אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן מא

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן מא

סימן מ

אציג ליקוטי הערות על או"ח הלכות שבת בדרך לימודי בחפזי לעיין בשעת הכושר הנה עיין בחידושי רע"א על או"ח בסי' רס"ה שמתרץ תמיהת המג"א הא בשליפי זוטרי נמי הי' לאסור כיון דנעשה בסיס שעה אחת א"כ אסור אח"כ לטלטל א"כ הוה ביטול כלי מהיכנו ומוכיח מזה המג"א דאם לא הניח בין השמשות והניח ג"כ ע"מ ליטול בזה כולי עלמא מודים דלא הוה בסים, ורע"א זצ"ל מוכיח דגם בזה יש חולקים דהדעה דסובר דאף אם הניח ע"מ ליטול אח"כ הוא בסיס סוברים דהוה בסיס אף באופן דתרתי למעליותא אף אם הניח בתוך השבת והניח על מנת ליטול וראי' נכונה למאד א"כ מי שיראת ד' נגעה בלבבו יראה לצאת דעת כולם באופן זה דגם אם הניח בתוך השבת וע"מ ליטול בשבת גופא שלא יטלטלו אח"כ אבל לאחרים יפסוק דגם אם הניח בין השמשות אלא שלא הי' דעתו על כל השבת דמותר לטלטלו אח"כ בניעור אבל לא באופן אחר דכ"ז שהמוקצה על הדבר אפי' לטלטלו לצורך גופו ומקומו אפי' במקום דלא אפשר בניעור כמו שהעלה הגאון רע"א דאין דומה לשוכח וכן אם הניח ג"כ בתוך השבת נמי מותר דוקא ע"י ניעור אם צריך לדבר ההיתר מותר ע"י ניעור מן הצד ולא בהגבהת הדבר לגמרי יעיין היטב בסי' ש"ח וזאת אין חידוש כלל אלא מה שכתוב בדברי הגר"א זצ"ל ואני באתי להוסיף דהנה הגאון הנ"ל העלה דהא דבשליפי זוטרי מותר משום דלא הוי ביטול כלי מהיכנו דיכול להניח ע"ג כלים דבר היתר ואח"כ יהא מותר בניעור משום דאין מוקצה לחצי שבת, א"כ אף מעיקרא הי' בסיס לאיסור מכ"מ השתא יהי' בסיס לאיסור ולהיתר ויהי' הדין כן דלצורך גופו ומקומו מותר אפי' בלא ניעור אפי' בעת שהמוקצה עליו לצורך מקומו מותר אפי' בהגבהה לגמרי ולצורך גופו מותר דוקא היכא דלא אפשר בלא ניעור יעיין בסי' ש"ט ס"ג אבל ע"י ניעור מותר אח"כ לטלטלו לגמרי וניעור באופן שהי' צריך לגופו, והא דכתב הגר"א זצ"ל דלכך לא הוה ביטול כלי מהיכנו משום דאפשר ע"י ניעור ואח"כ יהי' מותר לגמרי ולא כתב משום דאפי' בעת המוקצה עליו מותר היינו לצורך גופו היכא דלא אפשר בניעור או לצורך מקומו משום דאפי"ה נקרא מבטל כלי מהיכנו משום דמבטל מתשמיש הקודם דמקודם הי' מותר בכל האופנים אפי' מחמה לצל זה הדברים צ"ע ועתה דוקא לצורך מקומו דלצורך גופו מותר דוקא ע"י ניעור [היינו ע"פ עצה של הגאון הנ"ל להניח היתר וזה יהי' מותר אף להדעה דהביא המג"א דעליהם סובב קושיית המג"א דוק] כיון דאפשר בניעור ומחמה לצל צ"ע היכא דבסיס לאיסור ולהיתר אם מותר מחמה לצל וצ"ע כעת אבל אין צריכין לזה דאפי' אם יהי' מותר מחמה לצל מכ"מ כיון דלצורך גופו אסור א"כ מבטל מתשמישה ודמי' להרשב"א המובא בחידושי רע"א לאו"ח סי' רס"ו במג"א ס"ק י"ג היכא דמבטל מלטלטל לצורך גופו נקרא ביטול כלי מהיכנו ולכך כתב רע"א זצ"ל משום דלצורך גופו מותר ע"י ניעור ואח"כ מותר לטלטל לכל האופנים כך כונת הגאון רע"א זצ"ל, ולפי"ז צ"ע לי הרבה דהנה מבואר במג"א דביטול לשעה קצת כולי עלמא מודים דאסור אפילו במקום הפסד דאני הבנתי מדברי המג"א דג' חילוקים יש בדבר דהיכא דלא נשתהה המוקצה אפי' זמן מועט כמו גבי אפרוחים דנשתהה רק רגע בזה האופן מותר לכולי עלמא והיכא דנשתהה יותר מזה בזה יש דעות דהר"ן והמ"מ והרשב"א סוברים דבמקום הפסד מרובה מותר דוקא והרא"ש ודעימי' סוברים דגם בלא הפסד מרובה מותר, ואיתא אופן אחר היכא דנשתהה יותר כמו גבי פחמים דצריך להמתין עד שיכבו גם הרא"ש מודה יעיין במג"א בס"ק ו' ובס"ק ב' דוק ותשכח ויבין היטב הגדרים א"כ לפי"ז נופל עצת הגאון רע"א דמותר באופן שיניח דבר היתר על הכרים הא צריך להמתין עד שיעשה זאת ודמי' לפחמין ובזה מתורץ קושיתו על הרא"ש היכא שא"א לנער את האיסור בשבת ההיתר מכ"מ מותר כיון דהויא בסיס לאיסור ולהיתר א"כ מותר לטלטלו אח"כ ע"י אופנים דהיינו לצורך גופו או לצורך מקומו ע"י ההיתר והקשה א"כ גם בשמן נמי מותר כשירצה לטלטלו יניח דבר ההיתר והחשוב יותר משמן ויהא מותר לטלטלו אח"כ אלא ע"כ מוכח דגם באופן זה נקרא ביטול כלי מהיכנו כיון דמחמה לצל אסור א"כ מבטל מתשמישה [מזה מוכח החקירה שהנחנו בצ"ע דמחמה לצל אסור אפי' היכא שבסיס להיתר ולאיסור] ולענ"ד צ"ע דבריו ד"ה הרז"ה סובר דגם היכא דלצורך מקומו מותר לטלטלו אח"כ אף דלצורך גופו אסור נמי לא נקרא ביטול כלי מהיכנו ואף דלהרשב"א שחולק וסובר דהיכא דאין רשאי לטלטלו אלא לצורך מקומו נקרא ביטול כלי מהיכנו מכ"מ לא נשהה פלוגתא רחוקה דהיכא דמותר לטלטלו גם לצורך גופו פשיטא דכולי עלמא מודים דמותר דלא נקרא מבטל כלי מהיכנו א"כ דברי הג"א ניחא והא דאסור בשמן משום דצריך להשהות הרבה עד שיעשה העצה ועוד להרז"ה בודאי צריך לתרץ כן אלא שיש לסתור דהוא יש לומר דהוא מן הסוברים דביטול לפי שעה נקרא ביטול אבל הגרא"ע זצ"ל קאי על הרא"ש והוא מן כת הסוברים דלא נקרא ביטול ולכך חזקה קושייתו אבל לפי שהנחתי הג' גדרים ניחא בפשיטות וזה אין סברא לעשות פלוגתא רחוקה בין הרז"ה לשאר הפוסקים א"כ יוצא לנו מזה דאם מבטל כלי מטלטל דלצורך גופו הוא תלי' במחלוקת ואם רק מחמה לצל מותר לכולי עלמא וגם יוצא מזה הג' גדרים בביטול לפי שעה ודברי המג"א ניחא ודברי הגרע"א צ"ע דוק היטב בזה. חידוש דין מצאתי בביאור הגר"א זצ"ל דהוא סובר אפילו במציאה מותר מבעוד יום ליטול לכתחלה כדי שיקרא אתי' לידו ועיין בביאוריו ס"י בסו' סק"ב ומצאתי בשו"ע של הגאון רש"ז שהוא לא סובר כן ובאמת מוכח כהגאון בסי' רמ"ד בב"י המובא בהגהות רע"א זצ"ל סעיף ו' דוק שם. יעיין לעיל בספרינו בסי' ו' דוק שם שהארכנו בזה. וגם הערתי בזה הסימן דהנה מוכח מהשו"ע בזה הסי' בסעיף ב' דגם אם אין הבמה שלה מותר לחמר באופן שנטלה כשהיא עומדת ומניחה כשהיא עוקרת יעיין במג"א וגם יעיין בשו"ע של הגאון רש"ז ובאמת לא הבנתי דהנה משמע דאם אין הפסד אסור אפילו לדעה הראשונה דסובר דאפי' אם מחמר נקרא מעשה בהמתו ובמעשה בהמתו לא גזרו שבות משום שמא לא יעשה כן [ואם יש עכו"ם עדיף יותר ליתן לעכו"ם בבהמתו אבל בבהמת חברו מותר יותר להניח על הבהמה מליתן לעכו"ם] אך ורק דוקא במקום הפסד א"כ לא הבנתי בשלמא גבי בהמתו מותר לחמר כיון דהתירו בשביל הפסד איסור שבות דשביתת בהמתו התירו נמי איסור מחמר ובזה נמי קשי' בשלמא חד איסור מוכרח אבל שני איסורים אינו מוכרח אבל על בהמת עכו"ם קשי' טפי מאי צריך לחמר הא בלא זה ליכא איסור כלל ודו"ק ע"כ נראה לענ"ד דוקא אם אין הבהמה הולכת כלל בלא זה וזה הערה מה שלא משמע כן מדברי השו"ע, ועוד אני מסתפק ושואל כגון השתא שליכא רה"ר א"כ יש לומר דאפילו בבהמתו מותר ואפי' בלא הפסד משום כיון דבמעשה בהמתו לא גזרו על שבות והא דגזרו בזה השבות דעצה הנ"ל דנוטלת כשהיא עומדת וכו' שאני זה השבות משום דיוכל לבא לאיסור במקום זה גופא אבל לא בכרמלית שבמקום זה לא יוכל לבא לידי איסור אלא גזירה למקום אחר יש לומר דמותר אף בלא הפסד ועוד אפילו אם תמצא לומר דאסור בלא הפסד מכ"מ זה נראה לכאורה בפשיטות דעדיף במקום הפסד זה יותר מליתנה לעכו"ם וזה יזהר י"א מלחמר שצריך להחמיר לעצמו שמא כהדעה דסובר דלא נקרא מעשה בהמתו ובזה גזרו על שבות וגם יוצא מזה הסימן דלא התירו שום שבות גמור במקום הפסד וגם יוכל לבא לידי איסור חמור אלא אמירה לעכו"ם ובתנאי שיוכל לבא לידי איסור חמור או אמירה לקטן במקום שבות קל כגון חצי מלאכה הנחה בלא עקירה ויוכל לבא בעצמו לידי איסור חמור אבל שאר שבותים יוכל לומר דגם לקטן אסור לומר משים דזה השבות רק מצינו דהתירו ובזה השבות מצינו שגם לדידו מותר היכא דלא אפשר היינו היכא דלא אפשר מתירין לו לטלטל פחות מד"א הגם דלסוף כשבא לביתו מתירין לו לזרוק את הדבר הגם שעושה הנחה מכ"מ נקרא הנחה בלא עקירה וגם מלאכה כלאחר יד לכך מתירין לו, וכן כשרץ מבעוד יום מותר לו לרוץ אם א"א בהיתר הנ"ל לטלטל פחות פחות מד"א הגם דלסוף כשבא לביתו עושה הנחה מכ"מ מתירין לו היכא דליכא עצות הנ"ל אלא ע"כ כיון שחצי מלאכה וגם כלאחר יד מתירין לו [ובזה ראי' להחקירה אם תרי דרבנן קילא מחד דרבנן וכתוב בזה הספר וכן ראי' ממה שכתבנו בסוף הסימן ל"ח וק"ח דהיכא דאפשר מחל בתרי דרבנן מותר דוק שם] כן יש לומר דגם לקטן אסור לומר במקום שבות גמור ואף שיוכל לבא לידי איסור חמור דוק.

ועתה אסדר סדר ההיתרים השתא דליכא רה"ר מקודם יתן לבהמתו ולא יחמר אחרי' ואח"כ במעלה ליתן לעכו"ם ואח"כ במעלה לשוטה ואח"כ לקטן או לחרש וינטל מהם כשהם עומדים ויניח עליהם כשהם מהלכים, ולבהמה יש לומר דאין צריך לעשות כן משום דלא גזרו על שבות במקום מעשה בהמתו אך מהיות טוב וכו' יעשה כן יטלטל פחות פחות מד"א ואם א"א משום חשש סכנה ירוץ אפילו מחשיכה כיון דליכא רה"ר רק כרמלית עתה וכשבא לביתו יזרוק לאחריו ויתר הדברים, ועיין בשו"ע של הרב רש"ז שהאריך בזה בטוב טעם ובמקום דליכא הפסד ואף אם איכא הפסד רק שאם לא יתירו אותו לעשות אותו כהנ"ל לא יבא לידי איסור חמור אין מתירין לו אפי' אמירה לעכו"ם בכרמלית או אמירה לקטן אפי' לחצי המלאכה או התיר דטלטול פחות פחות מד"א או היתר דירוץ הנ"ל אך מוקצה לטלטול במקום הפסד מרובה ואף שלא יבא לידי איסור חמור אם לא יתירו אותו מתירין וכן ביטול כלי מהיכנו ועיין במג"א והגאון אבן העוזר חולק ע"ז ואוסר לטלטל מוקצה במקום הפסד מרובה והא דכתבתי דמהיות טוב דגם בכרמלית כגון עתה יטלו כשהיא עומדת ויניח כשהיא מהלכת, אני מסתפק דאפשר דוקא בדבר שמותר לטלטל א"כ שייך שפיר מהיות טוב אבל דבר שאסור לטלטול א"כ לכאורה אסור הגם שבפעם הראשון מתירין לעבור על איסור מוקצה ואפי' לדעת הגאון הנ"ל המחמיר בזה מכ"מ בפעם הראשון מותר כדי שלא יבא לידי איסור חמור יותר מכ"מ שאר הפעמים אסור וכן בקטן יש להסתפק אם הדין כמו שכתבתי דשבות גמור אין מתירין לקטן יש לומר דעדיף לעשות כן וצ"ע וכשבא לביתו איך להתנהג מבואר בשו"ע היטב בבהמתו וגם יעיין בשו"ע של הרב הגאון רש"ז זצ"ל שהוא הוסיף דברים בזה ועתה שיש לנו רק כרמלית בדברים המותרים יש לעשות כאשר הוסיף הנ"ל אבל לא בדברים האסורים לטלטול וק"ל.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה