כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן לב
זה הסימן הוא נכלל כמעט בסי' דלעיל אלא כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה, וזה החלי בעזהי"ת. הנה איתא בתו' חולין בדף פ"ד ע"ב בסוגיא דכוי אין מכסין את דמו מקו"ח מבואר בתו' שם דהא דודאי אין מכסין את דמו בשבת היינו אפילו אם ליכא שום איסור מוקצה או מלאכה דרבנן מכ"מ לא דחי' בשביל טרחא לחוד אך יש לעי' באיזה אופן מיירי אם יוכל לכסות למחר או שלא יוכל לכסות למחר אך נראה לי לומר שאפי' לא יוכל לכסות למחר מכ"מ העמידו דבריהם במקום עשה אף איסור קל דאין אלא טרחא מכ"מ העמידו דבריהם ודאי דוחה יו"ט אבל בזה יש גדרים יעיין בשו"ע הלכות יו"ט והא דהעליתי שאין ודאי דוחה שבת אפי' היכא שאין יכול לכסות למחר יש לעיין בזה דהנה העליתי מכבר בראיות צודקות דעשה דרבים דוחה אפי' לא תעשה ועשה ואפי' עשה שיש בה כרת אך תלי' בעוד תנאי שבעינן שתהי'. תדיר או מצוי והתנאי הזה תלוי בפלוגתא [ובמקום אחר אבאר זה] א"כ כיסוי הדם הוה עשה דרבים היכא שאין יכול לכסות למחר [במקום אחר אבאר זה בארוכה דהיכא דאין יכול לכסות למחר הוה מצוה דרבים] א"כ לדחי עשה ולא תעשה אפי' לא תעשה דכרת א"כ לא שייך העמידו דבריהם דלא הוה חמור מדאורייתא אך בזה תליא אם לא הוה בעידנא אבל בעידנא יש כח לדחות אפי' מלאכה דאורייתא ואפי' בשבת ודוקא אם לא יוכל לכסות למחר אבל אם יוכל לכסות למחר בזה אסור אפי' בעידנא ואפי' רק טרחא ואם לא בעידנא אסור אפי' טרחא ואפי' אינו יוכל לכסות למחר כ"ז נראה לענ"ד ובמקום אחר אבאר בארוכה טיב היסודות בזה. אבל ביו"ט אם לא יוכל לכסות למחר בזה תלי' בגדרים המבוארים בשו"ע היכא נדחה הדרבנן ובמקום שנדחה אפי' אם לא הוה בעידנא נידחה ואם יוכל לכסות למחר יש לומר שאפי' בודאי ואפילו בעידנא ואפי' ביו"ט אינו נדחה אלא אם לא הי' שום איסור אלא טרחא לחוד ובספק אם הוה קצת איסור ולא הוה בעידנא אינו דוחה יו"ט אפי' היכא שאינו יכול לכסות למחר או בעידנא ויוכל לכסות למחר אבל בטרחא לחוד תליא בפלוגתא אם הטעם מפני גזירא התרת חלבו או לא ואם בעידנא ואינו יכול לכסות למחר בזה באופנים שדוחה ביו"ט בודאי ואינו בעידנא ויש לומר דהכא כל דרבנן נדחה כיון שבאופן כזה ליכא קו"ח שודאי באופן זה דוחה שבת אבל עכ"ז יש לעיין אם אינו סותר דעת השו"ע ויש לעיין בשו"ע בענין שבות במקום מצוה וכן בעירובין בדף ס"ח ע"א הנושך לעמ"ב ויש עמדי עוד גדרים בזה הענין בסי' הנ"ל וגם הארכתי לעיל עפ"י שיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא] ואבאר עוד פרט אחד מה שהוצאתי דביו"ט לא העמידו דבריהם אין להביא ראיה מזה לשאר שבותים שלא העמידו ביו"ט דהכא שאני שאם נאסור א"כ אסור לכתחלה לשחוט א"כ מבטל שמחת יו"ט אבל אין ללמוד לשאר מקומות שלא העמידו דבריהם ובזה ניחא דהא דתקיעת שופר ספק דוחה יו"ט משום דהוה בעידנא וספיקא דאורייתא חמור מודאי דרבנן ע"כ דוחה היכא שבעידנא [בזה יש להעיר על מה שפלפלתי בסי' דלעיל על שיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא רק מדרבנן אסור מפני שאף להרמב"ם ספיקא דאורייתא חמור מודאי דרבנן דוק] ויש פרט שאפילו בודאי וביו"ט ובטרחא לחוד מכ"מ אסור והעמידו דבריהם היכא שיטרח ג"כ בשביל מה שאינו צריך כיסוי ועיין ביצה דף ח' ע"ב ובסימן הקודם מבואר להדיא כל הפרטים בדהעמידו דברים ומה שאמר הגמ' תוכיח מתקיעת שופר הא אם נעמיק בזה אין דנין שהא דאינו דוחה ודאי שבת היינו שמא יעבור ולא הוה בעידנא והא דדוחה אפילו ספק יו"ט משום דהוה בעידנא א"כ אין דמיון זה לזה דו"ק ע"ז תירוץ כתוב אצלי במקום אחר ובעזהי"ת אבאר זה במקום אחר ואין כאמ"ק להאריך בזה. ואוסיף עוד דברים אם שחט מערב שבת או מערב יו"ט ונשאר על שבת או על יו"ט אסור לכסות אפילו היכא שלא יוכל לכסות למחר לא מיבעי' במלאכה דאורייתא ואפילו היכא דהוה בעידנא דלא דחי' מפני שהוה עשה ע"י פשיעה יעיין בתו' עירובין דף ק' דלא דחי' באופן כזה אלא אפי' דרבנן נמי לא כיון שהעמידו דבריהם ועשו כעין דאורייתא אך בטרחא לחוד דשבת בודאי אסור ודיו"ט צ"ע.
ויש להביא ראי' לזה לעיקר החידוש שלי הנה בסוגיא זאת גופא איתא מאי ודאי אינו דוחה שבת לאו אם סחט לחולה לכאורה יוכל לאוקמי דשחט מערב שבת אך לדברי ניחא דאם שחט מערב שבת א"כ הוה עשה ע"י פשיעה א"כ ליכא קו״ח שהא דמילה דוחה שבת אינה באה ע"י פשיעה דו"ק א"כ מוכח חידושי [מה שעליתי דביו"ט צ"ע נראה זה פשוט לאסור מפני הא דמצינו שהקילו לענין הפרט דטרחא גבי יו"ט היינו משום שמחת יו"ט אבל אם שחט מערב יו"ט ליכא שום שמחת יו"ט]. ובזה ניחא עוד דבר דהגמ' קאמר דילמא דעבר ושחיט וקאמר הגמ' דומי' דמילה לכאורה דומיא לא שייך אלא אם כתב שני דברים מדהסמיכו יחדיו ראי' שבאופן אחד קא מיירי אבל הכא דבהכרח הסמיך מפני צורך הקו"ח אך לזה ניחא דכן כונת הגמ' דומי' דמילה שלא באה ע"י פשיעה אבל בעבר באה ע"י פשיעה א"כ ליכא קו"ח ע"כ נראה לענ"ד בעבר אינו דוחה אפילו בעידנא ואפילו היכא שאינו יכול לכסות למחר כאופן שכתבתי באם שחט מערב שבת, כ"ז העליתי בידי עד כה בעזרת צורי, והקשיתי בזה הסוגיא קושיא לוקמי שאנסוהו לשחוט דברשות הוי' ואינו דוחה אף אם תאמר דלחלה דוחה חולה שאני מפני שהוא שוחט בשביל המצוה דפיקוח נפש ע"כ ניתנה לדחות לגמר המצוה נמי אבל באנסוהו הוא אינו עושה מפני המצוה לא ניתנה לדחות א"כ לוקמי באופן כזה, ועוד הקשיתי דלפי דתלינן דאם הא דפקוח נפש דוחה אם הותרה או דחוי' תלי' באם טומאה הותרה או דחוי' א"כ לאביי בזבחים דף ל"ב ע"ב דלא סובר דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי רק בהיתר ולא בדחוי' א"כ יכולין לתרץ דברי זעירא הוא יסבור פקוח נפש הותרה ולכן אמרינן כיון דאשתרי אשתרי אבל ר' יוסי לשיטתו שסובר בטומאה דחוי' א"כ פיקוח נפש נמי דחוי' ע"כ לא אמרינן אישתרי, וצ"ע אגב אורחא בהגמ' כאן בהפירכא מה שאינו בלילות הקשיתי על הטורי אבן בכללי דמילה לא נקרא זמן גרמא משום דהוה רק הפסק א"כ לא קילא וגם פרכא לא הוה דוק, והנה גם לדעת המג"א בסי' רמ"ט דכל שעתא ושעתא ערל הוא א"כ בל"ה יש להעיר בדברי הטורי אבן דמילה לא נקרא רק פעם אחד דו"ק ע"כ ראיתו דטורי אבן מנותר על מילה נופל. דבמילה אין החיוב בחיוב למול רק להסיר ערלה וזה נוהג בכל שעה אבל בנותר תו' מודה לכללו של הטורי אבן דוק.