אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן לד

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן לד

סימן לג

עתה בסימן זה אציג ענין השייך לענינינו הנ"ל בסימן הקודם, הנה איתא ביומא דף ל"ג ע"ב ברש"י שם שבדרבנן אפי' ר' יהודה מודה בדבר שאינו מתכוין מותר והקשה ע"ז תוס' קושיות שאין עלי' תשובות ע"כ כדי לישב דברי רש"י ז"ל אמרתי לישב בטוב טעם ודעת.

לענ"ד שכך כונתו שהטעם דגמ' לא מפני שבאיסור דרבנן מותר דבר שאינו מתכוין ואפילו אם ימשוך איסור מזה ג"כ לא עשה האיסור דכיון דחכמים לא אסרו דבר שאינו מתכוין בדרבנן לדעתי הביאור בהגמ' לא באופן הנ"ל אלא דכך הביאור דכיון דהוה אפי' אם הגיע לצירוף לא בודאי הוא כמו שהסביר הר"ן אלא ספק א"כ כיון שהוא ספק הוה ספק דרבנן ולקולא ולכן מותר, [והביאור דגמ' דהגיע לצירוף שהגיע לזמן שהאנשים חוששין לצירוף ובל"ה מוכרחין כן לפרש דאל"כ הוה פסיק רישא יעיין בר"ן שבת מובא בסימן הקודם] והא שהוסיף הגמ' משום דהוה דבר שאינו מתכוין משום דאל"כ הי' אסור מפני שאין עושין ספק דרבנן לכתחלה כהמג"א המובא בסימן הקודם, ובמקום אחד בזה הספר הארכנו בזה הוא בחלק ראשון ולכן הוסיף דהוה דבר שאינו מתכוין ע"כ מותר לעשות ספק דרבנן לכתחלה מפני הא דאין עושין ספק דרבנן בידים נובע זה מטעם אין מבטלין יעיין בחכמת אדם ולכן בדבר שאינו מתכוין מותר דכיון דאין מתכוין לעשות ספק דרבנן, יעיין ביו"ד בסי' צ"ב ובכמה מקומות שהיכא שאינו מתכוין מותר לבטל יעיין בסי' פ"ד ובשאר מקומות ובתשובות רע"א לענין חטים מתולעים היכא דאינו מתכוין שאני לענין אין מבטלין וקצרתי. ובזה הביאור יהי' ניחא לתרץ קושיות התו' מגרירת כלים אף דהוה רק איסור דרבנן דהוה מלאכה כלאחר יד מכ"מ אסור דכיון דהעליתי דזאת מודה גם רש"י דאפי' בדרבנן אם יתהוה מלאכה עושה איסור אפי' בדרבנן אפי' באינו מתכוין ואינו מותר בגמ' אלא מטעם ספק דרבנן א"כ בגרירת כלים לא שייך זה כיון שהוכחתי דהיכא שיוכל להתברר נופל זה דספק דרבנן א"כ בגרירה יוכל להתברר אבל בצירוף לא יוכל להתברר דמי יהי' יודע אם בלעדי המים הי' בא לכלל צירוף דו"ק, ולפי"ז כיון דהעלינו דהיכא מתכוין מותר לעשות איסור דרבנן בידים א"כ חוזר הקושי' על הגמרא המובא בסימן הקודם גמר' כתובות הנ"ל מאי צריך לרוב אפי' מחצה נמי מותר מפני ספק דהתם לא יתברר ומטעם אין עושין ספק דרבנן בידים כמו שתירצתי לעיל בסימן הקודם אין לתרץ מפני כיון דהוה אינו מתכוין הוכחנו על פי' שיטת רש"י יומא דמותר לעשות ספק דרבנן בידים.

אך נראה לי לתרץ הגמ' הנ"ל מפני שאפי' אם המעשה דהבקי שכיח יותר בהטי' מכ"מ מיעוט יש אפי' בהבקיאים ע"כ מצרפין זאת להמחצה שאינם בקיאים א"כ נעשה רוב שיעשה האיסור ולכן לא שייך הכלל דספק דרבנן ומכש"כ אם בהבקיאים יש מחצה על מחצה בודאי ניחא דו"ק, מכ"מ ראי' בסי' הקודם לספק פסיק רישא דעבר נשאר דאם תאמר דספק דלעבר דמי' לספק דלהבא א"כ אפי' לא הוה ספק גמור מכ"מ פסיק רישא לא הוה אלא מוכח דספק פסיק רישא דעבר לא נחשב לדבר שאינו מתכוין אלא ספק עבירה ע"כ אם שכיח ביותר לאיסור אסור וכן בשאלתינו בסימן הקודם לענין שבת אסור אפי' בספק השקול מפני שיוכל להתברר ע"כ נופל הכלל דספק דרבנן ודברים נכונים הם. והנה אגב אכתוב לענין הפרט דהיכא דיוכל להתברר נופל הכלל דספק דרבנן ראי' לכאורה חוץ ממה שיש עמדי ראי' לענין רוב היכא דיוכל להתברר ראי' לכאן ולכאן מתוס' יבמות דף נ"ו ע"א ד"ה מת וא"ת ואמאי אוכלת וניחוש לסימפון וכו' ואו"ר דלא חיישינן לסמפון אלא כשיכול הדבר להתגלות וכו' דו"ק שם, אך זאת מצאתי כתובה על ספר להגאב"ד דיאנעווא וכן ראי' להיפך מכתובות דף י"א ע"א לענין גר דהתם נמי ספק שמא ימחה והא דמותר מפני שרוב לא ימחה ולא משגיחין שמא יתברר [ומשם הבאתי ראי' דרוב שאני מחזקה דמהני רוב גם על להבא וסתירה מזה לתשוב' באר יצחק וכן הבאתי ראי' לזה מיבמות דף פ"ד ע"ב שמא יקרע יעיין שם ויבין ראי'] אך אביא ראי' לענין דרבנן הנה איתא בקידושין נערה שנתקדשה לדעת אביה ונישאת שלא מדעת אביה פלוגתא בזה שמא ימחה א"כ מוכח מזה הגם דאין אלא ספק דרבנן דמדאורייתא ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה מכ"מ אסור הגם שאין אלא ספק שמא ימחה מכ"מ אסור דשמא יתברר האיסור והמ"ד דסובר דמותרת מפני שרוב לא ימחה כיון שנתקדשה לדעתו [והיכא דאיכא רוב בדרבנן בודאי מותרת אפי' היכא דיוכל להתברר ובכלל זה יש עמדי לענין שאר דברים דרוב דרבנן שאני וקצרתי] אבל בספק גם הוא מודה דאסור אפי' בספיקא דרבנן היכא שיוכל להתברר אך מורי הגאב"ד דקעלם סתר זאת [כע"ע הוא בטעלז] דהנה לכאורה יש לדקדק אמאי לא פליגו אם מותר להיות עמה דבלא נשואין אסור אלא מוכח דבאמת מותר מפני ספק דרבנן הגם שיוכל להתברר שעשה איסור אלא בתרוו"מ שאני להחשש דסמפון א"כ הוה חשש דאורייתא ונופל הכלל דספק דרבנן דכיון דחכמים אסרו מפני החשש דאורייתא כמו שכתב הש"ך לענין גבינת עכו"ם בכללי ס"ס יעיין שם ע"כ מו"ר הנ"ל הגם שאני העליתי מכבר גדר בדברי הש"ך ז"ל דבעינן לכללו של הש"ך שני תנאים, אחת שהחכמים אסרו אפילו אם נופל החשש דאורייתא ורובא איכא חשש דאורייתא בזה שייך כלל דעיקר התקנה דגבינות הי' בשביל חשש דאורייתא ואסרו אפי' אם נופל החשש דאורייתא כידוע דלגבינות לא מהני אפילו אם עומדין בעת החליבה ובעת עשיתו כמבואר ביו"ד בזה שייך כלל של הש"ך ז"ל אבל היכא שחז"ל אסרו רק היכא שאיכא החשש דאורייתא אבל היכא שנופל החשש לא אסרו בזה אפילו דבזה הפרט חמור משאר איסור דרבנן מפני שהוה משום חשש דאורייתא מכ"מ אדרבא קיל משאר דרבנן ששאר דרבנן איסור ודאי הוא אבל הכא ספק הוא דכיון דלא אסרו אלא במקום דשייך החשש והראי' מגמ' שבת וכתובות ודאי דרבנן צריך חיזוק וכו' ודאי דרבנן בעי ברכה וכו' הגם שדמאי אין איסור אלא מפני חשש דאורייתא ומכ"מ קילא משאר דרבנן וד"ל. ובזה הערתי על ח"א לענין ספק חלב על עכו"ם דאסור מפני שמדמה לספק גבינות ובזה הסבר' הנ"ל רחוק למאד מגבינות מפני שבחלב לא אסרו אלא במקום דשייך החשש והראי' שיש אופן שמותר היכא דהוא ראה והיכא שבכל המדינה ליכא דבר טמא יעיין בח"א ע"כ לא העמידו לאיסור וראית ע"כ שאני מגבינות ואחר שהעליתי זה רבות בשנים בעזהי"ת מצאתי סעד לזה מאיסור והתיר שכתוב להדיא בגבינות שהיא איסור דרבנן כשאר איסורים וגם מפני חשש דאורייתא דוק שם עד כאן הערה] אבל בארוסה אסרו אפי' היכא שנפל החשש דהכא גופא כיון שנשאת אפילו אם אביו ימחה נופל החשש דסמפון כיון דהוא בודק ומכ"מ אסרו חכמים וד"ל א"כ דמיא לגבינות ע"כ נשאר דחיות של אדמו"ר את ראי' הנ"ל כן העיר הנ"ל אבל באמת מצינו בארוסה להיפך שלא דמיא לגבינות שלא אסרו בודאי מפני הראי' דקיבול מותרת והא דאסור ע"כ בשביל סברתי מפני שיוכל להתברר וראי' לכללי דאפי' בספק דרבנן היכא שיוכל להתברר אסור, והא דהקשה אדמו"ר דלפליגו אם מותרת לו זה לא קשי' דהנה מצינו דבאופן כזה מותרת ארוסה דהנה ראי' מכתובות דבאמת ארוסה מותרת אלא דהעיקר מפני הברכות שכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אבל לא מפני הנשואין והברכות לא בטל אפילו אם ימחה דסוף סוף הי' שבע ברכות, והראי' מכתובות דף ח' ע"ב ביהודה הי' מברכין ברכת חתנים בבית האירוסין שמא יבא עלי' כיון שמיחדין אותם א"כ מאי הועילו בברכות כיון דמחסר נשואין שליכא עדים ע"ז אלא מוכח מזה דעיקר האיסור הוא מפני הברכות א"כ נופל קושיתו של הנ"ל ונשאר ראי' להוכיח דהיכא דיוכל להתברר נופל הכלל דספק דרבנן ואין לתרץ מפני הש"ך דגבינות מפני שהכא לא דמיא לזה כיון דקבלו מותר א"כ לא עשו לאיסור ודאית חכמים ז"ל ועיין בהערה לעיל ובאמת יש פוסקים דהכא בנישאת שלא מדעת אביה איכא חשש דסמפון יעיין בתו' ובריטב"א ויבין אלא מוכח ככללי דהיכא דיוכל להתברר נופל הכלל דספק דרבנן דלא דמי' הכא לגבינות ומכ"מ אסור מפני ע"כ ככללי דהיכא דיוכל להתברר אסור והא דלא פליגו אם מותרת לבעול דבאמת זה מותר כסברתי לעיל דתלי' העיקר בברכות דו"ק ויש להביא ראי' מרש"י גטין דף לענין גט בתנאי ברש"י שם דאסור להתיחד מפני וכו' והתם הוה רק איסור דרבנן ומכ"מ אסור מפני שיוכל להתברר דו"ק.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה