כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן מג
ציונים פרטים שנפלו ברעיוני בעזהי"ת שמו לעד.
הנה נפל ברעיוני על הרמ"א שפסק דאם מל תוך ח' יוצא ידי המצוה קשי' לי על הדין דאם נולד בין השמשות ביום ו' דמלין ביום א' שמא נולד בששי מפני שמא בין השמשות יום הוא א"כ אין מלין בש"ז בשבת ובששי לא יוכל לימול שמא נולד בשבת מפני שבין השמשות לילה הוא ע"כ בש"ז מלין אותו ביום א' קשי' לי לדעת הרמ"א שיוצא גם בתוך ח' א"כ לימול בששי אף שסברא שהיא בתוך ימי ח' מכ"מ יוצא ואדרבא מחויב למול בששי שזה מצוה בפני עצמה, מלבד עיקר מצות המילה מצות הזמן דביום השמיני ימול א"כ הוה ספיקא דאורייתא שמא יום הששי יום השמיני וימול בששי ויוצא ממה נפשך ואם ימול ביום א' בודאי יבטל מצות דביום השמיני שיום א' בודאי תשיעי ואולי עשירי ע"כ לענ"ד להוכיח מזה כדעת הספרים האחרונים שדעת רמ"א שהמצוה דימול לא מקיים ברגע זאת מפני שכיון שהתורה לא רמי' עליו לימול בשעה זאת אלא דהמצוה בעת שבא הזמן נתעורר המצוה ובזה מתרצים קושיית השאגת אריה ממל הא' בשבת דקאמר הגמ' דהוה טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה א"כ לדעת הרמ"א עשה מצוה ומאי קאמר הגמ' דנחשב דלא עשה מצוה, וכן קושיית הש"ך דלימול בששי ולא יחלל שבת אבל בזה ההסברא ניחא אבל יש לעיין דאמת דקושיית הש"ך אינו מתורץ היטב כיון שבא השבת מקיים המצוה אבל קושיית השאגת אריה מתורץ היטב וקושיית הש"ך יש לתרץ בל"ה מפני הגם שבעת הזמן בא מקיים עיקר מצות המילה אבל מצות הפרטי אינו מקיים א"כ יוכל לומר שבשביל זה המצוה לחוד דוחה שבת הגם שהגמ' קאמר דמילה בשביל זה דוחה שבת מפני שבמילה יש בה כרת ובשביל הכרת יש לו עצה לימול בששי ובעת שיבא הזמן מקיים עיקר המצוה היינו מצוה דהמול ימול הגם שלא יקיים מצות הפרטי דביום השמיני מכ"מ בש"ז אינו דוחה שבת מפני שבזה המצוה ליכא כרת ע"כ נתעורר קושיית הש"ך אך גם זה ניחא דאם יקשה כן מלבד הרמ"א ז"ל תהי' קשה דהכרת נופל אפי' אם ימול בתשיעי לא מיבעי' לדעת הראב"ד דהכרת דוקא בסוף ימיו שמת ערל בודאי נופל הכרת אפי' להרמב"ם נופל הכרת מפני שגם שבכל יום ויום איכא כרת עליו מכ"מ כיון שמל אח"כ נעקר ממנו הכרת א"כ לימול ביום א' אלא מוכח דכיון דבעיקר המצוה איכא כדת נחשב למצוה שיש בה כרת כיון דהמצוה בעצמה חמורה שיש בעיקרה כרת ועוד ראי' דקטן ליכא עליו כרת וגם על אביו ליכא בשום אופן כרת מכ"מ מוכרחין לומר מפני שיש בעיקר כרת א"כ גם קושיית הש"ך ז"ל נופל הגם שאם ימול בששי מעיקר המצוה אינו נגרע כלום כיון שבא הזמן נתעורר להמצוה אבל המצוה הפרטית נופל ודוחה השבת בש"ז כיון שבעיקרה יש כרת אבל יש להעמיד כונת הש"ך ז"ל דשאני דאם ימול ביום א' בכל רגע ורגע עובר בעיקר המצוה כמו שכתב המג"א בסי' רמ"ט דוק שם שמילה לא דמי' לתפלין שבכל רגע ורגע עובר במה שאינו נימול א"כ בזה המצוה יש בעיקר' כרת אבל במצות הזמן אינו שייך בעיקרה שזה מצוה נוספת ובהמצוה הנוספת ליכא בעיקרה כרת וד"ל אך יש לתרץ באופן אחר דהנה זולת ראי' מקצירת העומר יש לדמות לפלוגתא דהרז"ה והרמב"ן ז"ל בביצה הידוע לענין אם נשפכו המים המוכנים על אחר המילה א"כ הכא נמי דביום הששי אסור לימול מפני שמבטל מצות וביום השמיני ע"כ עתה אסור בש"ז ואח"כ בשבת דוחה מפני שכיון שיש בעיקרה כרת אבל בקצירת העומר ליכא מצוה פרטית על הזמן דו"ק א"כ קושיית הש"ך מתורץ וגם קושיית השאגת אריה ניחא מפני סברא הנ"ל דבעת מעשה לא מקיי' המצוה אלא דנתעושר אח"כ בעת שבא הזמן אך קושייתו מבין השמשות עדיין אינו ניחא דעדיפא למול בששי כיון שבעת שבא הזמן יקיים ממה נפשך ואולי יקיים גם ביום השמיני ימול א"כ עדיפא בשביל שני פרטים אחת שמא יקיים המצוה דביום השמיני ימול ועוד דאם יבא שבת יוצא ממה נפשך א"כ לא יחסר לו מעיקר המצוה כלל אבל אם ימול ביום א' בודאי לא יקיים המצוה ביום השמיני ימול וגם בודאי עליו יום ודאי שלא יהי' נמול, אך נראה לי להוכיח בשביל זה כדעת הגאון ער זצ"ל בספרו בית הלוי חלק שני שכונת הרמ"א שבמילה יש שתי מצות אחת מעשה החיתוך זה מצוה דימול ואחד המצוה דוהי' לאות ברית בבשרכם שצריך לישא תמיד על בשרו אות הברית והמצוה דימול אינו מקיים אם יום תוך ח' אלא מקיים רק המצוה דאות ברית מל בלילה זה המצדה נמי אינו מקיים אך המצוה דימול אינו מקיים אפי' במל בתוך ח' אלא אם בא הזמן נתעורר המצוה דאות ברית בברכם ע"כ לפי"ז ניחא הא דאין מלין בתוך ח' בספק מפני שכיון שמא אין ח' הגם שיש מעלה שיקיים בשבת א' ברית וגם שאם ח' בודאי יש שני מעלות אחת שיקיים והיתה לאות ברית ואחת יקיים מצוה דביום השמיני ימול מכ"מ שמא אין ח' א"כ יבטל מצות ימול א"כ בא זה ודחי זה הגם שאולי יבטל שני מצות מכ"מ הביטול דשני מצות אין אלא ספק ואף שהביטול דמצוה אחת שודאי שיבטל בכל האופנים היינו המצוה דוהיתה לאות ברית וכו' מכ"מ לעומת זה יש ביטול מצות המול הגם שאין זה אלא ספק אם יבטל מצות המול מכ"מ אין דוחין וזה חידוש כללי אך הנה עתה נתישבתי שזה כתבתי זה רבות בשנים שזה אין סברא לדחות ודאי מפני הספק אף שהוה קום ועשה מכ"מ עשה ודאי דוחה ספק ע"כ עדיין קשי' בשביל הודאי והיתה לאות ברית ימול ביום ו' כדי שבשבת יקיים זה ממה נפשך ואף שיבטל אפשר בש"ז מספק המצוה דימול מכ"מ ודאי דוחה ספק אך לפי שהארכנו לקמן דגם המצוה דוהיתה לאות ברית הוא עובר רק מיום שלאחר השמיני והלאה אבל ביום השמיני גופא אינו עובר א"כ גם על והיתה לאות ברית ספק דילמא לא יעבור דילמא שבת רק שמיני ואינו עובר ע"כ יש ספק כנגד ספק דאם ימול בששי ספק דילמא לאו זמנה הוא ויעבור על מצות המול ימול ולהיפך אם לא ימול ביום הששי ספק דילמא זמנה ויעבור על מצות וביום השמיני ימול וגם יעבור בשבת על מצות והיתה לאות ברית] אבל על מצות והיתה לאות ברית לא יעבור כיון דששי לאו זמנה הוא א"כ שבת וביום הזמן אינו עובר על מצות והיתה לאות ברית ע"כ הוה רק ספק כנגד ספק ע"כ שב ואל תעשה עדיף דכמו דאין עשה ודאי דוחה עשה ודאי כמו כן עשה ספק אינו דוחה עשה ספק בשלמא אם לא הי' נימול בששי יעבור ביום השבת על והי' לאות ברית בודאי בודאי עשה ודאי דוחה עשה ספק והי' טוב ביותר לימול ביום הששי אף שספק דילמא יעבור על מצות המול ימול כדי שיקיים בודאי המצוה דוהיתה לאות ברית אבל עתה כאשר נעלם להלן שהמצוה דוהיתה לאות ברית אינו מתחיל מהיום השמיני רק משמיני והלאה א"כ כמו שהמצוה דביום השמיני הוא ספק שמא יעבור אם לא ימול בששי כמו כן המצוה דוהיתה לאות ברית ג"כ רק ספק דילמא יעבור אם לא ימול בששי אבל לא ודאי שיעבור דו"ק ע"כ להיפך אם ימול ספק דילמא לאו זמנה ויעבור על מצות המול ימול דוק ע"כ שב ואל תעשה עדיף, אך עדין לא ניחא דכיון דהא דאין עשה דוחה עשה הוא רק מפני מאי אולמא א"כ בודאי עדיף שתי מצות ממצוה אחת א"כ בספק נמי עדיף שתי מצות ממצוה אחת א"כ עדין קשה הא טוב ביותר למול בששי דילמא זמנה ויקיים שני מצות מצוה דביום השמיני ומצוה דוהיתה לאות ברית ביום השבת דהוה אחר זמן השמיני אף שספק להיפך דילמא לאו זמנה הוא ולא יקיים שני המצות הנ"ל ויאבד המצוה דהמול ימול ג"כ ואם ימול ביום א' אף שלא יקיים המצוה דביום השמיני מכ"מ יקיים מצות המול ימול בודאי בקיצור אם ימול בששי יש ספק שמא יאבד מצוה אחת היינו המצוה דהמול ימול ואם ימול ביום א' יש ספק דילמא יאבד שני מצות ע"כ מסתבר שזה לא שייך מאי אולמא [ובסי' אחר אבאר בזה ביותר שיש להעמיד דברי זה ולא שייך דשתי מצות עדיפא ממצוה אחרת באופן זה שבזה האופן שיבאר על שתי המצות לא יקיים מצוה האחת ובאופן שיעבר על המצוה האחת לא יקיים שני המצות דוק בזה לא שייך דוחה והוה ספק דילמא יעבור על מצוה האחת בלא תועלת ע"כ שב ואל תעשה עדיף] ובזה הענין יש להעיר קושי' עצומה על שיטת ריב"א בסוף חולין דהא דאין עשה דוחה לא תעשה הלא תעשה נופל ורק בשביל העשה דמאי אולמא א"כ לדבריו בודאי צריך להיות הדין דתרי עשה דוחים לאו ועשה דבזה נופל הסברא דמאי אולמא ובאמת יש ראי' אלימתא ביבמות דף כ' ע"ב ד"ה אמר קרא והתקדשתם כן לשונם אע"ג דהאי עשה נמי הוה במצות יבום ואיכא תרי עשה מכ"מ אין תרי עשה דוחה לא תעשה ועשה א"כ קשי' מזה על שיטת הריב"א וזה קושי' עצומה למאד ומזה מוכח דאין הטעם כדבריו אלא דהעשה מחזק הלא תעשה וגם הלא תעשה אינה נדחית ע"כ אפי' תרי עשה נמי דו"ק.
נחזור לענינו דטוב למול בששי כדי דלא יעבור אם ימול ביום א' מספק על שני מצות ואף שאם ימול בששי יש ספק דילמא יעבור על מצוה אחת מכ"מ הספק דשני מצות עדיף מהספק דמצוה אחת ובזה לא שייך שב ואל תעשה עדיף אך אני העליתי במקום אחר שבשבת לא שייך המצוה דוהיתה לאות ברית מפני ששבת גופא אות כמו ששבת אינו חייב בתפילין ע"כ גם אם יום הששי זמנה אינו עובר רק על וביום השמיני ימול אבל על והיתה לאות ברית אינו עובר דבשבת לא שייך אות ברית דשבת גופא אות א"כ לפי"ז אם יום הששי זמנה וימול ביום א' יעבור רק על מצוה אחת דביום השמיני ימול ואם ימול ביום הששי ויום הששי לא זמנה ג"כ יעבור על מצוה אחת דהמיל ימול ע"כ אין עדיפות שבש"ז ימול ביום הששי ע"כ שב ואל תעשה עדיף דוק] אך אני נבוך על המג"א שבמילה מלבד פעולת החיתוך איכא מצוה לישא אות ברית בבשר [א"כ מנין להוכיח דזריזין מקדימין למצות מוישכם אברהם בבקר] אמאי קאמר הגמ' במגילה כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות מאי קאמר רק בשביל זריזות הא כיון שבא הזמן שכשר לימול עובר בכל רגע ורגע על מצות מילה וכן העיר רב אחד מפסחים מ"ט שאם יכול לחזור למצותו וחזר הא יבטל הרגע דמצות מילה אך לרש"י ניחא שהוא סובר דהמצוה דתשביתו קודם הזמן א"כ נתחייב במצות ביעור קודם הזמן ויוכל לקיימו דשתי אופנים בביעור ובביטול א"כ לא חל עליו מצות מילה מפני שקודם חל עליו מצות תשביתו מפני אין מעבירין על המצות ע"כ זה חל עליו מקודם מצות תשביתו ופטור ממצות מילה אלא אם יבטל לגמרי והמצוה דתשביתו יקיים גם בביטול ע"כ בזה האופן מבטלין מצות תשביתו ודוחק הוא דוק דגם לרש"י דוחק לתרץ כן אבל לתו' שהם סוברים דהעיקר מצוה לאחר זמן איסור וא"כ חל עליו מצות מילה ולא המצוה דתשביתו א"כ כיון שבכל רגע ורגע עובר על מצות והיתה לאות ברית בבשרכם א"כ לפי דברי התוס' נתעורר קושי' הרב הנ"ל, אך לענ"ד בשביל ההוכחה הנ"ל שרק זריזות להקדים בבקר וגם ראי' ממעשים בכל יום שמתפללין קודם המילה וגם שוהין הרבה בשביל אפי' סבה קטנה א"כ הא מבטלין בכל רגע וכל רגע מצות והיתה לאות ברית בבשרכם אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר דביום השמיני לא שייך זה מפני שזה הזמן דהמצוה אלא שהחידוש דהמג"א מיום השמיני ואילך. ולדברי המג"א יש לחדש שבמילה שלא בזמנה צריך לימול קודם התפלה ובזה"ז ביותר למאד מאד וזו הערה נכונה והנה בזה העליתי הרבה חדשות להעיר דמילה שלא בזמנה קודם ממילה בזמנה דלא כברית אברהם שהעלה דבזמנה קודם מפני שחביבה מצוה בשעתה אך לענ"ד כיון שזה רק מעלה ולפי דברי הנ"ל מילה שלא בזמנה עוברת ומילה בומנה לא עובר בכל רגע ורגע א"כ בודאי מצוה עוברת אפי' קילא עדיפא ממצוה חמורה וזמנה עוברת א"כ מילה בזמנה אף שעדיפא מכ"מ אינה עוברת ומילה שלא בזמנה אף שפחו' ממילה בזמנה מכ"מ בכל רגע ורגע היא עוברת דו"ק. ויש בזה עוד חדשות אבל אין כאן מקום להאריך ובמקום אחר יבואר זה, ובזה יש לעיין על התשב"ץ שפסק שמילה שלא בזמנה אסור לימול ביום חמישי מפני שידחה לאח"כ שבת הגם שאח"כ מפני פיקוח נפש דוחה מכ"מ אסור לעשות מצוה כעת שיצריך לדחות בשביל זה שבת אח"כ והמצוה אינו כדאי שידחה שבת עבור זה ויש לתלות זאת בפלוגתת הרז"ה והרמב"ן לענין אם נשפכו המים של אחר מילה והביאתיו לעיל. אך יש לחלק שהתם מילה בזמנה אבל מילה שלא בזמנה שאין נ"מ אם ימול למחר לאחר השבת א"כ אינו צריך לעשות פעולה שיצטרך לחלל שבת עבור זה אך לדעת המג"א שהמצוה דוהיתה לאות ברית יתבטל א"כ אין רשאי להשהותה א"כ תלי' בפלוגתא דהרז"ה והרמב"ן ע"כ לפי דברי המג"א תלי' הדין דתשב"ץ בפלוגתא דהרז"ה והרמב"ן ולפי"ז מרויחין לתרץ אנו את קושיית הש״ך על התשב"ץ מפני שהתשב"ץ לא קאמר אלא בודאי שלא בזמנה אבל בספק א"כ מחויב עתה לימול מפני ספק דאורייתא א"כ התשב"ץ יסבור כהסוברים שכיון שעתה מחויב אין מביטין על מה שיחלל שבת אח"כ מפני שכיון שעתה מחויב אלא שזה החיוב אינו יכול לדחות שבת מכ"מ עתה עושה בשביל המצוה ושבת נדחה מפני פיקוח נפש, ויש לומר ביותר דאפי' החולקים לענין אם נשפכו המים דאחר המילה מכ"מ הכא שאני שיש להוכיח שבאופן כזה אין אלא אסור מדרבנן אפי' בדבר הרשות משבת לענין אין מפליגין בספינה שלשה ימים קודם השבת וד' ימים מותר א"כ לדעת הסוברים מפני שיצטרך לחלל שבת א"כ אם זה אסור מדאורייתא א"כ מאי נ"מ אם קודם או לאח"כ, ועוד דלדבר מצוה מותר אמאי מותר להחולקים דבנשפכו המים דאסור למול כדי שלא יצטרך לחלל שבת אף דפיקוח נפש ידחה מכ"מ המצוה הגורם לזה והמצוה אין בה כח לדחות השבת א"כ מביטין על מה שימשוך מזה ולא נאמרים דעתה המצוה דוחה ואח"כ פקוח נפש דוחה א"כ אמאי מותר התם בשביל מצוה אלא מוכח דדוקא בשבת גופא אסור לעשות פעולה שיצטרך לחלל שבת אח"כ הגם שאח"כ מותר מפני פיקוח נפש אבל אסור להכניס עצמו בזה כיון דאין בהמצוה כח לדחות את השבת זה בשבת גופא אבל קודם השבת אין אלא אסור מדרבנן ושאני משבת גופא ע"כ חילקו חכמים בין קודם ג' ימים או ג' ימים וגם לדבר מצוה מותר ע"כ לפי"ז בספק מילה בזמנה גם התשב"ץ מודה דמותר דכיון דאיכא מצוה לעשות אין מביטין במה שיצטרך לחלל שבת אח"כ דו"ק אלא במילה שלא בזמנה ודאי כיון שהוא אינו סובר כהמג"א ע"כ אין אלא שיהוי מצוה ע"כ אסור להכניס עצמו כדי שיצטרך לחלל שבת אח"כ ויהי' יוצא מזה ראיה דהא דמותר להפליג לדבר מצוה אפי' בתוך ג' ימים דוקא במצוה עוברת, וזו הערה נכונה אבל לדעת המג"א כיון שמבטל מצוה דוהיתה לאות ברית וכו' א"כ הוי דיחוי מצוה בודאי נופל בודאי חידושו של התשב"ץ ומותר למול קודם השבת אפי' ביום חמישי וכן המנהג. לדעתי ענין נחמד הוא.