אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן לג

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן לג

סימן לב

הגאון רע"א זצ"ל ביו"ד סי' פ"ז ברמ"א בהגהותיו חקר שם חקירה נכבדה, והנה ידוע דדבר שאינו מתכוין מותר הן בשבת והן בשאר איסורים אך אם הוה פסיק רישא אם ניחא לו לכולי עלמא ולכל הדעות אסור וחייב הן בשבת והן בשאר איסורים משום דהוה ע"י פסיק רישא דבר שמתכוין וגם מלאכה הצריכה לגופה אבל בפסיק רישא דלא ניחא לו לדעת הערוך בין בשבת ובין בשאר איסורים מותר לכתחלה כיון דלא ניחא לו לא נעשה עי"ז דבר המתכוין ע"י פסיק רישא כיון דלא ניחא לו לא מביע ברעיונו כלל ע"ז התכלית א"כ הוה דבר שאינו מתכוין ומותר בשאר איסורים נמי אבל לדעת התו' וכן לכל הדעות זולת דעת הערוך גם בפסיק רישא דלא ניחא לו אסור אך חילוק בשבת אסור אלא מדרבנן מפני שכיון שלא ניחא לו מלאכה שאינה צריכה לגופה אבל בשאר איסורים חייב כיון דפסיק רישא הוה דבר המתכוין הגם שלא ניחא לו אלא דכיון דלא ניחא לו נעשה מלאכה שאינה צריכה לגופא אבל זה התנאי לא בעינן אלא באיסור שבת כידוע מפני שרק מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל בשאר איסורים לא שייך כן, אלו הדברים דברים פשוטים המה, אבל הארכתי מפני ששייך אח"כ לענינינו, והנה הגאון הנ"ל חקר האיך הדין אם מסתפק בעבר האיך המעשה דהיינו אם נועל תיבה בלילה בשבת ומסתפק אם יש זבובים א"כ עובר על צדה ואם ליכא זבובים לא הוה ניצוד ואם איכא זבובים הוה פסיק רישא כיון דודאי נעשה איסור במלאכתו או דילמא כיון דהוא לא ידע בעת עשיתו שבודאי יעשה ממלאכתו איסור א"כ הוה דבר שאינו מתכוין ולא דמיא לשאר פסיק רישא שיודע בודאי שיעשה ממלאכתו איסור עוכ הוה דבר המתכוין ע"כ יש לומר דהכא מותר וכן לא דמיא לשאר דבר שאינו מתכוין דהתם כיון דספק בלהבא א"כ ספק אם יעשה ממלאכתו איסור ע"כ נחשב לדבר שאינו מתכוין אבל הכא הספק בלעבר א"כ אם המעשה שיש זבובים א"כ בודאי יעשה ממלאכתו איסור א"כ הוה ספק פסיק רישא והוה ספק עבירה, וזה תוכן הספק בקיצור אם ספק פסיק רישא בלעבר אם הוה ודאית להיתר או הוה ספק שגגת עבירה ובשאר איסורים הוה ספיקא דאורייתא ובשבת הוה ספיקא דרבנן ומכ"מ אם נאמר כזה גם בשבת אסור דאף ספיקא דרבנן להקל, אך יש עמדי ראיות צודקות דהנה אם יתברר ממילא לאחר זמן הספק אין אומרים ספיקא דרבנן לקולא כיון דאולי יתברר ממילא לאחר זמן הספק אין אומרים בזה ספיקא דרבנן לקולא א"כ הכא נמי אסור אם נאמר דספק רישא בלעבר הוה ספק עבירה ובפרט אם ניחא לו הוה ספיקא דאורייתא גם בשבת לצד זה הנ"ל דו"ק.

לכאורה יש לתלות זה הספק בענין דערוך ושאר פוסקים דהנה יש להבין דעת שאר הפוסקים דאוסרים אף בפסיק רישא דלא ניחא לו מאי סברתם דזאת בודאי כיון דלא ניחא לו א"כ לא מקיף ברעיונו זאת בעת עשיתו לכונה אחרת א"כ הוה דבר שאינו מתכוין אך בפסיק רישא דניחא לו ניחא מפני שכיון שכיון שניחא לו ע"כ אף דהוא עושה זאת לכונה אחרת מכ"מ מקיף גם זה ברעיונו ע"כ נקרא דבר המתכוין, אבל בלא ניחא לו מאי סברתם דכיון דלא ניחא לו א"כ לא מקיף זאת ברעיונו א"כ לא הוה דבר המתכוין אלא יש להוכיח מזה כלל חדש בענין דבר שאינו מתכוין דלא הקפידה התורה על הכונה דזאת ניחא גבי שבת בעינן כונה לעשיתו מפני שרק מלאכת מחשבת אסרה התורה הגם למאן דסובר דמלאכה שאינה צריכה לגופא חייב דלא בעינן שיתכוין לתכליתו אבל שיתכוין לעשות זאת בזה כולא עלמא מודים דבעינן אבל בשאר איסורים לא בעינן כונה א"כ מאי סברה לאסור אלא מוכח מזה כלל חדש דשלא מתכוין ולא הוה פסיק רישא לא מחשבין המעשה אחרי העושה מפני שכיון שהוא מתכוין לדבר אחר והמעשה לא מוכרח שימשיך ממעשיו ע"כ לא נחשב כמו שעשה המעשה אלא כמו שנעשה ממילא, אלא במתכוין הגם שלא מוכרח שימשיך ממעשיו זה המעשה מכ"מ כיון דהוא מחשב לזה ע"כ מחשבין המעשה אחריו אבל בשלא מתכוין וגם המעשה אינה מוכרח שימשיך מזה ע"כ לא נחשב כמו שעשה הוא אלא כמו שנעשה ממילא ע"כ גם בשאר איסורים נמי מותר כיון דלא נחשב כמו שעשה הוא ע"כ גם בפסיק רישא דלא ניחא אסור כיון דהטעם דדבר שאינו מתכוין לא בשביל שנחסר כונה לחוד מותר אלא הא דמותר בשביל שלא נחשב שעשה הוא אלא נחשב שנעשה ממילא, ע"כ בפסיק רישא הגם דלא ניחא לו מכ"מ נעשה המעשה בודאי ע"י א"כ נחשב שעשה אלא דנחסר הכונה ע"כ בשאר איסורים אסור וגם חייב מפני שהתם לא משגיחין על הכונה אבל בשבת הגם דבעינן כונה כיון דרבנן אסרו מלאכה שאינה צריכה לגופא הגם דנחסר לדידן כונה משום דאנן בעינן מדאורייתא גם כונה לתכליתו של המלאכה ומכ"מ אסרוהו חכמים א"כ אסור נמי אפי' היכא דמחסר כונה לגמרי דאין נ"מ בזה כיון דבין כך ובין כך מדאורייתא מותרת אלא דחכמים אסרוהו ע"כ לא פלגו חכמים בזה הגם שבשביל זאת לא עשו תקנה אלא בשביל מלאכה שאינה צריכה לגופא מכ"מ לא פלגו גם בזה, ע"כ בזה מרויחין לישב כל הראי' שהביא הערוך לשיטתו להוכיח דבפסיק רישא דלא ניחא לו מותרת אפי' מדרבנן התם קאי לר' יהודה דבמלאכה שאינה צריכה לגופה גם מדאורייתא אסור א"כ בשביל זאת לא חדשו תקנה כיון דנחסר כונה כלל כיון דהתורה חילקה בין זה לזה ע"כ גם החכמים לא החמירו בזה אבל לדידן כיון דלא מצינו בתורה חילוק בין זה לזה לא חלקו חכמים ג"כ בזה אבל טעות הוא בידי המ"ד דסובר דמלאכה שאינה צריכה לגופא חייב סובר נמי דבר שאינו מתכוין אסור א"כ לאוקמי כל הגמרות שהוכיח מזה הערוך שיטתו דמותר להעמיד כר' יהודה א"א אלא יוכל לישב בדוחק כדמצינו זאת בש"ס דהאי תנא סובר כר' יהודה ופליג בחדה וקצרתי, א"כ נחזור לענינינו כיון שהוכחתי כדעת התו' משום לא שנחסר הכוונה לחוד הוא דמותר אלא בשביל שנחסר גם המעשה ולכן הם סוברים דאסור אפילו בפסיק רישא דלא ניחא לו משום דהתם לא יוכל להאמר דלא נחשב כמו שעשה הוא כיון דבודאי ימשוך זאת ממעשיו א"כ נחשב כמו שעשה הוא א"כ בזה נמי כיון דספק בלעבר א"כ אם המעשה בלעבר דיש זבובים [דוק בהשאלה] א"כ בודאי ימשוך ממעשיו האיסור א"כ נחשב כמו שעשה אלא דהוה דבר שאינו מתכוין אבל נחשב למעשיו ונחסר רק הכונה א"כ כיון דחכמים אסרו בלא כונה א"כ הוה ספק עבירה דרבנן ותליה בהחקירה דלעיל שכתבתי דכיון שיתברר ממילא אסור אפילו בספק דרבנן ובשאר איסורים לא שייך חקירה זו דבשאר איסורים לא בעינן כונה אלא מעשה והוה ספק עבירה ויוכל להיות שאח"כ שיתברר יהי' חייב חטאת ואולי גם מלקות, יעיין בשב שמעתתא שדיבר בזה, ויש עמדי בזה דברים אבל אין עת האסף פה.

ועתה נחזור לדעת הערוך שהוכיח דפסיק רישא דלא ניחא לו מותר אפילו מדרבנן מאי סברתו כיון דזאת בפסיק רישא אף דלא ניחא לו בודאי לא יוכל לבטל מעשיו אלא דנחסר הכונה לחוד א"כ מאי סברתו דמותר אף בשאר איסורים אלא מוכח מזה דסברתו דכיון דמותר דבר שאינו מתכוין אפי' בשאר איסורים והוא סובר גם בדבר שאינו מתכוין נחשב למעשיו אלא דנחסר רק כונה לחוד ומכ"מ מותר אפי' בשאר איסורים ע"כ מוכרח דהכונה הגרועה אפי' בשאר איסורים בעינן דהנ"מ רק בהכונה לתכלית זה לא בעינן בשאר איסורים דו"ק ע"כ גם בפסיק רישא דלא ניחא לו מותר אפילו בשאר איסורים דכיון דמחסר הכונה הגרועה [ומזה הדברים יוצא ראי' לחקירת הגרע"א זצ"ל בתשובתו בסי' ח' לענין מתעסק דחקר אם הוה שגגת עבירה דלדעת הערוך אפילו בשאר איסורים לא הוה שגגת עבירה כיון דבעינן הכונה הפשוטה דוק] וע"כ הגם שאסרו חכמים במלאכה שאינה צריכה לגופא מכ"מ בזה הכונה לא אסרו כיון דמצינו שחילקה התורה בין שתי הכוונות בשאר איסורים ודו"ק כי דברים נכונים המה ע"כ גם בספק דלעבר נמי מותר הגם שנשחשב למעשיו אך כיון שהקפידה התורה על הכונה א"כ בספק דלעבר נמי מותר שאף שנחשב למעשיו מכ"מ כיון שהוא לא ידע מזה בעת עשייתו לא מקיף זאת ברעיונו ונחשב זאת חסרון כונה ודמי' לפסיק רישא דלא ניחא לו וכמו פסיק רישא דלא ניחא לו מותר לדעת הערוך כמו כן ספק פסיק רישא דלעבר מותר לדעת הערוך א"כ לפי"ז חקירה הנ"ל תליא בפלוגתא דערוך והחולקים עליו דו"ק וגם חקירתו לענין מתעסק תלי' נמי בפלוגתא הנ"ל, ועתה אבוא להוכיח

הנה איתא בר"ן שבת פ' כירה לענין מצרף שהקשה שם הא הוה פסיק רישא ומתרץ הר"ן משום שספק אם בא לידי חימום כ"כ שזולת הצירוף ינמס הנחושת א"כ ספק אם יעשה מלאכה בהמים שמטיל שם והכא הוה ספק בלעבר ומכ"מ נקרא דבר שאינו מתכוין א"כ ראי' נכונה דמותר גם בספק דלעבר, ולענ"ד ראי' שאין עליו תשובה [והגדתי זאת רבות בשנים לפני מורי מנוער הגאב"ד דע"ח ועתה בנויארק ואמר לי ששמע כזאת בליבאווי מהרב הגאון ר' הלל זצ"ל הגאב"ד דאמסיסלאוו] אך מצאתי תו' מפורש להיפך תו' שבת דף י"א ע"א ד"ה לא יוצא החיט במחטו והביא גם זה התו' בתשובה הנ"ל שאפי' אם אינו יודע מעיקרא שנושא משא בשבת מכ"מ אסור זאת מדרבנן ומוכיח מזה הגאון הנ"ל בתשובה שמתעסק הוה שגגת עבירה בשאר איסורים דהכא איכא שני חסרונות אחד שנוגע גם בשאר איסורים ואחד הפרט דכונה הנה בשלמא הפרט דכונה שכולל זאת גם היכא שיודע מזה ע"כ התם שייך לאסור אסרו גם באופן שהוא אינו יודע אבל הפרט דמתעסק שנכלל רק היכא שאינו יודע א"כ אם מדאורייתא מותר א"כ מי ומי הכניסו חכמים בחבלי האיסור כיון דזה אינו יודע דהפרט דמתעסק כולל רק באינו יודע אלא הוכיח מזה התו' דמתעסק הוה שיגגת עבירה אלא נוגע רק לענין פרט דמלאכת מחשבת הנוגע רק לענין שבת וזה שייך גם ביודע ע"כ אסור גם באינו יודע דוק בתשובת רע"א זצ"ל בסי' ח' ודו"ק, נחזור לענינינו דכיון שראי' מפורשת יוצא מזה התו' דאפי' אם לא יודע כלל עושה איסור דרבנן א"כ מוכח מזה ספיקא של הגאון הנ"ל זצ"ל דגם בספק דלעבר הוה ספיקא דעבירה דאם יש זבובים [ועיין בהציור דהשאלה] נחשב שהוא עשה במעשיו ודאי עבירה דרבנן כמו בנידון דהתו' בשבת דף י"א הנ"ל דו"ק א"כ בספק דלעבר נמי באופן אם יש זבובים בודאי עושה עבירה כיון דנחשב למעשיו הגם שבשביל הספק נחשב לדבר שאינו מתכוין דכיון דהוא אינו יודע מזה בודאי מכ"מ למעשיו נחשב זאת בודאי א"כ בודאי הוה ספיקא דרבנן לקולא אלא נחשב כודאי, ואם לא היינו זכינו לזה הראי' מתו' הי' אומרים להתיר אפילו באופן זה כיון דלא הוה פסיק רישא אף ששכיח יותר לאיסור אבל בדברינו שהוכחנו מתוס' דאם באופן אם יש זבובים כיון שנחשב למעשיו הגם שהוא לא יודע בעת עשיתו מכ"מ אין לומר שלא נחשב שהוא עושה כיון דממעשיו בודאי ימשוך האיסור אם כן בודאי בצד שיש זבובים בודאי עושה איסור דרבנן שאין לחלק בין זה לתו' דשבת הנ"ל (והא דמותר בספק דלהבא מפני שכיון שלא ודאי שימשוך ממעשיו האיסור ע"כ לא נחשב למעשיו כמו שהארכתי לעיל) א"כ בצד שיש זבובים בודאי עבירה ע"כ בספק הוה ספק עבירה ותלי' בהגדרים דספק אם שכיח יותר לאיסור אסור וגם להכלל שכתבתי לעיל דהיכא דיוכל להתברר שעשה איסור אסור בספק דו"ק.

והנה עתה אוכיח בראי' שאין עלי' תשובה גמ' כתובות דף ו' ע"ב דרוב בקיאין בהטי' יעיין בתו' שם משום שמעמידין אותו שהוא מן הרוב שבקי בהטי' א"כ לא ימשוך ממעשיו ודאי עבירה ע"כ לא הוה פסיק רישא א"כ אם נאמר דבספק דלעבר נמי מותר א"כ מאי צריך הגמ' לסברא דרוב אפי' במחצה על מחצה נמי מותר כיון דספק לו מאיזה אנשים הוא א"כ ספק לו בעת עשיתו אם ימשוך בודאי איסור מעשיתו א"כ לא הוה פסיק רישא אלא מוכח מזה דספק דלעבר אסור א"כ א.ם הי' מחצה הי' ספק דלעבר דאם הוא מהאנשים שאינם בקיאים בודאי לא ישתנה וימשוך בודאי ממעשיו איסור א"כ הוה ספק פסיק רישא דאם הוא מהאנשים שבקיאים בהטי' לא ימשוך מעשיתו בודאי איסור ע"כ הוה ספק עבירה ע"כ אם הי' מחצה על מחצה הי' ספק עבירה [הגם דספק דרבנן להקל והכא לא יתברר הספק מאיזה האנשים הוא ומכ"מ אסור בשביל שאין עושין ספק דרבנן לכתחלה יעיין במג"א ס"י ס"ק י"א] ע"כ כתב הגמ' דרוב בקיאים א"כ הוה ראי שבקי הוא א"כ לא ימשוך בודאי מעשיתו איסור [וראי' מזה דעושין רוב בדרבנן לכתחלה יעיין בסימן דלקמן] אבל אם הי' הדין דספק דלעבר דומה לספק דלהבה ולא הוה שגגת עבירה כלל וכלל אלא ודאי מותרת כיון דלא ידע בעת עשיתו שימשוך ממעשיו איסור א"כ הוה דבר שאינו מתכוין כחקירתו הנ"ל א"כ מאי צריך הגמ' לומר שהרוב בקיאים אפי' מחצה נמי סגיא דמחצה ומחצה היא א"כ הויא ספק בעת עשיתו אם ימשוך מזה האיסור אפילו אם הוא אינו בקי כיון דלא יודע מזה א"כ הוה דבר שאינו מתכוין, אלא מוכח מזה בעליל דספק דלעבר שאני, וצ"ע מזה על הר"ן ולפי שתלי' לדעתי החקירה זאת בפלוגתא דערוך ושאר פוסקים א"כ ראי' מזה לשאר פוסקים וצ"ע כעת, ויש לדחות זאת בדוחק רב דיש לומר דגם אפילו הבקיאים ברוב פעמים לא יעשה הטי' אלא בעילה גמורה א"כ אם הי' מחצה על מחצה, א"כ בעת עשיתו רק מיעוטא דמיעוטא שלא ימשוך מפעולתו בודאי איסור א"כ לא נחשב לכלום כיון דהוה מיעוטא דמיעוטא אלא נחשב כמו שיודע שימשיך מעשיתו איסור בודאי ע"כ קאמר הגמ' דרוב בקיאים א"כ מעמידים אותו שהוא מהרוב ע"כ לא הוה מיעוטא דמיעוטא דגדר פסיק רישא אפי' באפשרות רחוק לא הוה פסיק רישא ע"כ אם הי' מחצה על מחצה לא הי' נחשב אפי' לאפשרות רחוק אלא לא נחשב לכלום אבל כיון שרוב בקיאים א"כ נחשב שאפשר שלא ימשוך האיסור הגם שאפשרות רחוק הוא מכ"מ לא נחשב לפסיק רישא ודו"ק ע"כ יוכל להיות הדין שגם בספק דלעבר הדין כמו בלהבא אבל הכא שאני משום דכיון דאם הי' מחצה א"כ כיון שאפי' הבקי ברוב פעמים ימשוך מעשיתו איסור וגם עליו ספק אם הוא בקי אם לא לא נחשב לכלום ובודאי נחשב שימשוך ממעשיו איסור כן יש לדחות אבל מכ"מ צ"ע דדחי' רחוקה הוא לענ"ד וצ"ע כעת, ע"כ לדינא כיון דמתו' שבת דף י"א הנ"ל יוצא לנו מפורש לאיסור וגם מהגמ' זאת ביותר מסתבר דראי' לאיסור ע"כ בודאי צריכין לפסוק לאיסור יוצא מזה אם מסתפקין בשבת אם יש גחלים לוחשת בתנור אסור לפתוח התנור דתלי' בהחקירה הנ"ל ויש לפסוק לענ"ד לאסור.

אנב אורחא אציג מה שהוצאתי ראי' מתוס' שבת הנ"ל לענ"ד להוכיח דלא כהנתיבות בס' רל"ב דסובר דשגגת טבירה דרבנן א"צ כפרה ומזה התו' ראי' דאפי' שגגת עבירה דרבנן צריך כפרה דאל"כ מאי קאמר התו' דאין לפרש וכו' מפני שלא גזרינן גזירה לגזירה אבל אם הי' גזרינן גזירה לגזירה הי' גזרינן א"כ מוכח דאפי' שגגת עבירה דרבנן נמי נקרא עבירה דאל"כ מאי שייך לגזור כיון דהוא לא יודע מזה שעושה עבירה דרבנן לשיטת הנתי' לאו כלום הוא א"כ מוכח מזה דגם שגגת עבירה דרבנן נמי נקרא עבירה, אבל מרש"י עירובין סוף המסכתא הוצאתי ראי' להיפך יעיין בדיבור המתחיל מפני הטועין בדברי רש"י שיוצא חוץ לתחום ויחזור מאי הוסיף רש"י ז"ל בזה שיחזור, אלא הוצאתי מזה דשגגת עבירה לא נקרא עבירה ע"כ על הוצאתו חוץ לתחום לא צריכין לגזור כיון דהוה רק בשוגג אבל שמא יזכור ויהי' קשה לו לעמוד שם על מקום אחד ויעבור במזיד על דרבנן ויחזור ע"כ גזרינן שמא יעשה במזיד עבירה ודו"ק.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה