אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן מ

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן מ

סימן לט

הנה אעתיק פה הנוגע לסימן הקודם [אף שיוצא מגדר הספר דשייך רק לחלק יו"ד] יעיין בעין יצחק בחלק אהע"ז בסי' פ' [בעין יצחק הראשון] באות א' ואות ב' שם שמפלפל שם בדברי רש"י מה שרש"י מדייק בסנהדרין דף קי"ג דדוקא בשביל שיש אזכרות וזולת זה לא הי' מעכב דלא אזלינן בתר הדרבנן ומקשה על רש"י דרש"י גורס שנפלו המחיצות דאל"כ אף שקליטת המחיצות הוא רק מדרבנן מכ"מ אזלינן בתר הדרבנן דוק שם מה שמתרץ עפ"י יסוד דברי הר"ן דוק שם והנה כתבתי בגליון שם דלענ"ד דהנה עדין לא ניחא דברי רש"י ז"ל דהנה אצלי יש גדר בזה דהיכא דבעינן רק בכח אז הולכין אחר הדאוריי' [ע"כ לא ניחא גם לענ"ד דברי הפרמ"ג ביו"ד סי' כ"ו דאפי' טריפות דרבנן פטורין מכיסוי דאינן בכלל אשר יאכל דהתם לא בעינן בפועל שהוא רק רשות האכילה ע"כ אזלינן בתר הדאורייתא דוק] אבל היכא שבעינן בפועל אז אין הולכים אחר הדאורייתא א"כ כיון דהכא בעינן בפועל שיקוים כל שללה שרפת באש אף שאין מעכב הפועל אבל ראוי לזה בעינן שיהי' ראוי בפועל [דכיון דהמצוה לכתחלה לקיים בפועל ע"כ בעינן שיהי' ראוי לקיים בפועל דוק ויש לי בזה ראיות הרבה ואין כאמ"ק להאריך] א"כ עדיין קשי' דברי רש"י ז"ל למה דייק דוקא מפני אזכרות הא אפי' בלא אזכרות שרק מדרבנן מכ"מ אינו ראוי שיהי' בפועל ושרפת את שללה, אך לענ"ד דכן כונת רש"י ז"ל דאם הי' רק מדרבנן הי' בא המצוה ודחה האיסור דאף היכא שמדאוריי' אסור ג"כ קשי' שיבא העשה וידחה הלא תעשה הקשתי מעצמי ואח"כ שמעתי שגם הת"ח עמד ע"ז] אך לענ"ד שיש לומר דהכא איכא ג"כ עשה דהנה בתרומה כתב דצריך שימור שלא לאבדה דכיון דצריך שימור שלא לטמאה מכש"כ לאבדה מכל וכל בודאי אסור [אך יעיין בתוס' פסחי' דף י"ג ע"א ד"ה ושורפין שמשמע מתוס' שעמדו בחקירה זו אם דוקא לטמא אסור בתרומה אם לאו דוקא לטמא דה"ה לכלות הכל אסור אבל יעיין באבני מילואים בתשובותיו בסימן ד' דכתוב להדיא דלאו דוקא לטמאות אסור תרומה אלא אף לכלות ג"כ אסור ולקמן אאריך בזה דוק] וא"כ כיון שהוא בתרומה עהה דלא לטמא או לכלות יש ללמוד במה מצינו דבכל דברים המקודשים ג"כ איכא עשה ע"כ אם הוה דאורייתא לא קשיא דיבא העשה וידחה הלא תעשה דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, הלא תעשה דלא תעשו וכו' והעשה דמשמרת תרומות וכן בכל דברים המקודשים איכא מצוה דשמירה אבל אם רק דרבנן אף שדרבנן העמידו דבריהם במקום עשה אך חדשתי מכבר דהיכא דבעידנא דעובר על הדרבנן אז מקיים העשה דאורייתא בודאי לא העמידו דבריהם, והבאתי ראי' לזה משבת לענין בהמה שנפלה לאמת המים דוק שם ע"כ אם הי' רק דרבנן הי' בא העשה ודוחה האיסור דרבנן כיון דהוה בעידנא אבל לענין קלטות מחיצות אפי' לא הוה אלא רק מדרבנן מכ"מ העמידו דבריהם שלא יוצא מהמחיצות כיון דלא הוה בעידנא דו"ק וזה נכון הוא בעזה"י [יעיין לעיל בסי' ל' שהארכתי הרבה בענין העמידו דבריהם] הנה לענון מה שהערתי לעיל דלמחוק שמות המקודשים יש איסור עשה נמי משום ושמרתם את תרומותי' יש לעיין ע"ז משבת דף ק"כ ע"ב לענין גרמא דמותר א"כ אם הי' מחויב לשמור גם גרמא אסור דו"ק אלא מוכח דאין למדין מתרומה או אפשר אפי' בתרומה דוקא לטמא אסור יעיין לעיל בהג"ה אבל בשביל שהשכל נוטה דלא גרע מתרומה ובפרט שהגמ' סנהדרין חושב שמות לשלל שמים, יעיין במשנה דף קי"ב דאנן סוברים דהוה שלל שמים רק ר' אליעזר סובר דלא הוה שלל שמים יעיין ברש"י ובהגהות הרש"ש שם בדף קי"ג א"כ כיון דהוה שלל שמים א"כ מ"ש מתרומה וכן נראה מעירובין לענין איסקופה הנדרסת בדף צ"ח ע"א דמודו כולי עלמא דמותר שבות משום בזיון כתבי הקודש והתם ממילא ולא ע"י עשיית האדם מוכח מזה דיש חיוב לשמור כתבי הקדש מבזיון יעיין במג"א בסי' תרנ"ה דיש ספק אם אפי' שבות דשבות אם מותר במקום מצוה דרבנן א"כ מוכח להדיא ע"כ דיש חיוב לשמור כתבי הקדש מבזיון מדאורייתא דאל"כ לא הי' נידח' שבות וגם ראי' מברכות דף כ"ג ע"א דמתירין להכניס בבית הכסא משום שמירה מוכח מזה דחיוב השמירה הוא מדאורייתא א"כ קשי' משבת דף ק"כ ע"ב הנ"ל דגרמא מותר ע"כ נראה לי לחדש הא דגרמא מותר דוקא בשם כתוב על בשרו דהתם בל"ה הבזיון דהשם כתוב על בשרו של אדם ודמי' להגמ' עירובין צ"ח ע"א ואי לא אפיק איכא בזיון דוק שם וזה חידוש גדול. ובזה הרבה יש להעיר מה שהבאתי בסימן הקודם ראי' מתוס' סוף עירובין הנ"ל דאין איסור מדאורייתא לטמא בגדי כהונה דו"ק בזה. ולפי דברי דהעליתי דגרמא אסור במחיקת השם מה"ת מפני העשה ושמרתם את תרומו' רק בשם שכתוב על בשרו שזה מקום בזיון שאני דוק לעיל נסתר בזה דברי הנו"ב מה"ת ח' או"ח סי' י"ז דהביא מהגמ' מגילה דף כ"ו ע"ב מס"ת שבלה שהדין דגונזין אותה בכלי חרס מזה ראי' דאסור לגרום מחיקת השם וכתב בזה סתיר' לגמ' שבת דף ק"כ ולענ"ד לפי"ז אין סתירה כלל דשאני היכא שכתוב על מקום בזיון דוק בזה, וגם בזה מתורץ קושיית המחבר כתר המלך [בהלכות יסודי התורה] על הרמב"ם שהקשה מהא דאיתא בסוכה דף נ"ג ובמסכת מכות דף י"א בשעה שכבה דוד שיתין וכו' והנה גם אני הי' לי משא ומתן בזה עם הגאב"ד דווייגעווא זצ"ל בזה הגמ' ואני תירצתי אז כמעט כעין תירוץ דכתר המלך, אך לפי דברי הנ"ל דהוכחנו דגרמא אסור מדאורייתא אף אם מצד לא תעשון לא אסור אבל אסור מצד המצוה דשמרתם רק במקום דכתוב על מקום בזיון נופל המצוה דשמרתם ובזה רק עשי' אסור נופל בל"ה קושיית הכתר המלך דוק בזה כי נכון הוא ובסימן זה יוצא הרבה דברים מחודשים בעזהי"ת.

אגב אציג כאן ראי' מחודשת דאינו ראוי דרבנן ג"כ נקרא אינו ראוי דוק בזבחים דף צ"ט ע"ב בתירוץ דרב אסי משם מוכח דאף דיום הקבורה הוא רק מדרבנן וכו' נקרא אין ראוי ואין חולק שם ע"ז דוק.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה