כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן ל
בהא דהסכמנו לעיל אם כרוך במלאכה אחת לשתי מלאכות ואין יוצא מזה שני תכליתים גשמים אין חייב אלא אחת ראיתי דלא כדברינו במנחת החינוך כמה פעמים כתב הוא להיפך דאפי' באופן זה חייב שתים ע"כ מכל המקומות שהוכחנו זה הכלל צריך עתה מאד עיון לישב זה ועוד הכלל שהנחנו דגוזז גדרה דוקא במותרת וכן הגדר דעוקר דבר מגידולו דוקא בשני ענינים אבל לא אם תולש מקצת דבר מכל הדבר והם ענין אחד ב"ד כיוונו לדעת המנחת חינוך והוא מסביר לענין עוקר דבר מגידולו מטעם שאין דרך מלאכת עוקר דבר מגידולו בכך כמו קושיות הגמ' וכי דרך כתיבה בכך אבל במילה כתב דהפרט דגוזז שייך כיון דדרך לחתוך מפני המצוה דמי' למותרות אבל עוקר דבר מגידולו לא שייך גם במילה ועל התוס' דבכורות הניח גם המנחת חינוך בתימא ודעתו דעוקר דבר מגידולו מטעם קוצר, [יעוין בעמודי אור שהוא ג"כ האריך במילה מטעם עוקר דבר מגידולו], לענין השאלה אם מותר ע״י עכו"ם במקום הפסד לסתור הפאלאפ אם אין אלא שבות או דדמיא לעושה הפתח [יעיין בביצה בסוגיא דבית שנפחת משם מוכח דרק נחשב לסתירה דיעיון בתו' ובכן דהוה רק מוקצה מחמת איסור דרבנן] א"כ הוה בונה, העיר ידידנו הגאב"ד דקעלים זצ"ל הי' אז בטעלז בביתו בשביל הגמרא שבת קמ"ו כיון דאין הפתח במקום שראוי להיות לא נקרא פתח אך לענ"ד יש לעיין היטב דיש לדחות דאינו דומה לשם דהתם מבואר מהגמ' דאפי' במקומו אין אלא מדרבנן יעיין שם וטעם הדבר לא עלה בידי עדיין אך כן מבואר שם ע"כ שלא במקומו לא גזרו רבנן אבל בבית שהוא מדאורייתא אין חילוק בין במקומו לשלא במקומו אך יש לעיין מפני טעם הגמ' שם שפתח שאין עומד לימים רבים לא ניקרא פתח אך משמע דגדר פתח שעומד לימים רבים ואם הוא עשוי באופן זה שראוי לעמוד יום או יומים אך א"צ אלא לשעה מועטת מלאכה נקרא אלא דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופא כן מוכס מדברי התו' שבת דף כ"ג ע"א אך לענין גדר הפתח בעינן עוד תנאי שעשוי להכניס ולהוציא שאם הפתח אינו ראוי להכניס ולהוציא אינו פתח אך אם הוא ראוי להכניס ולהוציא אלא שאינו צריך אם אינו צריך כלל בודאי נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה ואם צריך להכניס או להוציא בזה לדעתי הוה מלאכה שא"צ לגופה ולידידי הנ"ל נקרא צריכה לגופה ולענין השאלה דעושה נקב באילן הסכים ידידנו הנ"ל דלא שייך בונה מפני שאין עשוי להכניס ולהוציא וצ"ע לדעתי דוק דאפשר להכניס אלא דא"צ לגופה] אך לענין מכה בפטיש במג"א איתא דגם בזה בעינן עשוי להכניס ולהוציא אך צ"ע טעמו:
ועוד הוצאתי מהמג"א דגם לפי שעה שייך מכה בפטיש והא דלהוציא ליחה פטור מפני שלא נקרא מכה בפטיש משום שגמר מלאכתה גם להכניס אויר א"כ מחוסר עדין לעשות שיכניס אויר כן לפי הבנתי במג"א ואבל ידידנו מטעלז הנ״ל הבין כונה אחרת בהמג״א] ולענין בשאלה דפושה צקב באילן העלו דגדר מכה בפטיש דוקא באם עומד לכך נקרא גמר מלאכתו אבל באילו אינו וצ"ע האיך מותר ליתן מלח בתבשיל הא מכה בפטיש להסוברים דגם באוכלין שייך מכה בפטיש הנחנו בצ"ע ואין בזה גדר ברור אך ידידינו הרב וכו' ר' מאיר אטלעס זצ"ל [כע"ע הוא הגאב"ד דקאברין] העיר מטעם זה מותר דגדרה דמכה בפטיש שייך דוקא אם שינוי בהדבר אבל במלת התבשיל על מצב הקודמת עומד אלא שנשתבח מפני טעם המלח וזה סברא נכונה דהנה משמע דגדר מכה בפטיש דוקא אם נחסר תיקון בגופה כמו קוליות האיספנין אבל הכא הדבר מצד עצמה נשלמת אלא שצריך להתערבות בזה לא שייך מכה בפטיש ולענ"ד כיון דדרך הגמר מלאכה דמלח תמיד בעת הבישול ולא אחר הבישול לא נקרא גמר מלאכה אפילו גמר מלאכה כלאחר יד נמי לא נקרה כן נראה לענ"ד ועל הסברא שהנחנו בסימן הקודם לחלק בשאלתנו לחלק בין האבן העוזר לנידון שאלתנו הנ"ל בסימן הקודם מפני שיש לחלק אם בא ע"י כח אחר או שבא ע"י עצמו להסברא הסכמנו ידידינו הנ"ל מעטלז אבל לא לראי' שאמרו שגם בחובל פעולתו גרם לזה ליציאת הדם וראי' ממפיס מורסא דחק ג"כ הנ"ל דאם הי' מבלע בלע לא הי' בא אלא ע"י פעולתו וראיתי במנחת החינוך שהעיר דמפרק שייך אפי' אם מפקיד פקיד וראי' מחולבת כמו שהערנו ע"כ נשאר ראיתנו הנ"ל וגם ידידינו העיר זאת, וגם דברנו גדר בהריב"ש דבמלאכת הגזיזה לא בעינן צריכה להגזיזה אלא לתיקון הדבר הנגזז כיון דבמשכן הי' כן זה ראיתי בבית יעקב לכתובות להגאון בעל הנתיבות וגם ידידינו הנ"ל העיר זה בגדר דנטילת נשמה נמי לא בעינן להדבר נשמה דהיינו לדם אלא שצריכה שלא יהא הדם שם מפני שבשוחט כך הוא שלהנשמה שנטל אינו צריך אלא שלא יהא החיות בבהמה לכך מציצה נקרא דצריכה לגופה משום שצריכה שלא יהא הדם שם אלא דהגדר בזה שהדבר שניטלת מהם הנשמה או הדם יהא נשבח בזה אבל אם לא נשתבח (בזה לשבח אלא שאין צריך) בעצם אלא שאין צריך שצריך שלא יהא שם הדם אבל הדבר בעצם לא נשתנה בזה לשבח לא נקרא מלאכה הצריכה לגופה ולזה ראי' מתו' לענין בתולה וגם ראיתי בבית יעקב חידוש דבכל המלאכות רק אם אין עושין לזמן מרובה אמרינן מתוך ובכל המלאכות שייך זה אפילו בבונה, וגם ראיתי חידוש בבית יעקב דהא דמכשירי אוכל נפש מותר אם לא הי' אפשר דוקא היכא שאין עשוי לימים רבים כמו בשפוד שנתקלקל דוק בזה. אצרף בזה הסימן שהי' לי משא ומתן עם הרב הג' ר' יצחק שמואל מאלצען זצ"ל בדבר אם מותר לחתוך צוקער ע"י דבר שעי"ז מוציא בודאי אש כאשר החוש מעיד כתבתי בזה הלשון הנה לכאורה פשוט להתיר מטעם דבר שאינו מתכוין מותר אף דהוה פסיק רישא מכ"מ בדרבנן מותר בפסיק רישא דלא ניחא לי' יעיין במג"א בשי"ד הובא לעיל בספרנו וכבר דשו רבים בזה והגאון מקאוונא זצ"ל העיר בזה בבאר יצחק דתלי' בפלוגתא בעירובין ואני הערתי מכבר דתליא בפלוגתא לענין בשרא אגומרי המובא במכתבו מביצה דף וד"ל ולהלכה מסקינן בביצה בהפלוגתא דמותר א"כ גם בנידון דידן מותר ועוד יש לעיין אם שייץ האיסור דמוליד דבר חדש באוכלין כמו עיבוד אין שייך באוכלין ויש לעיין בזה הרבה דכמדומה גם שאר המלאכות אין שייך באוכלין ומביצה אין ראי' דהתם בשמים ובשמים לא נחשב לאוכלין אלא מגמרא אחרת מעירובין בפרק בכל מערבין מוכח דבשמים נקרא אוכלין א"כ משמע לכאורה דגם באוכלין שייך הדין דמוליד כיון דהוה התחדשות א"כ במתכוין להוציא האור צ"ע כעת ובאינו מתכוין בודאי מותר, אך נראה עתה לענ"ד כיון דזה האש הוה כברק ואין שום ממש בהאש ולא הוה שום קיום אפי' איזה זמן קטן רק כרגע כמימר' הוא חלף ועבר לאוכלים ולא נקרא שהביא התחדשות בעולם כיון שזה בטל בהיותו ועכשיו שנוצרת כאילו לא נצרת ולא דמי' להא דאין מוציאין אש מהאבנים זה האש עומד זמן מה ונקרא נוצרת דו"ק. כן נראה לענ"ד ע"כ באינו מתכוין בודאי יש להקל אף שבעיקר הפרט דאינו מתכוין באיסור דרבנן היכא דלא ניחא לי אין עדין ברור אם הדין כמג"א אך בצירוף הסברא אחרונה יש להקל: