' דבא ספק מצוה ודוחה ספק לא תעשה דלא תשא אלא מוכח מזה דאינו דוחה. אך יש אופן דהיינו ספק אם מחוייב לאכול מצה דהיינו דמסתפק אם אכל כבר או לא אם יוכל לאכול ספק מצה אסורה היינו באופן שאם הי' ודאי מחויב לאכול מצה הי' דוחה האיסור יעיין בשאגת אריה בהלכות מצה כמדומה בסי' צ"ו דוק שם] לענ"ד דבזה שאני ודוחה באופן זה מפני שכיון שהוה ס"ס שידחה ספק אחד אפי' אם המצה אסורה שמא מחוייב ודוחה דהיינו באופן שיוכל לדחות ואפי' אם אינו מחוייב שמא לאו מצה אסורה אבל בנידון דגמ' הנ"ל ובנידון דתוס' התם ליכא ס"ס דו"ק. ועוד יש לחלק בין בבא בתרא ובין תוס' דרא"ה דהתם במקום האיסור ליכא העשה ע"כ אינו דוחה ויש לזה ראי' מטורי אבן לענין הגמ' דחצי עבד וחצי בן חורין לישא שפחה וכו' אך בספק מצה אסורה בזה המצה דספק איסור בזה גופא איכא ספק מצוה [וזו הסברא נגענו בסי' הקודם כיון דבאופן כזה נופל גדר הדחי' כיון דלא הוה במקום אחד ע"כ אמרנו לעיל דאפי' אם אופן אחד רק חשש שמא יעבור על המצוה אחת ואופן אחד איכא חשש שמא יעבור על שתי מצות מכ"מ ג"כ שב ואל תעשה עדיף דוק לעיל]

והנה [אגב אציג בזה גרגיר מה שאין נוגע לזה הספר שעסוקים עתה בענין או"ח, אך אגב שאנו עסוקים בהגמ' דבבא בתרא הנ"ל] אציג ראי' שמזה הגמ' בבא בתרא ראי' שגם על ספיקא גזרינן רק אם ספיקא דאורייתא הוא דגזרינן דילמא אתי' לאפקינהו מתרומה ומעשרות אף שרק ספק הוא אם מחוייב במעשר ובתרומה מכ"מ גזרינן יעיין היטב ולענ"ד קשי' מזה על הרמב"ם דסובר דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא א"כ הוה גזירה לגזירה, אך יש לתרץ דברי הרמב"ם דבאמת אמוראים דפליגו שם חד סובר מטעם דמחזי כשיקרא וחד סובר דילמא אתי' לאפקינהו מתרומה וכו' וחד סובר משום דמחזי כשיקרא פליגו בזה הסובר משום דמחזי כשיקרא ולא אמר טעם האחר מפני שסובר כהרמב"ם דספיקא דאורייתא רק מדרבנן אסור והסובר משום דאתי' לאפקינהו סובר כהראב"ד דבל"ה איכא פלוגתא בגמ' בענין הרמב"ם והראב"ד כידוע בספרי האחרונים שתולין זאת בהפלוגתא אם באשם תלוי בעינן איקבע איסורא או לא ע"כ יש לומר שגם האמוראים בבבא בתרא פליגו ג"כ בזה, והנה גם המ"ד דלא אמר משום מחזי כשיקרא יש לומר דהוא סובר דשקר אסור רק במקום שיוכל להיות הזיק, הנה בזה הפרט אם על ספק גזרינן יש לעיין בזה במה שהזכירו האחרונים דבשלו בכלי ספק איסור אם מותר לבשל אח"כ היתר אם הכלי הוא אינו בן יומו ואם יודע מזה לאחר שנעשה הכלי אינו בן יומא מסקינן דיש להקל מפני שהוה ספיקא דרבנן ולהערה הנ"ל שמוכח מבבא בתרא דגם על ספק דאורייתא גזרינן א"כ כמו שגזרו באינו בן יומו בודאי איסור אטו בן יומו א"ב בספק איסור נמי לגזור אלא מוכח מהם דעל ספק לא גזרינן דוק וסתירה להם מבבא בתרא הנ"ל וזו הערה מחודשת. [והנה בחקירה זו נגענו בזה הספר לעיל אם מביטין על טעם הגזירה או סוף כל סוף הוא רק דרבנן דוק שם שהערנו בהגמ' דעירובין לענין נימת כינור שנפסקה דגזרינן אמצע אטו מן הצד] והכא נמי אם מביטין על הטעם גם בספק יש הטעם דגזירה ואם נאמר דסוף כל סוף הוא רק איסור דרבנן א"כ הוה ספק איסור דרבנן דוק]. אך יש לומר שכיון שזו החקירה אם גזרי' על ספיקא תליא בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד וזה ספיקא דדינא אם כהרמב"ם או כהראב"ד ע"כ הוה ספיקא אם גזרינן על ספיקא דאורייתא ע"כ הוה זה גופא ספק דגזרה הוה דרבנן] א"כ זה גופא אם גזרינן על ספק הוי ספק דרבנן בגדר הגזירה ע"כ ספק דרבנן ולא גזרינן על ספיקא דאורייתא ע"כ מתירין בטוב לבשל להיתר ובספק טרפה באינו בן יומו בקדירה שבשלו ספק טריפה באינו בן יומו דוק. והנה יעיין בתוס' חולין דף ע"ד ע"ב תוד"ה ההני מטיל וכו' דוק שם בתירוצם בסוף התוס' א"נ אסורה באכילה משום דגזרינן מקצתה אטו רובא והתם ברובא ג"כ ספק מוכח מזה התוס' דגם על ספיקא דאורייתא גזרינן ומשמע שתוס' נגעו בחקירה זו אם גזרינן על ספיקא דאורייתא דאל"כ הא בבבא קמא מסיק הגמ' להדיא דגזרינן א"כ מאי מסתפקו בזה ואומרים מקודם תירוץ אחר אך בבבא קמא התם ברובא ודאי הוא ע"כ בודאי גזרינן אבל הכא ברובא נמי רק ספק ע"כ התירוץ הראשון סובר דלא גזרינן והתירוץ האחרון סובר דגזרינן, ולפי שתליתי זו החקירה בענין הרמב"ם והראב"ד הנ"ל ובדעת התוס' באמת הניח הש"ש כמדומה בספק האיך דעתם שיש בזה תוס' המראים לכאן ותוס' המראים לכאן ע"כ ניחא שבזה התוס' ג"כ הניחו בספק אם גזרינן על ספיקא דאורייתא דו"ק בזה. ועיין עוד בתוס' שבת דף קי"ג ע"א בד"ה התם חבל דעלמא מוכח מתוס' שם להדיא דגזרינן על ספק דרק משום דלא שכיח גם בחבל דעלמא לכן לא גזרינן דו"ק שם ברש"י ויבין ראי' מהתוס'.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה