אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן לו

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן לו

סימן לה

יעיין בספר זכרון יעקב בחידושיו בדף ס"ד ע"ב בד"ה בסי' שכ"ח סק"ז, הקשה הבאר היטב על הר"ן מגמרא יומא שכתב הר"ן שמוטב שישחוט ויעשה חילול שבת בפעם אחד משיאכל נבלה ויעבור על כל כזית וכזית עי"ש, והקשה א"כ למה מאכילין אותו טבל מותר להפריש ממנו תרומה וימעט באיסורין גם למ"ד תרומה עדיפא למה לי' להטעם הזה הלא בלא"ה עדיף שיפריש תרומה וימעט באיסורין עי"ש ולענ"ד נראה דדברי הר"ן מוכרחין מהגמ' לפי המסקנא דמסקינן אפשר בחולין פשיטא, ומשני בעציץ שאינו נקוב מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה והנה שם כל האיסורים הוא רק מדבריהם ונמצא מחלל שבת במה שמפריש תרומה בשבת, הגם ששבת חמורה עכ"ז מוטב שיחלל שבת על חילול דדבריהם, היינו הפרשת תרומה בשבת משיאכל טבל או תרומה, ולכן אם אפשר בחולין מוטב שיתקנו מיעבור על שבות חילול שבת, נמצא כמו שמוטב לחלל שבת מדבריהם משאוכל איסורים מדבריהם, כן נמי באיסור דאורייתא מוטב שיחלל שבת ולא להאכיל איסורים דאורייתא, נמצא ראית הר"ן כראי מוצק, אכן מה שהקשה הבאר היטב האיך קאמר הגמ' טבל עדיף מפני שתרומה חמורה, ומה בכך שתרומה חמורה הלא מרבה באסורין ולכן הי' מוטב להפריש תרומה, נראה לתרץ לפי מסקנת הגמ' דאיירי בשבת ונמצא שיוצרך לחלל שבת מקודם וגם אח"כ יאכל תרומה שחמורה, לכן מוטב שיאכל טבל ולא יעבור שני איסורים חילול שבת ותרומה, אכן במקום שהוא חילול שבת גרידא מוטב שיחלל שבת פעם אחת מלאכול נבלה ולעבור על כל כזית וכזית, רק בכאן שמקודם יחלל שבת ואח"כ יאכל ג"כ תרומה שתמורה לכן סובר חד מ"ד מוטב שיחלל שבת ויפריש תרומה ולא יאכל טבל החמורה, אכן בל"ה הי' מוטב שיאכל טבל הגם שירבה לאכול באיסורים ולא יעשה ב' עבירות חלוקות ובפרט שיחלל שבת ודו"ק, ומה שלא עלה על דעת המקשה להקשות מקודם שידע דמיירי באיסורי דרבנן על מ"ד דתרומה חמורה יהא מרבה באיסורים ובכאן אין לתרץ מחמת שיוצרך לחלל שבת ג"כ לכן מוטב שיאכל טבל דז"א דהלא החילול שבת הוא דרבנן והאיסורים הם דאורייתא, נוכל לתרץ כשהקשה המקשה פשיטא לא הי' יכול להקשות האיך יאכל טבל שמרבה באיסורים רק בעדיפ' קפריך עכ"ל הספר הנ"ל.

והנה כתבתי בגליון זה הספר וכן לשוני צ"ע דבריו הקדושים מקודם על ראי' להר"ן מהא דקאמר הגמ' דאם אפשר בחולין מוטב שיתקנו ויעבור על שבות חילול שבת משיעבור על איסורים מדבריהם וכו' יעיין בדבריו לעיל לענ"ד אין מזה ראי' דהנה יעיין בגמ' דמשמע דהא בעציץ שאינו נקוב מפרישין ולא מאכילין טבל היינו משום גזירה אטו דאורייתא יעיין ברש"י שם וכן מבואר בגמ' להדיא דוק שם אבל זולת זה הסברא הי' מאכילין טבל ולא הי' מפריש א"כ מוכח מזה אדרבא דלא כהר"ן דכמו באיסור דרבנן מוטב ביותר לאכול האיסור מלחלל שבת בשבות כמו כן בדאורייתא מוטב לאכול האיסור דאורייתא ולא לעשות המלאכה דאורייתא דהכא בדאורייתא לא שייך גזירה בשלמא בשבות דרבנן ובאיסור דרבנן גזרינן אטו דאורייתא שבודאי עושין ביותר השבות ולא איסור דאורייתא כמו כן באיסור דרבנן כיון דגזרינן לדאורייתא עושין השבות דוק אבל במלאכה דאורייתא דליכא גזירה מעמידין על הדין ומאכילין האיסור כדמשמע מהגמ' שאם לא הי' הגזירה הי' מאכילין האיסור דו"ק, ולפי דברי זה קשי' על הר"ן בלאו קושי' הבאה"ט דו"ק וגם תירוץ של הס' הנ"ל של קושיות הבא"ט לא משמע כן בהגמ' דמשמע דהגמ' קאתי' לתרץ רק הפשיטא אבל הדין שהי' מקודם אפי' בחול ואפי' בטבל דאורייתא דמאכילין סבל להמ"ד דתרומה חמורה נשאר גם להתירוץ, ולפי"ז קושי' הבאה"ט במקומה עומדת דלדברי הספר הנ"ל דוקא בשבת ובטבל דרבנן דאם יאכיל אותו תרומה יהיה שני איסורים אז פליגי אבל בחול דליכא שני איסורים באכילת תרומה אז כולי עלמא סוברים דתרומה עדיפא להאכיל אותו מפני שממעט באיסורין או בשבת וטבל דאורייתא דאז מאכילין אותו תרומה מפני שממעט באיסורין ומהגמ' לא משמע כן דאפי' בחול נמי כן דהמ"ד דטבל עדיפא דמאכילין אותו טבל דכיון דהגמ' מוקי רק בשביל הפשיטא ומשמע דרק הרבותא הוא בשבת אבל הדין אפי' בחול או בשבת וטבל דאורייתא נמי הדין כן דסוגי' הגמ' משמע דרק בא לתרץ הקושי' דמאי קמ"ל אבל הדין לא נשתנה דזה הי' הגמ' לאשמועינן אם הי' נשתנה הדין בין המקשן להתרצן דוק דאדרבא זה קושי' ביותר על הדין ולא על הפשיטא ע"כ צ"ע דבריו הקדושים דמשמע מכאן בשביל קושי' הבאה"ט ובשביל קושי' הנ"ל דלא כהר"ן אך צ"ע, לי דאף שאני הוכחתי דמהגמ' משמע דמוטב לאכול איסור מלחלל שבת ודוקא במלאכה דרבנן ובאיסור דרבנן אז הדין דמחללין מפני גזירה אטו איסור דאורייתא דו"ק לעיל מכ"מ אין הטעם מפני שמלאכה חמורה דיש להוכיח דברבנן איסור אכילה חמור משבות מלאכה והראי' דשבות מלאכה מותר לחולה שאין בו סכנה ואיסור אכילה דרבנן אינו מותר בשביל חולה שאין בו סכנה יעיין ביו"ד בסי' קנ"ה ברמ"א אלא ע"כ דהא דמוכח דאכילה מותר ביותר מאיסור שבות מלאכה [ורק בשביל גזירה עושין להיפך] היינו בשביל דהסברא דעדיף דהחלה יעשה בעצמו איסור משיעשו אחרים בעדו איסור יעיין בר"ן הסבר' האומר' דמוטב שיאכל נבילה מלחלל שבת בעדו כן מוכח הסברא עפ"י שהוצאתי דלא כהר"ן אבל מדברי הבאה"ט מוכח כדינם של החולקים על הר"ן ומצד הסברא דאיסור חמור באיכות חמור מאיסור קל וריבוי באיסורים דו"ק אך צ"ע אפילו לזאת הסברא אינו מדויק הגמ' דלמה להגמ' לומר דטבל חמור אפי' אם היו שניהם שוים נמי תרומה עדיפא להאכילו מפני שממעט באיסורין וזה דוחק לפרש כן הגמ' שכן כונת הגמ' דטבל חמור היינו כיון שהחומרא דתרומה יש בטבל חומר אחר כנגד זה ובשביל זה הי' שניהם שקולים ע"כ מכריע הסברא דלמעט באיסורים עדיף אך כיון דהגמ' לא הזכיר כלל מזה הסברא משמע דבשביל זה גופא חמור ולא בשביל דלמעוטי באכילה ע"כ זולת דברי הר"ן קשה ג"כ הגמ' דלמה לומר דטבל חמור הא אפי' שניהם שוים באיכות נמי טבל חמור דו"ק. ועוד יש להוכיח מגמ' אחרת דריבוי הכמות חמור מאיכות יעיין במכות במשנה דאינו יוצא משם לעולם יעיין בתפארת ישראל שמקשה האיך אינו יוצא למצות פסח הא פסח עשה שיש בה כרת אך לפי"ז ניחא דהסברא דיעבור על כל רגע ורגע שלא יהיה בגלות עדיף מאיכות המצוה דפסח שיש בה כרת ע"כ מוכח ע"כ דלא כבאה"ט שרוצה להוכיח כהחולקים על הר"ן ומצד הסברא דחמירות האיכות עדיף מריבוי הכמות, ודברי הגמ' בל"ה צ"ע בלא הר"ן כדהארכתי לעיל ע"כ בשביל קושיות הבאה"ט אין ראי' שהוא לא כהר"ן דבל"ה קשה מפני שאפי' אם שניהם שוים נמי תרומה עדיף אך ראי' ראי' צודקת שמוכח דלא כהר"ן דהנה מוכח מהגמ' דזולת הטעם דגזירה הי' מאכיל' ולא מפרישין אפי' היכא שדי בחולין בלבד מוכח מזה דלא כהר"ן והסבר' מוכח דלא כסברת הבאה"ט מפני ריבוי האיכות עדיף מריבוי הכמות דבאמת איסור אכילה דרבנן חמור משבות אפי' בשבת רק מפני הטעם דמוטב שיעבור החולה בעצמו ולא יעבור אחר בעבורו דו"ק וצ"ע בכ"ז דוק כי כללתי בזה הרבה ובעיקר קושיות הבאה"ט עמד בזה הפר"ד ומתרץ ובאמת צריכין לתירוץ הפר"ד בלא הר"ן כדהארכתי לעיל דוק שם אך ראי' נשאר ולפי"ז צ"ע לי הרבה אם לפסוק כהר"ן או כהחולקים, והנה בעת היותי בנויארק בא לפני מעשה שהי' נצרך לשחוט בעד תינוק חולה והי' השאלה אם ע"י נכרי ולהאכילו נבלה או ע"י ישראל, אמרתי שבזה גם הר"ן מודה מפני שכיון שהקטן אינו מצוה רק הגדול מצוה עליו מפני לא תאכילום וזה רק איסור בפעם אחת ולא שייך בזה על כל כזית וכזית [ועוד יש עצה להאכילו ע"י עכו"ם יעיין במג"א בסי' שמ"ג לענין חמץ] ע"כ בודאי צריכין לעשות ע"י הנכרי השחיטה וגם להאכילו ע"י נכרי ובזה גם הר"ן מודה כן פסקתי ואח"כ מצאתי במשנה ברורה שהביא בשם אחד להעיר דלקטן שאני ותודות לד' שאני חדשתי מעצמי בעזהי"ת. והנה לא אמנע מלהעיר כיון שהוכחנו שזו הסבר' כהר"ן דריבוי הכמות עדיף מריבוי האיכות ע"כ לפי"ז ביומא דף פ"ו לענין ארבעה חילוקי כפרה דעבר על לא תעשה תשובה תולה ויוה"כ מכפר וכו' עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד וכו' לפי דברי הר"ן דריבוי הכמות עדיף מריבוי האיכות וריבוי פעמים נבלה אף שרק לאו מכ"מ חמור מאיסור שבת פעם אחת אף שהוה איסור סקילה א"כ לפי"ז יוצא לנו הערה דהא דללא תעשה גרידתא די' בתשובה ויוהכ"פ בלבד לפי"ז אם עבר כמה פעמים אפילו על לא תעשה גרידתא אין די בתשובה עם יוה"כ רק בעינן גם יסורים, וזה מוסר השכל לעצור האדם את רסן לשונו דו"ק.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה