כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן לא
הנה הגאון הצדיק יס"ע ר"י סלאנטער זצ"ל חקר בתבונה שלו אם הזכיר בשבת שהגיס קדירה של בשר בכף חולבת בן יומו אם מותר ליטול הקדירה כדי שלא יבוא לידי בישול בשר בחלב אם מותר לסלקו אם הוא עדיין תוך זמן שיעור דאיסור בשר בחלב קודם מאכל בן דורסאי כמו שמאריך בזה פמ"ג בפתיחה לבשר בחלב או לא וצדדי הספיק כן הוא כיון דהמאכל, נאסר בהנאה מטעם בשר בחלב א"כ מוקצה היא שדבר האסור בהנאה מוקצה נינהו בשבת לטלטול והוה כטבל א"כ הקדירה בסיס לדבר האסור א"כ צדדי הספיק כך אם העמידו דבריהם שלא יעבור על דבריהם בקום ועשה הגם שיבא עי"ז לאיסור דאורייתא מכ"מ הדאורייתא לא יעבור אלא בשב ואל תעשה והדרבנן יעבור בקום ועשה העמידו דבריהם כדמצינו בפסחים דף צ"ב שהעמידו דבריהם בכל מקום חוץ במקום כרת לא העמידו דבריהם והעמידו דבריהם הכא כמו שלא העמידו דבריהם בשבת דף ד' ע"א לענין איבעי' דרב ביבי בר אביי ומחלק הגאון הנ"ל מגמ' שבת הנ"ל בשביל שני טעמים אחת משום שבשבת הוא בענין אחד כונתו הדאורייתא והדרבנן בענין אחד לכך לא העמידו דבריהם דמחזי כחוכא ואיטלולא שעל דבריהם לא יעבור ועל דאורייתא יעבור ובענין שבת גופא אבל בנידון דידן שאני שבשני ענינים הם א"כ יש לומר העמידו דבריהם והביא סמך לסברא זו ממנחות דף ס"ח ובאמת מצאתי בהגהות רע"א זצ"ל על או"ח בסי' רנ"ד על המג"א שהוא מתרץ כסברתו ע"כ בנידון דידן העמידו דבריהם שהם בשני ענינים ואם לא הי' לנו סברת הגאון הנ"ל היינו מוכרחין או כהמג"א שלא בכל מקום העמידו דבריהם א"כ יש לומר שגם בנידון דידן לא העמידו או לחלק שהכא בא אדאורייתא מעיקרא ע"י קום ועשה אבל כשזכינו לסברתו יש לומר דהכא נמי נקרא שב ואל תעשה ולא משגיחין מה שבא מעיקרא ע"י קום ועשה רק משום דבענין אחד לא העמידו אבל בנידון דידן שהוא בענין אחד העמידו, ועוד מחלק הגאון הנ"ל משום דרדית הפת שבות קל שאין אלא חכמה ולא מלאכה לכך לא העמידו אבל מוקצה שבות חמור יש לומר העמידו כך דבריו של הגאון הנ"ל בתוספת דברים משלי.
ואני בעזרת צורי וקוני אפתח תשובה זאת בענין חדש ומקודם אבאר גדרים נכונים בענין העמידו דבריהם ולמלאכה זאת מוכרח אני להעתיק כל המקומות דש"ס שראיתי אני בענין העמידו דבריהם בפסחים נתחיל תחלה איתא בפסחים מ"ח ע"א יכול לא יביא מן המוקצה וכו' הוכיח מזה המרדכי דמותר לטלטל מוקצה בשביל מצוה ועוד קא חזינא בפסחים דף ס"ט ע"א מכדי הזאה טלטול בעלמא הוא תדחי משום פסח ומשמע דקושיות הגמ' אף דאסור משום מוקצה מכ"מ לידחי משום פסח וכעין זה הקשה בסוכה בריש לולב וערבה אמאי טלטול בעלמא ולידחי יעיין שם בתו' וקצרתי מזה משמע ג"כ דטלטול מוקצה מותר בשביל מצוה אך משמע להיפך נמי מסוכה דף מ"ה ע"ב שטמנו תחת האבנים ערבות יעיין שם ברש"י וגם מראש השנה דאין מפקחין את הגל בשביל שופר וגם יש לעיין בשו"ע או"ח בסי' תקפ"ו אם עכו"ם עשה שופר יעיין במג"א שם מה שהקשה ע"ז ולישב שלא יהא סותרין הגמרות זה לזה מוכרחין אנו לחדש ענין חדש ונקדים גמרא אחרת דהנה איתא בשבת דף קכ"ח ע"ב אמר רב הונא קא סבר צער בע"ח דאורייתא וקא אתיא דאורייתא ודחי דרבנן אף דהדרבנן עובר בקום ועשה והדאורייתא ממילא קא עבר מכ"מ לא העמידו דבריהם.
ולישב כ"ז הנה איתא בראש השנה לענין דאין שטין על המים משום דיו"ט עשה ולא תעשה ושופר אינו אלא עשה לחוד עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ומשמע מזה הגמ' דהיכא דהעמידו דבריהם דוקא שאם הי' דאורייתא באופן זה לא הי' נדחה כך הדרבנן נמי אבל אם הי' אפילו דאורייתא הי' נמי נדחה דרבנן לא עדיפא והר"ן הקשה שם מאי צריך לסברא דעשה ולא תעשה אפילו לא הי' אלא לא תעשה לחוד כהמ"ד דסובר בשבת באמת דאין אלא לא תעשה לחוד מכ"מ לא נדחה בשביל שופר משום דלא הוה בעידנא ומתרץ הר"ן משום דבעשה דרבים לא בעינן בעידנא והובא זאת במג"א באו"ח סי' תמ"ו א"כ לפי"ז ניחא כל המקומות שלא יהא סותרים זה לזה ראשית גמ' פסחים יש לומר דמיירי בנסכים דרבים וא"כ הוה מצוה דרבים אף דלא הוה בעידנא ולכך נדחה מוקצה בשביל זה דלא בעינן בעידנא אף דשבת עשה ולא תעשה מכ"מ במוקצה אין אלא לא תעשה דעשה דתשבות לא שייך במוקצה אף עשה דרבנן ואין אלא לא תעשה לחוד ולפי"ז כיון דאין אלא לא תעשה לחוד והוה נסכים דרבים דלא בעינן בעידנא דוחה דאם הוה דאורייתא נמי הי' נדחה ובאופן זה ניחא ג"כ הגמ' פסחים דף ס"ט לענין פסח כיון דפסח הוה עשה דכרת יש לומר דלא בעינן בעידנא כמו בעשה דרבים ומדויק בזה לשון הגמ' תדחי משום פסח דייקא משום מצוה גדולה דפסח דוקא ולפי"ז ניחא בסוכה בריש לולב וערבה משום דהתם הוה בעידנא ומשום הכי קאמר הגמ' אתי' צער בעלי חיים ודחי משום דהוה בעידנא ומוכח מזה הגמ' ביותר דאף ביטול כלי מהיכנו הויא מלאכה דרבנן א"כ הוה לא תעשה ועשה דרבנן ומכ"מ אתי' הדאורייתא ודחי א"כ מבואר היכא שבעידנא לא העמידו בשום אופן אפי' הדרבנן עשה ולא תעשה והדאורייתא אין אלא עשה לחוד א"כ כיון שהדאורי' והדרבנן בא ביחד דוחה הדאורייתא את הדרבנן וזה כלל גדול הוא בכל המקומות היכא העמידו דוקא היכא שהדרבנן יעבור קודם הדאורייתא בזה יש גדרים מה שיבואר להלן אבל היכא שהדאורייתא והדרבנן בא ביחד נדחה הדרבנן מפני הדאורייתא ונופל כל הגדרים בזה, א"כ נפשוט שאלתינו הנ"ל מפני שלדעתי כיון שהדאורייתא ממילא יעבור וסוף סוף ימשוך מפעולתו הקודמת את האיסור ודנין ע"ז על שעה הראשונה א"כ הוה כמו בעידנא [ויש לתרץ בזא קושי' המג"א על גמ' שבת דף ד' ע"א לענין איבעיא הנ"ל מפני שהגמ' מסתפקת אם זה נחשב בעידנא והצדדי הספק מבואר ולפי המסקנא דמותר משום שהכריטו דנקרא בעידנא דוק] ולכן לא העמידו דבריהם בשבת דף ד' ע"א וכן בשאלת הגאון הנ"ל וצ"ל וזה הכלל דבעידנא נופל כל הגדרים ולא העמידו בזה דבריהם משבת דף קנ"ד פ"ב קא סבר צער בע"ח יעיין שם ואם לא הי' בא התיקון דאורייתא בעת העברת הדרבנן בזה תליא בהכללים שהנחתי שאם הי' דאורייתא לא הי' נדחה גם הדרבנן לא נדחה אבל אם גם דאורייתא הי' נדחה נדחה גם הדרבנן ובכלל זה ניחא כל המקומות שעברתי בענין זה פסחים דף מ"ח נדחה הדרבנן שאם הי' דאורייתא נמי נדחה מפני שמוקצה לא הוה אלא לא תעשה לחוד א"כ דוחה דאף אם הי' מוקצה דאורייתא נמי הי' נדחא הגם דלא הוה בעידנא מכ"מ מיירי בנכסים דרבים ולכן לא בעינן בעידנא ופסחים דף ס"ט משום דהוה עשה דכרת לא בעינן בעידנא ולכך דוחה איסור מוקצה כמו עשה דרבים ולפי"ז ניחא הא דהזאה ואזמל וערל העמידו דבריהם במקום כרת לא הוה לפי"ז חוקה בלא טעם רק משום דאזמל הוה עשה ולא תעשה אף דלא צריך בעידנא בשביל פסח הוה עשה דכרת מכ"מ אף עשה דכרת לא מדחה עשה ולא תעשה אך יש ראי' משבת דף קל"ו ע"ב בתוד"ה האי בתירוץ ויש לומר דעשה דכרת דוחה אף לא תעשה ועשה א"כ נופל לפי"ז טעמי הנ"ל על אזמל [וראי' מזה דבעשה דכרת לא בעינן בעידנא מקו"ח מעשה דרבים דלא דוחה עשה ולא תעשה ומכ"מ לא בעינן בעידנא א"כ מכש"כ עשה דכרת דדוחה עשה ולא תעשה א"כ מכש"כ דלא בעינן בעידנא דוק] אך יש להסביר הדין דאזמל שאני מטעם אחר מפני שהוא מכשירי מצוה שהאזמל אין עושה המצוה לכך לא דחי שאם הי' דאורייתא לא הי' דחי' הדאורייתא אותה דו"ק אף דהוה עשה דכרת ודוחה עשה ולא תעשה ולא בעינן ג"כ בעידנא ומכ"מ באופן כזה לא דחי' מפני שהעבירה נעשה בהמכשירין והמצוה נעשה בהמילה אך לפי"ז נתעורר קושי' מטלטול מוקצה בהזאה שהוא אין אלא מכשירין לפסח מכ"מ מוכרחין אני לומר מטעם שמוקצה הוה איסור קל ולכן נדחה מפני עשה דכרת אף דלא הוה בעידנא ואף דהוה מכשירין ואין להקשות לפי"ז למה לא נדחה מפני מצות הזאה גופא מוכרחין אנו לומר דלא הוה בעידנא ומצות הזאה לא הוה מצוה דכרת ויוצא מזה ראי' דלא כשג"א בכללו החדש בענין דבעידנא, אך יש לומר שאפשר מטעם אחר מטעם שאפשר לעשות זה המצוה אחר השבת ובאופן זה אם הי' דאורייתא נמי לא נדחי' ולכן דרבנן נמי לא נדחה ועיין ע"ז הכלל בתו' שבת דף כ"ה ע"א, ויש להביא ראי' דאיסור מוקצה הוה איסור קל דיש דעה שסובר שמוקצה נדחה מפני הפסד מרובה אף דבשאר איסורי דרבנן לא נדחה מפני הפסד מרובה יעיין בר"ן בריש חביות גבי' בתי' אי נמי וכו' ויש להביא קצת ראי' לר"ן מגמ' שבת דף קנ"ג ע"א קיים לחכמים דאתי' לידי איסור דאורייתא אמאי צריך לזה הטעם הא בל"ה מפני הפסד מרובה מותר באיסור דרבנן אלא מוכח מזה דאין מתירין איסור דרבנן מפני הפסד מרובה ומוקצה מותר מפני הפסד מרובה וראי' מגמ' שבת דף קי"ב איפסקי' לו רצועה דסנדלו בכרמלית וקאמר שם הגמ' משום כרמלית לא מינטר ומשמע דלא הי' שם כבוד הבריות דאל"כ הי' לתרץ הגמ' משום כבוד הבריות אלא מוכח ע"כ דלא הי' בזה בזיון הבריות ומכ"מ מותר אלא ע"כ מוקצה מותר מפני הפסד מרובה אף דמוקצה דהנאה חמיר ממוקצה דטלטול יעיין במג"א בסי' תק"ט לענין אוכל נפש דיו"ט ולפי"ז יש לומר דהקילו גבי פסח משום דהוה עשה דכרת אף דאין אלא מכשירי מצוה מפני שמוקצה איסור קל אבל באזמל החמירו מפני שאיסור חמור הוא ולכך העמידו כעין תורה ולא דחי' הדאורייתא אותה מפני שמכשירי מצוה היא [ועיין לעיל בסי' צ"ד בסוף הסימן דהנחנו בצ"ע דאם יש איסור דרבנן שמותר במקום הפסד בלא הטעם דאתי' לידי דאוריי' ומזה הנ"ל ראי' דבמוקצה מותר במקום הפסד אף זולת הטעם דאתי' לידי דאורייתא דוק] והזאה העמידו דבריהם מפני שהוה גזירה לדאורייתא א"כ כיון שהחשש דאורייתא שיוכל לימשך לא יוכל פסח לידחות הדאורייתא חשבינן כמו שהדאורייתא ולא דחי' את הדרבנן ג"כ דו"ק וחמור ממוקצה וערל נמי משום טעם זה וכן בגמ' סוכה לענין לולב בשבת וכן לענין שופר בשבת משום דהוה גזירה לדאורייתא והמצוה אין בה כח לדחות איסור דאורייתא שיוכל לימשך מזה ולכך נחשב כמו שבא הדאורייתא ולפי"ז פסק השו"ע דאם נפל לולב על אילן דאסור לטלו כיון דהגזירה לדאורייתא וזאת אין כח להמצוה לדחות ואינן לא העמידו דבריהם במקום כרת מפני שלא הוה גזירה לדאורייתא ולא דמי' לכל הנך אבל במקום עשה כיון דרבנן עשו אותו כאונן גם בלילה ואונן דאורייתא אסור בקדשים ולכך עשו דבריהם כדאורייתא אבל במקום כרת לא עשו כדאורייתא [רק קשי' אפי' במקום קדשים כיון דהוה בעידנא השרשנו לעיל הכלל דשאני דלא העמידו אך ע"כ כיון דהי' מקודם אונן דאורייתא ע"כ בזה שאני דרבנן שנסמך לדאורייתא שאני כמו שחלקו לענין ספיק היינו אם ספיק שבירך ברכות המזון דמברך גם ברכות הטוב והמטיב משום דכיון דמברך הדאורייתא מברך ג"כ הדרבנן דו"ק] ועל פי דברים הנ"ל יש לעיין גם בביצה דף ח' ע"א לענין מצות כיסוי במוקצה יעיין בתו' שם הטעם דדקר נעוץ ועיין בתו' דף י' ע"ב בסוף העמוד ועל פי זה יש לעיין עליהם מדקר נעוץ יש לתרץ דאיכא תרי איסורי דרבנן וחמיר כמו שהעלה הראש אבל התו' בדף י' כתב שם להיפך, אם לא דיש לדמות דהם איירי דלא הוה בעידנא דמטלטיל ומכסי אלא דאינו יכול לעשות בבת אחת ע"כ אף איסור אחת נמי לא דחי אבל זאת מוכח לפי דברי הנ"ל דאם הי' בעידנא ואין אלא איסור אחת נידחה ומותר לכסות במוקצה והראי' מטילטול הלולב אבל אם אפשר לכסות למחר אסור יעיין לעיל מה שכתבתי ואין לחלק דהתם טילטול והכא שימוש כמו שהובא לעיל במג"א דשימוש חמיר דהכא בכיסוי נמי טילטול מפני שמצות לאו להנות ניתנו והיכא שיש תרי דרבנן יש לדון כהרא"ש והראי' מהגמ' שם דמיירי בעידנא דאל"כ הי' אסור לכסות אף בחדא איסור דרבנן כמו שהוכחתי לעיל א"כ מיירי ע"כ דהוה בעידנא ומכ"מ תרי איסורי דרבנן לא נידחה אלא מוכח דבתרי איסורין לא נדחה אף דהוה בעידנא וחד איסור דרבנן נידחה היכא דהוה בעידנא אך בתנאי שא"א להמתין עד הלילה שיבליע בקרקע יעיין ברא"ש שם מה שאומר שם לענין שמחת יו"ט היכא דאם יכול לשחוט ולכסות בלילה מותר לשחוט ועיין בשבת דף כ"ד ע"א תו' הנ"ל א"כ ודאי אסור היכא דאפשר לכסות בלילה ואגב אתרץ בעזרת צורי וקוני מה שהקשה הגאון רע"א זצ"ל על האומרים דבמוקצה עדיף יותר לכסות מדקר נעוץ הא חזינא דמוקצה חמיר מדקר נעוץ דמוקצה אסור לכסות כוי ודקר נעוץ מותר אף בכוי ולפי"ז יש לדחות ראי' דהא דאמר הגמ' דאסור לכסות כוי במוקצה והיינו היכא דלא הוה בעידנה אבל היכא דהוה בעידנא מותר לכסות הכוי במוקצה והא דהתירו לכסות הכוי בדקר נעוץ מיירי דהוה בעידנא ע"כ נופל ראיתו של הגאון הנ"ל ויש לומר דמוקצה קל ביותר כך נראה לי לומר אלא דיש לעיין לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מדאוריי' מותר אלא מדרבנן א"כ אמאי מותר בדקר נעוץ בכוי מאי אולמא האי דרבנן מהאי דרבנן ע"כ נראה לי דהרמב"ם יסבור כשיטת רש"י דף י' ע"ב דדקר נעוץ חפור ועומד ועוד דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ הוה תרי דרבנן לקולא ע"כ קילא משום הכי מותר בספק [ומזה ראי' דתרי דרבנן קולא ביותר והדברים ארוכים בזה ונגענו קצת בזה הספר בחקירה זו ובמקום אחר נאריך ביותר] אבל מוקצה לא ואין הדין לשיטת הרמב"ם כהנ"ל אלא דמוקצה חמיר ביותר מדקר נעוץ או שסובר הרמב"ם כתו' בד"ה מלאכה שאינה צריכה לגופה דמוקים בעפר תיחוח ואין מתירין אלא טרחא לחוד ולכך מותר אף בכוי אבל מוקצה אין ראי' דמותר בכוי אף היכא דהוה בעידנא א"כ זכינו דלכשיספיק במוקצה או בדקר נעוץ היכא דלא הוה עפר תיחוח תליא בפלוגתא ועל ספק של הגאון הנ"ל יש להעיר מצד אחר מה שהניח דאסור לטלו הקדירה מהכירה יש לעיין ע"ו בתוש' חתם סופר שהעיר על הגמ' שבת דף ל"ז ע"א בקושי' יעיין שם ומתרץ דאפי' אם אסור לא הוה מוקצה דלשיטת הסוברים דאם לא הניח על כל השבת לא הוה בסיס א"כ הכא נמי לא הוה בסיס ואפילו לשיטת הסוברים דהוה בסיס מכ"מ הכא לא הוה בסיס דכיון דהוה בשוגג לא הוה מתכוין לעשות בסיס א"כ בספק של הגאון נמי שייך זה הסברא אלא דיש לעיין היכא דהוה במזיד ומכ"מ לשיטה הראשונה בודאי מותר ועפ"י דברי יש לפסוק היתר לנער את הקדירה ולא לטלטל מהיות טוב דהט"ז סומך על שיטה זו בכמה מקומות ע"כ יש לפסוק בנידון של הגאון הנ"ל דינער הקדירה ויש להביא עוד ראי' דהיכא דבא הדאורייתא והדרבנן ביחד אין דוחה הדרבנן הדאורייתא אף שאם הי' דאורייתא הי' דוחה מכ"מ דרבנן לא מגמרא ביצה דף י"ק ע"א במשנה שם בה' סומכין אף לכתחלה יכול להביא ולסמוך אף דאי הי' נדחה דאורי' לא הי' משום דאפשר למעבד אחר יו"ט אלא מוכרח היכא דהוה בעידנא דוחה אפילו באופן כזה הדאורייתא את הדרבנן דלא כמו שכתבתי לעיל אלא דקשי' לי מזה על הכלל שכתבתי לעיל דהיכא דהוה גזירה לדאורייתא והגזירה לדאורייתא לא הי' יכול הדרבנן לדחות אינו דוחה גם הדרבנן א"כ סמיכה נמי גזירה לדאורייתא אלא מוכרחין אנו לומר דהתם קרוב לבא לידי דאורייתא אבל הכא בסמיכה כחוק שיבא לידי דאורייתא ודוגמא לחילוק זה ראי' מבכל מערבין לענין שבות בין השמשות דשבות קרובה גזר ושבות רחוקה לא ועל פי זה הכלל דהיכא דהוה גזירה לדאורייתא לא נדחה הדרבנן יש לעיין על שיטת הר"ת בגמרא ביצה דף ל"ו ע"ב בד"ה בדעדיף מיני' וגם יש לפלפל בזה על תשובת חתם סופר וקצרתי וגם על הכלל שכתבתי דמוקצה מותר במקום הפסד מרובא יש לעיין בשבת גבי שכח מעות בסרטי' יעיין ברש"י וטלטול פחות מד"א או במחיצה יש להוכיח מזה דמותר אף טלטול פחות מד"א במקום הפסד מרובא ומוכח מזאת דהוה הפסד בהול יעיין בר"ן כיש מי שהחשיך וכו' דלא כחילוקו של הרמב"ן אלא כחילוק הר"ן ומוכח מזאת דתרי איסורי דרבנן לא התירו וקצרתי ועיין בזאת היטב גם מצאתי לנידון הגאון הנ"ל זצ"ל שהוא מצדד לומר דרדי' הפת קל ממוקצה לענ"ד יש סתירה לזה מתו' סוכה דף מ"ג ע"א להיפך בתו' ד"ה אינהו דו"ק שם על הכלל שכתבתי דהיכא דהוה גזירה לדאורייתא לא העמידו דבריהם סתירה לכאורה דהנה מוקצה נמי משום גזירה יעיין ביצה דף י"ב ע"א ברש"י שם בסוף העמוד אך לפי חילוקי דלעיל מפני שגזירה רחוקה ניחא וגם יש לעיין בתו' פסחים ד"ה וכופה עליו כלי בתירוצם אי נמי יש סעד לדברי הנ"ל וגם יש לעיין בפרק כל כתבי בשבת דף קי"ז הציל וכו' ועיין בתוס' בסוף העמוד וגם יעיין בתוס' סוכה דף ל"ו ד"ה באבנים וכו' דאיסור טלטול המוקצה חמיר מאיסור כרמלית וגם יעיין ברש"י שם סוכה דף מ"ב ד"ה אמאי טילטול בעלמא הוא מאי סיג לדברי תורה מצא בזה וצ"ע קצת מביצה דטלטול משום הוצאה הוא ויעיין בפסחים דף י"א ע"א כל הסוגיא שם ובתו' ד"ה אבל גודשין ומהתם קא חזינן דיש גזירה שהיא קלה ומותר במקום מצוה או במקום הפסד ולזה בטלטול נמי אין אלא גזירה קלה ולכך מותר במקום מצוה דאוריית' אבל לא במקום מצוה דרבנן והראי' דאין מוקצה נידחה מפני מצוה דרבנן ראי' משבת הנ"ל הית' בהמתו ולמעשה צריך לעיין בכל הדברים הנ"ל ובערובין דף ס"ח שם כל הדעות ובבא קמא סוף פרק מרובה לענין כותבים אונו אפי' בשבת וכו' ובחתם סופר ובכתב סופר יש לעיין כל המקומות לענין אמירה לעכו"ם במקום הפסיד או מצוה יעיין באו"ח בסי' רע"ו ובשאר מקומות. אין זה לקט אלא שכחה מצורע לא העמידו דבריהם במקום כרת משום דעשה דכרת עדיפא אף דאינו אלא מכשירי מצוה מכ"מ יש לומר דזאת דמי' לטילטול המוקצה משום כיון שאין לו עיקר בדאורייתא ולא חיזוק לתורה ע"כ לא העמידו דבריהם ובית הפרס נמי ודאי ניחא אחד משום דאיסור קלה היא יעיין בתו' שם ודמי' לטילטול המוקצה ועוד דבעשה דכרת לא בעינן בעידנא כמבואר לעיל המורם מכל הנ"ל בקיצור היכא שהדאורייתא והדרבנן בא ביחדיו אתי' דאורייתא ודחי' דרבנן וזה הוכחתי מהגמ' שבת דף קנ"ז ע"ב מקושיות הגמ' ולא יכולין לחלק דהוה כמו מוקצה כמו שמבואר לעיל דהנה יש להוכיח דמבטל כלי מהיכנו אסור אף בהפסד מרובה דלא כהגאון אבן העוזר אלא כהמג"א בסו' שכ"ה מגמרא שבת דף קכ"ח ע"ב והא מבטל לכלי מהכנו והא ירא שמא ימות ומסתם הוה הפסד מרובה אלא מוכח דמבטל כלי מהיכנו אסור אף בהפסד מרובה אף דיש לחלק דהכא הוה הפסד בהול יעיין בר"ן ריש מי שהחשיך הא הכא לא שייך שלא יבא לידו איסור דאורייתא וקצרתי ע"כ הראי' במקומה עומדת אלא היכא שאם לא הי' מעמידים הי' נופל כל תקנתם שהי' על אופן זה כמו באונן בזה נ"מ בין עשה לחוד לכרת והראי' מאונן ובענין אם לא בא הדאורייתא והדרבנן ביחדיו יש שני חילוקי דינים בהכשר מצוה ובמצוה עצמה במצוה גופא תליא בעשה דרבים אם האיסור דרבנן אין אלא לא תעשה לחוד אין בכח איסור דרבנן לדחות הדאורייתא ואם עשה ולא תעשה יש כח לדחות [ולזה ראי' באו"ח סי' תקפ"ו] ובעשה דכרת אין כח לדחות אף דהדרבנן הוא עשה ולא תעשה ולזה ראי' מתו' שבת דף קל"ב ע"ב ד"ה האי ובעשה סתם לא עשה דרבים יש כח לדחות אף בלא תעשה לחוד לזה ראי' ממג"א בסי' תמ"ו במג"א שם ובמכשירי מצוה יש חילוקים בין האיסורים דרבנן בעשה או בלא תעשה אף איסורים הקלים מדרבנן דהיינו מוקצה כמו שהכחתי לעיל מכ"מ אין כח להמצוה לדחות ויש לזה שתי ראי' אחת מסוכה דף מ"ה בטמנו תחת האבנים ומעשה דמצורע דפסחים כמו שמבואר לעיל אבל בעשה דכרת יש כח לדחות במכשירי באיסורים הקלים ויש לזה שתי ראי' אחת ממצורע ואחת מבית הפרס וקצרתי וממוקצה הנ"ל ובעשה דבריהם העמידו דבריהם אף באה"ק והראי' משופר שתחת הגל וכעין זה יש מקום אחד שהעמידו דבריהם במקום עשה אף דאיסורים הקלים ביותר ממוקצה כגון טרחא ביצה דף ח' ע"ב שחט ציפור וחי' וניתערבו וכו' יעיין שם בתו' אף דטירחא הוא איסור קל כמבואר בכמה מקומות בש"ס אלא מוכח מזאת כיון דבדבר שעושה הדאורייתא המצוה אין עושה בזה האיסור העמידו דבריהם ולזה יש אריכות בטורי אבן לענין הניבלע בקדשים הרי כמוהו וב"א החמורים העמידו דבריהם אף במקום כרת במכשירי מצוה וזאת צריך עיונא רבא מה ניקרא איסור חמור ומה ניקרא איסור קל ועל פי דברים הנ"ל יש לעיין בשו"ת המובא במג"א בסי' תקי"ג לענין העברת הספינה מאי שנא ממוקצה דבמוקצה נמי מותר היכא דאיכא הפסד כמו שרמזתי לעיל ועיין בחיי אדם בכלל קמ"ה סמ"ח בנשמת אדם שלו וע"י נכרי יש לו היתר אבל לא ע"י ישראל ועפי"ז מתורץ קושיות המג"א בתקפ"ו דהקשה מאי שנא מגל דאין קושיא כלל דהתם בכל מכשירי מצוה והכא מצוה עצמה אף דלא הוה בעידנא מכ"מ עשה דרבים שאני ומוקצה לא הוה אינו אלא לא תעשה לחוד כמו שהוכחתי מפסחים מ"ח המובא לעיל ועוד גדר היכא שהוה גזירה לדאורייתא העמידו דבריהם אף במקום כרת אך בעינן קרובה לדאורייתא והראי' הוא מערל ומסוכה דף מ"ב ע"ב ולפי"ז לשוט בשבת אף למצוה שיש בה כרת למול אסור אך צריך עיון אם קרובה לגזירה דאורייתא ועפי"ז יש לעיין בשבת דף קכ"ח ע"א ברש"י במעשה דרבי דתרי איסורי' דרבנן מותר במקום הכנסת אורחים וכן טרחא והכנסת אורחים ניקרא מצוה ע"כ כשבאו אורחים בשבת מותר ע"י נכרי להביא מכרמלית שכר או דבר אחר אף שהחיי אדם מחמיר הרבה לעצמו מכ"מ לאורחים מותר דו"ק בכל הנ"ל דתרתי דרבנן מותר אפי' במכשירי מצוה והראי' מרש"י שבת קכ"ח, וכן טרחא ועובדא דחול במקום מכשירי מצוה נמי ועפי"ז יש להביא ראי' להנש"א בכלל קמ"ה סק"ב יעיין שם ולפי הסברי' ברש"י קכ"ח יש לדון בראי' רע"א באו"ח סי' שמ"ה. להסברא דבעידנא מצאתי און לי בנחלת יעקב ביצה די"ח ד"ה רש"י וכו' דוק שם, יעיין ברע"א זצ"ל בסי' תקנ"ו בד"ה עיין בפר"ח ולפי הסברא דבעידנא נופל דבריו דוק.