כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן לט
בענין אם מכשירי מצוה דוחה שבת במצוה שהיא גופה דוחה שבת אם מכשירה דוחה שבת, יעיין בפרק ר' אליעזר דמילה ובפרק ר' ישמעאל במנחות בזה ענין השגתי קושי' ממורי הגאב"ד דנואיאהרק יצ"ו ר' יעקב זצ"ל להקשות מר' שמעון על ר' שמעון דהנה במנחות דף ס"ז ע"א איתא שם להדיא דר' שמעון סובר דמכשירי מצוה דוחה שבת היכא דלא הי' אפשר לו לעשות מאתמול ובעירובין בסוף עירובין לענין כנור שנפסקה בשבת דאיתא שם להדיא דסובר דאינו דוחה מכשירי מצוה אפי' היכא שלא הי' אפשר לעשות מאתמול, ולכאורה קושיה עצומה היא, אך לענ"ד לתרץ בטוב טעם בטזהי"ת דהנה איתא בגמ' נ"מ בין אמצע למן הצד יעיין ברש"י הביאור דאמי חילוק האמצע מן הצד ויעיין ברע"ב שלומד בפירוש אחר והנה לפירוש הרע"ב מתירין רק החכמים מקשיר' שאינה של קיימא לכן מן הצד דהוה התם קשירא של קיימא ולכן אסור אף דחכמים סוברים דמכשירי מצוה דוחה שבת מכ"מ אסור קשר של קיימא שהם סוברים דעיקר שמירה בפה ולכן לא הוה מצוה חיובית כ"כ והוה שירה בכלי נחשב כמו שלא הוה מצוה כ"כ ע"כ אינו דוחה דאורייתא אבל דרבנן דוחה [ובזה יוצא לנו עוד ענין להוכיח לשיטת הרע"ב דהנה לפי שהוא לומד דהחכמים מיירי באיסור דרבנן א"כ אמאי צריכי למימר דהטעם משום דסוברים דמכשירי מצוה דוחה שבת הא בלא"ה אפי' אם נאמר דבכל מקום מכשירי מצוה אינו דוחה שבת מכ"מ הכא שאני משום דאין שבות במקדש והוא לכאורה קושי' עצומה אך לענ"ד להוציא מזה כלל חדש דכיון דזה כלל דאין שבות במקדש הוא דוקא דלצורך עבודה א"כ כיון דאין עיקר שיר בכלי לא הוה צורך עבודה כ"כ ע"כ מטעם אין שבות במקדש אין להתיר רק מפני מכשירי מצוה דוחה שבת אף שהוה רק מצוה דרבנן בזה יש לעיין אם הוה רק מצוה דרבנן שיר בכלי להמ"ד דסובר עיקר שיר בפה רק או דאורי' או שהוה רק מצוה בעלמא] מכ"מ כיון דהאיסור ג"כ אינו רק דרבנן ע"כ דוחה כן לפירוש הרע"ב ועתה נחזי הנה בגמ' איכא עוד תירוץ ראשון דלא מפליג בין אמצע לבין הצד לכאורה יש לחקור דלתירוץ זה אפשר מיירי הגמ' במלאכה דאורייתא כיון דלא מפליג בין אמצע לבין הצד אך לענ"ד דכן לא דרך סוגיות הש"ס דבזה לא פליגי הלשונות דגם לתירוץ הראשון מיירי רק במלאכה דרבנן ורק לא נחית לזה וסבר דאפי' מן הצד הוה אפשר להיות קשר שאינו של קיימא כן לענ"ד לשיטת הרע"ב ובזה יש פתח לתרץ קושית מורי הנ"ל דהנה גם ר' שמעון סובר דמכשירי מצוה דוחה שבת רק הוא נמי סובר דאין שירה אלא בפה ולכן בעינן דוקא לדחות איסור דרבנן שלא יוכל לבא לידי איסור דאורייתא ובזה סובר ר' שמעון כיון דהמצוה לא הוה חיובית ואפשר לבוא לידי איסור דאורייתא אי אפשר לדחות ולענ"ד דגם לתירוץ הראשון הטעם דר' שמעון משום שיוכל לבא לידי דאורייתא וכן מוכח בסוף מסכת דהטעם הוא משום דאתי' לידי חיובא דאורייתא רק דהנ"מ כן דלהתירוץ הראשון גם במן הצד הוה דרבנן שיוכל גם שם להיות קשר שאינו של קיימא רק דהגזירה דשמא יבא לידי קשר של קיימא ולתירוץ השני במן הצד הוא דאורייתא והפלוגתא הוא דוקא באמצע שבאמצע לא יוכל לבא לידי דאורייתא ורק גזרינן אמצע אטו מן הצד ע"כ הלשון דסוף מסכת עירובין סובל לכל הדעות בר' שמעון כן לתירוץ הראשון הוא שמא יבא לידי חטאת במקום זה גופא היינו קשר של קיימא אבל לתירוץ השני הוא דגזרינן שמא יבא לידי חטאת במן הצד דו"ק כן הפירוש הסוגי' לענ"ד לשיטת הרע"ב א"כ נופל קושית מורי הנ"ל לכל התירוצים כיון דעיקר שירה בפה ע"כ דאורייתא אינו דוחה סובר ר' שמעון וכיון דעלול לבא לידי דאורייתא הוה שבות חמור ואינו דוחה ע"כ אין קושי' דלא סותר שטתו דהתם הוה מצוה דאורייתא דוחה אפי' איסור דאורייתא היכא דלא אפשר לעשות מערב שבת אבל הכא לא הוה מצוה כ"כ ע"כ אינו דוחה אפי' דרבנן רק שהוה שבות חמור דוק כי נכון הוא לתרץ קושיתו לפי שיטת הרע"ב אבל עיקר קושיתו של אדמו"ר הנ"ל לפי שיטת רש"י דלומד דמיירי במלאכה דאורייתא והחילוק בין אמצע לבין מן הצד הוא מטעם דבאמצע אי אפשר בעניבה ובמן הצד אפשר בעניבה והיכא דאפשר בהיתר אסור כן לומד רש"י א"כ לתירוץ הראשון שאינו סובר זה החילוק וגם במן הצד מותר דגם שם אי אפשר בעניבה א"כ לפי"ז טעמא דר' שמעון דאוסר כיון דרבנן סוברים דעיקר שירה בכלי ומותר אפי' מלאכה דאורייתא א"כ גם ר' שמעון נמי סובר דעיקר שירה בכלי ומכ"מ אוסר מפני שאינו סובר דמכשירי מצוה דוחה שבת וכן משמע מלשון רש"י בתירוץ שלישי דף ק"ג ע"א דעד כה הי' סוברים דר' שמעון סובר דמכשירי מצוה אינו דוחה שבת בכל מקום א"כ לפי"ז נשאר קושיית אדמו"ר הנ"ל אך יש לתרץ בשני אופנים אופן אחד דר' שמעון סובר דנקרא אפשר בעניבה אף דלא בסים קלא כ"כ מכ"מ נקרא אפשר ובזה פליגו אם נקרא אפשר או לא וזה פלוגתא חדשה דלרע"ב עיקר הפלוגתא אם היכא דעלול לבא ביותר לידי דאורי' אם הוה הדרבנן כדאורייתא אבל לשיטת רש"י כן הפלוגתא אם נקרא אפשר אם לא דע"י עניבה ע"י הדחק יוכל לשורר בזה, ועוד יש לומר דבאמת גם עד כה הטעם משום דר' שמעון סובר דלא והוה עיקר שירה בכלי והוא יסבור כמו שסוברים חכמים לשיטת הרע"ב ע"כ לא היתרו רק דרבנן אבל דאורייתא לא ובזה פליגי אם עיקר שירה בכלי או בפה [והנה השני אופנים שלי הוא ביאורי לדעת רש"י אבל מרש"י בעצמו לא משמע כן אלא דר' שמעון סובר לפי תירוץ הראשון דמכשירי מצוה אינו דוחה כן משמע מלשון רש"י בתירוץ שלישי], ועתה אבוא שלדעת רש"י ולפי ביאורי לתירוץ הראשון הפלוגתא או מטעם אם נקרא אפשר ע"י עניבה או לא אבל זה כולי עלמא סוברים דעיקר שירה בכלי ומותר אפי' מלאכה דאורייתא, רק ר' שמעון סובר דנקרא אפשר ע"כ אינו דוחה אפי' דרבנן רק שיוכל לבא לידי דאורייתא יעיין בסוף המסכתא בלשון רש"י ואוסר אפי' קשר שאינו של קיימא שמא יבא לידי קיימא, ורבנן מתירים אפי' קיימא ופליגו בפלוגתא רחוקה [דלא כפירוש הרע"ב שפליגו רק בקשר שאינו של קיימא ופליגו אם דרבנן שעלול לבא לידי דאורייתא אם חמור כ"כ אם לא] או שפליגו אם עיקר שירה בכלי אם לא כן לפירוש רש"י לפי תירוץ הראשון אבל לתירוץ השלישי כולי עלמא סוברים דעיקר שירה בכלי ולא אפשר בעניבה באמצע רק דפליגו אם גזרינן אמצע אטו מן הצד א"כ לפי"ז לפירוש רש"י לתירוש השלישי לא הוה הטעם דהפלוגתא כפי תירוץ הראשון, אך להרע"ב הוא בסגנון אחד הכל אם עלול לבא לידי דאורייתא אם חמור כדאורייתא אם לא אבל לשיטת רש"י טעמא או משום דאפשר בעניבה או משום שאין עיקר שירה בכלי, אך ממילא מוכח שלר' שמעון אסור איסור דרבנן שיוכל לבא לידי דאורייתא אבל זה לא עיקר טעמא לחלוק על חכמים דגם חכמים הי' מודה לזה אם הי' סוברים דאין עיקר שירה אלא בפה או דאפשר בעניבה ולא בזה הסברא תלי' הפלוגתא והגמ' דקאמר בסוף המסכת פטור' דאתי' לידי חיוב חטאת הוא רק גדר דינו אבל לא שבזה תלי' פלוגתא על החכמים דו"ק, אבל לתירוץ השלישי זה עיקר טעמו מפני שיוכל לבא לידי חיוב חטאת [ובזה תליא פלוגתתם] היינו במן הצד ואוסר אפי' באינו קיימא באמצע שמא יקשור קשר של קיימא במן הצד אף שהוה גזירה לגזירה מכ"מ יש לומר דאוסר דחד גזירה הוא וכן מוכרחין אנו לומר דאל"כ הי' לומר דקושרין קשר שאינו של קיימא [אבל לשיטת הרע"ב זה טעמו לכל התירוצים דמשום דיוכל לבא לידי חטאת רק לתירוץ הראשון מפני שיוכל לבא במקום זה לידי חיוב חטאת ולתירוץ השלישי מפני שיוכל לבא לידי חטאת במקום אחר מן הצד] ופליגו אם היכא שעלול לבא לידי חיוב חטאת אם עשו כדאורייתא [וזה נ"מ לשאר ענינים] [לאין שבות במקדש ולהא דלא גזרינן שבות בין השמשות] א"כ בודאי נופל קושיית מורי הנ"ל כיון דהכא לא מצוה חיובית או אפשר שהוה דרבנן ע"כ אינו דוחה דאורייתא [וגם יוצא חידוש לענין אין שבות במקדש דלמצוה שאינה חיובית או אפשר דהוה דרבנן בזה לא אמרינן דאין שבות במקדש דגם במקדש גזרו] אבל לשיטת רש"י לא פליגו בזה אם היכא דעלול לידי דאורייתא אם גזרו ואם לא דזה כולי עלמא מודים דגזרו דלמה לן לחדש פלוגתות בחנם כמו דר' שמעון סובר כן כן רבנן נמי סוברים כן דהיכא דעלול לידי דאורייתא הוה כדאורייתא [וזה נ"מ להנ"ל] אך עיקר פלוגתתם אם דאורייתא נדחית כאן אם לא אבל זה כולי עלמא סוברים דאם לא נדחית דאורייתא לא נדחית גם דרבנן שעלול לבוא לידי דאורייתא ולתירוץ השלישי הפלוגתא לדעת רש"י כן אם שייך לגזור אמצע אטו מן הצד כיון דעיקר האיסור הוא מן הצד משום דאפשר בעניבה אבל באמצע לא אפשר ע"כ לא חמור גוף הגזירה מגוף הדאורייתא דאם הי' בדאורייתא לא אפשר ג"כ הי' מותר כן הפלוגתא אם נמשך הטעם דגזירה על דבר הנגזר דוק כי נכון הוא וזה חידוש גדול [וזה נ"מ למה שכתבתי בסי' ז' להוכיח דלא כהגר"א זצ"ל לענין מוקצה בשבת לחולי שאין בו סכנה שהוכחתי משו"ע לענין המבשל בשבת לחולי שיש בו סכנה שאסור אפי' לחולי שאין בן סכנה אף שרק משום גזירה אבל מזה יוצא לנו דראיתי תלי' בפלוגתא דר' שמעון מרבנן אם הנמשך דגזירה מושכין על דבר הנגזר אבל לפירוש הרע"ב אינו מוכרח לפרש כן וזה נ"מ בין פירוש הרע"ב לפירוש רש"י אחד לדעת הרע"ב פלוגתא אם היכא דעלול לבא לידי דאורייתא אם הוה כדאורייתא לרש"י כולי עלמא מודים בזה [וכן מוכח לעיל בעירובין לענין שבות בן השמשות] וכן מה שהוצאתי לדעת הרע"ב דבמצוה דרבנן בזרינן שבות במקדש רק היכא דשייך הטעם דמכשירי מצוה דוחה שבת] לדעת רש"י לא מוכרחין לחדש זה מפני שהוא מפרש במלאכה דאורייתא מיירי ע"כ מוכרחין הגמ' לומר מטעם מכשירי מצוה דוחה ולא מטעם אין שבות ע"כ אין ראי' דבמצוה דרבנן לא אמרינן אין שבות במקדש, אבל לדעת הרע"ב מוכרח כן ועוד לדעת רש"י לתירוץ השלישי דגם מלאכה דאורייתא נדחית כאן ומכ"מ גזרינן אמצע אטו מן הצד אף דעיקר הטעם דמן הצד משום דאפשר בעניבה וזה הטעם לא שייך באמצע א"כ לכאורה דהגזירה לא חמור מעצם דאורייתא שנמצא באמצע ומכ"מ מותר מטעם דלא אפשר א"כ לא חמור הגזירה מזה אלא מוכח כיון דבהדבר דגזרינן בש"ז שייך הטעם לאסור ע"כ גם בדבר הנגזר אף שבזה לא שייך הטעם וגם דאורייתא נדחית בזה מכ"מ גזרינן ואפשר דגם רבנן סוברים זה הכלל אלא דפליגו אם שייך לגזור אם הגזירה קרובה או לא או אפשר דפליגו בזה הכלל גופא בזה נ"מ לענין מה שכתבתי אם שייך בחולי שאין בו סכנה הגזירה דשמא ירבה בשבילו אף שאסור להרבות בשבילו מכ"מ זה רק גזירה לזה וגזירה מותר בחולי שאין בו סכנה מכ"מ מביטין על דבר שבשביל הנגזר א"כ נופל ראי' שהבאתי נגד הגאון רע"א זצ"ל] דוק אבל להרע"ב אין מוכרח זה הכלל דמביטין בשביל דבר שנגזר דוק כיון דלהרע"ב אין שירה אלא בפה ובאמת אין מתירין דאורייתא והגזירה אטו דאורייתא דו"ק שם בקיצור מה שנוגע לקושיית מורי יחי' לדעת הרע"ב דלומד דעיקר שירה בפה ע"כ לא נדחית לכולי עלמא דאורייתא אלא רק דרבנן ע"כ פליגו אם היכא דעלול לידי דאורייתא אם אסור או לא וכל הלשונות הולכים דביאור זה הפלוגתא אם היכא דעלול לידי דאורייתא אם אסור או לא ע"כ נופל קושיתו אבל לשיטת רש"י הביאור דפלוגתא קאי גם בדאורייתא או היכא שעלול לידי דאורייתא והפלוגתא לתירוץ הראשון קאי אם מטעם דאפשר בעניבה אם נקרא אפשר אם לא ע"כ גם לשיטת רש"י נופל זה הקושיא או דהפלוגתא אם עיקר שירה בפה או לא לזה ג"כ נופל הקושיא וגם לתירוץ השלישי ג"כ נופל הקושיא כיון דבשביל הדבר שגזרינן אסור ממשיכין זאת על דבר הנגזר דו"ק ונופל לענ"ד קושי' לכל הפירושים וחדשות יוצא מזה בעזהי"ת דו"ק.
אך תחילת הגמ' שמתרצים הא ר"א והא רבנן או ר' יהודה ורבנן דו"ק שם לכאורה גם להרע"ב קאי דיש שיר בכלי ע"כ מותר לר' אליעזר אפי' דאורייתא ורבנן דמתירים עניבה אף דלא סוברים דמכשירי מצוה דוחה דאורייתא מכ"מ עניבה מותר מטעם דאין שבות במקדש כיון דעיקר שידה בכלי והא דאסור קשירה שאינה של קיימא משום דאתי' לידי חיוב דאורייתא כן מוכרחים אנו לפרש כן דאם נאמר דאין שירה בכלי רק בפה ומותר רק דרבנן קשי' אמאי מותר עניבה הא במצוה דרבנן גזרינן שבות במקדש דלא נקרא צורך עבודה ומטעם מכשרי' ג"כ אין שייך כיון דרבנן אינם סוברים דמכשירי מצוה דוחה אלא מוכרחין אנו לומר כן דעכשיו סובר הגמ' דעיקר שירה בכלי ע"כ מותר דאורייתא לר"א ולרבנן מותר שבות מטעם אין שבות במקדש דוק וגם התירוץ דר' יהודה ג"כ משום דאין עיקר שירה בפה אלא בכלי ע"כ מותר לר' יהודה אפי' דאורייתא כיון דסובר כשיטת ר' אליעזר ורבנן דאוסרים קשירה ומתירים עניבה משום דסוברים ג"כ עיקר שירה בכלי ע"כ מותר מטעם אין שבות במקדש או מטעם מכשירי מצוה דוחה שבת ודאוריי' אסור כיון דאפשר בעניבה, אבל לבסוף קאי דברי המתירין קשירה דמלאכה דרבנן וסוברים דאין עיקר שירה בכלי ור' שמעון נמי סובר כן דאין עיקר שירה אלא בפה וסובר נמי דמכשירי מצוה דוחה שבת ע"כ דאורייתא ועלול לדאורייתא אסור מפני שאין עיקר שירה בכלי ודרבנן מותר מפני מכשירי מצוה דוחה איסור דרבנן במקום מצוה דרבנן וכן מוכרח לפרש כן דמשמע דכמו דרבנן סוברים דאין עיקר שירה אלא בפה כן ר' שמעון נמי סובר כן א"כ מאי טעמא מתיר עניבה הא במצוה דרבנן גזרינן שבות במקדש א"כ מוכח כדברי דאדרבא דמוכח דגם ר' שמעון סובר כן דמכשירי מצוה דוחה דזה דוחק לומר דר' שמעון פליג בעוד פלוגתא דעיקר שירה בכלי ומותר מטעם דאין שבות במקדש ויחלק בתלתא על חכמים דרבנן דעלול לדאורייתא חמיר וגם דיש שיר בכלי ומכשירי מצוה אינו דוחה זה דוחק אלא ע"כ דהוא נמי סובר דעיקר שירה אלא בפה ומכ"מ סובר דרבנן דלא אתי' לידי חיוב מותר ע"כ מטעם מכשירי' דוחה א"כ מוכת להיפוך דו"ק כי כללתי בזה במה דאפשר להוציא מזה הסוגיא וכן מוכרח לפרש בהגמ' כפירושי לשיטת הרע"ב דבלשון ראשון מותר רק במלאכה דרבנן דכן דרך הגמ' בכל מקום דאם התירוץ האחרונים מחדשים חידוש גדול מחדש הגמ' להדיא והכא לא שמעינן הגמ' להדיא ע"כ גם עד כה מיירי רק בדרבנן והתירוץ האחרון מחדש רק דמן הצד א"א שיהי' דרבנן אבל עד כה סבר דאפשר גם במן הצד שיהי' דרבנן כן מוכרח לפרש א"כ סוברים החכמים דאין שירה אלא בפה וכן ר' שמעון נמי א"כ נופל קושיית אדמו"ר הנ"ל וכן לדעת רש"י מחדש החומרא דבמן הצד אפשר בעניבה ועד כה סבר דגם במן הצד לקולא דלא אפשר בעניבה וכן לרעת הרע"ב נתחדש החומרא דבמן הצד לא אפשר בדרבנן דוק ובזה יצאתי ידי חובתי בזה הענין מכל וכל והנה יש בזה דברים מחודשים הרבה דו"ק ולענין אם בדרבנן מצוה דרבנן אמרינן אין שבות במקדש יש לעיין ממשנה י"ד כהן שלקה במקדש כורך עליו גמי יעיין שם והתם נמי רק סברא מדרבנן אבל יש לעיין להיפך ממשנה ט"ו משרץ שנמצא בבית המקדש בעזרא יעיין בגמ' משם סמך דבמצוה דרבנן לא אמרינן אין שבות במקדש רק היכא דאיכא כבוד שכינה שאני א"כ לפי"ז נופל ראי' ממשנה י"ד דלאו אורח ארעא ג"כ בזה הדרך דמשום כבוד שכינה שאני ועוד אכתוב חידוש אחר מה שהרגשתי בלימודי לענין היכא דאפשר לעשות מאתמול בזה גזרינן שבות במקדש אפי' היכא דהוה לצורך עבודה מכ"מ היכא דאפשר לעשות בחול אסור ומכ"מ היכא דהוה תרי דרבנן לקולא בזה ומותר אפי' היכא דאפשר לעשות מאתמול יעיין דחותכין יבלת דמיירי ביבשה דו"ק שם דבכלי אסור אפי' במקדש ואפי' ביבשה א"כ מוכח זה הכלל שכתבתי.
אציג הכא מה שראיתי מכבב כתוב על גליון משניות בשבתי בשאוול כמדומה שהוא מהגאב"ד דראדזווליסק כקש"ת ר' מאיר זצ"ל לתרץ קושיות התו' בסוף עירובין על הגירסא דכולי עלמא סוברים דהמכניס שרץ למקדש פטור א"כ אמאי טעמא דסובר דשיהו טומאה לא משהינן הא אדרבא השרץ ליכא איסור דאורייתא וההמני' הוה איסור דאורייתא שיש טהרה במקוה, יעיין בתוס' ומתרץ הנ"ל דעל המני' ליכא איסור דאורייתא דמיירי בעת שהוא לבוש וזה לא נקרא שבא הדבר הטומאה לבית המקדש דיצרוך שילוח דיעיין בחולין דף ע"א ע"ב לענין בית המנוגע דהכלים שטובל לא נקרא בא אל הבית א"כ הכא נמי הכא דו"ק כי נכון הוא ע"כ אדרבא לפי"ז ניחא זה הגירסא דכולי עלמא סוברים פטור דאל"כ כיון דשרץ א"כ מאי טעמא דסובר דשלא לרבות הא בהמני' ליכא איסור דאורייתא יבשרץ איכא איסור דאורייתא ולכן לכתחילה סבר הגמ' היכא דשניהם שוים הסברא דשלא לרבות עדיף אלא אם בשרץ הוה דאורייתא בזה שיהוי טומאה עדיף דשלא להשהות אבל לבסוף מחדש הגמ' דאף אם נאמר דשניהם שוים דשניהם פטורים מכ"מ איכא מ"ד דשלא להשהות עדיף דפליגי אם רבוי הזמן עדיף אם רבוי הדברים עדיף. ולגירסת התו' דכולי עלמא סוברים דחייב מעיקרא סובר דהיכא דשניהם שוים כולי עלמא סוברים דשלא להשהות עדיף אלא היכא דבשרץ פטור ובהמני' חייב בזה שלא לרבות עדיף ואח"כ מחדש דאפי' היכא דשניהם שוים איכא מ"ד דסובר דשלא לרבות עדיף וזה דברים פשוטים אך עיקר החידוש הוא מה שהבאתי לתרץ קשיות התו' ולהוכיח שאדרבא גירסא דכולי עלמא סוברי' פטור ניחא ביותר ולפי גירסת התוס' דכולי עלמא סוברים דחייב א"כ בשניהם איכא שילוח מבית המקדש א"כ הפירוש דאפושי טומאה א"צ לפרש על הימני' מפני שהוא ג"כ קודש אלא דבזה גופא אם איכא חד שצריך שילוח והוא ישהא בזמן יותר ויש אופן שיהי' שנים הצריכין שילוח ולא ישהא בזמן והכל קאי על השילוח דבית המקדש דצריכין גם הימני' לשלוח מבית המקדש וצ"ע לי על רש"י שהוא סובר כהגירסא דכולי עלמא חייב א"כ ע"כ בהימני' איכא שילוח דאל"כ יהי' קושי' מאי טעמא דשלא לרבות עדיף הא בהימני' ליכא דאורייתא א"כ ע"כ מוכרח דגם בהימני' איכא דאורייתא א"כ מאי צריך רש"י לפרש הפירוש דאפושי טומאה קאי על הימני' מצד שהוא קודש הא הי' לפרש מפני שילוח מבית המקדש דניתוסף עוד דבר לשלוח מבית המקדש דו"ק אבל לפי שהבאתי לעיל להעמיד הגירסא הישנה דכולי עלמא סוברים דפטורים א"כ מוכח דבהימני' ליכא שילוח כיון דלבוש ע"כ מוכרחים אנו לומר מצד אפושי טומאה לטמאות עוד דבר קודש דו"ק וזה מוכח מתוס' דאין איסור מדאורייתא לטמא דבר קודש אף דבתרומה אסור מכ"מ בגדי כהונה שאני דאל"כ אם נאמר דבגדי כהונה דמי' לתרומה עדיין נשאר קושיתם הא בהימני' איכא שני איסורים אלא מוכח דליכא איסור לטמא אלא רק משום קפידת המצוה דשילוח נגע בזה ואף לטמא בידים ולהכניס לא חמיר שהי' שם מעיקרא אף דבהכניס בידים איכא מלקות א"כ לכאורה חמור משהי' שם מעיקרא דזה רק עשה דשילוח לחוד אבל אם הכניס בידים לוקה הכא שאני כיון דהימני' בל"ה שם אלא שהטומאה ההוא בידים לא ניקרא ע"י מעשה ויש לעיין מתוס' שבועות דף י"ז ד"ה צריך שיהי' למלקות יעיין שם שבאופן כזה קרא מעשה אך יש לומר כיון דהכא מוכרח לעשות הטומאה מטעם כדי שלא להשהות הטומאה א"כ הוה כמו התם שטימא בשוגג ועדיף דהכא באונס ע"כ לא נחשב כמעשה ועדיין צ"ע בזה ע"כ רק עיקר הפלוגתא אם ריבוי הזמן בדבר אחד או רבוי הדברים במיעוט זמן מאי עדיף ולדעת תוס' ורש"י הכל מצד מצות שילוח ולא אדע מאי טעמא כתב רש"י מפני הוספת לטמא עוד דבר קודש אבל להגירסא דכולי עלמא סוברים פטורים לזה הגירסא אין הכונה מטעם מצות שילוח רק שבזיון שיהי' קודש בטומאה והפלוגתא כמו דלעיל לדעת הנ"ל אם ריבוי זמן עדיף או ריבוי דברים עדיף דו"ק ולדעת רש"י ותוס' לא מצינו איסור לטמא בגדי כהונה אפילו מדרבנן אך הסברא נוטה לאסור כמו כל בזיון קודש לאסור לבזות ובזה עדיין קשי' לי הגמ' לפי הגירסא דכולי עלמא סוברים דחייב דמאי טעמא דשלא להשהות עדיף הא אם מטמא הימני' איכא שני איסורין אחד בזיון הימני' ואחד שילוח מבית המקדש אבל שלא להשהות איכא רק שילוח בלבד וצ"ע ולהגירסא דסובר פטור בזה להיפך קשי מאי טעמא סובר דשלא להרבות עדיף הא בשרץ איכא שני איסורים אחד מצד מצות שילוח מדרבנן ואחד מטעם בזיון הקודש אבל בהימני' איכא רק בזיון לחוד כיון דלא נקרא בא אל בית המקדש ליכא מצות שילוח אך יש לומר דנחשב זאת לחדא כיון דמסתעף ממקור אחד והדברים ארוכים בזה וכתוב אצלי במקום אחר ועוד דיש לומר דגם הדרבנן לא אסרו בשרץ מטעם מצות שילוח רק מטעם בזיון לחוד אבל להגירסא דכולי עלמא סוברים דחייב א"כ לדידהו איכא איסור לשליח בהימני' א"כ מאי טעמא דשלא להשהות עדיף הא איכא בהימני' שני איסורים אחד מצד בית המקדש ואחד מצד בזיון הימני' א"כ נחשב לשני איסורים כיון דכל איסור ואיסור יוצא ממקור אחר דו"ק ומהגמ' משמע דרק פליגי אם ריבוי הזמן עדיף או אם ריבוי הדברים עדיף אבל זה משמע דיש בשני האופנים רק איסור אחד אבל היכא דבאופן אחד איכא שני איסורים ובאופן אחד איכא רק איסור אחד בודאי עדיף לעשות רק איסור אחד א"כ אם ישהא השרץ איכא רק איסור אחד מצות השילוח ואם מטמא הימני' איכא שני איסורים מצד מצות שילוח ומצד בזיון הימני' דוק וצ"ע גם מה שכתבתי לעיל דנקרא אונס מכ"מ הא נשאר באיבעי' אם צריך שהי' למלקות אך אפשר דאונס שאני וצ"ע.